אזוב מצוי
 |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: סכנת הכחדה (EN) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | אזובית |
| מין: | אזוב מצוי |
| שם מדעי | |
 Origanum syriacum |
|
אֵזוֹב מָצוּי (שם מדעי: Origanum syriacum) הוא בן שיח רב שנתי ממשפחת השפתניים. השם "זעתר" בעברית ובערבית מתייחס לעתים קרובות לצמח זה מאחר שזהו המרכיב העיקרי בתבלין הזעתר.
תוכן עניינים |
[עריכה] שמו
בעבר זוהה השם אזוב עם הסוג הלטיני Majorana והמין נקרא Majorana syriaca. הבוטניקאי Jan H. Ietswaart , כלל את המין בסיסטמטיקה חדשה שערך בשנת 1980 בסוג אזובית (Origanum), עקב כך הציעה ועדת השמות הממשלתית לקרוא לו בעברית "אזובית מצויה".
[עריכה] תיאור הצמח
האזוב צומח לגובה של 30 עד 50 סנטימטרים. ענפיו זקופים, עליו נגדיים (שני עלים בכל מפרק), פשוטים, מעוגלים בצורתם בצבע אפור-ירקרק ומכוסים שערות. שפת העלה תמימה. האזוב פורח בחודשים אפריל עד ספטמבר ופרחיו דו-מיניים, זעירים ולבנים. התפרחת ,צפופה ודמוית שיבולת. לכל חלקי הצמח ריח אופייני שמקורו בשמן האתרי שבהם.
[עריכה] תפוצה
האזוב נפוץ במזרח הים התיכון (רוב אזורי ישראל, סוריה ולבנון), בחורש, בבתה ובמחשופי סלעים. האזוב צומח בקרקעות מנוקזות היטב בשמש מלאה עד חצי-צל. הוא עמיד בגיר וביובש ורגיש לעודף מים.
למרות העובדה שהאזוב נפוץ מאוד בישראל, בעקבות קטיף בכמויות מסחריות של הצמח בבר, עמד המשך קיומו בסכנה, לכן הוא הוכרז כצמח מוגן[1]. הצמח תורבת, ומגודל בארץ כגידול חקלאי. את העלים ניתן לאסוף במשך כל השנה.
[עריכה] האזוב בהיסטוריה היהודית
האזוב נזכר כבר במקורות. בזמן בית המקדש שימשה אגודת אזוב לטהרת אנשים - בהזאת על טומאת מת (במדבר י"ט י"ח), בשרפת פרה אדומה (במדבר י"ט ו), בטהרת מצורע (ויקרא י"ד ד) ובפסח מצרים (שמות י"ב כב). "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני במשלג ואלבין" (תהילים נ"א ט'). הרמב"ם מפרט את שימושי האזוב בפירושו לסוגית פרה אדומה: "הוא עשב נכבד במיני מטעמים, והוא עשב ידוע לרופאים, ואוכלים אותו בעלי-בתים ומתבלים בו הקדרות ומרקחים אותו בדבש" (פרה אדומה פ"ג, ה"ב). מכאן שהאזוב שימש כבר בעת העתיקה כצמח מרפא וכתבלין גם יחד.
כיום סבורים שהשם התנכ"י אזוב מתייחס לאזוב המצוי בעוד התרגום הלטיני Ysop מתייחס בטעות לצמח בן האזוב (Hyssopus officinalis) שגם הוא ממשפחת השפתניים אך אינו נפוץ בארץ.
[עריכה] שימושים
האזוב משמש כתבלין בעיקר כמרכיב היסוד בתבלין הזעתר.
השמן האתרי שלו מכיל בעיקר תימול וקרבקרול, חומרים נוגדי כאבים ובעלי תכונות אנטיספטיות חזקות ומכאן גם השימוש הנרחב בו כצמח מרפא. שמן האזוב (השריית העלים בשמן זית) בעיסוי מקל על כאבי ראש ומכייח, מריחתו על דלקות מסייע בריפוין ושתייתו מקלה על כאבי בטן, בחילות, תולעים בבטן ושיעול. מעלים ירוקים או יבשים ניתן להרתיח תה שניתן לשתותו או לגרגר אותו. התה יעיל בעיקר להקלה על שיעול, צרידות, הרגעת כאבי שיניים ומיחושים בבטן.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אזוב מצוי, באתר "צמחי ישראל ברשת"
- הכול על הצמח
- אזוב מצוי באתר "צמח השדה"
