מועצת האיחוד האירופי
ערך זה עוסק בבית העליון של האיחוד האירופי, המכונה גם "מועצת השרים". אם התכוונתם לגוף הפוליטי העליון באיחוד האירופי, המורכב מראשי מדינות האיחוד, ראו המועצה האירופית. לארגון הבינלאומי של 47 מדינות אירופיות, ראו מועצת אירופה.
מועצת האיחוד האירופי היא המוסד המחוקק של האיחוד האירופי המייצג את הרשות המבצעת של המדינות החברות באיחוד האירופי. הגוף המחוקק האחר של האיחוד הוא הפרלמנט האירופי. המועצה מורכבת מ-27 שרים, אחד לכל מדינה. הרכב החברים הספציפי תלוי בנושא בו עוסקת המועצה; לדוגמה, כאשר דנים במדיניות החקלאות המשותפת מורכב הכינוס מ-27 שרים אשר התיק שלהם, כל אחד במדינתו, כולל את תחום המדיניות הנ"ל (כאשר הנציבות האירופית משגרת נציג אשר נוכח בדיונים, אך אינו בעל זכות הצבעה).
נשיאות המועצה מתחלפת בכל שישה חודשים בין ממשלות המדינות החברות באיחוד האירופי, כאשר בכל פרק זמן נתון, השר הרלוונטי מחזיק את הנשיאות ובכך מובטח ניהולן התקין של הישיבות וקביעת האג'נדה. הרציפות בין הנשיאויות מושגת באמצעות הסדר לפיו שלוש נשיאויות רצופות חולקות תוכניות פוליטיות משותפות.
המועצה הופיעה לראשונה בקהילת הפחם והפלדה האירופית כ"מועצת השרים המיוחדת" כדי להוות משקל נגד לרשות העליונה שכיום היא הנציבות האירופית. למועצה המקורית היו סמכויות מוגבלות שנגעו רק לתחומי הפחם והפלדה. ככלל, המועצה אך ורק בחנה את פועלה של הנציבות.
התכלית העיקרית של המועצה היא לפעול כאחת משתי הלשכות של הרשות המחוקקת של האיחוד האירופי, לצד הפרלמנט האירופי. עם זאת, למועצה יש סמכויות ליזום חקיקה רק בתחומים מצומצמים שהם בעלי רגישות. המועצה, יחד עם הפרלמנט, אף אוחזת בחזקתה את השליטה בעוצמה התקציבית של האיחוד ויש לה השפעה רבה, הגדולה מזו בה אוחז הפרלמנט, ביחס לתחומים הממשלתיים של האיחוד. בנוסף, המועצה החזיקה את סמכויות הביצוע של האיחוד האירופי, שהועברו לידיה של הנציבות האירופית כאשר אמנת ליסבון נכנסה לתוקף.
הרוב המכריע של החוקים באיחוד מתקבלים בהליך חקיקה רגיל, אשר פועל בהתאם לעיקרון לפיו נדרשת הסכמתם של שני הגופים, הפרלמנט והמועצה. הליך חקיקה מיוחד נדרש בתחומים: צדק, תקצוב, מיסוי והיבטים מסוימים של מדיניות בתחומים אחרים, דוגמת ההיבטים הכספיים של המדיניות הסביבתית. בתחומים אלו מחליטים המועצה או הפרלמנט לבדם.
הכלים המשפטיים בהם עושה שימוש המועצה הקובעת את מדיניות החוץ והביטחון המשותפת (CFSP) שונים מאלו המשמשים בעת ביצוע חקיקה. תחת ה-CFSP הם כוללים "עמדות משותפות", "פעולות משותפות" ו"אסטרטגיות נפוצות". ברגע שהוחלט על עמדה משותפת היא מחייבת את כל מדינות האיחוד האירופי אשר מחויבות לעקוב ולהגן על המדיניות, אשר נבחנת ומתוקנת באופן שוטף. פעולה משותפת מתייחסת לפעולות מתואמות של מדינות להשקיע משאבים על מנת להשיג מטרה, למשל להילחם בתפוצתו של נשק קל או לקדם ניקוי מכרות. אסטרטגיות נפוצות מגדירות יעדים ומחייבות את משאבי האיחוד האירופי למימון המשימות למשך ארבע שנים.
יתר על כן, הרשות המחוקקת מחזיקה רשמית בסמכות התקציבית של האיחוד. התקציב של האיחוד האירופי שעמד ב-2007 על כ-120 מיליארד אירו, כפוף להליך חקיקה רגיל עם קריאה אחת אשר נותן לפרלמנט שליטה על התקציב כולו (לפני 2009 הייתה ההשפעה מוגבלת באזורים מסוימים) במעמד שווה למועצה. אם יש ביניהם חילוקי דעות, הוא נלקח כפי שהוא לוועדת פישור להצעות חקיקה. אם הטקסט המוסכם לא יאושר, הפרלמנט רשאי לאמץ את התקציב באופן סופי. בנוסף לתקציב, המועצה מתאמת את המדיניות הכלכלית של המדינות החברות.
נשיאות המועצה אינה משרה אחת ויחידה, אלא משרה המוחזקת על ידי ממשלה של אחת מהמדינות החברות (דנמרק, במחצית הראשונה של 2012). הנשיאות מתחלפת בין המדינות בכל מחצית השנה, על פי סדר שמוגדר מראש על ידי חברי המועצה, מה שמאפשר לכל מדינה חברה לעמוד בראשו של המוסד. החל משנת 2007, שלוש מדינות חברות משתפות פעולה בפרק זמן של 18 חודשים לקידום אג'נדה משותפת, אם כי רק אחת מהן מחזיקה בנשיאות לתקופה הרגילה של שישה חודשים. המועצה מתכנסת בתצורות שונות, כך שחבריה משתנים בהתאם לנושא. האדם שיישב בראש המועצה, תמיד יהיה אזרח המדינה המחזיקה בנשיאות. נציג של המדינה הבאה שתכהן כנשיאה מסייע לחבר המכהן ויכול, במקרה הצורך, לקבל לידיו את ניהול העבודה אם הדבר נדרש.
תפקיד הנשיאות הוא מנהלי ומדיני כאחד. בפן הניהולי היא אחראית על הנהלים וארגון העבודה של המועצה במהלך כהונתה, כולל זימון ישיבות המועצה, הכוונת העבודה של ועדת הנציגים הקבועים (COREPER) וועדות וקבוצות עבודה אחרות. הרכיב הפוליטי בא לידי ביטוי בטיפול ותיווך מוצלח בבעיות בתוך המועצה. בפרט נכללת בכך קביעת האג'נדה של המועצה, מה שמעניק לנשיאות השפעה משמעותית על עבודת המועצה, במהלך כהונתה. הנשיאות גם ממלאת תפקיד מרכזי בייצוג המועצה בתוך האיחוד האירופי ובייצוג האיחוד האירופי בזירה הבינלאומית, למשל באו"ם.
במהלך הדיונים שמתקיימים במועצה, הנציגים יכולים לדבר בכל אחת מ-23 השפות הרשמיות של האיחוד האירופי. מסמכים רשמיים מתורגמים גם לבסקית, לגליסית ולקטלאנית או לולנסית. לפני כניסתה לתוקף של אמנת ליסבון, רק מסמכים רשמיים ורישומי הצבעות הפכו לזמינים כאשר המועצה פעלה כגוף המחוקק. באותה התקופה פורסמו הנתונים הרלוונטיים בעיתון הרשמי של האיחוד האירופי. מאז כניסת האמנה לתוקף, כל הפגישות של המועצה בנושאי חקיקה פתוחות לעיון הציבור.
[עריכה] קישורים חיצוניים
