איפיגניה באאוליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כעסו של אכילס, ז'אק לואי דויד, 1819.

איפיגניה בְּאָוּלִיס הוא מחזה יווני שנכתב בשנת 410 לפנה"ס על ידי המחזאי היווני אוריפידס. מחזה זה הוא האחרון במחזות שכתב, והוצג לראשונה ארבע שנים לאחר מותו במסגרת פסטיבל הדיוניסיה באתונה. המחזה זכה בפרס הראשון בתחרות שנערכה בפסטיבל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת המחזה מתרחשת בתקופת מלחמת טרויה. הצי היווני ממתין באוליס, אולם בהיעדר רוח הם אינם יכולים להפליג. מנהיג הצבא היווני אגממנון מתייעץ עם הנביא קלחאס, המודיע לו שהיעדר הרוח נגרם בשל רצונה של האלה ארטמיס, הכועסת על אגממנון.

קלחאס מציע כי אגממנון יקריב את בתו הבכורה איפיגניה על מנת לפייס את האלה. אגממנון חושש שחייליו ימרדו בו, ועל כן שולח הודעה לאשתו, קליטמנסטרה המורה לה לשלוח את בתו למחנה הצבא בטענה שאכילס רוצה להינשא לה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המחזה אגממנון מתלבט בשאלת הקרבת בתו, משנה את דעתו ושולח הודעה נוספת לאשתו המורה לה להתעלם מהודעתו הראשונה, אולם מנלאוס, אחיו של אגממנון מוצא את ההודעה ומונע ממנה להגיע לקליטמנסטרה.

מנלאוס נעלב מכך שאגממנון שינה את דעתו הן במישור האישי (הלנה היא אשתו של מנלאוס, ובכך מעדיף אגממנון את טובת בתו על טובת אחיו), והן מחשש שכוחות הצבא יתמרדו אם יגלו את הנבואה ואת סירובו של אגממנון להקריב את בתו.

אגממנון ומנלאוס מתווכחים, ובסוף הוויכוח משנים שני האחים את דעתם - אגממנון מוכן להקריב את איפיגניה, ומנלאוס מעדיף לפזר את הצבא במקום להוציא להורג את אחייניתו. עם תום הוויכוח מגיעים למחנה איפיגניה ואחיה התינוק אורסטס. איפיגניה מגיעה למחנה כשהיא שמחה לשאת לבעל את אכילס, אולם במהרה מגלה את האמת. אכילס זועם על אגממנון שהוא נוצל על מנת להביא את איפיגניה למקום מותה, ונשבע להגן עליה.

קליטמנסטרה ואיפיגניה מנסות לשכנע את אגממנון לשנות את דעתו בלא הצלחה, ואכילס מתחייב להגן עליה גם במחיר של קרב עם אביה, אבל אז איפיגינה משנה את דעתה ומחליטה כי עליה להקריב את עצמה לטובת יוון, ויוצאת למקום ההקרבה.

המחזה מסתיים כאשר שליח מספר כי כאשר אגממנון עמד להקריב את בתו, הגיעה האלה ארטמיס והחליפה את איפיגניה באייל שהוקרב במקום הנערה.

איפיגניה נלקחת למקדש ארטמיס כמסופר במחזה איפיגניה בטאוריס.

השפעות תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה זה היווה השראה לאמנים רבים אשר ציירו סצנות מתוכו. הבמאי היווני מיכאל קאקויאניס ביסס על המחזה את סירטו איפיגניה.

המחזה שימש בסיס לרומן שיר המלכים מאת בארי אנסוורת'.

המלחין כריסטוף ויליבלד גלוק כתב על פי המחזה אופרה בשם "איפיגניה באוליס", שהצגת הבכורה שלה התקיימה בפריז ב-19 באפריל 1774.


השוואה לסיפורי התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עלילת המחזה ניתן להשוות לשני סיפורים מהתנ"ך - סיפור עקדת יצחק וסיפור בת יפתח.

בעוד שסיפור העלילה דומה מאוד לסיפור עקדת יצחק - בכך שהאבות (במחזה - אגממנון, בספר בראשית - אברהם) נדרשים להקריב את בכורם - הרי שבמחזה, אגממנון מתלבט ולבסוף מחליט משיקולים של טובת המדינה, ואילו אברהם מציית לצו האלוהי בלא היסוס. סיום שתי העלילות דומה בכך שהקורבן הוחלף באייל במחזה, ובאיל בספר בראשית. נקודות שוני נוספת בין המחזה לסיפור התנכי: בתנ"ך האל מצווה ישירות על אברהם, ואילו במחזה הנביא מבשר את הדבר לאגממנון רק אחרי שנועצו בו (ולא מיוזמתו). נקודת דמיון היא בסיום הסיפור - הן בתנ"ך (על פי חז"ל) והן במחזה, שליח מספר לאם מה אירע (חז"ל מציינים כי השטן סיפר לשרה את האירועים והביא בכך למותה).

ההשוואה לסיפור בת יפתח מראה נקודות דמיון - בשני המקרים מדובר בבתו של גיבור צבא. במחזה הבת מגיעה אל האב, ואילו בסיפור יפתח הגלעדי הוא מגיע אל בתו. הבדל נוסף בין הסיפורים הוא שבמחזה הבת ניצלת על ידי האלה, ואילו בסיפור בת יפתח אין הצלה (אף שעל פי חז"ל הבת לא הוקרבה, אלא הוקדשה ונאלצה לעבוד במקדש שארית חייה - עלילה הדומה לסיפור ההמשך המסופר באיפיגניה בטאוריס). דמיון נוסף הוא ההסכמה של הבת להיות מוקרבת על מנת להציל את כבודו של אביה.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה תורגם בידי אהרן שבתאי תרגום שיצא לאור בהוצאת שוקן, ובידי יגאל עזרתי, תרגום שיצא לאור בהוצאת חמו"ל בשנת 1985.

המחזה תורגם מיוונית בידי שמעון בוזגלו, בהוצאת אבן חושן, 2009.

תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איפיגניה, בבימויו של גדי רול - תיאטרון באר שבע, 2012
איפגניה - באר שבע

בדצמבר 1989 העלה תיאטרון חיפה בבימויו של דוד לוין. מחזה זה, כאשר בהיעדר מקום על הבמה נעשה שימוש ייחודי ב-15 מסכי טלוויזיה בהם קריין חדשות מילא את תפקיד המקהלה.

בשנת 2009 העלה תיאטרון אנסמבל הרצליה את המחזה בבימויו של יוסי יזרעאלי בהשתתפות גדליה בסר, סלווה נאקרה ואחרים.

בשנת 2013 העלה תיאטרון באר שבע את המחזה, בבימוי של גדי רול ובהשתתפות אמיר קריאף, שירי גולן, מיכל ויינברג, יואב הייט, גלוריה בס, אלדד פריבס, ניצן רוטשילד ואחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מחזות אוריפידס
הקיקלופיםאלקסטיסמדיאהילדי הרקולסהיפוליטוסאנדרומכההקובהמבקשות החסדאלקטרההרקולסנשות טרויהאיפיגניה בטאוריסאיוןהלנההפיניקיותאורסטסהבאקכותאיפיגניה באאוליסרזוס (מחזה שיוחס לאוריפידס בטעות) Euripides Statue.jpg