איאן בוסטדרידג'

**איאן בוסטדרידג'**
לידה	25 בדצמבר 1964 (בן 59); לונדון, אנגליה
מוקד פעילות	בינלאומית
מקום לימודים	אוקספורד, קיימברידג'
סוגה	מוזיקה קלאסית
סוג קול	טנור
שפה מועדפת	אנגלית,גרמנית
חברת תקליטים	הייפיריון, ארטו, דויטשה גרמופון
בת זוג	לוקסטה מילר
צאצאים	בת ובן
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרסי גרמי, CBE
	פרופיל ב-IMDb

איאן בוסטרידג' (באנגלית: Ian Bostridge; נולד ב-25 בדצמבר 1964) הוא זמר טנור בריטי בעל פרסום עולמי. הרפרטואר שלו כולל אופרות ויצירות מתחום השיר האמנותי. מופיע עם מיטב התזמורות והמלווים. נחשב כטנור האנגלי הידוע ביותר מאז מותו של פיטר פירס. בנוסף לרפרטואר הרגיל שלו, הכולל תפקידים אופראיים ושירים אומנותיים (לידר), הוא בקשר הדוק עם המוזיקה של בנג'מין בריטן. ^[1]

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איאן בוסטרידג' נולד ביום חג המולד 1964, והוא ואחיו הבכור, הביוגרף מארק בוסטרידג', גדלו בסטרטהאם, דרום לונדון. הוריו היו ממשפחות ממעמד הפועלים, למדו בבית ספר יסודי אך עזבו באמצע שנות העשרה לחייהם.

בוסטרידג' והוריו לא ניגנו בכלי נגינה כלשהו – והמוזיקה שהוא זכר הגיעה מתקליטיי "100 מנגינות נהדרות" של אביו. שני הבנים נשלחו לשיר במקהלת הכנסייה המקומית ומגיל צעיר בלט קולו האיכותי של איאן. בבית הספר והוא שר קטעי סולו רבים במסגרת המקהלה. עם סיום לימודיו בבית הספר העממי הוא זכה במלגות לבית הספר למכינה דולוויץ' ולאחר מכן לבית הספר התיכון ווסטמינסטר.^[2] בבית הספר ווסטמינסטר, בוסטרידג' התכוון בתחילת דרכו לחקור בנושאי פיזיקה תאורטית. הוא פיתח תיאוריה מאוחדת של כוח משיכה ואלקטרומגנטיות, אותה הגיש לרוג'ר פנרוז, שהיה אז סמכות מובילה בנושא.^[3]

לימודים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסטרידג', בניגוד לזמרים אחרים, עסק בתחילת דרכו בתחומים אקדמיים והחל לשיר באופן מקצועי רק בגיל 27. עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון, החל ללמוד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות היוקרתיות באנגליה. את התואר ראשון בהיסטוריה מודרנית השלים באוניברסיטת אוקספורד, תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת קיימברידג', ותואר שלישי, אותו סיים ב-1990, במכללת סן. ג'ון באוקספורד.

הוא המשיך את לימודי הפוסט-דוקטורט בקורפוס כריסטי, אוקספורד.^[4] היה עמית בהיסטוריה בקורפוס קריסטי קולג', אוקספורד (1992-5) ובשנת 2001 נבחר לעמית כבוד של המכללה. בשנת 2003 הוא מונה לדוקטור כבוד למוזיקה על ידי אוניברסיטת סנט אנדרוז ובשנת 2010 הוא מונה לעמית כבוד של סנט ג'ון קולג' אוקספורד. הוא זכה לתואר CBE לכבוד השנה החדשה 2004. ב-2014 שימש כפרופסור למוזיקה קלאסית באוניברסיטת אוקספורד.^[5]

תחילת קריירת הזמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות התשעים במאה העשרים החל בוסטרידג' להופיע כזמר, וזכה בפרס הפדרציה הלאומית של אגודות המוזיקה Esso לשנת 1991 ובתמיכה מהקרן לאמני קונצרטים צעירים (The Young Concert Artists Trust). בנוסף לכך, הגיע לשלב הגמר בתחרויות ע"ש קתלין פרייר וריכרד טאובר. הישג זה העניק לו מענק כספי שסייע לפיתוח הקריירה המוזיקלית שלו. בוסטרידג' הופיע לראשונה באולם Wigmore Hall בלונדון ב-1993. אחד הרסיטלים המוקדמים החשובים ביותר שלו היה ב-1994 בחדר Purcell, שם הוא הופיע בביצועים מוערכים מאוד של יצירות שוברט. באותה שנה הופיע לראשונה בפסטיבל אלדבורג. מאז הוא הפך למזוהה עם המוזיקה של מייסד הפסטיבל, בנג'מין בריטן. את הופעותיו הראשונות בניו יורק עשה ב-1998 באולם אוסף פריק וב-1999 ובאולם אליס טולי. ב-1998 הופיע לראשונה בפסטיבל מינכן באופרה של מונטוורדי "הכתרת פופאה" (L'incoronazione di Poppea). הופעת הבכורה שלו עם התזמורת הפילהרמונית של וינה הייתה ב-1999.^[6]

תחילת דרכו באופרה התרחשה ב-1994 בהפקה של "חלום ליל קיץ" של בריטן בפסטיבל האופרה המלכותית בקובנט גארדן בלונדון. ב-1995 הופיע בוסטרידג' ברסיטל הסולו הראשון שלו באולם וויגמור הול בלונדון ובהמשך הרחיב את נוכחותו האירופית עם הופעות בליון ובקלן. הופעת הבכורה שלו באופרה הלאומית האנגלית הייתה ב"חליל הקסם" של מוצרט ב-1996, והוא זכה לשבחים על כיכובו בסרט "סיבוב הבורג" של בריטן בבית האופרה המלכותי, קובנט גארדן. ב-2010 שר בבכורה של "אופרגנג" של הנזה, מסגרת לקולות ותזמורת של שיר מאת פרנץ ורפל.^[7]

שילוב מוזיקה וכתיבה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעבר לשירה אומנותית לא פגע בכתיבתו האקדמית של בוסטרידג', ושני ההיבטים הללו בקריירה שלו חיזקו זה את זה. ספרו מ-1997 "כישוף ותמורותיו", לא נגע ישירות במוזיקה אלא פנה לקהל קוראים כללי. הוא כתב שני ספרים על מוזיקה, מחברת זמר (2011) על מסע החורף של שוברט שזכה לשבחים ותורגם לשפות רבות ואנטומיה של אובססיה (2015).^[1]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסטרידג' מבוקש מאוד כזמר רסיטלים, ובתפקיד זה שר לידר (שירים אומנותיים) רבים מאוסף השירים הכולל של שוברט, בהקלטת חברת היפריון, כולל ההקלטה של בת הטוחן היפה – (Die schöne Müllerin) ומסע החורף, אותו הקליט 3 פעמים.^[8] כן הקליט מספר פעמים את מחזור השירים "אהבת המשורר" מאת רוברט שומאן, שירים של ריינלדו האן, תוכנית של שירי בריטן הפחות ידועים, וכרך אחד של האוסף של ג'קלין-דיסק עם השירים השלמים של אותמר שוק. "שלושה טנורים בארוקים", מוזיקה שהולחנה עבור הקולות המפורסמים של התקופה (את כולם שר בוסטרידג' עצמו), יצאה לאור בשנת 2011. הקלטות נוספות של בוסטרידג' כוללות את המגניפיקט ומתאוס פסיון מאת י.ס. באך, ישראל במצרים מאת הנדל, הקנטטה של סטרווינסקי, מחזורי שירים תזמורתיים של בריטן לקול טנור, הרקוויאם של מוצרט, מיצירות רוסיני, צלילים ו-Sweet Airs של מייקל ניימן ועוד.^[1]

הקלטותיו זכו בכל פרסי התקליטים הבינלאומיים הגדולים והיו מועמדות ל-14 פרסי גראמי. הם כוללים בין השאר את "בת הטוחן היפה" מאת שוברט עם גרהם ג'ונסון (פרס גרמופון 1996); "טום רייקוול" מאת סטרווינסקי בניצוח סר ג'ון אליוט גרדינר (פרס גראמי, 1999) ובלמונטה עם וויליאם כריסטי, כחלק מהחוזה הבלעדי שלו עם חברת Warner Classics. הקלטותיו הנוספות כוללות גם שירים מאת שוברט ושומאן (פרס גרמופון 1998), שיר אנגלי ושירי הנזה עם יוליוס דרייק, "האבות הציידים שלנו" של בריטן עם דניאל הארדינג, "אידומנאו" עם סר צ'ארלס מקראס, יצירות של ינאצ'ק עם תומאס אדס, שוברט עם ליף אובה אנדסנס, מיצוקו אוצ'ידה ואנטוניו פפאנו, נואל קווארד עם ג'פרי טייט, מחזורי בריטן עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין בניצוח סר סיימון ראטל, משירי הוגו וולף עם פפאנו, קנטטות מאת באך עם פאביו ביונדי, אריות של הנדל עם הארי ביקט, Canticles ו-"The Turn of the Screw" מאת בריטן (פרס גרמופון, 2003) ו-"Billy Budd" (פרס גראמי, 2010), "The Tempest" של אדס (פרס גרמופון 2010) ו-"אורפאו" מאת מונטוורדי. ההקלטות האחרונות כוללות שירים של בריטן עם אנטוניו פפאנו עבור חברת וורנר, ושירי שוברט עם יוליוס דרייק בהופעה חיה באולם וויגמור בלונדון.^[9]

הופעות עם תזמורות ורסיטלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסטרידג' הופיע עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין, הפילהרמונית של וינה, התזמורות הסימפוניות של בוסטון ולונדון, הפילהרמונית של לונדון, הסימפונית של ה-BBC, הפילהרמונית של רוטרדם, התזמורת המלכותית קונצרטחבאו, הפילהרמונית של ניו יורק והתזמורות הפילהרמונית של לוס אנג'לס ועוד. כל אלה בניצוחם של סר סיימון ראטל, סר קולין דייוויס, סר אנדרו דייוויס, סייג'י אוזאווה, אנטוניו פפאנו, ריקרדו מוטי, ברנרד הייטינק, מסטיסלב רוסטרופוביץ', דניאל בארנבוים, דניאל הארדינג, דונלד ראניקלס ואחרים. הוא שר את הבכורה העולמית של "אופרנג" של הנזה עם האקדמיה סנטה ססיליה ברומא בניצוחו של אנטוניו פפאנו.^[10]

הופעותיו האופראיות כללו בין השאר את ליסנדר ("חלום ליל קיץ") באופרה האוסטרלית בפסטיבל אדינבורו, טמינו מחליל הקסם מאת מוצרט ויופיטר ("Semele") עבור האופרה הלאומית האנגלית וכן פיטר קווינט ("תור הבורג"), דון אוטאביו ("דון ג'ובאני") וקאליבן ("הסערה" של אדס).

יחד עם האופרה הממלכתית של בוואריה הוא שר את נרונה ("L'Incoronazione di Poppea"), טום רייקוול ("התקדמות הרייק") ומקהלת גברים ("האונס של לוקרטיה"), ואת דון אוטאביו בהאופרה הממלכתית של וינה. הוא שר את אשנבך ("מוות בוונציה") באופרה הלאומית האנגלית בבריסל ובלוקסמבורג.^[9]^[5]

בנוסף לפעילותו בשדה האופרה, מרבה אוסטרידג' בהופעות ברסיטלים עם חשובי המלווים, ביניהם אנטוניו פפאנו, יוליוס דרייק, גרהם ג'ונסון ואחרים. הוא הופיע ברסיטלים בכל אירופה וארצות הברית, בפריז, סטוקהולם, ליסבון, בריסל, וינה, ניו יורק ובמקומות רבים נוספים. חלקם של הרסיטלים הוקלט על גבי תקליטורים.^[11]