ספרטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספרטה
אירועי הקמה גלי הכיבוש הדורי בעת תקופת המעבר ביוון
הוקמה בסביבות 1000 לפנה"ס
אירועי פירוק המרד היווני נגד רומא
התפרקה 146 לפנה"ס
ישות קודמת יוון המיקנית
ישות יורשת הפרובניקיה הרומית אכאיה
משטר אוליגרכיה
שפה יוונית דורית
יבשת אירופה
עיר בירה ספרטה
שטח נכון ל-מאה שביעית עד רביעית לפנה"ס 7,500 קמ"ר
מטבע מטבעות ברזל שאין להם שימוש מחוץ לספרטה
Taygetos relief map-HE.png
מיקומה של ספרטה
יוון העתיקה
הפרתנון
פורטל יוון העתיקה

ספרטהיוונית מודרנית וביוונית אטית: Σπάρτη יוונית דורית: Σπάρτα) הייתה פוליס ביוון העתיקה. חרבה בשלהי העת העתיקה ונעדרה חשיבות כלשהי מאז. העיירה ספרטה, שהוקמה מחדש במאה התשע עשרה, שוכנת בחבל לאקוניה, בחלק המרכזי הדרומי של חצי האי פלופונסוס, והיא בירת חבל זה.

שמה של ספרטה נודע לתהילה בזכות אורח חייהם הייחודי של אזרחיה, שהפך שם דבר, ובשל אומץ הלב של לוחמיה, שנודע בכל רחבי יוון העתיקה. נחישותם של לוחמיה אפשרה לספרטה להתקיים בלי חומות מגן עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, שכן אף אויב לא העז להציב רגלו על אדמתה. שטח שלטונה של הפוליס השתרע על־פני כ-7,500 קמ"ר, שטח גדול במושגי יוון הקלאסית, שחבק את לאקוניה (כ-3,500 קמ"ר) ונחלה נוספת, מסניה (4,000 קמ"ר).

ספרטה עמדה בראש הליגה הפלופונסית והגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפני הספירה.

אחרי המלחמה בפרסים הייתה ספרטה נתונה במאבק ממושך על ההגמוניה ביוון עם אתונה. מאבק זה, הידוע בשם המלחמה הפלופונסית, הסתיים בניצחונה של ספרטה, אך החליש אותה. ספרטה נותרה הכוח ההגמוני ביוון משך כמה עשרות שנים, אך אחרי המלחמה נגד תבאי (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) דעך כוחה. הפוליס לא הצליחה להשתקם ממפלתה ולא שבה למעמד בכורה ביוון. מאוחר יותר, בשנת 192 לפנה"ס, שולבה ספרטה בליגה האכאית וכ-50 שנה לאחר מכן נבלעה על ידי הרפובליקה הרומית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוזער

ספרטה שוכנת בחלקו הדרומי של חצי האי פלופונסוס על גדות נהר אברוטוס ביוונית עתיקה: Ευρώτας; אֶוּרוֹטַס). הטריטרוריה של ספרטה הייתה מורכבת משתי יחידות: לאקוניה, שבו שוכנת ספרטה עצמה ומסניה, שנכבשה על ידי הספרטנים בתקופה הארכאית.

מדובר ביחידה טריטוריאלית עצמית המופרדת משאר פלופונסוס בהרי ארקדיה מצפון לה. הרי ארקדיה מתחילים בהר ליקאון במערב, דרך הרי סקיריטיס במרכז ועד להרי קינוריה במזרח. מרכס הררי זה יוצאים שלושה רכסי הרים נוספים לכיוון דרום. שני רכסי הרים קרובים לים ומקבילים לקו החוף, הר פרנון במזרח, הר איתומה במערב, ורכס הרי טייגטוס העובר במרכז. טייגטוס ושני רכסי ההרים האחרים מחלקים את השטח לשני עמקים גדולים. העמק המזרחי והקטן מבין השניים, ששטחו כ-3,500 קמ"ר, הוא לאקוניה, מולדתה של ספרטה, והעמק המערבי הוא מסניה ושטחו כ-4,000 קמ"ר.

למרות החופים הארוכים, אין בדרום פלופונסוס הרבה נמלי ים טבעיים. נמלים טובים יש רק באי קיתרה דרומית מזרחית ללאקוניה ובפילוס במערב מסניה. תנאים אלה הגבילו את הסחר הספרטני ובצירוף לאדמות פוריות רבות בעמקים רחבי הידיים היו בין הסיבות שהגבילו את התפתחות המסחר בחלק זה של העולם היווני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של ספרטה
ירידה במספר האזרחים הספרטנים בתקופה הקלאסית - אחת הסיבות החשובות לקריסתה של ההגמונה הספרטנית

הספרטנים היו בני אחד השבטים הדורים שהגיעו מצפון ליוון בתקופת המעבר בין התקופה המיקנית לארכאית. שבטים אלה התיישבו במרבית שטחו של חצי האי (כיום אי) פלופונסוס וספרטה היא העיר הבולטת אותה הקימו.

בתקופה הארכאית החלה ספרטה להתרחב וכבשה את מסניה והתעמתה עם ארגוס, שכנתה הצפון-מזרחית החזקה. במאה ה-8 לפנה"ס הייתה ידם של הארגיבים על העליונה. רק במאה ה-7 לפנה"ס הצליחו הספרטנים להביסם. ארגוס המשיכה לרחוש איבה לספרטה ואף שאיבדו את ההגמוניה בחצי האי, נמשכו העימותים בין שתי הפולייס עד סוף התקופה הקלאסית.

בתקופה הקלאסית, עת מלחמת יוון - פרס הייתה ספרטה הפוליס הגדולה החזקה ביותר ביוון. אי לכך, ספרטה הוכרזה כמנהיגת הברית ההלנית, שהורכבה מכמה עשרות פולייס, והתייצבה נגד האיום הפרסי. מצביאים ספרטניים עמדו בראש הצי וצבא היבשה של יוון שניצח את הפרסים בשנת 480 לפנה"ס, בקרב פלטאיה ובקרב סלמיס. לאחר המלחמה שמרה ספרטה על מעמד הבכורה שלה מבחינה צבאית, אך המשיכה את מדיניות הבדלנות המסורתית בה נקטה ולא ששה לצאת להרפתקאות מחוץ לפלופונסוס.

אתונה ניצלה את חוסר המעורבות של ספרטה בנעשה מחוץ לגבולותיה, הקימה את הליגה האטית-דלית והקימה לעצמה אימפריה גדולה בים האגאי. ספרטה לא יכולה הייתה לעמוד מנגד כשאתונה מתחילה לקרוא תיגר על עליונותה ויצאה למספר מלחמות נגדה. המלחמה הגדולה בין שתי הערים פרצה בשנת 431 לפנה"ס וקיבלה את השם המלחמה הפלופונסית. היא נמשכה עם הפסקות קצרות עד שנת 404 לפנה"ס. בסיום המלחמה זכתה ספרטה בשלטון מוחלט ביוון.

ההגמוניה הספרטנית לא האריכה ימים. המלחמה הארוכה החלישה אותה והצורך לשמור על פירותיה גבו מחיר כבד מהחברה הספרטנית. עימות חדש פרץ זמן קצר לאחר מכן ובמלחמה הקורינתית הצליחה ספרטה אך בקושי להחזיק בעמדתה. בנוסף, נאלצה להגן על היוונים שבאסיה הקטנה והעימות עם הפרסים העיק על אוצרה המדולדל.

בשנת 371 לפנה"ס הביס אפמינונדס, המצביא התבני, את ספרטה בקרב לאוקטרה. במשך כמה שנים התחוללה מלחמה מרה בין תבאי לספרטה. המלחמה הסתיימה ללא הכרעה, אך המחיר שספרטה נאלצה לשלם היה גבוה מדי והיא ירדה מגדולתה. זאת הייתה המלחמה האחרונה שבה ספרטה ניסתה לשמור על מעמד הבכורה ביוון.

היא לא הצטרפה לליגה הקורינתית והמשיכה במלחמה במוקדון עד המאה ה-3 לפנה"ס. לאחר מכן שקעה העיר, כמעט ללא תקנה. אגיס הרביעי וקלאומנס השלישי ניסו לעשות רפורמות בממשל ובכלכלה במאה ה-3 לפנה"ס, אך נחלו כישלון חרוץ. בסדרת מלחמות איבדה ספרטה את הבכורה אפילו בפלפונסוס ונסוגה לגבולותיה כשהיא מותירה את הבמה לכוחות חדשים ורעננים.

סופה של ספרטה העצמאית בא לה מידי הרפובליקה הרומית שכבשה את העיר, שאיבדה את חשיבותה כבר כמה דורות לפני כן בשנת 146 לפנה"ס. ספרטה נהנתה מתקופת שלום עד סוף התקופה הרומית ומרצה המלחמתי הופנה לעבר תחרויות ספורטיביות שונות.

ספרטה שרדה עד המאה ה-4 לספירה, אך הוחרבה על ידי הוויזיגותים בראשות אלאריק הראשון בשנת 396. אין תיעוד על תולדות העיר עד הפלישה הצלבנית בעת מסע הצלב הרביעי, אך ידוע שצלבנים מצאו במקום יישוב קטן ומבוצר. בשנת 1249 הוקמה העיר מיסטרס ובה מצודה כ-3 קילומטר מזרחית לספרטה ואילו היישוב הספרטני העתיק ננטש כמעט לחלוטין. קבלת העצמאות במחצית הראשונה של המאה ה-19 הפיחה רוח חדשה באזור. העיר נבנתה מחדש וכיום היא בירתו של מחוז לאקוניה.

תרבות וחיי חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורבותיה של ספרטה

בין אתונה לספרטה הייתה יריבות תרבותית גדולה במאה ה-5 לפנה"ס, משום שכל אחת מהן סימלה ערכים מנוגדים. בעוד שספרטה טיפחה את העוצמה ואת הכוח הגופני וחינכה להסתפקות במועט, הרי שאתונה סימלה את תרבות המחשבה וטיפוח היופי.

בתחום החינוך הייתה ספרטה יוצאת דופן בעולם של תקופתה. ספרטה הנהיגה למעשה חינוך חובה חינם מטעם המדינה, חינוך אשר הוחל גם על הנערות (בשאר הערים היווניות החינוך היה פרטי ולנערים בלבד).

החינוך בספרטה הפך לשם דבר, ועד היום מקובל להשתמש בביטוי "חינוך ספרטני". את הנערים חינכו הספרטנים חינוך צבאי שכלל "חישול" - הסתפקות במועט ודיבור קצר (ומכאן המושג "דיבור לאקוני", על שם חבל לאקוניה בו שכנה ספרטה). חינוך הנערות כלל בעיקר אימונים גופניים, שכן הספרטנים ראו בנשים בעיקר מכשיר ללידת חיילים, וככאלה ראו לנכון לחשל אותן גופנית על מנת להגדיל את הצלחתן במשימה.

הספרטנים לא עודדו עיסוק בתחומים כאמנות, כשירה וכפילוסופיה כפי שהיה מקובל ביוון של תקופתם. התחום היחיד שקיבל עידוד מלבד זה הצבאי היה הספורט, בשל זיקתו לצבא ולחימה.

ההופעה הספרטנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההופעה הספרטנית

הלבוש הספרטני היה דומה ללבוש היוונים האחרים עם שינויים קלים. הם היו יוזמי בגדי הארגמן שנלבשו לקרב ובניגוד ליוונים אחרים נטו להאריך את שיערם. הספרטנים גידלו זקן ואהבו לטפח את שיערם הארוך. פרט לכסות הארגמן, הספרטני עטה על גופו שני סוגי גלימות ושני סוגי טוניקות. העבודות בשדות, בדומה לשאר חלקי יוון, נעשו ברגליים יחפות. המטה היה סמל יוקרה עבור פקידי ממשל בכירים כגון האפורים וגנרלים. צורת המטה הנפוצה הייתה T. המטה היה גדול למדי והגיע לחזהו של אדם מבוגר. הלבוש הספרטני ופרטי הופעה אחרים אומצו על ידי מעריציהם ובמיוחד על ידי הפילוסופים שהעריצו את משטרם.

הספורט בספרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך שנמצאו במצב מלחמה מתמיד עם שכניהם, ובמיוחד לאור העובדה ששלטו על אוכלוסייה משועבדת הגדולה מהם פי 25, ייחסו בני ספרטה חשיבות עליונה לחינוך הנוער ללחימה. החינוך הספרטני נועד בצביונו הספורטיבי והצבאי לפתח בראש ובראשונה את מיטב הכוחות הגופניים ולרותמם לטובת השמירה על ביטחון המדינה, ערכיה וחזונה. מדובר איפוא בחינוך לחיילות (מיליטריזציה) ביוזמת רשויות המדינה, בארגונה ובפיקוחה.

הספורט בהקשרו הצבאי הנוקשה ליווה את הספרטני מגיל רך ועד לקסרקטין הצבאי. זאטוטי ספרטה, מגיל 5, למדו את צעדיו הבסיסיים של ריקוד צבאי בשם "פריק" (פ' רפה). מחול זה נערך בלבוש צבאי מלא, בו הומחזו על דרך הכוראוגרפיה והמשחק פעילויות קרביות.

קשה להגדיר את הפעילות הגופנית הספרטנית כספורט, מכיוון שנטמעו בה יסודות צבאיים בולטים. בני ספרטה, למרות כישוריהם, הסתייגו תחילה מן התחרויות הפאן-הלניות כמו המשחקים האולימפיים. הם הדירו רגליהם מהן בשל החשש להפסיד ולשאת את הבושה לעד. עם הזמן שלחה ספרטה למשחקים האולימפיים נציגים מטעמה שהצליחו מאוד בתחרויות אלו.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת שהייתה נהוגה בספרטה לא הייתה שונה מהדת היוונית העתיקה, אך בדומה לערים אחרות גם בה היו דגשים מסוימים המותאמים לטעמם של בני המקום. הדת תפסה מקום חשוב יותר בספרטה מאשר בפולייס האחרות. הגאוגרף והתייר היווני פאוסניאס מזכיר 43 מקדשים לאלים, 22 מקדשים לגיבורים, תריסר פסלי אלים וארבעה מזבחות.‏‏‏[1]

תפקיד מרכזי בפנתאון הספרטני תפסה אלת הציד ארטמיס. היה לה תפקיד חשוב בכל החגיגות הדתיות של ספרטה. פן נוסף היה פולחנו של גיבור מלחמת טרויה, אכילס. פולחנם של גיבורי מלחמת טרויה נוספים היה מקובל גם הוא, אם כי בהיקף קטן יותר. כמו כן סגדו הספרטנים גם לזוג התאומים קסטור ופולוקס. הדואליות שלהם מצאה את ביטויה המעשי לפי הספרטנים בקיום המלוכה הכפולה בעיר. בין הסגולות שיוחסו להם היה השמירה על חיי הלוחמים בקרב. פולחנו של הרקלס תפס גם כן מקום מרכזי מאוד בפולחן הספרטני. תריסר מטלותיו סימלו בעבורם את הרוח הספרטנית.

תפקיד הכוהנים הגדולים נשמר למלכים. הם אלה שהקריבו את הקורבנות הפומביים הגדולים. הספרטנים היו ידועים כמאמינים באמונות טפלות ופעמים רבות כלכלו את צעדיהם בהתאם לאותות שפירשו כמסר מהאלים.

מדינה וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הומואוי (ὁμοίοι) אזרחים בעלי זכויות מלאות, המכונים גם "ספרטיאטים". קבוצה זו כללה רק גברים מעל גיל 30 (גיל ההצבעה) בעלי רכוש ומוצא ספרטני מלא. לכל ספרטני הוקצבה חלקת אדמה שאותה עיבדו ההלוטים (ראו בהמשך). זכויותיו של ספרטני שאיבד את חלקת האדמה שלו נשללו. תהליך נישול הספרטנים מאדמותיהם במאה ה-4 לפנה"ס גרם לירידת ספרטה ממרכז הבמה הפוליטית. לאחר מכן נעשה ניסיון לבצע רפורמה בקרקעות שתכלול את חלוקתן מחדש, אך היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. כל ספרטני היה חייב לשרת בצבא הספרטני עד גיל 60. רק בעלי הקרקעות הורשו לקחת חלק בפעילות זו, שנחשבה לזכות, ולא לחובה.
  • פריאויקים (περίοικοι) - ביוונית "היושבים מסביב". לפריאויקים היו זכויות תושב, אך הם לא הורשו לקחת חלק בהצבעות. עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה.
  • הֶלוֹטִים - התושבים המקוריים של מסיניה בעת כיבושה על ידי ספרטה, היו עבדים נטולי זכויות כלשהן. הם היו בערך 85% מכל אוכלוסיית ספרטה. על מנת לשמור על מעמדם הנחות וכדי שלא יתמרדו, הוכרזה כמעט כל שנה מלחמה על ההלוטים. ההלוטים יכולים היו להשתחרר ממעמדם הנחות רק אם הצילו חיי ספרטני בקרב. בצבא ספרטה שמשו ההלוטים בדרך כלל כחיילים בעלי חימוש הקל.

צורת שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל בדמותו של ליקורגוס, המחוקק שלו מייחסת המסורת את החוקה הספרטנית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המשטר הספרטני

לפי המסורת הספרטנית, עוצב המשטר הייחודי של ספרטה על ידי המחוקק ליקורגוס, כך שיהיה בעל אופי ממוזג, המורכב מיסוד מלוכני, יסוד אוליגרכי ויסוד דמוקרטי, שיאזנו זה את זה. בראש המדינה עמדו בו זמנית שני מלכים, שעיקר סמכותם הייתה בתחום הצבאי והדתי - הם היו היסוד המלוכני; לצדם פעלה הגֵרוּסִיָה – מועצת זקנים שהייתה מעין מועצה מחוקקת - היא הייתה היסוד האוליגרכי, והאַפֵלה– אספת האזרחים-הלוחמים הייתה היסוד הדמוקרטי, שזומנה מפעם לפעם לאשר החלטות הרות גורל של הגרוסיה. אספת האזרחים בחרה גם את האֶפורים – חמישה אזרחים ששימשו כשומרי החוקה והיו אף בעלי סמכויות פיקוח על המלכים.

היסוד הדמוקרטי במשטר הספרטני התייחס רק לשכבה צרה של מי שהיו בעלי זכויות אזרח – הספרטנים; הללו מנו בשיא 10,000 גברים. על גברים אלו, שגודלו מילדות להיות חיילים, נאסרה כל עבודה. הם קיבלו בעלות על אדמות, שעובדו על ידי המעמדות הנחותים יותר, ומהן התפרנסו. מגיל 30 ואילך נעשו הספרטנים בעלי זכות בחירה, ומגיל 60 יכלו להיבחר לגרוסיה. לנשים לא הייתה זכות הצבעה. הספרטנים נתנו משקל חשוב לאאוגניקה ותינוקות בעלי פגמים גופניים הומתו עם לידתם.

הכלכלה הספרטנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה הספרטנית הייתה מבוססת על חקלאות. האזרחים הספרטנים, שהיו בעלי הקרקע לא עסקו בעבודת כפיים. לצורך כך הייתה להם אוכלוסיית הלוטים גדולה. בתאוריה, כל האזרחים הספרטנים היו אמורים להיות שווים זה לזה בעושרם. על מנת להבטיח שוויון זה, ליקורגס אסר על החזקת מטבעות זהב וכסף. המטבע הספרטני היה עשוי מברזל. היות שמטבעות ברזל היו חסרי ערך במדינות אחרות, המסחר הספרטני היה דליל ביותר. ליקורגס גירש את בעלי "המקצועות המיותרים" מספרטה. האיסור על החזקת מטבע עובר לסוחר גרם לכך שהמקצועות האלה לא חזרו לספרטה גם אחרי מותו של ליקורגס. הספרטנים לא היו רכושנים ונהגו לחלוק את רכושם עם ספרטנים אחרים. על פי החוק, הספרטני היה יכול להיכנס לבית השכן ולקחת את מה שרצה, בתנאי שהשכן לא היה צריך את החפץ לעצמו.

השוויון הזה נפגע בצורה קשה אחרי המלחמה הפלופונסית. הכנסת מטבעות זהב וכסף יצרה פערים בין המעמדות ופגעה במבנה החברה הספרטנית. יצירת המעמדות וירידת הספרטנים מנכסיהם דיללה את מאגר הכוח הצבאי שלה, כי לפי החוקה, רק ספרטני בעל רכוש היה יכול לשרת בצבא. לדילול זה היו תוצאות הרות אסון החל מהמאה ה-4 לפנה"ס. מספר מלכים ספרטנים ניסו לבצע רפורמות סוציאליות, אך ללא הועיל. סופה של המדינה הספרטנית היה בכיבוש הרומי במאה ה-2 לפנה"ס בעקבות הדלדלות כוחה הצבאי.

מעמד הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשים בספרטה העתיקה

הנשים הספרטניות, אף שלא היו שוות זכויות לגברים, נהנו מחופש שלא נודע כמותו ברחבי העולם היווני. הן הורשו להחזיק רכוש משל עצמן ולנהל אותו ואף לנהל את רכוש קרובי משפחתן הגברים שיצאו למלחמה בעת העדרם. חוקי הגירושין היו זהים הן לגברים והן לנשים. כמו כן, אם לאישה לא היו אחים זכרים, היא ירשה את רכוש משפחתה ולא הייתה צריכה להתגרש מבעלה הנוכחי, אם הייתה נשואה, כדי להתחתן עם אחד מקרובי משפחתה מצד אביה. הסטטוס החופשי יחסית של הנשים הספרטניות התבטא גם בלבוש. בניגוד לנשים אתונאיות שנהגו ללבוש בגדים שהסתירו את גופן ובכלל לא נהגו להסתובב מחוץ לבית, הנשים הספרטניות לבשו שמלות קצרות וטיילו באופן חופשי בעיר. בחורות התאמנו, בדומה לבחורים, ערומות והורשו להשתתף בחגיגות הגימנופדיה ("חגיגות הצעירים הערומים").

השירות והאימון הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של הופליט ספרטני מהמוזאון הארכאולוגי של ספרטה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצבא הספרטני

האזרח הספרטני היה בראש ובראשונה חייל וכל חייו הוקדשו לתפקיד זה. הוא אומן לציית ללא שאלות ולספוג את קשיי המלחמה. פעם אחת בחייו יכול היה להיבחר למשרת האפור במשך שנה. עם הגיעו לגיל 60 התאפשר לו להתקבל לגרוסיה לכל ימי חייו. השירות הצבאי נמשך עד הגיעו לגיל מופלג זה.

על פי המסורת, זמן קצר אחרי הלידה הובא הילד לפני מועצת הזקנים ואלו החליטו אם הילד ראוי לחיות או לא. אם הילד היה חלש פיזית, הוא הושלך מראש הצוק בהרי טייגטוס לתוך נקיק שכונה "אַ‏פּוֹתֵטַס" (יוונית: ἀποθέτας "הפקדות" בלשון נקיה). יחד עם זאת, חפירה ארכאולוגית שנעשתה במקום לא גילתה ממצאים לשלדי ילדים. כן נמצאו שלדים של אנשים בוגרים, כך שייתכן שמדובר במיתוס ולא בפרקטיקה שהייתה מקובלת הלכה למעשה.‏[2]

בגיל הרך קיבל הילד חינוך בסיסי בביתו, אולם כבר בגיל 7 הוא נלקח מרשות הוריו והפך לרכוש המדינה. הילד נלקח לאגוגה - אימון ארוך, דמוי טירונות, שנמשך עד הגיעו לגיל 20. במהלך האימונים הוא זכה גם להשכלה כלשהי במתמטיקה, בספרות ובמוזיקה, אך עיקר זמנו הוקדש לאימוני ספורט וצבא. בין השאר התחרו ביניהם הצעירים הספרטנים ביכולת לסבול את מכותיהם של המדריכים. המכות והאימונים הגופניים המפרכים לא היו מספיקים לדעת הספרטנים והם הוסיפו לקשיי הטירונים בכך שלא נתנו להם מספיק אוכל. היו מצפים מהם לגנוב את מזונם, אך אם נתפסו, הוכו קשות. ידוע סיפור של ספרטני צעיר שצד בבוקר שועל ולא הספיק להסתירו באוהל או להורגו עד שנקרא למסדר. הוא הסתיר את השועל מתחת לכיטון (מעין חולצה רחבה) ועמד ללא תנועה בזמן שהמפקדים סרקו את השורות. הפציעות שגרם לו השועל היו כה חמורות, שהוא נפטר לאחר זמן קצר.

בהגיעו לגיל 20 שולב הספרטני הצעיר בכוח הלוחם של הפוליס והתקבל כחבר באחד המועדונים של העיר. כל מועדון כלל כ-15 חברים שסעדו ביחד, נלחמו ביחד, ישנו ביחד ועוד. כל אזרח היה חייב להיות חבר באגודה שכזו. בהגיעו לגיל 30 קיבל את מלוא זכויות האזרח. הפיקוח על חיי האזרחים, ובמיוחד המעקב על ההלוטים הופקדו בידי משטרה חשאית, הקריפטיה. ספרטה היא הפוליס היחידה ביוון שהייתה בעלת משטרה חשאית.

ספרטה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ימי הביניים ובתחילת העת החדשה הייתה ספרטה כפר קטן לצידו של מיסטרס, ישוב ביזנטי חשוב. בשנת 1834, לאחר מלחמת העצמאות היוונית הכריז המלך היווני אוטו שבכוונתו לבנות עיר בסמוך למקומה של ספרטה ההיסטורית, ולתת לה את שמה. העיר תוכננה על ידי אדריכלים זרים, מתוך כוונה ליצור את אחת הערים היפות ביוון. ספרטה היא בירת חבל לקוניה. אוכלוסיית העיר גדלה בקצב איטי. בשנת 2001 התגוררו בתחום השיפוט המוניציפלי של ספרטה כ-18,000 תושבים.

החפירות הארכאולוגיות בספרטה התחילו באמצע המאה ה- 19 עם גילוים של כמה מבנים, והמשיכו ביתר שאת בתחילת המאה ה-20, שבה התגלו רוב הממצאים הארכאולוגיים החשובים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edmond Lévy, Sparte: histoire politique et sociale jusqu’à la conquête romaine. Paris, Points Histoire, 2003. p. 93.‏
  2. ^ http://www.anthropologie.ch/d/publikationen/archiv/2010/documents/03PITSIOSreprint.pdf

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cartledge, Paul. Sparta and Lakonia. A Regional History, 1300-362 B.C.. N.Y. and London, Routledge, 2002 (2nd edition).
  • משה עמית. תולדות יוון הקלאסית. ירושלים, הוצאת מאגנס, תש"ן.
  • קסנופון. מדינת הספרטנים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת מאגנס, 2011.
  • פלוטרכוס. ספרטה - אמרות ומנהגים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשע"א.