דניאל בארנבוים
דניאל בארנבוים (נולד ב־15 בנובמבר 1942) הוא פסנתרן ומנצח ישראלי-ארגנטינאי. בארנבוים, אזרח ישראל, מפורסם בין היתר בארץ כיוון שהתעקש לנגן את יצירותיו של ריכרד וגנר.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
בארנבוים נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה, להורים יהודים רוסים ששניהם היו מורים לפסנתר. אמו של בארנבוים החלה ללמד אותו נגינה בפסנתר כשהיה בן חמש. אחריה נטל אביו את תפקיד המורה והיה ונשאר מורו היחיד. אביו לא האמין בתרגול רב ועל כן בארנבוים הסתפק בשעתיים תרגול ביממה [1]. באוגוסט 1950, עוד לפני שהיה בן שמונה, ניגן לראשונה בקונצרט בבואנוס איירס. בשנת 1952 עלתה משפחת בארנבוים לישראל. באותה שנה הופיע כפסנתרן ברומא ובווינה. בגיל 14 הוא החל ללמוד בתיכון חדש. בקיץ של שנת 1954 לקחו אותו הוריו לזלצבורג כדי להשתתף בשיעורי הניצוח של איגור מרקביץ', בזכות מלגה של הקרן האמריקנית למוסדות בישראל. באותו קיץ גם נפגש לראשונה עם וילהלם פורטוונגלר וניגן עמו. בשנת 1955 למד הרמוניה והלחנה אצל נדיה בולאנז'ה בפריז וגם הופיע בפריז לפני קהל. בשנת 1956 הופיע ב בלונדון ובשנת 1957 הופיע בניו יורק תחת שרביטו של לאופולד סטוקובסקי. מאז הוא יצא למסעות הופעות תדירים באירופה, בארצות הברית, בדרום אמריקה, באוסטרליה ובמזרח הרחוק. בהיותו בן ארבע עשרה סיפר בראיון כי אביו דחה הזמנה שקיבל לבוא ולנגן בברלין, מכיוון שלא יכל "להרשות לי כישראלי להופיע בגרמניה".[1]
בשנת 1964 החלו להפיק הקלטות של בארנבוים, ומאוחר יותר הוא הקליט את כל הסונאטות לפסנתר של מוצרט ושל בטהובן, והקונצ'רטי לפסנתר של מוצרט (הן כמנצח והן כפסנתרן), בטהובן (עם אוטו קלמפרר), בראהמס (עם ג'ון ברבירולי) וברטוק (עם פייר בולז). בעקבות הופעת הבכורה שלו כמנצח עם תזמורת פילהרמוניה בלונדון בשנת 1967, הוזמן בארנבוים לנצח על תזמורות אירופאיות ואמריקאיות רבות. בין השנים 1975-1989 כיהן כמנהל המוזיקלי של תזמורת פריז, שם ניצח על חלק ניכר מהמוזיקה הקלאסית של המאה ה-20.
בארנבוים ניצח לראשונה על אופרה בשנת 1973, עת ניצח על הביצוע של האופרה דון ג'ובאני של מוצרט בפסטיבל אדינבורו. הוא הופיע לראשונה בפסטיבל ביירוית בשנת 1981, והיה למנצח קבוע שם עד שנת 1999.
בין השנים 1991-2006 היה המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של שיקגו, תפקיד שמילא קודם לכן המנצח הנודע גיאורג שולטי. הוא גם מכהן, החל משנת 1992, כמנהל המוזיקלי של האופרה של ברלין, ומשנת 2006 משמש כמנצח אורח ראשי בבית האופרה "לה-סקאלה" במילנו, איטליה.
בארנבוים היה נשוי לצ'לנית הבריטית ז'קלין דה פרה, מוזיקאית מחוננת שהקריירה שלה נגדעה עקב מחלת הטרשת הנפוצה. בשנים האחרונות לחייה של דה פרה חי בארנבוים בחשאי עם הפסנתרנית אלנה בשקירובה ונולדו להם שני ילדים. הם נישאו בשנת 1988. במשך שנים רבות שיתף בארנבוים פעולה עם יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן וזובין מהטה וז'קלין די פרה שרבים כינו אותם בהומור "המאפיה הישראלית". הם הרבו בהקלטות ובהופעות משותפות.
בחודש מאי 2004 הוענק לבארנבוים פרס וולף במשכן הכנסת.
בשנת 2011 קיבל תואר "אביר מפקד" (KBE) במסדר האימפריה הבריטית. באוקטובר 2011 מונה למנהלו המוזיקלי של בית האופרה "לה סקאלה" במילאנו. [2]
[עריכה] השמעת המוזיקה של וגנר בישראל
ב-7 ביולי 2001 ניצח בארנבוים על ה"ברלין שׁטאטסקפלה" שביצעה את הפרלוד לאופרה של ריכרד וגנר "טריסטן ואיזולדה" בפסטיבל ישראל בירושלים. הביצוע עורר סערה בישראל, כיוון שהמוזיקה של וגנר נחשבת במדינה למוקצה בשל האנטישמיות הידועה של וגנר.
בארנבוים היה אמור בתחילה לנצח על המערכה הראשונה של האופרה "הואלקירות" יחד עם שלושה סולנים, בהם הטנור פלאסידו דומינגו. מחאות מצד ניצולי שואה וכן מצד שרים בממשלת ישראל הביאו לכך שהנהלת הפסטיבל ביקשה שבארנבוים יעלה יצירה אחרת במקומה.
בארנבוים הסכים לבקשה והחליף את היצירה ביצירות מאת רוברט שומן ואיגור סטרווינסקי, אך הביע את צערו על הבקשה. בתום הקונצרט הצהיר בארנבוים שהקונצרט תם, וששני הדרנים כבר נוגנו. הוא המשיך ואמר שברשות התזמורת ישנם התווים לפתיחה של "טריסטן ואיזולדה", אופרה מאת וגנר. הוא הודיע שאם הקהל ירצה, הם ינגנו את הפתיחה, והציע לאלו שעלולים להיפגע מכך לעזוב את האולם בשלב זה. חלק מהנוכחים הגיבו במחיאות כפיים בעוד אחרים הביעו את מחאתם. בארנבוים שוחח עם הקהל בעברית במשך כחצי שעה והסביר את הרציונל שלו מאחורי נגינת היצירה, וקרא לאלו שהביעו מחאה לתת למוזיקה להישמע.
בארנבוים אמר שהוא החליט להתריס נגד החרם על וגנר בשל העובדה שבמסיבת עיתונאים שערך בשבוע שלפני ההופעה הוא שמע צלצול של טלפון סלולרי שמנגינתו הייתה "דהרת הוואלקירות". הוא הסביר: "חשבתי שאם אפשר לשמוע אותה (היצירה) בצלצול טלפון, מדוע אי אפשר לנגן אותם באולם קונצרטים?".
[עריכה] האהדה לפלסטינים
בארנבוים הוא מבקר חריף של מדיניות ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה, ולדבריו המדינה "מאבדת את יתרונה המוסרי [בכך שהיא] נלחמת נגד הזהות של האנשים". בראיון למבקר המוזיקה נורמן לברכט בשנת 2003 האשים בארנבוים את ממשלת ישראל בהתנהגות שהיא "תועבה מוסרית וטעות אסטרטגית" ובכך שהיא "מעמידה את עצם קיומה של מדינת ישראל בסכנה".[3] כמחווה של סולידריות עם הפלסטינים, הופיע בארנבוים בשטחים, בעיקר בגדה.
בשנת 1999 יסד בארנבוים, יחד עם אדוארד סעיד שעמו היה בידידות קרובה, את תזמורת דיוואן מזרח-מערב. התזמורת היא יוזמה לקבץ בכל קיץ קבוצה של מוזיקאים צעירים מוכשרים מישראל וממדינות ערב. בארנבוים וסעיד היו בין אלו שקיבלו בשנת 2002 את פרס נסיך אסטוריאס על עבודתם ב"שיפור ההבנה בין האומות".
ב-2007 קיבל בארנבוים באופן סמלי אזרחות פלסטינית.[4]
בארנבוים וסעיד כתבו יחד את הספר "קווי דמיון ופרדוקסים" (Parallels and Paradoxes) על בסיס סדרת דיונים פומביים שערכו בקרנגי הול בניו יורק.
בינואר 2009, בזמן פלישת צה"ל לעזה, ביטל בארנבוים שני קונצרטים של תזמורת דיוואן מזרח-מערב שהיו אמורים להתקיים בקטר ובקהיר. לדברי בארנבוים, הוא ביטל את הקונצרטים "מתוך דאגה לשלומם של הנגנים בגלל האלימות המתגברת בעזה".[5]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ר.עזריה, תלמיד החמישית בבית ספר תיכון חדש ואמן בחסד, מעריב, 26 באוקטובר 1956
- ^ חגי חיטרון, דניאל בארנבוים מונה למנהל המוזיקלי של "לה סקאלה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2011
- ^ Norman Lebrecht, Daniel Barenboim - Playing Politics, LaScena Misocale site, 3 December 2003.
- ^ הרשות הפלסטינית אינה מוסמכת להעניק אזרחות או מעמד משפטי דומה למי שלא נכלל במרשם האוכלוסין המקורי שלה, אלא באישור ישראל. לפיכך להענקת האזרחות יש משמעות סמלית בלבד.
- ^ על פי דיווח של ה-BBC, כפי שדיווח העיתון ניו יורק טיימס
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- דניאל בארנבוים, האתר הרשמי
- אמנון מרנדה ורויטרס, "המנצח דניאל ברנבוים קיבל אזרחות פלסטינית", באתר ynet, 13 בינואר 2008
- מרב יודילוביץ', "הכיבוש מקפיא גם את החיים המוזיקליים", באתר ynet, 30 באוגוסט 2010
