אל-הרג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח אל-הרג מתייחס להיעדרם של הריגה, איום בהריגה, והתנאים המאפשרים הריגה בחברה האנושית. על אף שהשימוש האקדמי במונח מתייחס בעיקר להרג בני אדם, הרי שלעתים מורחב השימוש בו וכולל גם הריגה של בעלי חיים וצורות חיים אחרות. מונחים וציוויים דומים קיימים גם באתיקה הבודהיסטית ובמסורות רוחניות אחרות. לאחרונה אף נעשה שימוש במונח אל-הרג ב"אמנה לעולם ללא אלימות" (Charter for a World without Violence)[1] שאושרה על ידי הפסגה השמינית של זוכי פרס נובל לשלום (דצמבר 2007)[2].

אל-הרג מתייחס גם לשלום (היעדר מלחמה והתנאים המובילים אליה), אי-אלימות (פסיכולוגית, פיזית ומבנית) והמונח הסנסקריטי של אהימסה (אי-פגיעה במחשבה, דיבור ומעשה).[3] מבלי להפחית מחשיבותם של מושגים וגישות אלו, אל-הרג מהווה גישה ייחודית בכך שהוא מאופיין הן בכימות יעדיו והן במהות הפתוחה והמגוונת של מימושם. בעוד השימוש של מונחים כגון "אי-אלימות" ו"שלום" מבוסס בדרך כלל על טיעונים קלאסיים ורעיונות מופשטים המוליכים לפאסיביות, הרי שהרג (וההופכי לו—"אל-הרג")[4] יכול לעבור כימות, להיות מקושר לסיבות ספציפיות והוא מוליך לגישה מדעית ואקטיבית של בריאות הציבור (מניעה, התערבות וטיפול פוסט-טראומטי אל עבר ביטול הדרגתי של תופעת ההרג).[5]

מאידך גיסא, גישת האל-הרג אינה מניחה או מכתיבה נתיב אחד להגיע לחברה חופשייה מהרג, כפי שמניחות ומכתיבות גישות אידאולוגיות ורוחניות אחרות הפועלות למניעה של נטילת חיים. כגישה פתוחה במהותה אל-הרג נסמכת על המגוון והיצירתיות האין-סופית של המין האנושי ומעודדת מחקר מתמשך בתחומי החינוך, הפעולה החברתית ועיצוב המדיניות. היא מעודדת פיתוח גישות מדעיות, מוסדיות, חינוכיות, פוליטיות, כלכליות ורוחניות חלופיות להרג. בנוסף, על אף המיקוד שלה, הרי שגישת האל-הרג מנסה להתמודד עם נושאים חברתיים רחבים יותר.[6]

ביחס לתוקפנות פסיכולוגית, תקיפה פיזית, ועינויים מטילי אימה, גישת האל-הרג חותרת להעלים את הסיבות הפסיכולוגיות להם. ביחס להרג בני אדם באמצעות תנאים סוציו כלכליים והפניית משאבים למטרת הרג, אל-הרג חותרת לבטל את המחסור הקטלני במשאבים, כמו גם את התנאים למחסור. ביחס לאיום על החיוניות של הביוספרה, אל-הרג חותרת להפסקת הפגיעות הישירות והלא ישירות במשאבים משמרי-חיים. ביחס לאופני הרג לא מכוונים, גישת האל-הרג חותרת ליצירת תנאים חברתיים וטכנולוגיים שיפסיקו אותם.[7]

בספרו "מדע מדינה גלובלי של אל-הרג" (Nonkilling Global Political Science), גלן פייג' (Glenn D. Paige) מעריך שפחות מחצי אחוז מכלל בני האדם שחיו אי פעם הרגו בני אדם אחרים.[8] בנוסף לכך, ראיות אנתרופולוגיות מצביעות על כך כי בחברות ובתרבויות מסוימות הריגה היא תופעה זניחה מבחינה סטטיסטית.[9] מכיוון שבני אדם חיו כציידים-לקטים —צורת חיים המהווה דוגמה לאל-הרג— במשך תשעים ותשעה אחוזים ממשך קיומם, הרי שניתן להעריך כי רמת ההרג והאלימות במשך קיומו של המין אדם היה נמוך מאוד.[10]

במובניו הרחבים אל-הרג מתנגד לתוקפנות, רצח, התאבדות, עונש מוות, טיהור אתני, הרעבה, השמדת עם, רצח על בסיס מגדרי, \טרור, אלימות, מלחמה, ואופני הרג אחרים, ישירים, עקיפים, או מבניים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "To address all forms of violence we encourage scientific research in the fields of human interaction and dialogue and we invite participation from the academic, scientific and religious communities to aid us in the transition to nonviolent, and nonkilling societies".
  2. ^ 8th World Summit of Nobel Peace Laureates, Charter for a World without Violence. Rome, December 15, 2007.[1]
  3. ^ "Nonkilling Global Society", in Peace Building, edited by Ada Aharoni, in Encylopedia of Life Support Systems (EOLSS), Developed under the auspices of the UNESCO, 2005, Eolss Publishers, Oxford [2].
  4. ^ Antonino Drago, "Nonkilling Science", in Toward a Nonkilling Paradigm, edited by Joám Evans Pim. Honolulu: Center for Global Nonkilling, 2009 [3].
  5. ^ World Report on Violence and Health, 2002. Geneva: World Health Organization [4].
  6. ^ Glenn D. Paige, Nonkilling Global Political Science. Center for Global Nonkilling, 2002; 3rd ed. 2009.[5]
  7. ^ "Nonkilling Global Society", in Peace Building, edited by Ada Aharoni, in Encylopedia of Life Support Systems (EOLSS), Developed under the auspices of the UNESCO, 2005, Eolss Publishers, Oxford [6].
  8. ^ Glenn D. Paige, Nonkilling Global Political Science. Center for Global Nonkilling, 2002; 3rd ed. 2009, page 40.[7]
  9. ^ See online Encyclopedia of peaceful societies, [8].
  10. ^ Leslie E. Sponsel , "Reflections on the Possibilities of a Nonkilling Society and a Nonkilling Anthropology", in Toward a Nonkilling Paradigm, edited by Joám Evans Pim. Honolulu: Center for Global Nonkilling, 2009 [9].