בית הכנסת הגדול (וינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דלת הכניסה בחזית בית הכנסת, ועליה פסוק מתהילים: "בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה" (ק', ד)
פנים בית הכנסת
רחוב בית הכנסת, בית הכנסת הוא אחד משורת הבניינים בצד ימין
ארבע התיבות הראשונות מיצירתו של שוברט לתהילים צ"ב, שנכתבה לכבוד חנוכת השטאדטטמפל

בית הכנסת הגדול של וינהגרמנית: Stadttempel, תעתיק: שטאדטטמפל, משמעות: בית הכנסת העירוני; ידוע גם בשם Seitenstettentempel) נבנה על ידי יהדות וינה בהנהגת מיכאל בידרמן ונחנך ב-9 באפריל 1826, והוא ממוקם ב-Seitenstettengasse, ברובע הראשון של וינה, אינרה שטט (מרכז העיר).

מיקום בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת נבנה בין השנים 18251826. המבנה המפואר נבנה בתוך קבוצת בתים בסמטה צדדית ללא חזית מפוארת הנגלית לעין, זאת בעקבות צו שהוצא על ידי הקיסר יוזף השני, שקבע כי רק למבני דת קתוליים תינתן הזכות לבנות חזיתות מפוארות הפונות לרשות הרבים. באופן אירוני, דווקא האיסור האנטישמי הזה הוא שהציל את בית הכנסת מחורבן גמור בליל הבדולח. מאחר שלא ניתן היה להצית את בית הכנסת מבלי שהאש תעבור לבניינים הצמודים לו; וכך ניצל המבנה, היחיד מתוך 93 בתי כנסיות ומקומות תפילה יהודיים שהוחרבו על ידי הנאצים בעיר ווינה בליל הבדולח ובמהלך מלחמת העולם השנייה.‏[1][2]

ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין נבנה בסגנון בידרמאייר, ועוצב על ידי האדריכל יוזף קורנהויזל (Kornhäusel), שתכנן מבנים רבים עבור יוזף הראשון יוהאן, נסיך ליכטנשטיין. קורנהויזל אף תכנן את שני הבתים משני צידי בית הכנסת אשר נבנו באותו הזמן, וזאת כדי לעמוד בדרישות החוק. היכל בית הכנסת מעוצב בצורה אובאלית, ושנים עשר עמודים בסדר איוני תומכים בשתי קומות גלריית עזרת נשים. במקור, הסתיימה עזרת הנשים, עמוד אחד לפני ארון הקודש אך מאוחר יותר הורחבה הגלריה כדי ליצור עוד מקומות ישיבה. בתקרת בית הכנסת מתנוססת כיפה והיכל בית הכנסת מואר באמצעות נברשת התלויה במרכז הכיפה. במוזיאון היהודי של ניו יורק מוצגים ויטראז'ים המתארים את בית הכנסת כפי שהיה נראה בזמן הקמתו.

מבנה בית הכנסת שופץ בשנת 1895, ושוב בשנת 1904. לאחר הפגיעה, הקלה יחסית, בבית הכנסת בליל הבדולח שופץ שוב המבנה. בשנת 1963 עבר בית הכנסת שיפוץ נוסף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכת בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחנוכת בית הכנסת ישבו הנשים ביציע מאחורי מחיצת רשת עדינה והגברים ביציע השני ולמטה, עם כיסוי ראש. שלושה מכובדים יהודים, האצילים פון ארנשטיין, פון אסקלס ופון רוטשילד, זכו למיקום מיוחד. בין הנוכחים היו גם נוצרים לא מעטים. הנוכחים האזינו למוזיקה כלית שכללה בין היתר מזמורי תהילים בנבל. המוזיקה הייתה של מלחין לא יהודי והוזמנה במיוחד לאירוע זה, אך כל 33 חברי המקהלה והנגנים, פרט למתופף, היו יהודים.

לכבוד חנוכת בית הכנסת שלח המלחין פרנץ שוברט, תושב וינה וידידו של זולצר, יצירה פרי עטו למזמור צ"ב.‏[3]

מעמד הכנסת ספרי התורה נעשה בליווי לפידים בוערים, מנהיימר נשא נאום שהשאיר רושם רב וזולצר הצטיין בשירתו. התפילה נאמרה בעברית, פרט לתפילה לשלום הקיסר, שנאמרה בגרמנית.

נוסח וינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוזמן לכהן כמנהל בית הספר היהודי הרועה הרוחני והמטיף הרפורמי יצחק נח מנהיימר, כי רשמית אסור היה ליהודים להעסיק רב. וכחזן הוזמן סלומון זולצר, שבווינה פיתח סגנון שונה של ניהול טקס התפילה ממה שהיה מקובל עד אז, כגון הקמת מקהלה שתלווה את החזן וסידור התפילה בקטעים מוזיקליים קבועים. סגנון זה, שהתקבע בבית הכנסת שטאדטטמפל, התפרסם בכל רחבי העולם בכינוי נוסח וינה, ועד היום מושפעים בתי הכנסת מסגנון התפילה שהונהג בו.

בנוסח וינה לא נעשו שינויים בתפילה המסורתית, השינויים היו רק בתפאורה, בסגנון ובהכנסת האלמנטים המוזיקליים, שהפכו את הריטואל לספקטקולרי וסיפקו גם חוויה אומנותית.

אירועים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1949 הוצבו ארונותיהם של תיאודור הרצל והוריו בבית הכנסת, טרם הבאתם לקבורה מחדש בישראל.‏[3]

בשנת 1981 הותקף בית הכנסת על ידי מחבלים מארגון טרור פלסטיני בעת שהתקיים שם טקס בר מצווה, בירי מתת מקלע ורימוני יד. שניים מהנוכחים נהרגו וכשלושים נפצעו.

התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת משמש גם בתקופה המודרנית את הקהילה היהודית של וינה, המונה כ-7,000 חברים רשומים. מאז 1983 מכהן הרב פאול חיים אייזנברג בתפקיד. בבית הכנסת מכהן חזן קבוע, שמואל ברזילי, המנהל את התפילות בליווי מקהלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Jewish Community of Vienna: Existing against all the Odds, Sonia Misak, Jerusalem Letters, No. 356 8 Nisan 5757 / 15 April 1997‏
  2. ^ בית כנסת נוסף בפרברי העיר, באזור ליאופלדשטדט, נפגע באופן קשה, אך שרד. ראו באתר על בתי כנסת באוסטריה.
  3. ^ 3.0 3.1 דף מידע על בית הכנסת,, באתר בית התפוצות