ממשלת ישראל השלושים ושתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו לאחר השבעתה ב-1 באפריל 2009, בבית הנשיא שמעון פרס

ממשלת ישראל השלושים ושתיים, המכונה גם "ממשלת נתניהו השנייה‏‏" הייתה הממשלה של מדינת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-18 והושבעה ב-31 במרץ 2009 (ו' בניסן ה'תשס"ט)‏[1]. הממשלה כיהנה עד 18 במרץ 2013, לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה. זו הממשלה השלישית - מאז קום המדינה, והראשונה - במשך שלושים השנים האחרונות הקודמות לסיום כהונתה, אשר כיהנה לפחות ארבע שנים עבריות רצופות (למעשה מיום ו' בניסן ה'תשס"ט עד יום ז' בניסן ה'תשע"ג ועד בכלל).

תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת השמונה עשרה
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש
פורטל - הממשל בישראל
תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה לפי סדר מנדטים בשלוש קבוצות של מפלגות- המפלגות שהיו בקואליציה במשך כל הקדנציה מסומנות בסקלה כחולה, אלה שהיו חלק מהקדנציה - בסקלה אדומה ואלו שהיו רק באופוזיציה - בסקלה הסגולה. בכיוון השעון: חברות הקואליציה הקבועות: הליכוד אח"י 27, ישראל ביתנו 15, ש"ס 11. סה"כ 53 מנדטים. חברות הקואליציה למשך חלק מהקדנציה: קדימה 28, העבודה 13, יהדות התורה 5. סה"כ 46 מנדטים. חברות האופוזיציה למשך כל הקדנציה: רע"מ-תע"ל 4, האיחוד הלאומי 4, מרצ 3, הבית היהודי 3, בל"ד 3.
מנדטים מספר קולות שם המפלגה סימן מושב יו"ר הרשימה שינוי
במנדטים
אחוז מכלל הקולות
28 758,032 קדימה כן הצטרפה לקואליציה ופרשה ציפי לבני[2] 1-
22.47
27 729,054 הליכוד-אח"י מחל קואליציה בנימין נתניהו 15+‏‏‏[3]
21.61
15 394,577 ישראל ביתנו ל קואליציה אביגדור ליברמן 4+
11.70
13 334,900 העבודה אמת ישבה בקואליציה ופרשה אהוד ברק 6-
9.93
11 286,300 התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה שס קואליציה אלי ישי 1-
8.49
5 147,954 יהדות התורה ג הצטרפה לקואליציה יעקב ליצמן 1-
4.39
4 113,954 רע"ם-תע"ל עם אופוזיציה אבראהים צרצור 0
3.38
4 112,570 האיחוד הלאומי ט אופוזיציה יעקב כץ (כצל'ה) 0‏‏‏[4]
3.34
4 112,130 חד"ש ו אופוזיציה מוחמד ברכה 1+
3.32
3 99,611 התנועה החדשה מרצ מרצ אופוזיציה חיים אורון 2-
2.95
3 96,765 הבית היהודי ב קואליציה דניאל הרשקוביץ 0‏‏‏[5]
2.87
3 83,739 בל"ד ד אופוזיציה ג'מאל זחאלקה 0
2.48

הקמת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדימה בראשות ציפי לבני קיבלה בבחירות 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה בכנסת, אולם גוש הימין התחזק משמעותית והגיע ל-65 חברי-כנסת, כשבראשו הליכוד עם 27 מנדטים. כמו כן התבררה הקריסה של השמאל במדינה: העבודה קיבלה 13 מושבים ומרצ נותרה עם 3 מנדטים בלבד. מפלגתו של אביגדור ליברמן ישראל ביתנו הפכה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת עם 15 מושבים, ואילו הסיעות החרדיות נחלשו מעט - 11 מנדטים לש"ס וחמישה מושבים ליהדות התורה. מפלגת הגמלאים, שזכתה בבחירות הקודמות ל-7 מנדטים, לא עברה את אחוז החסימה.

לאחר הבחירות, עם פרסום המדגמים, נאמו בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד, אשר הפך לסיעה השנייה בגודלה, וציפי לבני. שניהם טענו לניצחון. כעשרה ימים לאחר הבחירות, הטיל הנשיא שמעון פרס את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. זאת לאחר ש-65 חברי כנסת המליצו בפני הנשיא על נתניהו כמי שראוי להטיל עליו את הרכבת הממשלה, לעומת 28 חברי כנסת (ממפלגתה בלבד), שהמליצו על ציפי לבני, ולאחר שמפלגת העבודה החליטה שלא להמליץ על אף אחד מחברי הכנסת.

ציוני דרך ומדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה ה-32 כללה בראשית דרכה 30 שרים ו-9 סגני שרים, 8 בעלי תפקידים יותר מאשר הממשלה ה-31. הממשלה כוללת 4 שרים בלי תיק ועוד מספר משרדים חדשים שהוקמו במיוחד כגון "המשרד לענייני מודיעין" ו"משרד ההסברה והתפוצות". במספר שריה, ממשלה זו היא הגדולה ביותר שהוקמה בישראל.

ב-17 בינואר 2011 פרשה מפלגת העבודה מהקואליציה והשרים בנימין בן אליעזר, יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן התפטרו. סיעת העצמאות שהתפצלה ממפלגת העבודה נשארה בקואליציה ומטעמה התמנו סגני השרים מתן וילנאי ואורית נוקד לשרים. בכך מונה הממשלה 29 שרים ו-7 סגני שרים.

ב-8 במאי 2012 התרחבה הקואליציה, עם הצטרפותה של מפלגת קדימה בראשות שאול מופז, וכחודשיים לאחר מכן, ב-17 ביולי 2012 פרשה המפלגה מן הממשלה וחזרה לספסלי האופוזיציה.

קווי היסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קווי יסוד ממשלת ישראל ה-32‏[6]:

  • הממשלה תפעל באופן אקטיבי כדי לבצר את הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחיה תוך מאבק נחרץ ונחוש באלימות ובטרור.
  • הממשלה תקדם את התהליך המדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל.
  • הממשלה תקדם תוכנית להתמודדות עם המשבר הכלכלי ותפעל ליצירת התנאים הכלכליים שיאפשרו צמיחה בת קיימא, וכן יצירה ושמירה על מקומות העבודה במשק.
  • הממשלה תחתור לצדק חברתי על ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני באמצעות חינוך, תעסוקה והגברת הסיוע לשכבות החלשות באוכלוסייה.
  • הממשלה תעמיד את נושא העלייה והקליטה בראש מעייניה ותפעל בנחרצות להגברת העלייה מכל מדינות תבל.
  • הממשלה תעמיד את החינוך במרכז סדר העדיפות הלאומי ותפעל לקידום רפורמות במערכת החינוך.
  • הממשלה תשמור על צביונה היהודי של המדינה ומורשת ישראל, וכן תכבד את הדתות והמסורות של בני הדתות במדינה בהתאם לערכי מגילת העצמאות.
  • הממשלה תפעל לקידום רפורמות ממשליות לשיפור היציבות והמשילות.
  • הממשלה תפעל לביצור שלטון החוק בישראל.
  • הממשלה תפעל להגנה על איכות הסביבה בישראל, לשיפור איכות החיים של תושבי המדינה ולהשתתפות ישראל בתרומה למאמץ הגלובלי בנושאי אקלים

האירועים המרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף 2009 החליטה ממשלת נתניהו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ל-10 חודשים, בתגובה ללחץ אמריקאי וסירובה של הרשות הפלסטינית להיכנס למשא ומתן עם מדינת ישראל, כל עוד לא תופסק הבנייה בשטחים. למרות זאת, נתניהו לא הפסיק את הבנייה בירושלים (כולל במזרח ירושלים) והדבר גרם למספר התנגשויות עם הממשל האמריקאי בראשותו של ברק אובמה.

ב-3 בנובמבר 2009 עצר חיל הים את אוניית המשא פרנקופ ומצא עליה כמות אדירה של כלי נשק ותחמושת שהעבירה איראן לחזבאללה.

ב-19 בינואר 2010 נמצא מחמוד אל-מבחוח, בכיר בחמאס, מת בחדרו שבמלון בדובאי. החמאס ומשטרת דובאי ייחסו את החיסול למוסד הישראלי. ב-15 בפברואר 2010 פרסמה משטרת דובאי תצלומים ושמות של 11 חשודים בחיסולו של אל-מבחוח. כל ה-11 הגיעו לדובאי בדרכונים אירופיים. תוך ימים אחדים התברר שחלק מהשמות הם של תושבי ישראל, בעלי אזרחות בריטית ואירית, שהכחישו כל מעורבות בחיסול. לאחר ימים אחדים פרסמה משטרת דובאי עוד 16 שמות ותצלומים של חשודים בחיסולו של אל-מבחוח, שצולמו במצלמות האבטחה. לבקשת דובאי הוציא האינטרפול צווי מעצר נגד 27 החשודים. החקירה העלתה שהחשודים נכנסו לדובאי באמצעות דרכונים מזויפים של מדינות בהן הממלכה המאוחדת, אירלנד, אוסטרליה ומספר מדינות אירופאיות נוספות. אף על פי שישראל לא נטלה אחריות על הפעולה, רוב ממשלות העולם ייחסו את החיסול למדינת ישראל והאשימו אותה בזיוף הדרכונים. בעקבות פרשה זו נפגעו היחסים בין ישראל למדינות שדרכוניהם זויפו, חלקן אף גירשו דיפלומטים ישראליים ונספחים של המוסד מארצם.

ב-31 במאי 2010 השתלט חיל הים של צה"ל על אוניות שנטלו חלק במשט שנועד לשבור את הסגר על רצועת עזה, לאחר שהאוניות סירבו לדרישת צה"ל לא להגיע לרצועה. ההשתלטות על אחת האוניות, המאווי מרמרה, לוותה בעימות אלים בין חיילי שייטת 13 לבין כ-40 עד 60 פעילים אלימים של ה-IHH שהיו חמושים בנשק קר וייתכן אף בנשק חם והתכוננו לפגוע בחיילים. העימות הסתיים ב-9 פעילים הרוגים, עשרות פצועים וכן כ-10 לוחמי צה"ל פצועים. בעקבות הפעולה ותוצאותיה זכתה ישראל לגינוי נרחב ברחבי העולם, דרישה להסיר את הסגר על רצועת עזה ולהקים ועדת חקירה בפיקוח בינלאומי לחקירת התקרית. יחסי ישראל-טורקיה התדרדרו באופן ניכר בעקבות המשט.

בספטמבר 2010 התנהל משא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים בוושינגטון ובשארם א-שייח'. לקראת השיחות הוקפאה הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים. עם תום ההקפאה ב-26 בספטמבר פרשו הפלסטינים מן השיחות.

ב-17 בינואר 2011 הודיעו אהוד ברק וארבע חברי כנסת נוספים (מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד ושלום שמחון) במכתב לחברי מפלגת העבודה על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעה עצמאית בשם "העצמאות". ועדת הכנסת אישרה את המהלך‏‏‏[7]. בתגובה למהלך, השרים יצחק הרצוג, אבישי ברוורמן ובנימין בן אליעזר הודיעו על התפטרותם מהממשלה‏[8].

שנת 2011 התאפיינה בהוצאה לפועל של רפורמות רבות במגוון תחומים, העיקריות שבהן: הרפורמה במערכת החינוך, הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל הרפורמה במיסוי הגז,הרפורמה בשוק הסלולר והרפורמה בבריאות השיניים לילדים.

באוקטובר 2011 אושרה העסקה לשחרורו של גלעד שליט תמורת שחרור למעלה מאלף אסירים, מתוכם 450 רוצחים.

ב-8 במאי 2012 עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק מטעם הממשלה לפיזור הכנסת,‏[9] אך לאחר מכן, עוד באותו היום, נחתם הסכם בין הליכוד לקדימה על כניסת "קדימה" לקואליציה, דבר שייתר את הצעת החוק לפיזור הכנסת. בהסכם נקבע בין השאר שהממשלה תיזום חוק לשינוי שיטת הממשל ויו"ר קדימה, שאול מופז, יתמנה לשר[10].

אולם, ב-17 ביולי 2012, עשרה שבועות לאחר כניסתה לקואליציה, הודיע יו"ר מפלגת "קדימה" שאול מופז על פרישת סיעתו מהקואליציה, בטענה שסיעתו לא הגיעה להסדר עם ראש הממשלה לגבי חוק חוק שירות חובה לחרדים.

ב-13 באוגוסט 2012 נענה אבי דיכטר, עד אז חבר הכנסת בסיעת קדימה אשר באופוזיציה, לבקשת ראש הממשלה להצטרף אל הממשלה כשר להגנת העורף. זאת במקום מתן וילנאי, אשר נבחר לכהן כשגריר ישראל בסין. ב-16 באוגוסט התפטר דיכטר מהכנסת והושבע לשר. את מקומו בכנסת תפס אחמד דבאח.

סיעות הקואליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיעה מנדטים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות הערות
ליכוד 27 משרד ראש הממשלה, משרד החינוך, המשרד לנושאים אסטרטגיים, משרד האוצר, משרד התקשורת, המשרד להגנת הסביבה, משרד התרבות והספורט, משרד התחבורה, משרד הבריאות, משרד ההסברה והתפוצות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, המשרד לענייני גמלאים, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, המשרד לענייני מודיעין, משרד הרווחה, משרד החוץ, 3 שרים בלי תיק משרד ראש הממשלה, המשרד לענייני גמלאים, המשרד לפיתוח הנגב והגליל 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
קדימה 28 שר במשרד ראש הממשלה 8 במאי 2012 17 ביולי 2012 פרשה עקב המחלוקת לגבי יישום מסקנות ועדת פלסנר
ישראל ביתנו 15 משרד החוץ, משרד האנרגיה והמים, המשרד לקליטת עלייה, משרד התיירות, המשרד לביטחון הפנים משרד החוץ 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
ש"ס 11 משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, משרד הדתות, שר במשרד ראש הממשלה משרד האוצר 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
העבודה 13 משרד הביטחון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, משרד הרווחה, משרד החקלאות, שר בלי תיק משרד הביטחון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה 31 במרץ 2009 17 בינואר 2011 התפצלה ונותרה עם 8 מנדטים
העצמאות 5 משרד הביטחון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, משרד החקלאות 17 בינואר 2011 18 במרץ 2013 התפצלה ממפלגת העבודה
יהדות התורה 5 משרד הבריאות, משרד החינוך 6 באפריל 2009 18 במרץ 2013 סגן שר במשרד הבריאות במעמד של שר
הבית היהודי 3 משרד המדע והטכנולוגיה 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות
בנימין נתניהו ליכוד משרד ראש הממשלה, המשרד לאזרחים ותיקים, משרד הבריאות, משרד החוץ 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
משה (בוגי) יעלון ליכוד המשרד לנושאים אסטרטגיים 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
סילבן שלום ליכוד המשרד לפיתוח הנגב והגליל, המשרד לשיתוף פעולה אזורי 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
אהוד ברק העבודה, העצמאות משרד הביטחון 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
אביגדור ליברמן ישראל ביתנו משרד החוץ 31 במרץ 2009 18 בדצמבר 2012
אלי ישי ש"ס משרד הפנים 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
דן מרידור ליכוד המשרד לענייני מודיעין 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
יובל שטייניץ ליכוד משרד האוצר 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
גדעון סער ליכוד משרד החינוך 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
יעקב נאמן אינו חבר הכנסת משרד המשפטים 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
יצחק אהרונוביץ' ישראל ביתנו המשרד לביטחון הפנים 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
אריאל אטיאס ש"ס משרד הבינוי והשיכון 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
בנימין בן אליעזר העבודה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה 31 במרץ 2009 19 בינואר 2011
בני בגין ליכוד שר בלי תיק 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
עוזי לנדאו ישראל ביתנו משרד האנרגיה והמים 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
גלעד ארדן ליכוד המשרד להגנת הסביבה 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
  • השר המקשר בין הממשלה לכנסת
לימור לבנת ליכוד משרד התרבות והספורט 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
ישראל כץ ליכוד משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
יולי אדלשטיין ליכוד משרד ההסברה והתפוצות 31 במרץ 2009 17 במרץ 2013
יוסי פלד ליכוד, וב-2012 התפטר מהכנסת שר בלי תיק 31 במרץ 2009 27 בספטמבר 2012
מיכאל איתן ליכוד שר בלי תיק 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
  • השר לשיפור השירות לציבור
יצחק הרצוג העבודה משרד הרווחה והשירותים החברתיים 31 במרץ 2009 19 בינואר 2011
שלום שמחון העבודה, העצמאות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
  • כיהן כשר החקלאות ופיתוח הכפר מטעם העבודה עד ל-19 בינואר 2011, ולאחר מכן כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה מטעם סיעת העצמאות
  • כיהן החל מ-19 בינואר 2011 גם כשר האחראי על תחום מגזר המיעוטים
אבישי ברוורמן העבודה שר בלי תיק 31 במרץ 2009 19 בינואר 2011
  • כיהן כשר האחראי על תחום מגזר המיעוטים
  • התפטר מתפקידו עקב הקמת סיעת העצמאות ופרישת העבודה מהקואליציה
דניאל הרשקוביץ הבית היהודי משרד המדע והטכנולוגיה 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
משה כחלון ליכוד משרד התקשורת, משרד הרווחה והשירותים החברתיים 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
  • כיהן גם כשר הרווחה והשירותים החברתיים החל מ-19 בינואר 2011
סופה לנדבר ישראל ביתנו המשרד לקליטת עלייה 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
סטס מיסז'ניקוב ישראל ביתנו משרד התיירות 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
יעקב מרגי ש"ס משרד הדתות 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
משולם נהרי ש"ס שר בלי תיק 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013
מתן וילנאי העצמאות, וב-2012 התפטר מהכנסת השר להגנת העורף 19 בינואר 2011 15 באוגוסט 2012
אורית נוקד העצמאות משרד החקלאות ופיתוח הכפר 19 בינואר 2011 18 במרץ 2013
שאול מופז קדימה שר בלי תיק 8 במאי 2012 19 ביולי 2012
  • המשנה לראש הממשלה
  • כיהן כחבר הקבינט המדיני ביטחוני
אבי דיכטר אינו חבר הכנסת השר להגנת העורף 16 באוגוסט 2012 18 במרץ 2013

סגני השרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם מפלגה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות
דני איילון ישראל ביתנו משרד החוץ 1 באפריל 2009 18 בדצמבר 2012
  • כהונתו נפסקה עם התפטרותו של שר החוץ אביגדור ליברמן
דני איילון ישראל ביתנו משרד החוץ 20 בדצמבר 2012 18 במרץ 2013
  • חזר לתפקיד לאחר יומיים תחת שר החוץ בנימין נתניהו
מתן וילנאי העבודה משרד הביטחון 1 באפריל 2009 19 בינואר 2011
יצחק כהן ש"ס משרד האוצר 1 באפריל 2009 18 במרץ 2013
גילה גמליאל ליכוד משרד ראש הממשלה 1 באפריל 2009 18 במרץ 2013
  • אחראית על תחום מעמד האישה וטיפול בנושא הצעירים
אורית נוקד העבודה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה 1 באפריל 2009 19 בינואר 2011
איוב קרא ליכוד המשרד לפיתוח הנגב והגליל 1 באפריל 2009 18 במרץ 2013
לאה נס ליכוד המשרד לאזרחים ותיקים 1 באפריל 2009 18 במרץ 2013
  • השר לאזרחים ותיקים הוא בנימין נתניהו
יעקב ליצמן יהדות התורה משרד הבריאות 6 באפריל 2009 18 במרץ 2013
  • שר הבריאות הוא בנימין נתניהו
מאיר פרוש יהדות התורה משרד החינוך 6 באפריל 2009 6 בפברואר 2011
מנחם אליעזר מוזס יהדות התורה משרד החינוך 9 בפברואר 2011 18 במרץ 2013

חילופי שרים וסגני שרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השר/סגן שר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף סיעה תאריך כניסה לתפקיד
יצחק הרצוג העבודה משרד הרווחה והשירותים החברתיים פרישת הסיעה מהקואליציה 19 בינואר 2011 משה כחלון ליכוד 19 בינואר 2011
בנימין בן אליעזר העבודה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה פרישת הסיעה מהקואליציה 19 בינואר 2011 שלום שמחון העצמאות 19 בינואר 2011
אבישי ברוורמן העבודה שר בלי תיק (אחראי על תחום המיעוטים) פרישת הסיעה מהקואליציה 19 בינואר 2011 שלום שמחון העצמאות 19 בינואר 2011
שלום שמחון העבודה משרד החקלאות מונה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה 19 בינואר 2011 אורית נוקד העצמאות 19 בינואר 2011
מתן וילנאי העבודה סגן שר במשרד הביטחון מונה לשר להגנת העורף 19 בינואר 2011 לא מונה מחליף
אורית נוקד העבודה סגנית שר במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מונתה לשרת החקלאות 19 בינואר 2011 לא מונה מחליף
מאיר פרוש יהדות התורה סגן שר במשרד החינוך התפטר מהכנסת במסגרת הסכם רוטציה 6 בפברואר 2011 מנחם אליעזר מוזס יהדות התורה 9 בפברואר 2011
שאול מופז קדימה שר בלי תיק פרישת הסיעה מהקואליציה 19 ביולי 2012 לא מונה מחליף
מתן וילנאי לא היה ח"כ בעת התפטרותו; קודם היה בעצמאות השר להגנת העורף התפטר לקראת כהונתו כשגריר ישראל בסין 15 באוגוסט 2012 אבי דיכטר אינו חבר הכנסת‏[11] 16 באוגוסט 2012
יוסי פלד לא היה ח"כ בעת התפטרותו; קודם היה בליכוד שר בלי תיק התפטר לקראת מינויו ליושב ראש חברת קו צינור אילת אשקלון 27 בספטמבר 2012 לא מונה מחליף
אביגדור ליברמן ישראל ביתנו שר החוץ וסגן ראש הממשלה התפטר בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום נגדו 18 בדצמבר 2012 ראש הממשלה נתניהו נתמנה לשר החוץ הליכוד 18 בדצמבר 2012
יולי אדלשטיין הליכוד משרד ההסברה והתפוצות התפטר לקראת התמודדותו על תפקיד יו"ר הכנסת ה-19. 17 במרץ 2013 לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
ממשלת ישראל השלושים ואחת
2006–2009
ממשלת ישראל השלושים ושתיים הבא:
ממשלת ישראל השלושים ושלוש
מ-2013

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫אמנון מרנדה, הכנסת אישרה: ממשלת נתניהו יצאה לדרך, באתר ynet‏, 1 באפריל 2009
  2. ^ בהמשך הקדנצייה של הכנסת ה-18 החליף אותה שאול מופז בראשות המפלגה
  3. ^ ‏לליכוד היו בכנסת היוצאת 12 מנדטים. מפלגת אח"י, לה היו 2 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל, הצטרפה לליכוד‏ לפני הבחירות ונציגיה הוצבו במקומות לא ריאליים ברשימה המשותפת.‏
  4. ^ ‏בכנסת הקודמת היו למפלגות מולדת ותקומה 4 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל.
  5. ^ ‏בכנסת ה-17 היו למפד"ל, המרכיב העיקרי בגוף החדש שנקרא "הבית היהודי", 3 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל.‏
  6. ^ קווי היסוד של הממשלה ה-32, באתר משרד ראש הממשלה‏
  7. ^ אהוד ברק כתב: נמשיך את מסורת מפא"י, באתר "ynet"
  8. ^ השרים יצחק הרצוג, בנימין בו אליעזר ואבישי ברוורמן הודיעו על התפטרותם מהממשלה, באתר הארץ, 17 בינואר 2011
  9. ^ הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ב-2012, ה"ח הממשלה 685, מיום 7 במאי 2012
  10. ^ אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, נתניהו הדהים: אין בחירות, אחדות עם מופז וקדימה, באתר ynet‏, 8 במאי 2012
  11. ^ שימש קודם לכן כח"כ מטעם קדימה.