טיהור אתני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גירוש פולנים ממערב פולין בשנת 1939, לאחר סיפוח האזור לגרמניה הנאצית

טיהור אתני, לפי הגדרתו הרשמית של האו"ם, הוא הפיכת אזור להומוגני מבחינה אתנית, באמצעות שימוש בכוח או בהפחדה להוצאת אנשים מקבוצה אתנית או דתית אחרת מאזור נתון.‏[1]

על אף שטיהור אתני מתבצע בעיקרו באמצעות גירוש וסילוק (טרנספר), במקרים רבים הוא גולש גם למעשי טבח. ההבדל איפוא בין טיהור אתני לבין רצח עם הוא בכוונה שעומדת מאחורי מעשי הטבח: בעוד שברצח עם מעשי הטבח הם מתוכננים ומהווים חלק מתוכנית כוללת, הרי שבטיהור אתני הם מקומיים, ונובעים בדרך כלל משנאה ומתחושות נקם.

מקור המושג 'טיהור אתני' הוא במושג הסרבו-קרואטי 'etničko čišćenje', שמשמעותו המילולית 'ניקוי אתני'. מונח זה הופיע בשימוש נרחב לראשונה באמצעי התקשורת בראשית שנות ה-90, בעת המלחמות בבוסניה וקרואטיה שהתחוללו עם פירוקה של יוגוסלביה.

טיהור אתני נחשב לפשע נגד האנושות, והוגדר ככזה על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי. הטריבונל הפלילי הבינלאומי לפשעי המלחמה ביוגוסלביה הכיר גם הוא בטיהור אתני, תחת הגדרות מקומיות, כפשעי מלחמה. עם זאת, הגדרתו ככזה לא הייתה פשוטה - ניתן להגדיר כפשעי מלחמה רבות מהפעולות המבוצעות במהלך טיהור אתני, אך הגדרת אוסף הפעולות כ'מעשה פושע משותף' היא בעייתית.

יש שנמנעים מלהשתמש במונח "טיהור אתני", משום שהם רואים בו ניסיון להעניק קונוטציה חיובית (המלה "טיהור") למעשים בל ייעשו.

פעולות של טיהור אתני[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירושם הכפוי של יהודי מלכויות קסטיליה ואראגון בשנת 1492, אשר הוחל בשנת 1497 גם על יהודי פורטוגל, ובשנת 1498 על יהודי מלכות נווארה שבצפון חצי האי האיברי. הגירוש בא בעקבות צו שפרסמו בשנת 1492 פרננדו השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ובו נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בממלכות קסטיליה ואראגון. היהודים הועמדו בפני הברירה: להתנצר או לעזוב תוך ארבעה חודשים. חלק מהיהודים העדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, ונשארו בספרד כאנוסים. מרבית המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה עות'מאנית, ובאירופה: צרפת, ובריטניה, איטליה, ארצות השפלה, בולגריה וגרמניה.
באביב 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוציאו השלטונות העות'מאניים של ארץ ישראל צו גירוש כולל לתושבי העיר יפו והשכונה תל אביב, אולם למעשה הוא נאכף בעיקר כלפי יהודים. העות'מאניים הסבירו את דרישתם לפינוי התושבים, כדי להגן עליהם מפני פגיעת האויב בדרך הים, ובעקיפין טענו כי התושבים היהודים עלולים לבגוד ולסייע לחדירת האויב. כ-10,000 גולים (לפי אומדנים אחרים עד 5,000) יצאו מתל אביב אל רחבי הארץ, והעיר התרוקנה מתושביה, מלבד כמנין שומרים מבני השכונה שנקראו "הקבוצה היפואית". לאחר כיבוש חלקה הצפוני של הארץ בידי הבריטים בסוף שנת 1918 ניתן לגולים לשוב לבתיהם.
במלחמת העולם השנייה הוגלו מבתיהם עמים שלמים ברחבי ברית המועצות, כגון הגרמנים יושבי הוולגה, הטטרים והצ'צ'נים, ונשלחו לרפובליקות הסובייטיות של מרכז אסיה, ולמזרח הרחוק של רוסיה.
סכסוך אתני אלים המתרחש בחבל דארפור שבמערב סודאן החל מפברואר 2003, בין הג'נג'וויד, מיליציה מזוינת המגויסת מקרב שבטים ערבים ונתמכת על ידי הממשלה הסודאנית, לבין ארגוני המורדים משבטי השחורים, שהאשימו את הממשלה באפליה מכוונת לטובת הערבים ופתחו במתקפה על בסיסי צבא סודאניים. הסכסוך התדרדר במהירות וקיבל אופי אתני, ובמסגרת נסיונות הממשלה לדיכוי המרד, טבחו כוחות הג'נג'וויד באלפי אזרחים, במה שכונה טיהור אתני ורצח עם. על-פי נתוני האו"ם מוערך שכ-450,000 אנשים, ברובם המכריע משבטי השחורים, נהרגו או רעבו למוות עקב הסכסוך וכי למעלה משלושה מיליון נפשות נעקרו מבתיהן ומוגדרים כפליטים.
השתלטות מיליציות חמושות על שטחים לפי חלוקת עדתית, הביאו לרוב להגירה בכפייה של אוכלוסייה שאינה נמנית עם עדת המיליציה השולטת במקום, לפעמים כתוצאה מטבח שבוצע בה. חלק מהפליטים שבו למקום מגוריהם לאחר סיום מלחמת האזרחים.
מלחמת אבחזיה ניטשה בין השנים 1992 ל-1994, בין צבא גאורגיה לבין בדלנים אבחזים שזכו לסיוע של כוחות הפדרציה הרוסית. בתום הלחימה גורשו מאבחזיה כ-250,000 גאורגים, שהיו כ-45% מתושבי החבל.
במסגרת הסכם לוזאן שבין יוון לטורקיה כ-1.2 מיליון יוונים אורתודוקסים עברו מטורקיה ליוון, וכ-600,000 טורקים המוסלמים של יוון עשו את דרכם בכיוון ההפוך.
על אף שהדבר שנוי במחלוקת, ישנם חוקרים מסוימים המגדירים את עזיבתם של רבים מערביי ארץ ישראל את יישוביהם במהלך מלחמת העצמאות כטיהור אתני. בחלק מהמקרים נבע הדבר מגירושם על ידי הכוחות היהודיים. בין אלו ניתן למנות את ערביי לוד ורמלה (כ-50,000 עד 70,000 נפש), כפרים בגליל שנכבשו במהלך מבצע חירם (כ-30,000 ערבים עזבו במהלך המבצע), וכן כ-2,400 מערביי אשקלון, שגורשו לעזה במהלך שנת 1951.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P parthenon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.