אזוב תרבותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאזוב תרבותי
Origanum majorana.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: אזובית
מין: אזוב תרבותי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Origanum majorana
תבלין האזוב התרבותי

אֵזוֹב תַּרְבּוּתִי (מוכר גם בשמו הלועזי מיורן או מיורם) (שם מדעי: Origanum majorana) הוא שיח רב-שנתי ממשפחת השפתניים. עלי האזוב משמשים לתיבול ונפוצים מאוד במטבח הים-תיכוני בכלל והאיטלקי בפרט.

מקור והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזוב התרבותי הוא המין המתורבת של האזוב המצוי שמוצאו באסיה הקטנה. בעבר השתייכו שניהם לסוג (Majorana) ושמו היה Majorana Hortensis, אולם משנת 1980 נכללו בסוג אזובית (Origanum). לסוג זה משתייכת גם האזובית הפשוטה (אורגנו) הדומה מאוד לאזוב בצורתה ובריחה וגם היא ממלאת תפקיד חשוב כתבלין. כיום סבורים שהשם התנכ"י אזוב מתייחס לאזוב המצוי בעוד התרגם הלטיני Ysop מתייחס בטעות לצמח בן האזוב (Hyssopus officinalis) שגם הוא ממשפחת השפתניים אך אינו נפוץ בארץ. בעלי האזוב משתמשים לתיבול נקניקים מאז תקופת הרומאים. אפרודיטה, אלת האהבה והיופי,תיארה את האזוב כסמל האושר. ביוון העתיקה נהוג היה לשזור מקלעת מענפי האזוב ולהניח סביב צווארם של בני זוג בעת נישואיהם.

תיאור ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזוב צומח לגובה של 40-50 ס"מ, בקרקעות עשירות (רצוי גיריות), מנוקזות היטב ובתנאי שמש מלאה עד חצי-צל. הוא אינו צומח בר בארץ. מין אחר הדורש פחות מים וגדל בר בארץ הוא האזוב המצוי (זעתר). גבעוליו זקופים ומתעגלים, העלים נגדיים, שעירים משני צידיהם, צורתם דמוית ביצה וצבעם ירוק בהיר. לעלים טעם מתוק-מריר וריחם עדין ומכילים בלוטות שמן אתרי.

לתפרחת שיבולת קצרה ופרחים קטנים, דו מיניים, בעלי כותרת דו-שפתנית בצבע ורוד. לכל פרח ארבעה אבקנים מפושקים לצדדים ועמוד עלי אחד. עונת הפריחה של אזוב בארץ היא מאפריל עד ספטמבר.

את האזוב ניתן להרבות על ידי זרעים, יחורים או חלוקת שורשים. קיטום האזוב מעל הסתעפות העלים השנייה תביא לקבלת יבול טוב יותר. גידול סרפדים בקרבתו יביא לכמות שמן גבוהה יותר בו.

האזוב הוא צמח בעל תכולה גבוהה של שמנים אתריים ולכן ארומטי מאוד. המרכיבים העיקריים בשמו האתרי הם אלכוהול חד-טרפאלי דו-מחזורי, ציאנול אלפא-טרפינים וטרפינאול. חוץ משמנים אתריים הוא מכיל פלבונואידים, חומרי ברסוק (tannic acid), גליקוזידים, חומרים מרים וחומצה אסקורבית. תכולת השמן האתרי משתנה התאם לסוג הקרקע, האקלים, עונת הגידול ונעה בין 0.7% ל-%3.5. תכולת השמן הגבוהה ביותר היא בין תחילת הפריחה לשיאה.

הפנול האופייני לאזובית הפשוטה לא מצוי כלל באזוב.

האזוב הוא תבלין נפוץ ואהוב ומגודל כגידול חקלאי חוץ מאגן הים התיכון גם במרכז ומזרח אירופה. באזורים אלה האזוב הוא לרוב גידול חד-שנתי, בגלל החורף הקר.

שימושים כתבלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלים (טריים או מיובשים) משתמשים לתיבול מאכלי בשר ודגים, לסלטים, למרקים, לרטבים, למאכלי ביצים ותפוחי אדמה, לגבינות ולמילוי תרנגול הודו. הוא משמש גם כתבלין לפיצה וניתן להוסיפו לבצק הלחם ולשמן, לקבלת ארומה עדינה. האזוב המיובש הנמכר כתבלין מכיל גם ענפים דקים ותפרחות. האזוב הוא מרכיב בתערובת התבלינים הצרפתית הרב דה פרובאנס.

שימושים פארה-רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרפואה עממית לאזוב תכונות אנטיספטיות, וממשככות כאבים ולחליטת עלי האזוב שימושים רבים:

  • לאזוב תכונות אנטיספטיות לכן הוא יעיל מאוד במניעת הצטננות, נגד זיהומים בפה ובגרון ונגד שיעול
  • התה מרגיע עצבנות, מפחית מתח נפשי
  • מקל כאבי שיניים וכאבי ראש
  • מפחית כאבי מחזור
  • מסדיר הפרעות קלות בעיכול, מפיג גזים ומחזק את פעילות הקיבה והכבד
  • יעיל נגד מחלת ים. יש לשתות לפני ההפלגה

על פי הרפואה עממית מוסיפים את העלים גם כמרכיב בתערובות תה מרפא, למשל בתה המשמש להגברת יצור החלב בנשים מניקות.

על פי הרפואה עממית השמן האתרי המופק מן האזוב יעיל נגד כאבי פרקים ושרירים, שיגרון ולריפוי פצעים וחבורות. על פי הרפואה עממית השמן גם משמש לטיפול בפסוריאזיס על רקע נפשי.

שימושים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמן האתרי משמש בתעשיית הבשמים והקוסמטיקה. ניתן להכניס עלי מיורן לתוך הכרית לשינה טובה ורגועה יותר. במיץ האזוב ניתן להשתמש להברקת רהיטים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.