הנציבות האירופית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנציבות האירופית (The European Commission), מהמוסדות החשובים ביותר של האיחוד האירופי, לצד הפרלמנט האירופי והמועצה האירופית. תפקידה העיקרי של הנציבות הוא לשמש כזרוע הביצועית של האיחוד האירופי ביחד עם המועצה האירופית והיא מעין ממשלה של הקהילה האירופית. הנציבות אמונה על העדפת האינטרסים של האיחוד האירופי על פני האינטרסים של המדינות החברות באיחוד. כל נציב מחויב להצביע כאשר רק אינטרס האיחוד עומד לנגד עיניו ולכן ההצבעה היא הצבעה חשאית.
הנציבות מונה כיום עשרים ושבעה חברים, נציב אחד מכל מדינה החברה באיחוד האירופי כאשר בראשה עומד נשיא הנציבות. הנציבים מחויבים לשרת את האיחוד האירופי ואינם רשאים לקבל כל הוראה מממשלותיהם. הנציבים אינם אנשים נבחרים אלא ממונים מטעם המדינות באיחוד. תחומי האחריות של הנציבות נקבעו באמנות השונות של האיחוד ומתחלקים בין נציבי המדינות. תפקודה של הנציבות כפוף לביקורת הפרלמנט האירופי, אשר רשאי להצביע אי אמון קולקטיבי כנגד הנציבות כולה ואף לגרום לפיטוריה הקולקטביים. כמו כן, בית הדין של הקהילה רשאי לכפות את התפטרותו של נציב, אשר מעל בתפקידו או שהפסיק להיות כשיר לתפקיד.
הנציבות האירופית מהווה גוף פוליטי ביצועי בן-כלאיים המשלב בו זמנית סמכויות של חקיקה, ביצוע ואף פיקוח במסגרת האיחוד האירופי. ככזו, הנציבות אמורה ליזום חקיקה למועצה ולפרלמנט ואף להיות אחראית ליישומה. תפקידה המרכזי של הנציבות הוא הצעת הצעות חקיקה והצעותיה הן שמקדמות את פעילות מוסדות האיחוד. להצעות אלה ישנה חשיבות רבה כיוון שאישורן הסופי משמען קבלת חוקים חדשים באיחוד אשר מחייבים את כל המדינות החברות. ברגע שמתקבלת החלטה להעביר תחום מסוים לסמכות חקיקה של הנציבות ומוסדות האיחוד, המדינות מפסיקות לחוקק באותו תחום באופן עצמאי. לפיכך, כל מדינה שמצטרפת לאיחוד מקבלת על עצמה את חוקי הקהילה האירופית ומשנה את החקיקה שלה בהתאם.
תפקיד נוסף המוטל על הנציבות הוא אכיפת החקיקה על המדינות. הנציבות מפקחת על יישום החוקים במדינות ובידה הסמכות לתבוע את מדינה שמפרה את החוק בפני בית המשפט של האיחוד. בפועל, רמת הציות למשפט האיחוד ולחוקיו היא גבוהה.
בנציבות מועסקים כעשרים אלף עובדים, בעיקר בבריסל ובלוקסמבורג. הנציבות מחולקת למשרדים ממשלתיים שונים (Directorate-General) כגון חקלאות, תרבות וחינוך, בדומה לחלוקה הנהוגה בממשלות של מדינות לאום מודרניות.
סמכות הפיקוח של הנציבות האירופית באה לידי ביטוי במתן כוח לנציבות להגיש תובענה לבית הדין האירופי לצדק, כנגד כל מדינה החברה באיחוד האירופי, אשר הפרה הוראה הכתובה באחת האמנות או כל דין אחר של האיחוד האירופי.
על הנציבות נמתחת ביקורת נוקבת מעת לעת בטענה שמדובר בנציבים, אשר הומלצו לתפקידם על ידי ממשלות של המדינות החברות ואשר קיבלו את אישור הפרלמנט האירופי, ללא שעברו תהליך של בחירה דמוקרטית ראויה.
