אידומיאה

אִידוּמיאָה (בלטינית: Idumaea) הוא שם "מֶיֻּוון" של יחידה מנהלית בדרום ארץ ישראל שבו גרו אדומים בתקופה ההלניסטית.

יש טוענים שהמקום היה מיושב כבר בתקופה הפרסית^[1], על פי אוסטרקונים מן המאה הרביעית לפנה"ס שנתגלו במרשה (אך לא נמצא ביסוס היסטורי נוסף התומך בכך). במחקר מקובלת ההבדלה במונחים: "אדום" ו"אדומים" המשויכים לתחומי עבר הירדן המזרחי ולתקופת הברזל בארץ ישראל לבין אידומיאה ותושביה האדומיאים יושבי דרום יהודה בתקופה הפרסית וההלנסטית בארץ ישראל . אידומיאה מאוזכרת גם בתקופה הקלאסית (התקופה ההלניסטית ורומית) לתיאור חבל הארץ שמדרום ליהודה ושפלת יהודה, מקרית-גת ובית-גוברין, דרך חברון לערד. עם גלות בבל נדדו אדומים מערבה וצפונה ואכלסו שטחים אלו, שפונו מיהודים, בעוד האדומים עצמם נדחקו בדרום-מזרח מפני הנבטים.

דיודורוס סיקולוס הוא הראשון לתעד יחידה מנהלית בתחומי דרום יהודה המורכבת מאדומאים-אתניים הנהנים מחסות השלטון התלמי. הפפירוסים של זנון מאזכרים את שמה של אדומיאה שהייתה לתחנת ממכר של זנות, ועבדים צעירים בפיקוחו של זנון התלמי. בשיאה של התקופה ההלניסטית נשטף האזור בהשפעה יוונית חזקה,וזאת לצד התרבות השמית-כנענית, הדת האדומית, השפה הארמית והכתב העברי.

על פי מצגת השמות הפרטיים ממרשה ניתן להיווכח כי בתקופה הפרסית וההלניסטית כללה בתוכה אדומיאה מרכיבים אתניים, דתיים, ותרבותיים מגוונים, השמות כללו תמהיל של שמות ערביים כמו גם שמות שמים-מערביים, פיניקים, יהודאים, ומעט שמות מצריים. כשלקראת המאה השלישית לפנה"ס החלו להופיע כבר שמות יוונים, בעת המאה השנייה לפנה"ס לאחר הכבוש הסלווקי, עבר האזור כולו לשימוש בלשון היוונית שהפכה לשפת המסחר והמנהל העיקרית.

ברבות הימים נוצרו חיכוכים בין אידומאה לבין יהודה: יהודה המכבי כבש את חברון, והשליט החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון הכניע את אידומאה והביא לגיורם של האדומים^[2]. עיר הבירה, מרשה, פונתה מתושביה ואכלסה חיל-מצב חשמונאי. בין המתגיירים הייתה משפחתו של הורדוס, אשר מוצאה האדומי נחשב לו לרועץ בכל תקופת שלטונו^[3], ולגנאי בתיאורים תלמודיים.

בתקופה הרומית, אידומיאה הייתה אחד משלושת החבלים שהרכיבו את הפרובינקיה יודיאה (לצד יהודה ושומרון). בשנת 358 צורפה לפרובינקיית פלשתינה סלוטאריס (Palaestina Salutaris), ובשנת 409 לפרובינקיית פלשתינה טרטיה, בעוד יהודה ושומרון היו חלק מפלשתינה פרימה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ עמוס קלונר, אידומיאה בתקופות הפרסית וההלניסטית הקדומה: הטריטוריה ודרכי סחר האורחות."ציון", מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ,חוברת לא; תשע"ה/2015
^ אדום, באתר מטח
^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יד, פרק טו, פסקה ב, סעיף 403.

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ובנושא גאוגרפיה של המזרח התיכון. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] עמוס קלונר, אידומיאה בתקופות הפרסית וההלניסטית הקדומה: הטריטוריה ודרכי סחר האורחות."ציון", מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ,חוברת לא; תשע"ה/2015

[2] אדום, באתר מטח

[3] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יד, פרק טו, פסקה ב, סעיף 403.

[1]

[2]

[3]

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.