ספרטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספרטה
אירועי הקמה גלי הכיבוש הדורי בעת תקופת המעבר ביוון
הוקמה בסביבות 1000 לפנה"ס
אירועי פירוק שולבה בליגה האכאית ואיבדה את עצמאותה
התפרקה 192 לפנה"ס
ישות קודמת יוון המיקנית
ישות יורשת הפרובינקיה הרומית אכאיה
משטר אוליגרכיה
שפה יוונית דורית
יבשת אירופה
עיר בירה ספרטה
שטח נכון ל-מאה שביעית עד רביעית לפנה"ס 7,500 קמ"ר
מטבע מטבעות ברזל שאין להם שימוש מחוץ לספרטה
Taygetos relief map-HE.png
מיקומה של ספרטה
יוון העתיקה
הפרתנון
פורטל יוון העתיקה

ספרטהיוונית מודרנית וביוונית אטית: Σπάρτη יוונית דורית: Σπάρτα) היא עיר קטנה ביוון. התפרסמה בזכות ההיסטוריה הארוכה שלה, במיוחד מהעת שבה הייתה פוליס חשובה ביוון העתיקה. חרבה בשלהי העת העתיקה ומאז נעדרה חשיבות כלשהי. העיירה ספרטה, שהוקמה מחדש במאה התשע עשרה, שוכנת בחבל לאקוניה, בחלק המרכזי הדרומי של חצי האי פלופונסוס, והיא בירת חבל זה.

שמה של ספרטה נודע לתהילה בזכות אורח חייהם הייחודי של אזרחיה, שהפך שם דבר, ובשל אומץ הלב של לוחמיה, שנודע בכל רחבי יוון העתיקה. נחישותם של לוחמיה אפשרה לספרטה להתקיים בלי חומות מגן עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, שכן אף אויב לא העז להציב רגלו על אדמתה. שטח שלטונה של הפוליס השתרע על־פני כ-7,500 קמ"ר, שטח גדול במושגי יוון הקלאסית, שחבק את לאקוניה (כ-3,500 קמ"ר) ונחלה נוספת, מסניה (4,000 קמ"ר).

ספרטה עמדה בראש הליגה הפלופונסית והגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפני הספירה.

אחרי המלחמה בפרסים הייתה ספרטה נתונה במאבק ממושך עם אתונה על ההגמוניה ביוון. מאבק זה, הידוע בשם "המלחמה הפלופונסית", הסתיים בניצחונה של ספרטה, אך החליש אותה. ספרטה נותרה הכוח ההגמוני ביוון במשך כמה עשרות שנים, אך אחרי המלחמה נגד תבאי (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) דעך כוחה. הפוליס לא הצליחה להשתקם ממפלתה ולא שבה למעמד בכורה ביוון. מאוחר יותר, בשנת 192 לפנה"ס, שולבה ספרטה בליגה האכאית, וכ-50 שנה לאחר מכן נבלעה על ידי הרפובליקה הרומית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוזער

ספרטה שוכנת בחלקו הדרומי של חצי האי פלופונסוס על גדות נהר אברוטוס ביוונית עתיקה: Ευρώτας; אֶוּרוֹטַס). הטריטרוריה של ספרטה הייתה מורכבת משתי יחידות: לאקוניה, שבו שוכנת ספרטה עצמה ומסניה, שנכבשה על ידי הספרטנים בתקופה הארכאית.

מדובר ביחידה טריטוריאלית עצמית המופרדת משאר פלופונסוס בהרי ארקדיה מצפון לה. הרי ארקדיה מתחילים בהר ליקאון במערב, דרך הרי סקיריטיס במרכז ועד להרי קינוריה במזרח. מרכס הררי זה יוצאים שלושה רכסי הרים נוספים לכיוון דרום. שני רכסי הרים קרובים לים ומקבילים לקו החוף, הר פרנון במזרח, הר איתומה במערב, ורכס הרי טייגטוס העובר במרכז. טייגטוס ושני רכסי ההרים האחרים מחלקים את השטח לשני עמקים גדולים. העמק המזרחי והקטן מבין השניים, ששטחו כ-3,500 קמ"ר, הוא לאקוניה, מולדתה של ספרטה, והעמק המערבי הוא מסניה ושטחו כ-4,000 קמ"ר.

למרות החופים הארוכים, אין בדרום פלופונסוס הרבה נמלי ים טבעיים. נמלים טובים יש רק באי קיתרה דרומית מזרחית ללאקוניה ובפילוס במערב מסניה. תנאים אלה הגבילו את הסחר הספרטני ובצירוף לאדמות פוריות רבות בעמקים רחבי הידיים היו בין הסיבות שהגבילו את התפתחות המסחר בחלק זה של העולם היווני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירידה במספר האזרחים הספרטנים בתקופה הקלאסית - אחת הסיבות החשובות לקריסתה של ההגמונה הספרטנית

ההיסטוריה של ספרטה מתחילה בפלישה הדורית שהייתה בשלהי התקופה המינואית בתולדותיה של יוון. ספרטה היא אחת הפולייס (רבים של פוליס) החשובות ביוון העתיקה. היא הגיעה לבכורה במאה ה-5 לפנה"ס והצליחה להדביר במאה ה-4 את אתונה ופולייס אחרות. התמעטות אוכלוסייתה בגלל משברים כלכליים-חברתיים, אסונות טבע ומלחמות גרמו לירידת כוחה והיא נכבשה סופית בעת הפלישה הרומית. העיר נהרסה על ידי הברברים ושוקמה רק במאה ה-19 בהוראתו של מלך יוון.

התקופה הפרהיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת היוונית, ספרטה נוסדה על ידי לאקדמון, בנו של זאוס וטייגטה, שקרא לעיר על שם אשתו, בתו של אאורוטס. העיר ספרטה, שמוזכרת באיליאדה היא ככל הנראה ישוב מינואי, הנמצא כמה ק"מ דרומית לספרטה היוונית. כ-80 שנה לאחר מלחמת טרויה אירעה ההגירה הדורית, שוב לפי המיתולוגיה היוונית. השבטים הדוריים התאחדו עם האייטולים ונכנסו לחצי האי פלופונסוס דרך ההאיסתמוס הקורינתי. האייטולים התיישבו באליס (בצפונו של חצי האי) ואילו הדורים המשיכו הלאה.

המציאות כנראה הייתה שונה במעט מהמתואר במיתוס. סביר יותר להניח שהיו מספר פלישות שבאו בגלים ולא פלישה אחת. סביר להניח שהדורים קיבלו תמיכה מיסודות מינואיים, שלא אהבו, בלשון המעטה, את האכאים. כזכור, האכאים הרסו את התרבות המינואית ביבשת היוונית.

בהתחלה, המדינה החדשה לא הייתה חזקה. היא חסרה יציבות וחברתה לא הייתה מאוחדת. ליקורגוס, שהפך לדמות מיתית למחצה בספרטה, הוא שאיחד את המדינה הספרטנית והגה את האימונים הצבאיים בהם הייתה מפורסמת, שהיו הסיבה העיקרית להגמוניה שלה ביוון.

בשום מקום אחר ביוון העתיקה הפרט לא דוכא בצורה כה קשה כמו בספרטה. כל החינוך הספרטני היה מופנה לקבלת מכונת לחימה והרג אנושית. כל יתר הפעילויות תפסו מקום משני בלבד.

ספרטה הייתה ייחודית במהלך ההיסטוריה בכך, שהיא הציבה לעצמה מטרה וחתרה אליה ללא לאות במשך מאות שנים. זהו המקור האמיתי לגדולתה של ספרטה. למרות זאת, לא סביר להניח שהיא הייתה מגיעה למעמד שאליו הגיעה ללא החוקה הליקורגית.

התפשטותה של ספרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה לעקוב בפירוט אחר תהליך כיבושה של לאקוניה על ידי ספרטה, אך ככל הנראה בזמן מלכותם של ארכלאוס וכארילוס נכבש עמק אאורוטס העליון עד הגבול עם אאגיס. בנו של ארכלאוס, טלקלוס ככל הנראה כבש את אמיקלאה, פאריס וגרונתראה ובכך גרם למישור לאקוניה להיות לביתה של ספרטה. בנו אלקמנס שיעבד את ההלוטים וכבש את עמק אאורוטס התחתון.

באותה תקופת זמן, הארגיבים, ששטחם כלל את כל החוף המרכזי של פלופונסוס ואת האי קיתרה איבדו חלק ניכר משטחם ששולב במדינה הספרטנית. כעבור פרק זמן קצר פרצה מלחמה עם מסניה, ולאחר 20 שנים המסנים נוצחו ונאלצו לשלם מס כבד. המסנים ניסו למרוד, אך המרד דוכא, שטחם שולב סופית במדינה הספרטנית והמסנים הפכו להלוטים.

ההתפשטות הזאת של ספרטה הדליקה נורה אדומה אצל שכניהם בחצי האי. ארקדיה (במרכז פלופונסוס) וארגוס, שניסו לתמוך במסנים במרידתם נגד הספרטנים, אך ללא הועיל. לאחר המלחמה המסנית השנייה (ככל הנראה בסביבות 631 לפנה"ס) הספרטנים הפכו לאחד מהכוחות הדומיננטיים בחצי האי ורק כוחן של ארקדיה ושל ארגוס השתווה לה.

המאה השישית לפני הספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה השישית לפנה"ס, המלכים הספרטנים, לאון ואגאסיקלס, התקיפו את טגאה, אחת הערים החזקות בארקדיה, אך רק לקראת אמצע המאה ה-6 לפנה"ס הם הצליחו להביסה כליל ולהכלילה בליגה הפלופונסית. המאבק הסופי על הבכורה בפלופונסוס היה עם ארגוס, שהייתה בזמנו העיר החזקה בחצי האי והביסה את הספרטנים במאה ה-7, למרות איבוד השטח לטובת ספרטה. אך ארגוס לא הייתה בשיא כוחה, הליגה שלה התפרקה בתחילת המאה והיא לא יכלה לסמוך על בעלות בריתה הוותיקות ארקדיה ומסניה היות שהן כבר נכבשו על ידי ספרטה. הספרטנים ניצחו את הארגיבים ב-546 לפנה"ס וכתוצאה מהניצחון, הספרטנים כבשו את חבל קינוריאה, שהיה העילה לפרוץ המלחמה.

מכת החסד הונחתה על ידי קלאומנס הראשון בשנת 494, שפגע בארגיבים בצורה אנושה כמעט, ועברו עשרות שנים עד שאלו השתקמו, דבר שהותיר את ספרטה ללא מתחרים בחצי האי. למעשה, החל מאמצע המאה ה-6 כל מדינות יוון הכירו בהגמוניה הספרטנית והמפקדים הספרטנים נבחרו להנהיג את הצבא ההלני נגד הפרסים בשנת 480 לפנה"ס. למרות זאת, ספרטה הוכיחה את חוסר יכולתה לשלוט ביוון. בתור בעלת ברית היא הייתה לא אפקטיבית לחלוטין ולרוב לא הסתכלה על התמונה הכללית, אלא הגבילה את עצמה לענייני פלופונסוס בלבד. היא לא הייתה מעצמה קולוניאלית ולא שאפה להשיג שטחים חדשים. לא רק זאת, היא כמעט ולא השתתפה במפעל הקולוניזציה היווני שהחל במאה ה-8 לפנה"ס ונמשך עד המאה ה-6 לפנה"ס או במסחר או חיי התרבות היווניים. לעומת זאת, הייתה לה מורשת של שנאת העריצות וטיראנים, למרות שהיא לא הייתה, כמובן, בעד חירויות ליברליות ועמדה תמיד לצד האוליגרכיה.

המאה החמישית לפני הספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה החמישית לפני הספירה, ספרטה הייתה בשיא כוחה, אם כי יוקרתה נפגעה אחרי שהיא ניסתה לתמוך במשטר האוליגרכי באתונה לאחר נפילת שושלתו של פיסיסטרטוס בשנת 510. לאחר המלחמה עם פרס, יוקרתה לא יכלה להישאר כמו שהייתה. אומנם ספרטה תפסה את הפיקוד על צבאותיה של יוון, בים וביבשה, אך למרות תהילת הנצח לה זכתה בקרב תרמופילאי ופיקוד נכון, שהוביל לניצחון היוונים במלחמה, אתונה תרמה תרומה מכרעת לניצחון הימי בקרב סלמיס ובלי הצי שלה המלחמה הייתה מסתיימת אחרת. בנוסף לכך התנהגו הספרטנים באנוכיות ולא רצו בתחילה להתערב בנעשה מחוץ לגבולות פלופונסוס ורק תחבולות אתונאיות שיכנעו אותם לצאת משאננותם.

אחרי קרב פלטאיה (479 לפנה"ס) בו ניצח המצביא הספרטני פאוסניאס את הפרסים בעיקר בזכות עמידתם האיתנה של הכוחות הספרטניים, הספרטנים זכו בחלק מיוקרתם בחזרה. אך לאחר מכן, הספרטנים לא רצו להמשיך במלחמה בפרסים והפקירו את אתונה לבדה מול האימפריה הפרסית. האתונאים לא אמרו נואש והקימו ברית משלהם, הליגה האטית-דלית לשחרור היוונים מהעול הפרסי. הניצחון בקרב מיקאלה שבא לאחר מכן באותה שנה והושג על ידי הצי היווני, בעיקר האתונאי, הרים את קרנה של אתונה בעיני היוונים. הספרטנים חששו מתחרות והחליטו להתערב לטובת היוונים. הם שלחו את פאוסאניאס, מנצח קרב פלטאיה, לפקד על הצי היווני המאוחד, אך למרות הצלחותיו הצבאיות, התנהגותו הרודנית והחשדות שהוא מנהל משא ומתן מאחורי הגב עם הפרסים גרמה לאפורים לנשל אותו מתפקידו. דוריס, ממשיך דרכו היה אדם חלש ואיפשר את מעבר הסמכות מספרטה לאתונה. לאחר פרישתה של ספרטה ובעלות בריתה מהמלחמה, המלחמה נוהלה על ידי אתונה והליגה שלה בלבד.

בתחילה הליגה האטית-דלית הייתה ברית בין שווים, אך לאחר מכן היא הפכה לאימפריה בראשות אתונה. בהתחלה לא עשתה ספרטה שום צעד על מנת למנוע זאת. האינטרסים שלה לא התנגשו באינטרסים של אתונה, היות שאתונה הכלילה בליגה שלה רק את איי הים האגאי וערי החוף המזרחי והצפוני של הים האגאי שבהם לא היה לספרטה עניין. בנוסף לכך הייתה נתונה תשומת הלב הספרטנית לתככיו של פאוסאניאס, שהפעם התחיל לקשור קשרים לא רק עם המלך הפרסי, אלא אפילו עם ההלוטים. המרד של טגאה (בסביבות 473-471 לפנה"ס) הראתה את התעוררותה מחדש של ארגוס, ורעידת האדמה של שנת 464 לפנה"ס פגעה בספרטה קשות. מיד אחריה באה התקוממות של ההלוטים המסניים. קימון שיכנע את האתונאים לשלוח חיל משלוח לעזרת הספרטנים לדיכוי המרד, אך הספרטנים לא רצו אותם ושלחו אותם הביתה בבושת פנים. הדבר גרם להתמרמרות באתונה, שהדמוקרטיה שלה התחזקה תחת הנהגתם של אפילטס ופריקלס. האתונאים כרתו ברית עם ארגוס שהייתה גם היא תחת משטר דמוקרטי באותו זמן, מה שגרם לקרע עם הליגה הפלופונסית.

במלחמה, שבדרך כלל מתייחסים אליה כאל המלחמה הפלופנסית הראשונה, לקחה ספרטה רק חלק קטן ועזרה להביס את האתונאים בקרב טנגרה בשנת 457 לפנה"ס. לאחר הקרב הוכרזה שביתת נשק, שאיפשרה לאתונאים לפרוק את זעמם על הבויאוטים, אנשי פוקיס והלוקרים. בשנת 449 לפנה"ס הוכרזה שביתת נשק לחמש שנים. לאחר קרבות נוספים שבהם אתונה הפסידה את החזקותיה באדמת יוון היבשתית, ומרד במגארה, הוכרז על שלום ל-30 שנה, ככל הנראה בחורף של 446-445 לפנה"ס. אתונה נאלצה לוותר על אי אלו שטחים, אך פחות או יותר הסטטוס קוו נשאר.

מאבק חדש, המוכר בשם המלחמה הפלופונסית התפרץ בשנת 431 לפנה"ס; מאבק בין שתי עדות המרכיבות את יוון, הדורים והאכאים או מאבק בין דמוקרטיה לאוליגרכיה, אך כמו רוב הסכסוכים האחרים, הבסיס למלחמה זו היה כלכלי.

העליונות האתונאית על הים שימשה אותה לצרכים מסחריים, וחברות מפתח בליגה הפלופונסית, שעושרם היה מושתת על סחר ימי, כמו קורינתוס, מגארה, סיקיון ואפידאורוס, התחילו לפשוט את הרגל. מבחינה כלכלית הסחר האתונאי לא פגע בספרטה, אך היא נאלצה לצאת למלחמה בעקבות לחץ בעלות בריתה. למרות הכרזת המלחמה, הספרטנים לא ניסו לעשות משהו מיוחד. כל שנה הם פלשו לאטיקה, הרסו כמה שדות, שרפו כמה חוות וחזרו הביתה. כאשר בשנת 425 לפנה"ס נתפסו כמה מאות ספרטנים בפילוס הם היו שמחים להציע הפסקת אש תחת תנאים סבירים.

אלו היו תנאי שלום ניקיאס של שנת 421 לפנה"ס שסיימו את החלק הראשון של המלחמה. הניצחון הספרטני הסופי בא רק בשנת 404 לפנה"ס, והוא הגיע בעיקר מטעויות האתונאים ולא ממאמץ ספרטני. הטעות המרכזית הייתה משלוח של 200 אוניות ו-10,000 חיילים לסיציליה, משלחת שנחלה כישלון גדול, תוך אובדן כל הכוח. בוגדנותו של אלקיביאדס תרמה גם כן את תרומתה הצנועה לניצחון הספרטני. לאחר הניצחון, הספרטנים החליטו לקחת על עצמם את תפקיד משחררי יוון מהעול הפרסי ויצאו למלחמה נגד פרס, אך העדר בסיס כלכלי מתאים מנע מהם להגיע להצלחות משמעותיות.

המאה הרביעית לפנה"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילתה של אתונה, ספרטה הייתה שוב המעצמה החזקה ביוון ושוב הדגימה את חוסר יכולתה לשלוט. בכל המקומות שבהם דרכה כף רגלם הם החליפו את הדמוקרטיה במשטר אוליגרכי פרו ספרטני המורכב בדרך כלל מ-10 אריסטוקרטים תחת שלטונו של נציב ספרטני. תחת הנהגתו של אגסילאוס השני נראה יהי כאילו ספרטה תהפוך את יוון לאימפריה ספרטנית ותצא למלחמה בפרס, אך הבעיות לא איחרו להגיע. אגסילאוס נאלץ לחזור ממסע המלחמה שלו באסיה הקטנה ולנסות להשיב את הסדר על כנו.

בנוסף לכך, אחרי שהסובסידיות הפרסיות פסקו והפרויקט השאפתני של ליסנדרוס לא צלח לו והוא נהרג בקרב האליאטרוס בשנת 395 לפנה"ס. הצי הספרטני הובס במהרה על ידי הפרסים בהנהגתו של קונון האתונאי ליד קנידוס. האופוזיציה היוונית לשלטון העריצות הספרטני גדלה ולמרות הצלחותיו של אגסילאוס, היוונים לא השתכנעו וכעבור 20 שנה המאבק חודש שוב. בינתיים בשנת 387 נחתם חוזה שלום עם הפרסים הידוע בשם שלום אנטלקידס. לפי החוזה, כל הערים היווניות של אסיה הקטנה וקפריסין חזרו לשלטון המלך הגדול. תבאי לא הסכימה לפירוק הליגה הבויאוטית בראשותה ויצאה למלחמה בספרטה והביסה אותם בקרב לאוקטרה שהסתיים במותו של המלך הספרטני קלאומברוטוס. מותו של המלך מסמל את הדעיכה של הכח הספרטני. התוצאה הבלתי נמנעת של ההפסד הייתה העברת ההגמוניה ביוון מהספרטנים לידי תבאי.

לאחר הקרב, אפמינונדס, מנצח קרב לאוקטרה, המצביא הטוב ביותר של תבאי בכל שנות קיומה, ערך מספר מסעות מלחמה לתוככי פלופונסוס. כתוצאה מהפלישות האלה, מסניה נקרעה מהמדינה הספרטנית ונוסדה עיר חדשה, מגלופוליס ששימשה כעיר הבירה של ארקדיה. לא רק זאת, הצבא הזר דרך על אדמת לאקוניה והרס את כל החלק הדרומי של הפוליס. רק קור רוחו של אגסילואס הצילה את ספרטה מהרס מוחלט. במסע המלחמה האחרון של אפמינונדס הוא התנגש עם הספרטנים בקרב מנטיניאה בשנת 362. התבנים, בברית עם הארקדים, מסנים וארגיבים, ניצחו את הכח המשולב של מנטיניאה, אתונה וספרטה. למרות הניצחון בקרב, מותו של אפמינונדס היה הפסד צורב לתבאי. מותו גרם לירידתה המהירה של תבאי מהפסגה והפך אותה שוב למדינה ממדרגה שנייה בפוליטיקה היוונית.

למרות מותו של אפמינונדס, בגלל העדר כוח אדם וכסף, ספרטה לא יכלה לזכות מחדש במעמדה. היא המשיכה להתקיים עם הגבולות המקוצצים תוך שהנוכחות העוינת של מסניה וארקדיה משאירה אותה בחשש תמידי לביטחונה. היא חברה לאתונה ואכאיה בניסיונות לבלום את פיליפוס השני במעבר תרמופילאי על מנת למנוע ממנו את הכניסה לפוקיס, אך פרט לניסיון זה היא לא לקחה חלק בפוליטיקה היוונית ובמלחמתה במוקדון.

לאחר קרב כירונאה ספרטה סירבה להכיר בעליונותה של מוקדון ולא הצטרפה לליגה הקורינתית. בהיעדרו של אלכסנדר הגדול, כשהוא שהה במסע המלחמה שלו בפרס, ספרטה ניסתה להתמרד תחת הנהגתו של אגיס השלישי, אך אנטיפטרוס, המצביא שאלכסנדר השאיר לדאוג לענייני הפנים ביוון הביסם. ניסיון נוסף נעשה בימי מלכותו של ארכידאמוס הרביעי בשנת 294 לפנה"ס אך גם ניסיון זה לא צלח ודמטריוס פוליאוקרטס הביסם.

המאה השלישית לפנה"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 272 העיר הותקפה בידי כוחותיו של פירוס, אך גבורת הספרטנים עמדה להם והם הצליחו להביסו. בסביבות 242 לפנה"ס פלש הצבא האיטולי ללאקוניה תוך כדי גרימת נזק עצום ושיעבוד חלק ניכר מהאוכלוסייה (לפי מקורות שונים בין 10,000 ל-50,000 בני אדם).

רפורמות בספרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירידה במספר האזרחים הספרטנים בתקופה הקלאסית וההלניסטית - אחת הסיבות החשובות לירידת כוחה

מצבה של ספרטה התחיל להתדרדר עוד בשלהי התקופה הקלאסית, אך הגיע לשיאו השלילי בתקופה ההלניסטית. הבעיה החמורה ביותר של ספרטה הייתה התדלדלות גוף האזרחים שלה. על פי החוקים הספרטנים אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. עם השנים, התמעטו האזרחים הן בגלל האבדות בקרבות, אך לא פחות מכך בגלל שינויים כלכליים מפליגים בספרטה. החברה השוויונית שאפיינה את ספרטה בתקופתו של ליקורגוס פינתה מקומה לקיטוב הולך וגובר בין עניים ועשירים ואזרחים ספרטנים רבים איבדו את נחלתם. איבוד הנחלה הביא בהכרח גם לאיבוד האזרחות.‏[1] כך התמעט מספר האזרחים הספרטנים מכמה אלפים בתקופה הקלאסית לכמה מאות בלבד בתקופה ההלניסטית. לדבר זה הייתה השפעה מכרעת על חולשתה הצבאית של ספרטה.

רפורמות של אגיס הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגיס הרביעי מהשושלת האאוריפונטידית (שלט בין 244 לפנה"ס[2] ל-241 לפנה"ס) ניסה להפוך מגמה זו על ידי רפורמות חברתיות-כלכליות מרחיקות לכת. תבוסות צבאיות נגד מגלופוליס ונגד מנתינאה (סביבות 250 לפנה"ס) שקדמו לעלייתו של אגיס לשלטון הדגישו את הצורך ברפורמות. בבסיס הרפורמה עמדו מספר הנחות מוצא. השלב הראשון והחשוב מכל היה שמיטת חובות כללית, היות שמתוך 700 אזרחים ספרטנים - 600 היו נתונים בחובות כבדים.‏[3] העניין האחר היה חלוקה מחודשת של האדמות כדי להגדיל את גוף האזרחים ולהקטין את הקיטוב החברתי-כלכלי בחברה הספרטנית. כמו כן, ביקש אגיס לחדש את ימיה של האגוגה - שיטת החינוך הספרטנית, שהתדרדרה מאוד כ-30 שנים לפני עלייתו של אגיס לשלטון.‏[4]

מלכי ספרטה היו מוגבלים בכוחם הפוליטי. עיקר תפקידם היה צבאי ודתי ואילו בענייני מדיניות הכריעו גופים אחרים: אפורים, גרוסיה (מועצת הזקנים) והאַפֶּלַה (אספת העם); יתרה מכך, כדי להגביל את כולם עוד יותר שלטו בספרטה שני מלכים משני בתי מלוכה. לכן, כדי להעביר את הרפורמות הזדקק שאגיס לשיתוף פעולה מצדם של הגופים האחרים. כדי לזכות בתמיכה זו, הצליח אגיס לגרום לבחירתו של ליסנדרוס בן ליביס לאפור, אך זה לא הספיק. הצעת החוק נתקעה בגרוסיה ובלי רוב בגרוסיה לא הייתה יכולה לעבור לאישרור אספת האם. גרוע מכך, המלך השני לאונידס השני מהשושלת האגאידית, התנגד לרפורמות. אגיס הצליח, בעזרתו של ליסנדרוס,‏[5] להדיח את לאונידס מכסאו ובזכות כך עברה הצעת החוק בגרוסיה.‏[6] במקומו עלה על הכס האגאידי חתנו, קלאומברוטוס.

תרגילי השהייה פוליטיים שנקטו בהם מתנגדיו של אגיס דחו את ביצוע הרפורמות הלכה למעשה ובזמן מכריע זה ביקש אראטוס, סטרטגוס של הליגה האכאית, את עזרתה של ספרטה נגד הליגה האיטולית. ספרטה הייתה מחויבת להיענות לבקשת העזרה של הליגה האכאית בגלל חוזה הברית בין השתיים. אגיס יצא בראש הצבא הספרטני לעזרת האכאים. מתנגדיו ניצלו את העדרותו מספרטה וטרפו את הרפורמות. תקופת כהונתו של ליסנדרוס הסתיימה ואילו מתנגדיו הפוליטיים של אגיס הביאו לחזרתו של לאונידס המודח לספרטה, שהופיע בראש צבא שכירים. בסופו של דבר כשחזר אגיס לספרטה מצא שהמצב הפוליטי השתנה לרעתו. אגיס ויתר על המשך המאבק למען הרפורמות, אך מתנגדיו לא הסתפקו בכך. הם גררו אותו למשפט ראווה מבוים שבו ישבו בדין מתנגדיו הפוליטיים של אגיס.‏[7] פסיקתם הייתה קשה - אגיס הוצא להורג. קלאומברוטוס ניצל בכך שברח למקדש פוסידון בטָינָרוֹן (כיום כף מטפן).

הרפורבמות של קלאומנס השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלאומנס השלישי, הרפורמטור הגדול של ספרטה

הוצאתו להורג של אגיס הרביעי לא הפחיתה את הצורך ברפורמות מבניות בספרטה. קלאומנס השלישי, בנו של המלך לאונידס השני מהשושלת האגיאדית, שכל כך התנגד לרפורמות של אגיס, עלה לשלטון בשנת 235 לפנה"ס. הוא נשא לאשתה את גרושתה של אגיס. פעולתו הראשונה הייתה שיפור הצבא הספרטני שהפסיד מספר קרבות, במיוחד נגד האיטולים. לאחר הטיפול בצבא, פתח במערכה צבאית מוצלחת נגד מגאלופוליס.

המצב החברתי-כלכלי בספרטה נותר קשה וקלאומנס החל בביצוע הרפורמות הדומות לאלה של אגיס, אם כי מקיפות יותר. בניגוד לאגיס, שניסה לפעול במסגרת ההליך החוקי הקיים, ביצע קלאומנס הפיכה של ממש בשנת 227 לפנה"ס. קלאומנס השתמש במערכה הצבאית נגד מגאלופוליס כדי להסתיר את תכניתו להפיכה צבאית. הוא הותיר את עיקר הצבא באזור בחזית, וחזר עם קומץ שכירי חרב נאמנים לספרטה. בעזרתם של אלה ביצע את ההפיכה.‏[8]

הוא לא ניסה כלל לשכנע את האפורים לתמוך במהלך שלו. במקום, הוא דאג להרחיק את האפורים מהעיר. זמן קצר לאחר מכן, ארבעה מתוך חמישה אפורים נרצחו על ידי אנשיו ואילו האפור האחרון ברח.‏[9] 80 מהאזרחים הספרטנים העשירים ביותר, שהיו מהמתנגדים העיקריים לרפורמה הוגלו. בנוסף לאפורים נהרגו עוד עשרה אנשים, אך יתר הספרטנים קיבלו את הרפורמה ללא התנגדות נוספת.

הרפורמה של קלאומנס הייתה מקיפה הרבה יותר מזו של אגיס. לא רק שהושמטו חובות עבר, אלא האדמה חולקה מחדש. בנוסף, פתח קלאומנס גם בסדרת רפורמות בממשל הספרטני. מוסד האפורים בוטל. כמו כן, החייה קלאומנס את המוסדות הישנים של ספרטה כמו אגוגה (שיטת החינוך הספרטנית וסיסיטיה (סעודה משותפת). כוחה הפוליטי של הגרוסיה קוצץ - החברות במוסד היוקרתי הפכה ככל הנראה לשנתית וחבריה לא נבחרו לכל ימי חייהם כמו בעבר. בנוסף, הוקם גוף פוליטי נוסף - פטרונומוס שלקח על עצמו חלק מתפקידי הגרוסיה.‏[10] בנוסף לכל אלה, הושיב על כס המלוכה המקביל את אחיו - מעשה חסר תקדים בתולדותיה של ספרטה. בסופו של התהליך גדל מספר האזרחים הספרטנים מכ-700 ל-4,000.

מלחמת קלאומנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב סלאסיאה קלאומנס הובס על ידי הכוח המשולב של אנטיגונוס דוסון, מלך מקדוניה והליגה האכאית. מותו של המלך הספרטני בעת מסע למצרים שמה קץ לניסיונות השיקום של ספרטה. בזמן שלטונו של קלאומנס התרחשה רפורמה נוספת. הפעם הייתה זו רפורמה חוקתית, שבאה להגביל את כוחם של האפורים, שנעשו למעין דיקטטורים בפועל. הרפורמה בוטלה זמן קצר לאחר מכן על ידי אנטיגונוס לאחר קרב סלאסיאה. אם לא היה די בזה, גם שלטון המונרכיה הכפולה נפל. לאחר רציחת כמה מלכים תפס המצביא נאביס את השלטון ומשל בספרטה בכוח הזרוע של שכירי חרב זרים. לפי תיאוריהם של טיטוס ליוויוס ופוליביוס שלטונו לא היה טוב בהרבה משלטונו של ראש חבורת שודדים.

ההתערבות הרומית (המאה השנייה לפני הספירה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הכל, ההתמודדות עם הליגה האכאית ומוקדון לא פסקה עד אשר רומא שלחה את צבאה בראשותו של טיטוס קווינטוס פלאמיניוס למלחמה נגד פיליפוס החמישי, הידועה בשם המלחמה המקדונית השנייה. בזמן המלחמה, נאביס הוכרח להיכנע ולסגת מכל החזקותיו מחוץ ללאקוניה, תוך כדי ויתור על הצי והבסיסים הימיים ותשלום קנס של 500 טלנטים (לפי המצב הכלכלי הרעוע של ספרטה זה היה ככל הנראה שווה לכמה שנות מס טובות).

נאביס נהרג בהתנקשות בשנת 192 לפנה"ס וספרטה שולבה בכוח בליגה האכאית תחת הנהגתו של פילופוימן. העניין גרם למריבות מרות בתוך ספרטה שגרמו להתערבות אכאית מזוינת שדרשו מספרטה להרוס את חומותיה, לפזר את חיל השכירים שלה וביטול החוקה הליקורגית הישנה וקבלת חוקים אכאים במקומה. (188 לפנה"ס) הספרטנים ניסו לבקש את עזרתו של הסנאט הרומאי. הסנאט פסק לטובת ספרטה, החלטה שגרמה להתמרמרות בליגה האכאית ובסופו של דבר בשנת 146 יוון צורפה לפרובינקיה הרומית של מוקדון.

בשביל ספרטה הייתה זו תקופה של רגיעה יחסית ורווחה כלכלית. בתור בעלת ברית, היא לא הייתה נתונה למיסוי ישיר, אם כי מדי פעם נתבקשה לתת "מתנות מתוך רצון טוב" לגנרלים הרומאיים. האמביציות הפוליטיות התפתחו סביב מדיניות הפנים. רוח המרד הישנה מצאה את מפלטה בתחרויות עזות, אך יחד עם זאת לא אלימות בגימנסיון ובמשחקים האולימפיים.

ספרטה בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיסטרס

בשנת 406 החריב אלאריק הויזיגותי את העיר. לאחר מכן התיישבו שבטים סלאביים באזור, בעיקר המלינגים ואזרטים, שבעצמם נכנעו לכוחה העדיף של האימפריה הביזאנטית. הפרנקים בהגיעם למוראה (חצי האי פלופונסוס) גילו עיר מבוצרת בשם לאקדמוניה, שמזהים אותה עם ספרטה העתיקה. בשנת 1249 גיום השני וילאהרדואין בנה מבצר בעיר מיסטרס, כ-3 ק"מ צפונית מערבית לספרטה העתיקה.

המבצר עבר במהרה לידי הביזנטים, עד אשר הטורקים העות'מאניים בראשותו של הסולטאן מוחמד השני כבשו את העיר בשנת 1460. בשנת 1687 העיר עברה לרשותה של ונציה ונכבשה בחזרה על–ידי הטורקים כשלושים שנה לאחר מכן.

תרבות וחיי חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורבותיה של ספרטה

בין אתונה לספרטה הייתה יריבות תרבותית גדולה במאה ה-5 לפנה"ס, משום שכל אחת מהן סימלה ערכים מנוגדים. בעוד שספרטה טיפחה את העוצמה ואת הכוח הגופני וחינכה להסתפקות במועט, הרי שאתונה סימלה את תרבות המחשבה וטיפוח היופי.

בתחום החינוך- אגוגה - הייתה ספרטה יוצאת דופן בעולם של תקופתה. ספרטה הנהיגה למעשה חינוך חובה חינם מטעם המדינה, חינוך אשר הוחל גם על הנערות (בשאר הערים היווניות החינוך היה פרטי ולנערים בלבד).

החינוך בספרטה הפך לשם דבר, ועד היום מקובל להשתמש בביטוי "חינוך ספרטני". את הנערים חינכו הספרטנים חינוך צבאי שכלל "חישול" - הסתפקות במועט ודיבור קצר (ומכאן המושג "דיבור לאקוני", על שם חבל לאקוניה בו שכנה ספרטה). חינוך הנערות כלל בעיקר אימונים גופניים, שכן הספרטנים ראו בנשים בעיקר מכשיר ללידת חיילים, וככאלה ראו לנכון לחשל אותן גופנית על מנת להגדיל את הצלחתן במשימה.

הספרטנים לא עודדו עיסוק בתחומים כאמנות, כשירה וכפילוסופיה כפי שהיה מקובל ביוון של תקופתם. התחום היחיד שקיבל עידוד מלבד זה הצבאי היה הספורט, בשל זיקתו לצבא ולחימה.

ההופעה הספרטנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההופעה הספרטנית

הלבוש הספרטני היה דומה ללבוש היוונים האחרים עם שינויים קלים. הם היו יוזמי בגדי הארגמן שנלבשו לקרב ובניגוד ליוונים אחרים נטו להאריך את שיערם. הספרטנים גידלו זקן ואהבו לטפח את שיערם הארוך. פרט לכסות הארגמן, הספרטני עטה על גופו שני סוגי גלימות ושני סוגי טוניקות. העבודות בשדות, בדומה לשאר חלקי יוון, נעשו ברגליים יחפות. המטה היה סמל יוקרה עבור פקידי ממשל בכירים כגון האפורים וגנרלים. צורת המטה הנפוצה הייתה T. המטה היה גדול למדי והגיע לחזהו של אדם מבוגר. הלבוש הספרטני ופרטי הופעה אחרים אומצו על ידי מעריציהם ובמיוחד על ידי הפילוסופים שהעריצו את משטרם.

הספורט בספרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך שנמצאו במצב מלחמה מתמיד עם שכניהם, ובמיוחד לאור העובדה ששלטו על אוכלוסייה משועבדת הגדולה מהם פי 25, ייחסו בני ספרטה חשיבות עליונה לחינוך הנוער ללחימה. החינוך הספרטני נועד בצביונו הספורטיבי והצבאי לפתח בראש ובראשונה את מיטב הכוחות הגופניים ולרותמם לטובת השמירה על ביטחון המדינה, ערכיה וחזונה. מדובר איפוא בחינוך לחיילות (מיליטריזציה) ביוזמת רשויות המדינה, בארגונה ובפיקוחה.

הספורט בהקשרו הצבאי הנוקשה ליווה את הספרטני מגיל רך ועד לקסרקטין הצבאי. זאטוטי ספרטה, מגיל 5, למדו את צעדיו הבסיסיים של ריקוד צבאי בשם "פריק" (פ' רפה). מחול זה נערך בלבוש צבאי מלא, בו הומחזו על דרך הכוראוגרפיה והמשחק פעילויות קרביות.

קשה להגדיר את הפעילות הגופנית הספרטנית כספורט, מכיוון שנטמעו בה יסודות צבאיים בולטים. בני ספרטה, למרות כישוריהם, הסתייגו תחילה מן התחרויות הפאן-הלניות כמו המשחקים האולימפיים. הם הדירו רגליהם מהן בשל החשש להפסיד ולשאת את הבושה לעד. עם הזמן שלחה ספרטה למשחקים האולימפיים נציגים מטעמה שהצליחו מאוד בתחרויות אלו.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת שהייתה נהוגה בספרטה לא הייתה שונה מהדת היוונית העתיקה, אך בדומה לערים אחרות גם בה היו דגשים מסוימים המותאמים לטעמם של בני המקום. הדת תפסה מקום חשוב יותר בספרטה מאשר בפולייס האחרות. הגאוגרף והתייר היווני פאוסניאס מזכיר 43 מקדשים לאלים, 22 מקדשים לגיבורים, תריסר פסלי אלים וארבעה מזבחות.‏‏‏[11]

תפקיד מרכזי בפנתאון הספרטני תפסה אלת הציד ארטמיס. היה לה תפקיד חשוב בכל החגיגות הדתיות של ספרטה. פן נוסף היה פולחנו של גיבור מלחמת טרויה, אכילס. פולחנם של גיבורי מלחמת טרויה נוספים היה מקובל גם הוא, אם כי בהיקף קטן יותר. כמו כן סגדו הספרטנים גם לזוג התאומים קסטור ופולוקס. הדואליות שלהם מצאה את ביטויה המעשי לפי הספרטנים בקיום המלוכה הכפולה בעיר. בין הסגולות שיוחסו להם היה השמירה על חיי הלוחמים בקרב. פולחנו של הרקלס תפס גם כן מקום מרכזי מאוד בפולחן הספרטני. תריסר מטלותיו סימלו בעבורם את הרוח הספרטנית.

תפקיד הכוהנים הגדולים נשמר למלכים. הם אלה שהקריבו את הקורבנות הפומביים הגדולים. הספרטנים היו ידועים כמאמינים באמונות טפלות ופעמים רבות כלכלו את צעדיהם בהתאם לאותות שפירשו כמסר מהאלים.

מדינה וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הומואוי (ὁμοίοι) אזרחים בעלי זכויות מלאות, המכונים גם "ספרטיאטים". קבוצה זו כללה רק גברים מעל גיל 30 (גיל ההצבעה) בעלי רכוש ומוצא ספרטני מלא. לכל ספרטני הוקצבה חלקת אדמה שאותה עיבדו ההלוטים (ראו בהמשך). זכויותיו של ספרטני שאיבד את חלקת האדמה שלו נשללו. תהליך נישול הספרטנים מאדמותיהם במאה ה-4 לפנה"ס גרם לירידת ספרטה ממרכז הבמה הפוליטית. לאחר מכן נעשה ניסיון לבצע רפורמה בקרקעות שתכלול את חלוקתן מחדש, אך היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. כל ספרטני היה חייב לשרת בצבא הספרטני עד גיל 60. רק בעלי הקרקעות הורשו לקחת חלק בפעילות זו, שנחשבה לזכות, ולא לחובה.
  • פריאויקים (περίοικοι) - ביוונית "היושבים מסביב". לפריאויקים היו זכויות תושב, אך הם לא הורשו לקחת חלק בהצבעות. עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה.
  • הֶלוֹטִים - התושבים המקוריים של מסיניה בעת כיבושה על ידי ספרטה, היו עבדים נטולי זכויות כלשהן. הם היו בערך 85% מכל אוכלוסיית ספרטה. על מנת לשמור על מעמדם הנחות וכדי שלא יתמרדו, הוכרזה כמעט כל שנה מלחמה על ההלוטים. ההלוטים יכולים היו להשתחרר ממעמדם הנחות רק אם הצילו חיי ספרטני בקרב. בצבא ספרטה שמשו ההלוטים בדרך כלל כחיילים בעלי חימוש הקל.

צורת שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל בדמותו של ליקורגוס, המחוקק שלו מייחסת המסורת את החוקה הספרטנית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המשטר הספרטני

לפי המסורת הספרטנית, עוצב המשטר הייחודי של ספרטה על ידי המחוקק ליקורגוס, כך שיהיה בעל אופי ממוזג, המורכב מיסוד מלוכני, יסוד אוליגרכי ויסוד דמוקרטי, שיאזנו זה את זה. בראש המדינה עמדו בו זמנית שני מלכים, שעיקר סמכותם הייתה בתחום הצבאי והדתי - הם היו היסוד המלוכני; לצדם פעלה הגֵרוּסִיָה – מועצת זקנים שהייתה מעין מועצה מחוקקת - היא הייתה היסוד האוליגרכי, והאַפֵלה– אספת האזרחים-הלוחמים הייתה היסוד הדמוקרטי, שזומנה מפעם לפעם לאשר החלטות הרות גורל של הגרוסיה. אספת האזרחים בחרה גם את האֶפורים – חמישה אזרחים ששימשו כשומרי החוקה והיו אף בעלי סמכויות פיקוח על המלכים.

היסוד הדמוקרטי במשטר הספרטני התייחס רק לשכבה צרה של מי שהיו בעלי זכויות אזרח – הספרטנים; הללו מנו בשיא 10,000 גברים. על גברים אלו, שגודלו מילדות להיות חיילים, נאסרה כל עבודה. הם קיבלו בעלות על אדמות, שעובדו על ידי המעמדות הנחותים יותר, ומהן התפרנסו. מגיל 30 ואילך נעשו הספרטנים בעלי זכות בחירה, ומגיל 60 יכלו להיבחר לגרוסיה. לנשים לא הייתה זכות הצבעה. הספרטנים נתנו משקל חשוב לאאוגניקה ותינוקות בעלי פגמים גופניים הומתו עם לידתם.

הכלכלה הספרטנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה הספרטנית הייתה מבוססת על חקלאות. האזרחים הספרטנים, שהיו בעלי הקרקע לא עסקו בעבודת כפיים. לצורך כך הייתה להם אוכלוסיית הלוטים גדולה. בתאוריה, כל האזרחים הספרטנים היו אמורים להיות שווים זה לזה בעושרם. על מנת להבטיח שוויון זה, ליקורגס אסר על החזקת מטבעות זהב וכסף. המטבע הספרטני היה עשוי מברזל. היות שמטבעות ברזל היו חסרי ערך במדינות אחרות, המסחר הספרטני היה דליל ביותר. ליקורגס גירש את בעלי "המקצועות המיותרים" מספרטה. האיסור על החזקת מטבע עובר לסוחר גרם לכך שהמקצועות האלה לא חזרו לספרטה גם אחרי מותו של ליקורגס. הספרטנים לא היו רכושנים ונהגו לחלוק את רכושם עם ספרטנים אחרים. על פי החוק, הספרטני היה יכול להיכנס לבית השכן ולקחת את מה שרצה, בתנאי שהשכן לא היה צריך את החפץ לעצמו.

השוויון הזה נפגע בצורה קשה אחרי המלחמה הפלופונסית. הכנסת מטבעות זהב וכסף יצרה פערים בין המעמדות ופגעה במבנה החברה הספרטנית. יצירת המעמדות וירידת הספרטנים מנכסיהם דיללה את מאגר הכוח הצבאי שלה, כי לפי החוקה, רק ספרטני בעל רכוש היה יכול לשרת בצבא. לדילול זה היו תוצאות הרות אסון החל מהמאה ה-4 לפנה"ס. מספר מלכים ספרטנים ניסו לבצע רפורמות סוציאליות, אך ללא הועיל. סופה של המדינה הספרטנית היה בכיבוש הרומי במאה ה-2 לפנה"ס בעקבות הדלדלות כוחה הצבאי.

מעמד הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשים בספרטה העתיקה

הנשים הספרטניות, אף שלא היו שוות זכויות לגברים, נהנו מחופש שלא נודע כמותו ברחבי העולם היווני. הן הורשו להחזיק רכוש משל עצמן ולנהל אותו ואף לנהל את רכוש קרובי משפחתן הגברים שיצאו למלחמה בעת העדרם. חוקי הגירושין היו זהים הן לגברים והן לנשים. כמו כן, אם לאישה לא היו אחים זכרים, היא ירשה את רכוש משפחתה ולא הייתה צריכה להתגרש מבעלה הנוכחי, אם הייתה נשואה, כדי להתחתן עם אחד מקרובי משפחתה מצד אביה. הסטטוס החופשי יחסית של הנשים הספרטניות התבטא גם בלבוש. בניגוד לנשים אתונאיות שנהגו ללבוש בגדים שהסתירו את גופן ובכלל לא נהגו להסתובב מחוץ לבית, הנשים הספרטניות לבשו שמלות קצרות וטיילו באופן חופשי בעיר. בחורות התאמנו, בדומה לבחורים, ערומות והורשו להשתתף בחגיגות הגימנופדיה ("חגיגות הצעירים הערומים").

השירות והאימון הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של הופליט ספרטני מהמוזאון הארכאולוגי של ספרטה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצבא הספרטני

האזרח הספרטני היה בראש ובראשונה חייל וכל חייו הוקדשו לתפקיד זה. הוא אומן לציית ללא שאלות ולספוג את קשיי המלחמה. פעם אחת בחייו יכול היה להיבחר למשרת האפור במשך שנה. עם הגיעו לגיל 60 התאפשר לו להתקבל לגרוסיה לכל ימי חייו. השירות הצבאי נמשך עד הגיעו לגיל מופלג זה.

על פי המסורת, זמן קצר אחרי הלידה הובא הילד לפני מועצת הזקנים ואלו החליטו אם הילד ראוי לחיות או לא. אם הילד היה חלש פיזית, הוא הושלך מראש הצוק בהרי טייגטוס לתוך נקיק שכונה "אַ‏פּוֹתֵטַס" (יוונית: ἀποθέτας "הפקדות" בלשון נקיה). יחד עם זאת, חפירה ארכאולוגית שנעשתה במקום לא גילתה ממצאים לשלדי ילדים. כן נמצאו שלדים של אנשים בוגרים, כך שייתכן שמדובר במיתוס ולא בפרקטיקה שהייתה מקובלת הלכה למעשה.‏[12]

בגיל הרך קיבל הילד חינוך בסיסי בביתו, אולם כבר בגיל 7 הוא נלקח מרשות הוריו והפך לרכוש המדינה. הילד נלקח לאגוגה - אימון ארוך, דמוי טירונות, שנמשך עד הגיעו לגיל 20. במהלך האימונים הוא זכה גם להשכלה כלשהי במתמטיקה, בספרות ובמוזיקה, אך עיקר זמנו הוקדש לאימוני ספורט וצבא. בין השאר התחרו ביניהם הצעירים הספרטנים ביכולת לסבול את מכותיהם של המדריכים. המכות והאימונים הגופניים המפרכים לא היו מספיקים לדעת הספרטנים והם הוסיפו לקשיי הטירונים בכך שלא נתנו להם מספיק אוכל. היו מצפים מהם לגנוב את מזונם, אך אם נתפסו, הוכו קשות. ידוע סיפור של ספרטני צעיר שצד בבוקר שועל ולא הספיק להסתירו באוהל או להורגו עד שנקרא למסדר. הוא הסתיר את השועל מתחת לכיטון (מעין חולצה רחבה) ועמד ללא תנועה בזמן שהמפקדים סרקו את השורות. הפציעות שגרם לו השועל היו כה חמורות, שהוא נפטר לאחר זמן קצר.

בהגיעו לגיל 20 שולב הספרטני הצעיר בכוח הלוחם של הפוליס והתקבל כחבר באחד המועדונים של העיר. כל מועדון כלל כ-15 חברים שסעדו ביחד, נלחמו ביחד, ישנו ביחד ועוד. כל אזרח היה חייב להיות חבר באגודה שכזו. בהגיעו לגיל 30 קיבל את מלוא זכויות האזרח. הפיקוח על חיי האזרחים, ובמיוחד המעקב על ההלוטים הופקדו בידי משטרה חשאית, הקריפטיה. ספרטה היא הפוליס היחידה ביוון שהייתה בעלת משטרה חשאית.

ספרטה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ימי הביניים ובתחילת העת החדשה הייתה ספרטה כפר קטן לצידו של מיסטרס, ישוב ביזנטי חשוב. בשנת 1834, לאחר מלחמת העצמאות היוונית הכריז המלך היווני אוטו שבכוונתו לבנות עיר בסמוך למקומה של ספרטה ההיסטורית, ולתת לה את שמה. העיר תוכננה על ידי אדריכלים זרים, מתוך כוונה ליצור את אחת הערים היפות ביוון. ספרטה היא בירת חבל לקוניה. אוכלוסיית העיר גדלה בקצב איטי. בשנת 2001 התגוררו בתחום השיפוט המוניציפלי של ספרטה כ-18,000 תושבים.

החפירות הארכאולוגיות בספרטה התחילו באמצע המאה ה- 19 עם גילוים של כמה מבנים, והמשיכו ביתר שאת בתחילת המאה ה-20, שבה התגלו רוב הממצאים הארכאולוגיים החשובים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה עמית. תולדות יוון הקלאסית. ירושלים, הוצאת מאגנס, תש"ן.
  • קסנופון. מדינת הספרטנים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת מאגנס, 2011.
  • פלוטרכוס. ספרטה - אמרות ומנהגים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשע"א.
  • Paul Cartledge, Sparta and Lakonia. A Regional History, 1300-362 B.C.. N.Y. and London, Routledge, 2002 (2nd edition).
  • Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, Routledge, second ed, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, pp. 38-9
  2. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 35
  3. ^ גולן עמ' 346-345
  4. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 38
  5. ^ גולן עמ' 347
  6. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 41
  7. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 43
  8. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 46
  9. ^ גולן עמ' 362
  10. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 47
  11. ^ Edmond Lévy, Sparte: histoire politique et sociale jusqu’à la conquête romaine. Paris, Points Histoire, 2003. p. 93.‏
  12. ^ http://www.anthropologie.ch/d/publikationen/archiv/2010/documents/03PITSIOSreprint.pdf