נשות טרויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מות אסטיאנאקס

נשות טרויהיוונית עתיקה: Τρῳάδες) היא טרגדיה יוונית מאת המחזאי היווני אוריפידס. המחזה הועלה לראשונה בשנת 415 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית, ומביע ביקורת על כיבוש האי מילוס על ידי אתונה באותה שנה.

המחזה מהווה חלק מטרילוגיה, ביחד עם המחזות אלקסנדרוס ופאלאמדס ושלושתן הוצגו יחד בפסטיבל הדיוניסיה הדתי, יחד עם מחזה סטירים בשם סיסיפוס. אוריפדס לא זכה בתחרות, והזוכה היה המחזאי קסנוקלס.

ארבע הנשים הטרויניות - גיבורות הטרגדיה, הן אותן דמויות המופיעות בפרק הסופי של האיליאדה ומבכות את גופתו של הקטור.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזהו של אוריפידס מתאר את גורלן של נשות טרויה לאחר שעירם נכבשה ונבזזה, ובני משפחותיהן שנותרו בחיים נלקחו לעבדים.

המחזה מתחיל בשיחה בין האלים אתנה ופוסידון הדנים בדרכים להעניש את היוונים על כך שהם סלחו לאיאקס הקטן לאחר שזה אנס את קסנדרה במקדשה של אתנה.

השליח היווני טאלתיביוס מגיע למלכת טרויה, הקובה, על מנת לבשר לה בדבר ההחלטה מה יעשו היוונים לה ולילדיה. היוונים החליטו כי הקובה תהפוך שפחתו של אודיסיאוס וביתה קסנדרה תהפוך לשפחתו של אגממנון. קסנדרה המסוגלת לראות את העתיד (אף שאיש אינו מאמין לה) שמחה מאחר שהיא חוזה שעם הגיעם לארגוס תהרוג קליטמנסטרה אשת אגממנון את בעלה (וגם אותה).

הנסיכה אנדרומאכה מגיעה והקובה לומדת כי ביתה הצעירה פוליקסנה הועלתה לקורבן על קברו של הלוחם היווני אכילס, וכי אנדרומאכה עצמה צפויה להפוך שפחתו של בנו של אכילס - נאופטולמוס.

טאלתיביוס מגיע שוב ומבשר להקובה כי הוחלט שנכדה אסטיאנאקס, בנה של אנדרמאכה, יוצא להורג (מאחר שהיוונים חוששים שהילד יגדל וינקום את מותו של אביו, הקטור).

הלנה, אף שאינה טרוינית, צפויה להיענש - הוחלט כי היא תילקח על ידי מנלאוס ליוון ושם תוצא להורג. הלנה מתחננת על חייה אולם בעלה מסרב לחון אותה (הצופים יודעים כי באודיסיאה מסופר שבשל יופייה מנלאוס נותן לה חנינה).

בסוף המחזה מגיע טאלתיביוס ומביא עימו את גופת אסטיאנאקס על מגינו של הקטור. אנדרומאכה רוצה לקבור את בנה לפי הדת הטרויאנית אולם ספינתה מגיעה והיא נאלצת לנסוע. טאלתיביוס מביא את הגופה להקובה, הקוברת אותו לפי מנהגי טרויה, לפני שגם היא עוזבת עם אודסאוס.

במהלך המחזה מקוננות נשות טרויה על אובדן ארצן ובני משפחותיהן.

עיבודים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאי היווני מייקל קקויאניס ביסס על המחזה את סירטו משנת 1971 "נשות טרויה" בכיכובן של קתרין הפבורן האמריקאית כהקובה, ונסה רדגרייב הבריטית כאנדרומכה, בריאן בלסד הבריטי כטאתיביאוס, ז'נבייב בוז'ולד הקנדית כקסנדרה, אירין פפס היוונית כהלנה ופטריק מגי האירי כמנלאוס.

ז'אן פול סארטר כתב מחזה המבוסס על נשות טרויה, עם רמזים וביקורת כנגד האימפריאליזם האירופי באסיה, ועם תמות אקזיסטנציאליסטיות.

חנוך לוין כתב את המחזה הנשים האבודות מטרויה, טרגדיה שהאלים נעדרים ממנה ושנשקפת ממנה המלחמה במלוא זוועתה. בולט במחזה גם הקשר שבין מלחמה והיחסים בין המינים.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה תורגם לעברית בידי אהרן קמינקא ותורגם על ידי אהרון שבתאי, התרגום יצא לאור בהוצאת שוקן בשנת 2011.

  • שמעון בוזגלו, הוצאת אור-עם, 2011 (בתרגום בוזגלו, המחזה נקרא "הנשים מטרויה").

תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מחזות אוריפידס
הקיקלופיםאלקסטיסמדיאהילדי הרקולסהיפוליטוסאנדרומכההקובהמבקשות החסדאלקטרההרקולסנשות טרויהאיפיגניה בטאוריסאיוןהלנההפיניקיותאורסטסהבאקכותאיפיגניה באאוליסרזוס (מחזה שיוחס לאוריפידס בטעות) Euripides Statue.jpg