אורסטס (מחזה)

מצפונו של אורסטס, ציור מאת ויליאם אדולף בורורו, 1862.

אורסטס (יוונית עתיקה: Ὀρέστης) הוא טרגדיה יוונית שנכתבה על ידי המחזאי היווני אוריפידס.

רקע

על פי עצתו של האל אפולו אורסטס הרג את אימו, קליטמנסטרה, מלכת ארגוס, על מנת לנקום את מות אביו, אגממנון, שנרצח על ידה ועל ידי המאהב שלה אייגיסתוס.

אורסטס נרדף בשל רצח אימו על ידי האריניות וגם על ידי מנהיגי ארגוס הרוצים להוציאו להורג בשל פשעו.

תקוותו היחידה של אורסטס היא דודו מנלאוס אשר שב עם הלנה מטרויה לאחר ניצחונו במלחמת טרויה .

תקציר העלילה

בתחילת המחזה אלקטרה, אחותו של אורסטס, מספרת לקהל את תקציר האירועים הקודמים, בעודה עומדת ליד אורסטס הישן. זמן קצר לאחר מכן מגיעה הלנה לארמון בטענה שהיא רוצה להקריב קורבן על קבר אחותה קליטמנסטרה. במרבית המחזות היווניים מוצגת הלנה כטיפשה במיוחד, ומחזה זה אינו שונה. אוריפידס מטיל את האשמה בגין פרוץ מלחמת טרויה ונפילת בית אטראוס על הלנה.

לאחר מכן מתעורר אורסטס. מנלאוס מגיע לארמון ושומע על הרצח ועל שגעונו של אורסטס. טינדאראוס, סבו של אורסטס ואבי אשתו של מנלאוס מגיע אף הוא ומנהל עם אורסטס ומנלאוס דיון על צדק אלוהי וחוק טבעי. לאחר לכתו של טינדאראוס אומר מנלאוס לאורסטס כי הוא יזדקק לטינדראוס וכדאי לו להיות בן בריתו. מנלאוס עצמו לא עומד לצידו של אורסטס אל מול אנשי ארגוס מאחר שהשפעתו שלו אינה רבה בקרב אנשי הארץ בשל האשמה המונחת לפתחה של אשתו, ומצבו הפוליטי מעורער.

פילאדס, חברו של אורסטס אשר סייע לו ברצח קליטמנסטרה מגיע לאחר צאתו של מנלאוס. הוא ואורסטס מתכננים כיצד להטות את דעת הקהל (באמצעות דיאלוג זה מטיח אוריפידס ביקורת על פוליטיקאי אתונה של אותה עת). אולם אורסטס לא מצליח לשכנע את בני העיר למנוע את ההוצאה להורג שלו ושל אלקטרה.

מאחר שההוצאה להורג לא בוטלה, מתכננים אורסטס, אלקטרה ופילאדס תוכנית לנקום במנלאוס שלא תמך בהם, ומתכננים לרצוח את הלנה ואת בתו הרמיוני. בלכתם להרוג את הלנה הם מגלים שהיא נעלמה. שפחתה הפירוגית של הלנה נתפסת בידם בעודה מנסה להימלט. אורסטס שואל אותה מדוע עליו להימנע מלהרוג אותה והיא עונה לו שגם העבדים מעדיפים לחיות על מות, ועל כן הוא מרחם עליה.

מנלאוס מגיע, וכן פילאדס ואלקטרה אשר תפסו את הרמיוני ומחזיקים אותה בידם בכוונה להרגה.

על מנת לפתור את הבעיה מגיע אפולו - דאוס אקס מכינה, ומסביר שהלנה הועלתה לכוכבים, על מנלאוס לשוב לספרטה, על אורסטס ללכת לאתונה ולעמוד שם למשפט (שם הוא יזוכה), וכן עליו לשאת לאישה את הרמיוני ועל פילאדס לשאת לאישה את אלקטרה.

תמות בעלילה

בדומה למחזאים רבים אחרים ביוון העתיקה, משתמש אוריפידס במחזה זה על מנת לנגח את הפוליטיקאים האתונאים בתקופתו ולהטיח ביקורת על התנהגותם במהלך המלחמה הפלופונסית.

המחזה אורסטס הוצג לראשונה במהלך פסטיבל הדיוניסיה שנערך באמצע המלחמה, לאחר שהן אתונה והן ספרטה ספגו אבדות רבות.

אוריפידס תוקף את התנהגותם הגאוותנית של בני האדם, את תפקיד האלים בהתרחשות המאורעות ואת הפרשנות שבני האדם נותנים להוראות האלים.

אוריפידס תוקף את החלטות האלים ומטיח בהן ביקורת. אף ההנמקות של אפולו - אל הצדק והסדר אינן משכנעות (כך למשל טוען אפולו כי מלחמת טרויה היא כלי של האלים לנקות את הארץ מעודפי אוכלוסייה).

כמו כן, תוקף המחזה את תאוריות תורת המשפט המקובלות באותה עת - תוך השוואה בין חוק הטבע לבין חוקי האדם (מוטיב שחוזר על עצמו בטרגדיות יווניות).

טיעונו של אפולון החותם את המחזה - כי השלום הוא הערך הטוב ביותר והחשוב ביותר, אף מעל כל הערכים האחרים - מהווה ביקורת גלויה על המלחמה.

התנהגותו של אורסטס כלפי השפחה מהווה אף היא ביקורת על זילות חיי האדם בעיני היוונים - בין אם מדובר בעבד ובין אם מדובר באדם חופשי.

מוזיקה

פפירוס וינה (Vienna Papyrus G2315) שהתגלה בהרמפוליס שבמצרים מכיל תווים שנכתבו ככל הנראה על ידי אוריפידס עצמו עבור המקהלה במחזה זה. מובן שאין מדובר בתווים מודרניים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורסטס בוויקישיתוף

• אורסטס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)