ממשלת ישראל העשרים ושמונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש
פורטל - הממשל בישראל
ממשלת ישראל ה-28 בראשות אהוד ברק בפגישה בחדר ישיבות הממשלה בכנסת

הממשלה ה-28 היא ממשלה שהורכבה על ידי אהוד ברק ראש ישראל אחת, וכיהנה מ-6 ביולי 1999 ועד 7 במרץ 2001, בזמן כהונתה של הכנסת החמש עשרה.

תוצאות הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה ראש הרשימה מנדטים מספר קולות אחוז מהקולות הערות
ישראל אחת אהוד ברק 26 670,484 20.2% רשימה משותפת למפלגות העבודה, גשר, ומימד
הליכוד בנימין נתניהו 19 468,103 14.1%
ש"ס אלי ישי 17 430,676 13%
מרצ יוסי שריד 10 253,525 7.6%
ישראל בעלייה נתן שרנסקי 6 171,705 5.1%
שינוי יוסף לפיד 6 167,748 5.0%
מפלגת המרכז יצחק מרדכי 6 165,622 5.0%
מפד"ל יצחק לוי 5 140,307 4.2%
יהדות התורה מאיר פרוש 5 125,741 3.7% רשימה משותפת למפלגות אגודת ישראל ודגל התורה
רע"ם עבד אל-מאלכ דהאמשה 5 114,810 3.4%
האיחוד הלאומי בני בגין 4 100,181 3.0% רשימה משותפת למפלגות חרות, תקומה, ומולדת
ישראל ביתנו אביגדור ליברמן 4 86,153 2.6%
חד"ש מוחמד ברכה 3 87,022 2.6%
עם אחד עמיר פרץ 2 66,143 1.9%
בל"ד עזמי בשארה 2 66,103 1.9%
מועמד מספר קולות אחוז מהקולות
אהוד ברק 1,791,020 56.08%
בנימין נתניהו 1,402,474 43.92%

הקמת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לכנסת ה-15, בשנת 1999 כללו גם בחירות אישיות לראשות הממשלה בנוסף לבחירות לכנסת. בבחירות האישיות ניצח ברק ברוב גדול ונבחר להקים את הממשלה העשרים ושמונה. עם זאת, בעקבות שיטת 2 הפתקים, ניזוקו שתי המפלגות הגדולות, ישראל אחת והליכוד, אשר זכו יחד ל-45 מנדטים בלבד, בניגוד לכ-65-80 מנדטים בכנסות הקודמות לה. מצב זה יצר תלות מוגזמת של מפלגת השלטון במפלגות הקטנות, ואילץ את ברק להקים קואליציית שמאל-דתיים בעייתית, עובדה שגרמה לקשיים רבים בהתנהלות הממשלה, והביאה בהמשך לנפילתה. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 בוטלה שיטת הבחירה הישירה עקב חוסר הצלחתה.

ציוני דרך ומדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירועים מסודרים בסדר כרונולוגי.

  • ועידת שפרדסטאון - ועידת פסגה שנערכה בעיר שפרדסטאון במערב וירג'יניה שבארצות הברית. הוועידה נפתחה ב-3 בינואר 2000. אהוד ברק עמד בראש המשלחת הישראלית, שר החוץ הסורי פארוק א-שרע בראש המשלחת הסורית וכן השתתפו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ומזכירת המדינה האמריקנית מדלן אולברייט. השיחות הגיעו למבוי סתום, וב-11 בינואר נפסקו בכוונה לחדשן במועד מאוחר יותר. הוועדה נכשלה עקב דרישת הסורים לנסיגת ישראל לגבול טרום מלחמת ששת הימים, שהיה מספק להם גישה ישירה למי הכנרת, בעוד ישראל דרשה לבסס את ההסכם על הגבול הבינלאומי ברמת הגולן, הממוקם כמה מאות מטרים ממזרח.
  • נסיגת צה"ל מלבנון - ראש הממשלה ברק הבטיח במערכת הבחירות שלו שבתוך שנה מיום היבחרו יצא צה"ל מרצועת הביטחון. למרות שישראל הייתה מעוניינת שהיציאה מלבנון תהיה תוך כדי הסכם עם סוריה ולבנון, השיחות עם סוריה נכשלו, והיה ברור כי נסתמו הדרכים לשלום עם לבנון. ברק החליט לקחת את הסיכון ולהמשיך בתוכניתו להוצאת צה"ל, גם ללא הסדר, וזאת למרות דאגת הדרג הצבאי מהמצב שיווצר לאחר מכן. התאריך המיועד לנסיגה היה 6 ביולי 2000, אך לבסוף נסוג צה"ל ב-24 במאי 2000, שישה שבועות לפני המתוכנן, עקב התפוררות צד"ל, שרבים מאנשיו הבינו כי ישראל נסוגה והעדיפו לברוח לישראל מאשר להסתכן בלבנון.
  • ועידת קמפ דייוויד - ועידה שכינס נשיא ארצות הברית קלינטון במחנה נופש הנשיאותי. הוועידה כונסה ביולי 2000. בראש המשלחת הישראלית עמד ראש הממשלה אהוד ברק, בראש המשלחת הפלסטינית עמד יאסר ערפאת יו"ר הרשות הפלסטינית, ונשיא ארצות הברית קלינטון ייצג את ארצות הברית. ראש הממשלה ברק הציע לוותר על למעלה מ-90% מהגדה המערבית, למסור את שכונות מזרח ירושלים לריבונות פלסטינית, להקים משטר מיוחד בעיר העתיקה, ואף לפתרון בינלאומי בשאלת זכות השיבה, שבמסגרתו יורשו חלק מהפליטים להיכנס לישראל. הפלסטינים דחו את כל הצעות ישראל, ובסוף הוועידה האשים ברק את ערפאת בטרפוד המגעים המדיניים, בסירוב לכל הצעה ובכך שלא הציע הצעות נגדיות להצעות ברק וקלינטון. גרסת ברק גובתה על ידי קלינטון והנסיך הסעודי בנדר.
  • האינתיפאדה השנייה - מהומות וגל טרור שעוררו הפלסטינים לאחר ועידת קמפ-דייוויד. העילה הפלסטינית הרשמית למהומות הייתה עליית אריאל שרון להר הבית. היו שטענו שהמהומות תוכננו מראש כאמצעי לסחוט ויתורים בישראל. המהומות והטרור יצאו מכלל שליטה בעקבות פרשת מוחמד א-דורה והלינץ' ברמאללה.
  • מהומות אוקטובר 2000 - מהומות אלימות שעוררו ערביי ישראל בגליל ובמשולש במקביל לפריצת האינתיפאדה בשטחים, לאור היחס המפלה לטענתם מצד ישראל, וכישלון המגעים המדיניים עם הפלסטינים. במהומות נהרגו 12 ערבים ישראלים ופלסטיני תושב שטחים אחד וגם יהודי ישראלי אחד. בעקבות המהומות איבד ברק את תמיכתו בקרב הציבור הערבי. בנוסף לזאת, הוקמה ועדת אור שחקרה את המהומות.
  • חטיפת שלושת החיילים וחטיפת אלחנן טננבוים - ב-7 באוקטובר 2000 נחטפו שלושה חיילי צה"ל - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוועד מגבול ישראל-לבנון. בהמשך נחטף קצין המילואים אלחנן טננבאום.
  • ועידת טאבה - ועידה שכינס נשיא מצרים חוסני מובארק בטאבה בינואר 2001, בניסיון להציל את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. כמו קודמתה, גם ועידה זו הסתיימה ללא תוצאות.
  • בועת ההיי טק העולמית ומצב ההיי טק בישראל, גררו צמיחה כלכלית מהירה בישראל, תוך יציאה מהמיתון שישראל הייתה מצויה בו מאז 1996. גם חגיגות שנת 2000 סייעו לכלכלה תוך שהן גורמות לצליינים רבים להגיע לישראל. שנת 2000 הייתה שנת התיירות הטובה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, וביקרו בה כ-2.5 מיליון תיירים.

מדיניות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת כהונת הממשלה נראה היה כי מצבה הכלכלי של ישראל איתן, ומגזר ההיי טק הישראלי המתפתח תרם רבות רבות לשגשוג. אך המשבר הכלכלי העולמי והתפוצצות בועת ההיי-טק, לצד פריצת האינתיפאדה גרמו למיתון שהתפתח בארץ; הצעת הממשלה לרפורמה רדיקלית במיסוי הכוללת מס על רווחי הון מתוכניות חיסכון והשקעות בבורסה ומיסוי על עיזבונות לא אושרה והופעלה בגרסה מצומצמת.

התפוררות הקואליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות התורה פרשה מן הממשלה בספטמבר 1999 בעקבות סכסוך סביב העברת משחן (חלק מטורבינה של חברת החשמל) בשבת. מרצ פרשה כשנה לאחר מכן, ביוני 2000 לאחר סכסוך בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו מטעם ש"ס משולם נהרי ותמיכת ראש הממשלה ברק בעמדת ש"ס. על אף פרישתה מן הממשלה, המשיכה מרצ לתמוך בה. כחודש לאחר מכן, עם יציאת ברק לוועידת קמפ-דייוויד, פרשו מן הממשלה גם ישראל בעלייה, גשר וש"ס מותירים את הממשלה עם פחות מ-61 חברי כנסת בקואליציה.

מפלגת המרכז היא השותפה הקואליציונית היחידה שלא הכריזה פרישה מהקואליציה (למעט מימד, אשר הייתה חלק מסיעת ישראל אחת), אם כי יו"ר המפלגה, סגן ראש הממשלה ושר התחבורה יצחק מרדכי הסתבך בפרשת הטרדות מיניות ונאלץ להתפטר ב-30 במאי 2000. מאז החלה מפלגת המרכז להתפורר עד כדי התפטרות רבים מנציגיה בכנסת ופרישת חברים אחרים מהסיעה. עוד ראוי לציין כי בשלב מסוים הפסיקו חברי כנסת רבים מהקואליציה, בכללם חברים מסיעת ישראל אחת, להצביע בהתאם להחלטות הנהלת הקואליציה ובפועל הפרו את המשמעת הקואליציונית.

בדצמבר 2000 הודיע ראש הממשלה ברק בנאום בכנסת על מוכנותו לבחירות כלליות לכנסת השש עשרה ולראש הממשלה: "אתם רוצים בחירות?, אני מוכן לבחירות!", אולם מאוחר יותר התפטר מתפקידו, דבר שהביא לבחירות מיוחדות לראשות הממשלה תוך 60 יום, ללא פיזור הכנסת, בהתאם לסעיף מיוחד בחוק יסוד: הממשלה שהיה אז בתוקף. בבחירות ניצח אריאל שרון, והממשלה סיימה כהונתה עם השבעת ממשלת ישראל העשרים ותשע.

סיעות הקואליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיעה מנדטים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות הערות
ישראל אחת 26 משרד ראש הממשלה, משרד האוצר,
המשרד לאיכות הסביבה, משרד הביטחון,
המשרד לביטחון פנים, משרד הבינוי והשיכון,
המשרד לענייני דתות, המשרד לענייני חברה ותפוצות,
משרד החוץ, משרד החינוך,
משרד החקלאות ופיתוח הכפר,
משרד המדע, משרד המדע, התרבות והספורט,
משרד המשפטים, משרד העבודה והרווחה,
משרד הפנים, המשרד לקליטת עלייה,
המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד התיירות,
משרד התעשייה והמסחר, משרד התקשורת,
משרד התשתיות הלאומיות, שר במשרד ראש הממשלה
משרד הביטחון,
משרד החוץ
6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
  • משרד המדע שינה את שמו ל"משרד המדע,
    התרבות והספורט"
  • תיקי העבודה והרווחה, התשתיות הלאומיות,
    והדתות היו בידי ש"ס עד לפרישתה ממהממשלה
  • תיקי החינוך, התעשייה והמסחר, והחקלאות
    ופיתוח הכפר היו בידי מרצ עד לפרישתה מהממשלה
  • תיק הבינוי והשיכון היה בידי המפד"ל עד
    לפרישתה מהממשלה
  • תיק הפנים היה בידי ישראל בעלייה עד
    לפרישתה מהממשלה
ש"ס 17 משרד הבריאות, המשרד לענייני דתות,
משרד העבודה והרווחה, משרד התשתיות הלאומיות
משרד האוצר,
משרד החינוך,
משרד התקשורת
6 ביולי 1999 12 ביולי 2000
  • פרשה מהקואליציה עקב אי הסכמה למהלכיו
    המדיניים של ראש הממשלה
מרצ 10 משרד החינוך, משרד התעשייה והמסחר,
משרד החקלאות ופיתוח הכפר
6 ביולי 1999 24 ביוני 2000
  • פרשה מהקואליציה עקב תמיכת ראש הממשלה
    בעמדת ש"ס בעניין החינוך
ישראל בעליה 6 משרד הפנים המשרד לקליטת עלייה 6 ביולי 1999 11 ביולי 2000
  • פרשה מהקואליציה עקב אי הסכמה למהלכיו
    המדיניים של ראש הממשלה
מפלגת המרכז 6 משרד הבריאות, משרד התחבורה,
משרד התיירות
6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
  • תיק הבריאות היה בידי ש"ס עד
    לפרישתה מהממשלה
מפד"ל 5 משרד הבינוי והשיכון המשרד לענייני דתות,
משרד החינוך
6 ביולי 1999 12 ביולי 2000
  • פרשה מהקואליציה עקב אי הסכמה למהלכיו
    המדיניים של ראש הממשלה
יהדות התורה 5 6 ביולי 1999 5 בספטמבר 1999
  • הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
  • פרשה מהקואליציה עקב סכסוך על העברת
    משחן בשבת
מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה מנתה 25 שרים, לא כולם כיהנו במקביל, מתוכם 14 כיהנו בעבר בממשלה (ברק, פרס, מרדכי, דוד לוי, בן-אליעזר, רמון, שוחט, יצחק לוי, מילוא, שריד, ביילין, ישי, שרנסקי, סויסה) ו-10 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ליפקין-שחק, דליה איציק, אורון, תמיר, יצחק כהן, מלכיאור, וילנאי, רן כהן, רענן כהן, בן-עמי, בניזרי)

שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות
אהוד ברק ישראל אחת משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון,
משרד החינוך, משרד החקלאות ופיתוח הכפר,
משרד המדע, משרד התיירות,
משרד התעשייה והמסחר, המשרד לקליטת עלייה
6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
בנימין בן אליעזר ישראל אחת משרד התקשורת, משרד הבינוי והשיכון 6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
דוד לוי ישראל אחת משרד החוץ 6 ביולי 1999 4 באוגוסט 2000
יצחק מרדכי מפלגת המרכז משרד התחבורה 6 ביולי 1999 30 במאי 2000
אברהם בייגה שוחט ישראל אחת משרד האוצר, משרד התשתיות הלאומיות 6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
שלמה בן עמי ישראל אחת המשרד לביטחון פנים, משרד החוץ 6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
יוסי ביילין ישראל אחת משרד המשפטים, המשרד לענייני דתות 6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
יוסי שריד מרצ משרד החינוך 6 ביולי 1999 24 ביוני 2000
  • התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
נתן שרנסקי ישראל בעלייה משרד הפנים 6 ביולי 1999 11 ביולי 2000
  • התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
חיים רמון ישראל אחת שר במשרד ראש הממשלה, משרד הפנים 6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
  • שימש כשר לענייני ירושלים
  • כיהן גם כשר הפנים החל מה-11 באוקטובר 2000
שלמה בניזרי ש"ס משרד הבריאות 6 ביולי 1999 11 ביולי 2000
  • התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
רוני מילוא מפלגת המרכז משרד הבריאות 10 באוגוסט 2000 16 בינואר 2001
אליהו ישי ש"ס משרד העבודה והרווחה 6 ביולי 1999 11 ביולי 2000
  • התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
רענן כהן ישראל אחת משרד העבודה והרווחה 10 באוגוסט 2000 7 במרץ 2001
אליהו סויסה ש"ס משרד התשתיות הלאומיות 6 ביולי 1999 11 ביולי 2000
  • התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
אמנון ליפקין-שחק מפלגת המרכז משרד התיירות, משרד התחבורה 5 באוגוסט 1999 7 במרץ 2001
רן כהן מרצ משרד התעשייה והמסחר 6 ביולי 1999 24 ביוני 2000
  • התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
חיים אורון מרצ משרד החקלאות ופיתוח הכפר 5 באוגוסט 1999 24 ביוני 2000
  • התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
יולי תמיר לא הייתה ח"כ המשרד לקליטת עלייה 5 באוגוסט 1999 7 במרץ 2001
יצחק לוי מפד"ל משרד הבינוי והשיכון 6 ביולי 1999 12 ביולי 2000
  • התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
מתן וילנאי ישראל אחת משרד המדע, התרבות והספורט 5 באוגוסט 1999 7 במרץ 2001
יצחק כהן ש"ס המשרד לענייני דתות 6 ביולי 1999 11 ביולי 2000
  • התפטר עקב פרישת הסיעה מהקואליציה
דליה איציק ישראל אחת המשרד לאיכות הסביבה 6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
מיכאל מלכיאור ישראל אחת המשרד לענייני חברה ותפוצות 5 באוגוסט 1999 7 במרץ 2001
שמעון פרס ישראל אחת המשרד לשיתוף פעולה אזורי 6 ביולי 1999 7 במרץ 2001

סגני השרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות
נסים דהן ש"ס משרד האוצר 5 באוגוסט 1999 11 ביולי 2000
אפרים סנה ישראל אחת משרד הביטחון 5 באוגוסט 1999 7 במרץ 2001
נואף מסאלחה ישראל אחת משרד החוץ 5 באוגוסט 1999 7 במרץ 2001
משולם נהרי ש"ס משרד החינוך 5 באוגוסט 1999 11 ביולי 2000
שאול יהלום מפד"ל משרד החינוך 5 באוגוסט 1999 12 ביולי 2000
יצחק וקנין ש"ס משרד התקשורת 5 באוגוסט 1999 11 ביולי 2000
יגאל ביבי מפד"ל משרד הדתות 5 באוגוסט 1999 12 ביולי 2000
מרינה סולודקין ישראל בעלייה המשרד לקליטת עלייה 5 באוגוסט 1999 11 ביולי 2000

חילופי שרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף סיעה תאריך כניסה לתפקיד
אהוד ברק ישראל אחת משרד המדע מסירת התיק לשר במשרה מלאה 5 באוגוסט 1999 מתן וילנאי
(כשר המדע, התרבות והספורט)
ישראל אחת 5 באוגוסט 1999
אהוד ברק ישראל אחת משרד התיירות מסירת התיק לשר במשרה מלאה 5 באוגוסט 1999 אמנון ליפקין שחק מפלגת המרכז 5 באוגוסט 1999
אהוד ברק ישראל אחת המשרד לקליטת עלייה מסירת התיק לשרה במשרה מלאה 5 באוגוסט 1999 יולי תמיר לא הייתה ח"כ 5 באוגוסט 1999
יצחק מרדכי מפלגת המרכז משרד התחבורה התפטרות 30 במאי 2000 אמנון ליפקין שחק מפלגת המרכז 11 באוקטובר 2000
חיים אורון מרצ משרד החקלאות ופיתוח הכפר פרישת הסיעה מהקואליציה 24 ביוני 2000 אהוד ברק ישראל אחת 24 ביוני 2000
רן כהן מרצ משרד התעשייה והמסחר פרישת הסיעה מהקואליציה 24 ביוני 2000 אהוד ברק ישראל אחת 24 בספטמבר 2000
יוסי שריד מרצ משרד החינוך פרישת הסיעה מהקואליציה 24 ביוני 2000 אהוד ברק ישראל אחת 24 בספטמבר 2000
דוד לוי ישראל אחת משרד החוץ התפטרות 4 באוגוסט 2000 שלמה בן עמי ישראל אחת 2 בנובמבר 2000
שלמה בניזרי ש"ס משרד הבריאות פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 רוני מילוא מפלגת המרכז 10 באוגוסט 2000
אלי ישי ש"ס משרד העבודה והרווחה פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 רענן כהן ישראל אחת 10 באוגוסט 2000
נתן שרנסקי ישראל בעלייה משרד הפנים פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 חיים רמון ישראל אחת 11 באוקטובר 2000
אליהו סויסה ש"ס משרד התשתיות הלאומיות פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 אברהם בייגה שוחט ישראל אחת 11 באוקטובר 2000
יצחק כהן ש"ס המשרד לענייני דתות פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 יוסי ביילין לא היה ח"כ 11 באוקטובר 2000
יצחק לוי מפד"ל משרד הבינוי והשיכון פרישת הסיעה מהקואליציה 12 ביולי 2000 בנימין בן אליעזר ישראל אחת 11 באוקטובר 2000
נסים דהן ש"ס סגן שר במשרד האוצר פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 לא מונה מחליף
משולם נהרי ש"ס סגן שר במשרד החינוך פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 לא מונה מחליף
יצחק וקנין ש"ס סגן שר במשרד התקשורת פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 לא מונה מחליף
מרינה סולודקין ישראל בעלייה סגן שר במשרד לקליטת עלייה פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 לא מונה מחליף
שאול יהלום מפד"ל סגן שר במשרד האוצר פרישת הסיעה מהקואליציה 12 ביולי 2000 לא מונה מחליף
יגאל ביבי מפד"ל סגן שר במשרד לענייני דתות פרישת הסיעה מהקואליציה 12 ביולי 2000 לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
ממשלת ישראל העשרים ושבע
1999-1996
ממשלת ישראל העשרים ושמונה
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
הבא:
ממשלת ישראל העשרים ותשע
2003-2001