מלחמת טרויה

הצייר פרנס מטצ' (Franz Matsch) צייר בשנת 1892 את הניצחון של אכילס כשהוא גורר את גופת הקטור במלחמת טרויה

מלחמת טרויה היא אחד המיתוסים העיקריים במיתולוגיה היוונית, המתאר מלחמה שהתרחשה על פי המשוער במאה ה-19 לפנה"ס, ובה התאחדו עמי יוון (האכאים) כנגד העיר טרויה. המלחמה הסתיימה בניצחונם של האכאים ובחורבן העיר.

העילה למלחמה הייתה חטיפתה של הלנה אשת מנלאוס מספרטה בידי פאריס, מבני מלך טרויה. על פי הסיפור, לאחר כ-10 שנות מצור הצליחו לבסוף כוחות הקואליציה היוונית לנצח את הטרויאנים, בזכות השימוש בתחבולה של החדרת לוחמים לתוך העיר בתוך פסל סוס ענק שהוגש לטרויה כמתנה. עשר שנות המלחמה לא התמקדו רק במצור על טרויה אלא בניתוק טרויה מבעלות בריתה באסיה הקטנה. מכיוון שבשדה הקרב לא הצליחו היוונים ובראשם אגממנון מלך מיקנה להשיג הכרעה החליטו לנקוט תחבולה פרי מוחו של אודיסאוס. צבאם התחבא ורק מעט לוחמים נותרו מוסתרים בסוס מעץ שהיה לכאורה מתנה לפיוס האלים. באישון לילה יצאו הלוחמים מן הסוס ופתחו את השערים לצבא הנכנס וטרויה נחרבה עד היסוד. תחבולה מעין זו קרויה מאז סוס טרויאני.

האפוס המתאר את המלחמה הינו האיליאדה של הומרוס, אך סיפור הסוס הטרויאני כלל לא מופיע שם, אלא הוא מוזכר כבדרך אגב בשיר האחד-עשר של האודיסיאה של הומרוס, המספר את סיפור חזרתו של אודיסאוס, אחד מגיבורי המלחמה, לאיתקה.

סיפור נוסף מפורסם מתוך מלחמת טרויה הוא הסיפור על מותו של אכילס היווני עקב פגיעה בנקודת תורפתו היחידה - עקבו, מכאן הביטוי עקב אכילס. גם סיפור זה אינו מופיע באיליאדה.

סרטים פופולריים אחדים הציגו את האפוס הקלאסי, וכן ב-1998 יצא הרומן ההיסטורי "שירתה של טרויה" מאת קולין מקאלוג, שמתוארת בו המלחמה.

החפירות הארכאולוגיות בעקבות טרויה ותוצאותיהן

עד שנת 1870 נחשבה מלחמת טרויה לאגדה בלבד, אך בחפירות ארכאולוגיות שערך היינריך שלימן התגלו שרידי העיר החרבה. שלימן החל את מפעלו בגבעת היסרליק, באסיה הקטנה, ליד מיצר הדרדנלים, אשר לפי המסורת היה המקום שבו שכנה טרויה. החפירות של שלימן אישרו את ההשערה, שהיה קיים במקום יישוב בתקופת הברונזה. אך נתברר, כי באתר זה התקיימו, בזה אחר זה, לא פחות מתשעה יישובים, אשר חלקם נהרסו על ידי רעידות אדמה, חלקם על ידי שריפה וחלקם אולי על ידי כיבוש.‏‏

בסך הכל, אפשר לומר שנמצאו שם שלבים מקבילים להתפתחות שהייתה ביוון באותה תקופה. על העיר עברו תהפוכות שונות, תקופות של פריחה ועושר רב, ותקופות של ירידה וצמצום. השכבה שזוהתה כמתאימה למלחמה המתוארת אצל הומרוס היא זאת המכונה Troy VIII, A. שכבה זאת אינה מייצגת את העיר הגדולה ביותר שצמחה במקום, אף לא את היישוב האחרון שהיה שם. אך היא הייתה מבצר חזק, שנהרס בבירור על ידי שריפה בזמן מסוים סביב שנת 1800 לפנה"ס, דבר המקרב לתאריכים שנקבעו לעלילה המתוארת בשירת הומרוס. מצד אחר, שכבה אחרת של שרידי העיר אינה יכולה לבוא בחשבון לקשרים עם העולם האכאי-מיקני.‏‏ גם ממצאי החפירות בטרויה וביוון של הרבע האחרונה במאה ה-20 - שאמנם עוררו תקוות כי הנה נמצאו עדויות על מהימנות תיאורי הומרוס - התבדו. השרידים של טרויה הם עלובים בהשוואה לעיר המפוארת, אשר אליבא דהומרוס האכאים באו לכבוש.‏‏

הדעה המקובלת כיום על רוב החוקרים היא, כי יש בדברי הומרוס הד למאורעות שקרו בסוף התקופה המיקנית, ממש ערב נפילתה של תרבות זו. המסורת הועברה בעל פה, במשך תקופה ארוכה, שנמשכה יותר מ-1000 שנה, ועל כן טבעי הדבר, שהיא השתנתה הרבה: נכנסו לתוכה פרטים מרובים מכל תקופות ההתהוות של היצירות, ואין אפשרות לקבוע אם פרט כלשהו שייך לתקופה המיקנית. מיעוטים של החוקרים גורסים, לעומת זאת, שהמסורת היא מעיקרה אגדה ושאין ללמוד ממנה דבר בעל משמעות היסטורית.‏‏
ההיסטוריונית ברברה טוכמן ציינה את היענותם של הטרויאנים לתחבולת האויב כאב טיפוס לאיוולת פוליטית.‏‏

לקריאה נוספת

• משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשמ"ה.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא מלחמת טרויה בוויקישיתוף
• אלי אשד, טרויה: אודיסאוס אבינו, הלנה היפה אימנו, באתר אימגו