הנציבות האירופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
האיחוד האירופי
דגל האיחוד האירופי
חזית בניין בֶּרְלֶיימוֹן, מטה הנציבות האירופית, בריסל, בלגיה.
חדר הישיבות של הנציבות האירופית, קומה 13 בבניין בֶּרְלֶיימוֹן.

הנציבות האירופית (The European Commission) היא הרשות המבצעת של האיחוד האירופי והיוזמת של מרבית חוקיו (מה שהופך אותה גם לחלק מן הרשות המחוקקת של האיחוד). כמו כן אחראית הנציבות על קיום אמנות האיחוד וניהולו השוטף.

הנציבות מתפקדת כממשלה ביצועית, כלומר אינה עוסקת בקביעת מדיניות-העל של האיחוד האירופי אלא מיישמת את ההחלטות שמתווה המועצה האירופית (המורכבת ממנהיגי מדינות האיחוד). עם זאת, לחבריה יש סמכויות ביצועיות נרחבות. לפיכך, מצויה הנציבות במצב ביניים בין ממשלה ריבונית (כמו במשטר פרלמנטרי) לבין ממשלה במשטר נשיאותי (למשל ממשלת צרפת).

הנציבות אמונה על העדפת האינטרסים של האיחוד האירופי על פני האינטרסים של המדינות החברות באיחוד. כך, הנציבים אינם רשאים לקבל כל הוראה מממשלותיהם (שהן אלה שמינו אותם לתפקידם), וכאשר הם נדרשים להצביע על הצעות שונות בתוך הנציבות, הם עורכים הצבעה חשאית.

הנציבות משמשת כמעין ממשלה, ותפקודה כפוף לביקורת הפרלמנט האירופי, אשר רשאי להצביע אי אמון קולקטיבי כנגד הנציבות כולה וכך לגרום לפיטוריה. כמו כן, בית הדין של הקהילה רשאי לכפות את התפטרותו של נציב, אשר מעל בתפקידו או שהפסיק להיות כשיר לתפקיד.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנציבות מונה 29 חברים, אחד מכל מדינה החברה באיחוד האירופי. בנוסף להם, הנציבות כוללת גם את נשיאה והנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון

נשיא הנציבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מחברי הנציבות משמש כנשיאה. נשיא הנציבות ממונה על ידי המועצה האירופית באישור הפרלמנט האירופי לכהונה בת 5 שנים, עם אפשרות הארכה אחת לכהונה נוספת בת 5 שנים. נשיא הנציבות הנוכחי הוא ז'וזה מנואל ברוזו.

הנשיא רשאי למנות לו סגנים לפי שיקול דעתו, ובדרך כלל יש כמה סגני נשיא בנציבות. הנציג העליון, לעומת זאת, הוא סגן נשיא מכוח תפקידו מרגע שאושר על ידי הפרלמנט. מבין סגני הנשיא, לרבות הנציג העליון, ממנה הנשיא "סגן נשיא ראשון" שמשמש כממלא מקומו בעת היעדרותו.

הנציג של האיחוד לענייני חוץ וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון

בעל תפקיד מרכזי אחר בנציבות הוא הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, שתפקידו העיקרי מקביל לזה של שר חוץ. הנציג ממונה על ידי המועצה האירופית בהסכמת נשיא הנציבות, וזקוק לאישור הפרלמנט כדי להפוך לחלק מן הנציבות. תקופת כהונתו היא 5 שנים. הנציגה העליונה הנוכחית היא קתרין אשטון.

הנציבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתר חברי הנציבות נקראים "נציבים", וכל אחד מהם מחזיק בתיק ממשלתי, בדומה לשרים. הנציבים ממונים על ידי ממשלות המדינות החברות באיחוד, אך חלוקת התיקים הממשלתיים היא בסמכות הנשיא, ולכן בדרך כלל כל ממשלה ממנה נציב בתיאום עם נשיא הנציבות. הנציבות כולה זקוקה לאישור הפרלמנט האירופי כדי לפעול, ולשם כך נערכים בפרלמנט שימועים לנציבים-המיועדים.

רשימת התיקים של הנציבים היא דינמית, ומשתנה עם השנים ובפרט עם הצטרפותן של מדינות חדשות לאיחוד - דבר הדורש את הרחבת חברי הנציבות.

רשימת תיקי הנציבים למעט הנשיא וסגניו והנציג לענייני חוץ וביטחון, נכון להיום היא:

  1. הנציב לענייני מדיניות אזורית
  2. הנציב לענייני מסחר
  3. הנציב לענייני שיתוף פעולה בינלאומי, תגובת סיוע ומשבר הומניטריים
  4. הנציב לענייני חינוך, תרבות, מדיניות לשוניות ונוער
  5. הנציב לענייני התרחבות ומדיניות כלפי השכנות
  6. הנציב לענייני אקלים
  7. הנציב לענייני תחבורה
  8. הנציב לעניינים כלכליים ומוניטריים
  9. הנציב לענייני השוק הפנימי והשירותים החברתיים
  10. הנציב לענייני אנרגיה
  11. הנציב לענייני מים ודיג
  12. הנציב לענייני תעסוקה, רווחה ושילוב
  13. הנציב לענייני מחקר, חדשנות ומדע
  14. הנציב לענייני תעשייה ויזמות
  15. הנציב לענייני פיתוח
  16. הנציב לענייני מיסוי ומכס, ביקורת ומניעת הונאות
  17. הנציב לענייני משפט, חירויות יסוד ואזרחות
  18. הנציב לענייני בריאות וצרכנות
  19. הנציב לענייני תקציב
  20. הנציב לענייני חקלאות
  21. הנציב לעניינים מוסדיים ומנהל
  22. הנציב לענייני איכות הסביבה
  23. הנציב לענייני תחרותיות
  24. הנציב לענייני בית ומשפחה

סמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנציבות האירופית, היא למעשה הכוח הביצועי הראשי של האיחוד, והנציבות מתפקדת כמעין ממשלה של האיחוד. בנציבות מועסקים כעשרים אלף עובדים, בעיקר בבריסל ובלוקסמבורג. הנציבות מחולקת למשרדים ממשלתיים שונים (Directorate-General) כגון חקלאות, תרבות וחינוך, בדומה לחלוקה הנהוגה בממשלות של מדינות לאום מודרניות.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין שלושת חלקי הרשות המחוקקת של האיחוד, המורכבת מהנציבות, מהפרלמנט האירופי (הבית התחתון) וממועצת האיחוד האירופי (הבית העליון), הנציבות היא יוזמת החקיקה העיקרית. לעומתה, למועצה יש סמכויות מצומצמות להצעת חקיקה, ואילו הפרלמנט אינו רשאי ליזום חקיקה כלל. על-פי רוב, הצעת חוק מגיעה מן הנציבות האירופית, והוא מאושר רק לאחר שמושגת הסכמת הפרלמנט והמועצה.

הנציבות האירופית מהווה גוף פוליטי ביצועי בן-כלאיים המשלב בו זמנית סמכויות של חקיקה, ביצוע ואף פיקוח במסגרת האיחוד האירופי. ככזו, הנציבות אמורה ליזום חקיקה למועצה ולפרלמנט ואף להיות אחראית ליישומה. תפקידה המרכזי של הנציבות הוא הצעת הצעות חקיקה והצעותיה הן שמקדמות את פעילות מוסדות האיחוד. להצעות אלה ישנה חשיבות רבה כיוון שאישורן הסופי משמען קבלת חוקים חדשים באיחוד אשר מחייבים את כל המדינות החברות. ברגע שמתקבלת החלטה להעביר תחום מסוים לסמכות חקיקה של הנציבות ומוסדות האיחוד, המדינות מפסיקות לחוקק באותו תחום באופן עצמאי. לפיכך, כל מדינה שמצטרפת לאיחוד מקבלת על עצמה את חוקי הקהילה האירופית ומשנה את החקיקה שלה בהתאם.

אכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד נוסף המוטל על הנציבות הוא אכיפת החקיקה על המדינות. הנציבות מפקחת על יישום החוקים במדינות ובידה הסמכות לתבוע את מדינה שמפרה את החוק בפני בית המשפט של האיחוד. בפועל, רמת הציות למשפט האיחוד ולחוקיו היא גבוהה. סמכות הפיקוח של הנציבות האירופית באה לידי ביטוי במתן כוח לנציבות להגיש תובענה לבית הדין האירופי לצדק, כנגד כל מדינה החברה באיחוד האירופי, אשר הפרה הוראה הכתובה באחת האמנות או כל דין אחר של האיחוד האירופי.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הנציבות נמתחת ביקורת נוקבת מעת לעת בטענה שמדובר בנציבים, אשר הומלצו לתפקידם על ידי ממשלות של המדינות החברות ואשר קיבלו את אישור הפרלמנט האירופי, ללא שעברו תהליך של בחירה דמוקרטית ראויה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]