החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון

חד"ש
אפיון	סיעת שמאל סוציאליסטית ערבית-יהודית
כנסות	הכנסת השמינית ואילך
אותיות	ו
מנהיגים	מאיר וילנר, תאופיק זיאד, מוחמד ברכה
מספר מנדטים נוכחי	4
שיא כוחה	5 מנדטים (כנסות 9, 11*) *נוסף מנדט בעת כהונת הכנסת
נוצרה מתוך	רק"ח, הפנתרים השחורים וחוגי שמאל נוספים
התמזגה לתוך	רצה במשותף במסגרת חד"ש-בל"ד, חד"ש-תע"ל, כיום עצמאית

"כשהממשלה נגד העם - העם נגד הממשלה", שלט שחד"ש הדפיסה בכ-5000 עותקים אשר הונפו במחאת האוהלים (2011)

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון שידועה יותר בקיצור חד"ש (בערבית: الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة, תעתיק מדויק: אלג'בהה אלדימקראטיה ללסלאם ואלמסאואה' לרוב נקראת בקיצור אלג'בהה, כלומר "החזית") היא רשימה וסיעה סוציאליסטית בישראל אשר מתמודדת כרשימה לכנסת מאז הבחירות לכנסת התשיעית. חד"ש מגדירה את עצמה כרשימה יהודית-ערבית והיא הרשימה היחידה בכנסת שאינה מגדירה את עצמה לאומית או דתית.

חד"ש דוגלת בפינוי כל ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל ושוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים. חד"ש תומכת במשא ומתן לשלום ולא בנסיגות חד צדדיות. התנועה דוגלת בצדק חברתי ובסוציאליזם, ושוויון בין המינים. בכך, התנועה גם מאמינה בצדק סביבתי כהגדרתה, ודוגלת בקשר שבין סביבה ירוקה-בריאה וחברה שוויונית. חד"ש מורכבת מתנועות ומזרמים שונים והמרכזי בהם זרם קומוניסטי-לניניסטי אך מצעה מתייחס למשותף בין הזרמים ואינו קורא לקומוניזם.

הרכב החזית

המרכיב המרכזי ברשימה הוא המפלגה הקומוניסטית הישראלית, יחד איתה לוקחות חלק בחד"ש גם התחברות - תראבוט, ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד"י) , ועד היוזמה הדרוזית והפורום העיראקי. בעבר לקחו חלק בחזית גם תנועות אחרות, בינהן פלג מהפנתרים השחורים. על פי תקנון חד"ש, כל ארגון אשר מסכים למצע החזית, מוזמן להגיש בקשת הצטרפות לחזית. בקשה כזו יכולה להיות מאושרת על ידי מועצת חד"ש, (גוף ייצוגי אשר כולל 500 חברים).

מלבד חברות בתנועה אשר לוקחת חלק בחזית, לא קיים תהליך רשמי אשר מאפשר להתפקד כחבר בחד"ש (מלבד בסניפים מסויימים אשר בחרו מיוזמתם לקיים מפקד סניף). עם זאת, כל אדם אשר תומך במצעה של חד"ש מוזמן להיות פעיל בה, להיות ציר בועידה ובמועצה שלה מטעם הסניף המקומי ולקחת בה כל תפקיד רשמי.

מצע החזית

מצע החזית מושתת על 9 סעיפים מרכזיים. אשר נקראים בין פעילי חד"ש "תשע הנקודות של החזית":

1. השגת שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי צודק, כולל ויציב.
2. הגנה על ענייני העובדים וזכויותיהם.
3. פיתוח שירותי הבריאות, החינוך, הדיור, הרווחה, התרבות והספורט.
4. הגנה על החירויות הדמוקרטיות.
5. שוויון לאוכלוסייה הערבית בישראל.
6. ביטול האפליה העדתית בכל התחומים והגנה על ענייניהם של תושבי שכונות העוני ועיירות הפיתוח.
7. שוויון בין המינים בכל התחומים.
8. הגנת הסביבה וצדק סביבתי.
9. חיסול הנשק להשמדה המונית‏.

היסטוריה

חד"ש הוקמה על ידי רק"ח (כיום - מק"י) בשנת 1977 לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, לאחר שהחליטה להתמודד ברשימה משותפת יחדיו עם הפנתרים השחורים, שמאל סוציאליסטי ישראלי וחוגי שמאל לא-קומוניסטים נוספים החברים בשמאל הרדיקלי. הקמת חד"ש באה לאחר שני אירועים חשובים בישראל. האחד, יום האדמה והשני, הקמת חזית נצרת הדמוקרטית וזכייתו של תופיק זיאד בתפקיד ראש עיריית נצרת. מטרת הקמת הרשימה הייתה להרחיב את בסיס התמיכה של רק"ח בקהלים שלא היו מעוניינים להצטרף למפלגה, כמו כן בהקמתה רק"ח נטשה את ההתנגדות המסורתית שלה לפוליטיקה מבוססת על השתיכות חמולתית וחד"ש כללה בין חבריה נכבדי חמולות שתמכו ברשימה.

חד"ש, בחודשים הראשונים להקמתה, התנגדה להסכמי קמפ דייוויד ולהסכם השלום בין ישראל למצרים מתוך ראייה שהסכמים אלו משרתים את ה"אימפריאליזם האמריקאי" ופוגעים בזכויות הפלסטינים, מסיבה זו סיעת חד"ש הצרפה לימין הרדיקלי והצביעה נגד הסכמים אלו כשהם הובאו לאישור הכנסת.

בבחירות לכנסת הארבע עשרה (1996) התמודדה ברשימה משותפת עם בל"ד שזכתה להצלחה יחסית כשגרפה חמישה מנדטים, מהם שלושה לחד"ש. האיחוד לא החזיק זמן רב, ובבחירות לכנסת החמש עשרה חזרה חד"ש להתמודד לבדה.

בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה ברשימה משותפת של חד"ש ותע"ל בראשות מוחמד ברכה. בבחירות אלו זכתה הרשימה המשותפת ב-3 מנדטים. המועמד היהודי המרכזי של חד"ש דב חנין נדחק בעקבות שיתוף הפעולה עם תע"ל למקום הרביעי ולא נכנס לכנסת, דבר שיחד עם פרישתה של תמר גוז'נסקי מהכנסת גרם לכך שלראשונה מאז הקמת המדינה- בסיעת חד"ש (על גילגוליה השונים) לא היו חברים יהודים.

ועידת חד"ש ה-8, מאי 2010, בבית הידידות בנצרת

הפגנה בנוכחות מנהיגי חד"ש. עם המגאפן: ח"כ דב חנין. מימינו: יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה. משמאלו: מזכיר חד"ש איימן אעודה

בבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשנת 2003, חד"ש זכתה ב-93,819 קולות, מתוכם (לפי ההערכות) כ-8,000 קולות של אזרחים יהודים. מועצת מק"י (גוף ייצוגי הכולל כ-250 צירים) קבעה בסוף שנת 2005 שבשלושת המקומות הראשונים ברשימת חד"ש חייבים להיות יהודים וערבים ושחד"ש תשמור על משקלה המנדטורי. אחרי כן, בתחילת שנת 2006, קיבלה מועצת חד"ש (גוף ייצוגי הכולל כ-500 נציגים) באופן מעשי את ההחלטה כשהחליטה שחד"ש תרוץ לבדה לבחירות לכנסת ה-17 וכשהעמידה את ד"ר דב חנין במקום השלישי. ב-14 בינואר 2006 נבחרה רשימת חד"ש. במקום הראשון נבחר חבר הכנסת מוחמד ברכה, במקום השני נבחר במאבק צמוד ד"ר חנא סוויד על פני ח"כ עיסאם מח'ול, במאבק על המקום השלישי ניצח ברוב גדול ד"ר דב חנין ובמקום הרביעי זכה ד"ר עפו אגבריה. הרשימה שנבחרה על ידי מועצת חד"ש, על פי פעילים מחד"ש, היא רשימה ירוקה מאוד, הווה אומר: המקומות הראשונים בה הנם אנשי סביבה. מוחמד ברכה, הוא מהמובילים בכנסת בתחום, חנא סוויד הוא פעיל איכות סביבה בצפון ומראשי "המרכז לתכנון אלטרנטיבי" ודב חנין הוא יו"ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים. כמו כן, החלה חד"ש לארגן פעילויות בשם "אדום-ירוק" המדברות על הקשר בין צדק חברתי לצדק סביבתי.

בשנים האחרונות קיים קונפליקט בתוך חד"ש בין מספר זרמים. בין זרמים אלו נמנים הזרם הקומוניסטי - לניניסטי, על זרם זה נמנים מק"י ובנק"י; זרם אנטי קולוניאליסטי, על זרם זה נמנת "התחברות-תראבוט"; וזרם לאומי-ערבי, עליו נמנים חברים עצמאיים.

לקראת בחירות 2006, בא לידי ביטוי קונפליקט בין הזרם הקומוניסטי לבין הזרם הלאומי-ערבי. זאת כאשר לקראת בחירות אלו, נבחר למקום השני ברשימה לכנסת נבחר חנא סוויד, שאינו חבר במק"י והחליף את עיסאם מח'ול ממק"י.‏ בתוך קונפליקט זה יש מספר זרמים שונים. מצד אחד עומד זרם לאומי, אשר תומך בריצה משותפת עם בל"ד לבחירות לכנסת. על זרם זה נמנים גם גורמים אשר מעניקים לגיטימציה רעיונית בלבד להתנגדות לארצות הברית מצד ארגונים פונדמנטליסטים כגון החמאס והחזבאללה‏. עם זאת בכל הזרמים בחד"ש בולט הרבה יותר של התנגדות ברורה לקו המלחמתי של כל הצדדים הפועלים באלימות, ביניהם חמאס וחזבאללה.‏‏‏ כיוון משמעותי אחר של חד"ש בשנים האחרונות, בדחיפת דב חנין והסניפים היהודיים בחד"ש, הוא לקדם את חד"ש ואת הרעיונות שבהם היא מאמינה לציבור היהודי. לקראת הבחירות לכנסת ה-18, פעילי בל"ד הוציאו קמפיין המשמיץ את זיקתה הציונית לכאורה של חד"ש, וזאת באמצעות תקיפתן של סיסמאות כגון "בעזה ובשדרות ילדים רוצים לחיות" אשר נקראת על ידי פעילי חד"ש, עקב ההתייחסות השווינית של חד"ש לעם היהודי ולעם פלסטיני ועקב שירותו הסדיר בצה"ל של ח"כ דב חנין.‏

הבחירות לכנסת ה-18

מתוך תעמולת הבחירות של חד"ש לכנסת ה-18

רשימת המפלגה לכנסת ה-18 היא:

1. ח"כ מוחמד ברכה (מק"י)
2. ח"כ ד"ר חנא סוויד (עצמאי)
3. ח"כ ד"ר דב חנין (מק"י)
4. ח"כ ד"ר עפו אגבאריה (מק"י)
5. עאידה תומא-סולימאן (מק"י)
6. נורית חג'אג' (התחברות-תראבוט)
7. דח'יל חאמד (עצמאי)

1. ^ רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.

תוצאות הבחירות

בבחירות לכנסת ה-18 הרשימה קיבלה כ-112,000 קולות, שהיקנו 4 מנדטים. בקרב הציבור היהודי, לאחר קמפיין משמעותי בתל אביב, חיפה וירושלים המערבית, קיבלה המפלגה כ-11,000 קולות, אשר שווים בין שליש לחצי מנדט ומהווים בערך פי 2 מבבחירות 2006. בבחירות אלו, הרשימה התחזקה באופן משמעותי בקרב הציבור הערבי ונהיתה לתנועה בעלת מספר המצביעים הגבוה ביותר בקרב ציבור זה.

נציגי הרשימה בכנסת

הכנסת ה-8 (1973)
4 מנדטים: מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח)
1. ^ הסיעה הוקמה על ידי רק"ח ב-15 במרץ 1977, לאחר ההחלטה לרוץ ברשימה משותפת לכנסת התשיעית עם הפנתרים השחורים וחוגי שמאל לא קומוניסטיים נוספים.

הכנסת ה-9 (1977)
5 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח)^[1], חנא מוויס (עצמאי)^[1]
1. ^ ב-13 בפברואר 1981 נפטר חנא מוויס. החליף אותו אברהם לבנבראון.

הכנסת ה-10 (1981)
4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח)

הכנסת ה-11 (1984)
4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), מוחמד ותד (עצמאי)^[1], תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח)
1. ^ הצטרף ממפ"ם ב-12 ביולי 1988.

הכנסת ה-12 (1988)
4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים)^[4], תמר גוז'נסקי (רק"ח)^[3], מאיר וילנר (רק"ח)^[1], תאופיק זיאד (רק"ח)^[2], תופיק טובי (רק"ח)^[3], האשם מחאמיד (עצמאי)^[1], מוחמד נפאע (רק"ח)^[2]
1. ^ב-10 בינואר 1990 פרש מהכנסת מאיר וילנר. החליף אותו האשם מחאמיד.
2. ^ ב-14 בפברואר 1990 פרש מהכנסת תאופיק זיאד. החליף אותו מוחמד נפאע.
3. ^ ב-4 ביולי 1990 פרש מהכנסת תופיק טובי. החליפה אותו תמר גוז'נסקי.
4. ^פרש מחד"ש ב-25 בדצמבר 1990 והקים סיעת יחיד. ב-1 בינואר 1991 ניתן לה השם "פנתרים שחורים".

הכנסת ה-13 (1992)
3 מנדטים: תמר גוז'נסקי (מק"י), תאופיק זיאד (מק"י)^[1], האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי)^[1]
1. ^ ב-5 ביולי 1994 נפטר תאופיק זיאד. החליף אותו סאלח סלים.

הכנסת ה-14 (1996) במסגרת חד"ש-בל"ד
4 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי), תמר גוז'נסקי (מק"י), אחמד סעד (מק"י)
1. ^מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה.
1. ^ ב-8 במרץ 1999 התפלגה הסיעה המשותפת, כאשר נציג בל"ד עזמי בשארה פרש ביחד עם האשם מחאמיד מחד"ש. השניים הקימו את סיעת בל"ד בכנסת.

הכנסת ה-15 (1999)
3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), תמר גוז'נסקי (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י)
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).

הכנסת ה-16 (2003) במסגרת חד"ש-תע"ל
2 מנדטים (מתוך 3 לרשימה כולה): מוחמד ברכה (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י)
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: דב חנין (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי תע"ל, ראו כאן).
2. ^ ב-7 בפברואר 2006 התפלגה הסיעה המשותפת.

סטיקר אותו חילקו פעילי הרשימה בבחירות לכנסת ה-17

הכנסת ה-17 (2006)
3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י)
1. ^ רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.

הכנסת ה-18 (2009)
4 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י), עפו אגבאריה (מק"י)
1. ^ רשימת מועמדים מלאה ראו כאן

ראו גם

• המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י)
• המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ)
• ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון

• אתר חד"ש
• מצע הארגון באתר הרשמי
• מי שלא פוחד, אדום - אתר למען דב חנין
• חזית דמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש), באתר הכנסת