אמיל זומר
 | |
| לידה |
19 בנובמבר 1869 ואטרה דורניי, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
10 באפריל 1947 (בגיל 77) דנברס, מסצ'וסטס, ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
 בית הקברות המרכזי בווינה |
| מדינה |
אוסטריה  |
| השתייכות |
צבא אוסטריה |
| תקופת הפעילות | 1888–1922 (כ־34 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-מאיור |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
 אות הצטיינות במלחמה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| בנקאי, ראש ארגון יוצאי צבא | |
  | |
אמיל זומר, בשמו המלא אמיל סמואל פון זומר (בגרמנית: Emil Samuel von Sommer; נולד ב-19 בנובמבר 1869 בדורנה-ווטרה, בוקובינה, נפטר ב-10 אפריל 1947 בדנברס, מסצ'וסטס, ארצות הברית) היה קצין אוסטרי יהודי במלחמת העולם הראשונה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו ותחילת הקריירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמיל זומר נולד למשפחה יהודית מסורתית בעלת קרקעות שעסקה במסחר בבוקובינה בסמוך לצ'רנוביץ'. לאחר לימודיו בבית הספר, התנדב לשירות חד-שנתי במהלכו הוסמך כממלא מקום קצין במילואים. לאחר מכן, השלים אמיל זומר את בית הספר לחי"ר בבודפשט, בית הספר לקציני החיל בסיביו, וב-1890 הועלה לדרגת אובר-לויטננט במילואים. ב-1894, לאחר מספר שנים שעבד בבנק, החליט זומר להתגייס לצבא הקבע, ועבר מסלול רגיל של קצין חי"ר מקצועי. זומר הוערך כקצין מוכשר, בעל יוזמה ומנהיגות. עד 1908 שירת בגדוד מס' 24 בגליציה, וב-1910 הועלה לדרגת האופטמן.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם הראשונה עלה זומר בסולם הדרגות ובמהרה קודם לדרגת מאיור, פיקד על גדוד בחזית הרוסית, ונפצע בקרב במעבר אוז'וק (מערב אוקראינה של היום) באפריל 1915. הוא נלקח בשבי, אך לאחר ניסיון לא מוצלח ראשון (מסיביר, מעצר בקישינב), הוא הצליח לברוח ממחנה נובו ניקולאייבסק לאוסטריה דרך פינלנד, קודם לדרגת אוברסט-לויטננט ומונה לפקד על חטיבה בחזית האיטלקית, שם השתתף במתקפה הכושלת של האוסטרו-הונגרים בקרב על נהר הפיאווה. לאחר המלחמה ופירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית, זומר התגייס מחדש לצבא הרפובליקה האוסטרית, הבונדסהר, ובינואר 1921 הועלה לדרגת אוברסט. בסוף 1922, לאחר כ-27 שנות שירות כקצין, פרש והועלה לאחר פרישתו לדרגת גנרל-מאיור.
לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שפרש מהצבא הצטרף ל"איגוד לוחמי החזית היהודים", ובין 1932 ל-1934 היה לראש האיגוד שמנה 24,000 חברים. עם זאת, לאחר חילוקי דעות עם חברי ההנהלה, פרש זומר מהאיגוד והקים את "ארגון החיילים היהודים הלגיטימסטיים" שזכה לתמיכה מאוטו פון הבסבורג, יורש העצר האוסטרי האחרון. בעוד שהאיגוד היה א-פוליטי ומנהיגיו נבחרו אחת לכמה שנים, ארגונו של זומר תמך בהחזרת ההבסבורגים לשלטון ומנהיגיו נבחרו לכל החיים. זומר, שהיה מונרכיסט מושבע, סבר כי יש להחזיר את בית הבסבורג לכס המלכות של אוסטריה.
ב-12 באפריל 1938, לאחר האנשלוס, מספר חיילי אס אה באו לביתו של זומר בווינה ודרשו ממנו לרדת לרחוב לנקות את המדרכות, כפי שהשפילו יהודים רבים לאחר האנשלוס. בתגובה, זומר ביקש להחליף את בגדיו בטרם היציאה וחזר במדי גנרל מלאים על כל עיטוריו ואותותיו, ועם דלי מים ומברשת שיניים בידיו, ואמר: "בבקשה רבותיי, הבה נלך!"[1][2]. הנאצים הובכו מהמעמד, הצדיעו ועזבו. עברו הצבאי עזר לו מול הנאצים בפעמים אחרות: לאחר הסיפוח, חתנו נכלא במחנה הריכוז בוכנוולד, אולם זומר הצליח לשחררו באמצעות קשריו עם וולטר פון בראוכיטש ששימש באותה העת כראש ה-OKH, אותו הראשון הכיר עת האחרון שימש כקצין קישור בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה.
ב-1939 נאלץ לעבור עם משפחתו מדירה מרווחת ברובע השמיני של וינה לדירה קטנה ברובע הראשון, וב-1940 היו נגדו צווי מעצר בגין קשריו עם בית הבסבורג וקורט שושניג, קנצלר אוסטריה טרם האנשלוס. באותה תקופה הנאצים ערכו חיפושים רבים בביתו והחרימו את רכושו. ב-1942 נאלץ לעבור לרובע השני, ליאופולדשטט, שאליו גורשו יהודי וינה, ולבסוף גורש יחד עם אשתו לטרזיינשטט באוקטובר אותה השנה. הזוג שרד את המחנה, ובתחילת יוני 1945 חזרו לוינה, אל הרובע השמיני, שם גרו טרם האנשלוס. באוגוסט 1946 היגרו לארצות הברית אל בתם במסצ'וסטס, אולם כמה חודשים לאחר מכן ב-10 באפריל 1947 זומר נפטר משבץ, בן 77 במותו. אמיל זומר נקבר בקבר המשפחתי בחלקה היהודית הישנה בבית הקברות המרכזי בווינה (שער 1, קבוצה 20, שורה 24, קבר מס' 214).
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זומר התחתן בגיולה פהרוואר ב-18 בספטמבר 1900, אך אשתו נפטרה ב-24 בפברואר 1908. ב-26 באפריל באותה השנה התחתן שנית בבית הכנסת הגדול בווינה עם אנה מיטלר (ילידת ה-20 בנובמבר 1887), להם היו שני ילדים: ד"ר אריקה תרזה אנגלה פרייאר (21 במאי 1909–1988) שהייתה לרוקחת, וד"ר אנטון (טוני) שטפן זומר (4 ביולי 1911 - 14 באפריל 1992, וינה) שלמד רפואה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי ריכנטל, גנרלים יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי וגורלם בימי הנאצים, תל אביב: הוצאת ספרים דקל, 2016, פרק 4: גנרל-מאיור אמיל זומר.
- מלחמת העולם הראשונה- לוחמים יהודים בצבא אוסטרו-הונגריה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מתוך ראיון שנערך עימו בג'ואיש כרוניקל ב-17 באוגוסט 1945: Jewish General Defied Nazis and Lived: Major-General Emil von Sommer, a famous Jewish Soldier who served the old Austro-Hungarian Empire, and who was believed to have been executed by the Nazis, has returnd to Vienna with his wife from Theresienstadt. General von Sommer, a few days after the Anschluss, on April [sic] 12, 1938, created a minor world sensation by his action when Nazi storm troopers called at his home and ordered him to report immediately for compulsory street cleaning. Asking permission to change his clothes, he appeared in a few minutes in full general's uniform, wearing all his medals. He then announced that he was ready to wield shovel an broom. The party of storm troopers, shamed and apparently unwilling to degrade the general's uniform, saluted and retired. Still vigorous, despite his 75 years, General von Sommer seems to have recovered from the effects of his confinement. He and his wife hope eventually to migrate to the United States to join their daughter.“
- ^ אלי ריכנטל, גנרלים יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי וגורלם בימי הנאצים, תל אביב: הוצאת ספרים דקל, 2016, עמ' 65