הנציבות האירופית
הנציבות האירופית (The European Commission) היא הרשות המבצעת של האיחוד האירופי והיוזמת של מרבית חוקיו (מה שהופך אותה גם לחלק מן הרשות המחוקקת של האיחוד). כמו כן אחראית הנציבות על קיום אמנות האיחוד וניהולו השוטף.
הנציבות מתפקדת כממשלה ביצועית, כלומר אינה עוסקת בקביעת מדיניות-העל של האיחוד האירופי אלא מיישמת את ההחלטות שמתווה המועצה האירופית (המורכבת ממנהיגי מדינות האיחוד). עם זאת, לחבריה יש סמכויות ביצועיות נרחבות. לפיכך, מצויה הנציבות במצב ביניים בין ממשלה ריבונית (כמו במשטר פרלמנטרי) לבין ממשלה במשטר נשיאותי (למשל ממשלת צרפת).
תוכן עניינים |
הרכב [עריכה]
הנציבות מונה 27 חברים, אחד מכל מדינה החברה באיחוד האירופי, ובראשה עומד נשיא. נשיא הנציבות הנוכחי הוא ז'וזה מנואל ברוזו.
משרה מרכזית אחרת בנציבות היא הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, שתפקידו העיקרי מקביל לזה של שר חוץ. הנציגה העליונה הנוכחית היא קתרין אשטון.
יתר 25 חברי הנציבות נקראים "נציבים", וכל אחד מהם מחזיק בתיק ממשלתי, בדומה לשרים.
מינוי וחלוקת תיקים [עריכה]
נשיא הנציבות ממונה על ידי המועצה האירופית באישור הפרלמנט האירופי לכהונה בת 5 שנים, עם אפשרות הארכה אחת לכהונה נוספת בת 5 שנים.
הנציבים ממונים על ידי ממשלות המדינות החברות באיחוד, אך חלוקת התיקים הממשלתיים היא בסמכות הנשיא, ולכן בדרך כלל כל ממשלה ממנה נציב בתיאום עם נשיא הנציבות. הנציבות כולה זקוקה לאישור הפרלמנט כדי לפעול, ולשם כך נערכים בפרלמנט שימועים לנציבים-המיועדים.
הנציג העליון ממונה על ידי המועצה האירופית בהסכמת נשיא הנציבות, וזקוק לאישור הפרלמנט כדי להפוך לחלק מן הנציבות. תקופת כהונתו היא 5 שנים.
הנשיא רשאי למנות לו סגנים לפי שיקול דעתו, ובדרך כלל יש כמה סגני נשיא בנציבות. הנציג העליון, לעומת זאת, הוא סגן נשיא מכוח תפקידו מרגע שאושר על ידי הפרלמנט. מבין סגני הנשיא, לרבות הנציג העליון, ממנה הנשיא סגן נשיא ראשון שישמש כממלא מקומו בעת היעדרותו.
תפקודה של הנציבות כפוף לביקורת הפרלמנט האירופי, אשר רשאי להצביע אי אמון קולקטיבי כנגד הנציבות כולה וכך לגרום לפיטוריה. כמו כן, בית הדין של הקהילה רשאי לכפות את התפטרותו של נציב, אשר מעל בתפקידו או שהפסיק להיות כשיר לתפקיד.
יעדים אירופיים ולא לאומיים [עריכה]
הנציבות אמונה על העדפת האינטרסים של האיחוד האירופי על פני האינטרסים של המדינות החברות באיחוד. כך, הנציבים אינם רשאים לקבל כל הוראה מממשלותיהם (שהן אלה שמינו אותם לתפקידם), וכאשר הם נדרשים להצביע על הצעות שונות בתוך הנציבות, הם עורכים הצבעה חשאית.
עבודת ממשל [עריכה]
_1.jpg)
להלן דוגמה לפעילות משרד ממשלתי של הנציבות האירופאית: המשרד הממשלתי לנושאי סביבה ותחבורה של הנציבות האירופית the Directorates-General for the Environment and Transport of the European Commission מקיים מדי שנה בחודש ספטמבר את שבוע התנועה האירופי European Mobility Week. מדינות מכל העולם מצטרפות לפעילות הזאת, וכך תומכת הנציבות האירופית בתנועה העולמית לחופש ממכוניות. [1]
כוח אדם [עריכה]
בנציבות מועסקים כעשרים אלף עובדים, בעיקר בבריסל ובלוקסמבורג. הנציבות מחולקת למשרדים ממשלתיים שונים (Directorate-General) כגון חקלאות, תרבות וחינוך, בדומה לחלוקה הנהוגה בממשלות של מדינות לאום מודרניות.
חקיקה ואכיפתה [עריכה]
מבין שלושת חלקי הרשות המחוקקת של האיחוד, המורכבת מהנציבות, מהפרלמנט האירופי (הבית התחתון) וממועצת האיחוד האירופי (הבית העליון), הנציבות היא יוזמת החקיקה העיקרית. לעומתה, למועצה יש סמכויות מצומצמות להצעת חקיקה, ואילו הפרלמנט אינו רשאי ליזום חקיקה כלל. על-פי רוב, הצעת חוק מגיעה מן הנציבות האירופית, והוא מאושר רק לאחר שמושגת הסכמת הפרלמנט והמועצה.
הנציבות האירופית מהווה גוף פוליטי ביצועי בן-כלאיים המשלב בו זמנית סמכויות של חקיקה, ביצוע ואף פיקוח במסגרת האיחוד האירופי. ככזו, הנציבות אמורה ליזום חקיקה למועצה ולפרלמנט ואף להיות אחראית ליישומה. תפקידה המרכזי של הנציבות הוא הצעת הצעות חקיקה והצעותיה הן שמקדמות את פעילות מוסדות האיחוד. להצעות אלה ישנה חשיבות רבה כיוון שאישורן הסופי משמען קבלת חוקים חדשים באיחוד אשר מחייבים את כל המדינות החברות. ברגע שמתקבלת החלטה להעביר תחום מסוים לסמכות חקיקה של הנציבות ומוסדות האיחוד, המדינות מפסיקות לחוקק באותו תחום באופן עצמאי. לפיכך, כל מדינה שמצטרפת לאיחוד מקבלת על עצמה את חוקי הקהילה האירופית ומשנה את החקיקה שלה בהתאם.
תפקיד נוסף המוטל על הנציבות הוא אכיפת החקיקה על המדינות. הנציבות מפקחת על יישום החוקים במדינות ובידה הסמכות לתבוע את מדינה שמפרה את החוק בפני בית המשפט של האיחוד. בפועל, רמת הציות למשפט האיחוד ולחוקיו היא גבוהה. סמכות הפיקוח של הנציבות האירופית באה לידי ביטוי במתן כוח לנציבות להגיש תובענה לבית הדין האירופי לצדק, כנגד כל מדינה החברה באיחוד האירופי, אשר הפרה הוראה הכתובה באחת האמנות או כל דין אחר של האיחוד האירופי.
ביקורת [עריכה]
על הנציבות נמתחת ביקורת נוקבת מעת לעת בטענה שמדובר בנציבים, אשר הומלצו לתפקידם על ידי ממשלות של המדינות החברות ואשר קיבלו את אישור הפרלמנט האירופי, ללא שעברו תהליך של בחירה דמוקרטית ראויה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אתר הנציבות האירופית
- יעל הדר, מוסדות האיחוד האירופי: האמנם דמוקרטיים במידה הרצויה?, פרלמנט גיליון 62, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
הערות שוליים [עריכה]
