אנדרו ברייטברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרו ברייטברט
1 בפברואר 1969 – 1 במרץ 2012
Andrew Breitbart by Gage Skidmore 2.jpg
אנדרו ברייטברט נואם בוועידת CPAC
מפלגה פוליטית המפלגה הרפובליקנית
בת זוג סוזנה בין (1997-2012); 4 ילדים
http://Breitbart.com/
דת יהודי

אנדרו ברייטברטאנגלית: Andrew Breitbart;‏ 1 בפברואר 19691 במרץ 2012) היה מו"ל אמריקאי, פרשן עבור הוושינגטון טיימס, מחבר, פרשן אורח בתוכניות ידיעות שונות‏[1]. ברייטברט שימש גם כעורך של אתר האינטרנט דו"ח דראדג' וכעיתונאי חוקר עבור אריאנה הפינגטון. בנוסף, הוא עזר לה להקים את אתר ההפינגטון פוסט ועזר בפרסום האתר.

אנדרו ברייטברט הקים את האתרים Breitbart.com, Breitbart.tv, Big Hollywood, Big Government, Big Journalism וBig Peace. הוא שיחק תפקיד מפתח בשערוריית הסקסטינג של אנתוני ויינר[2], בשערוריית התפטרותה של שירלי שרוד וכן חשף סדרת סרטונים בפרשת ACORN. כמו כן, אנדרו ברייטברט לקח חלק פעיל בתנועת מסיבת התה[3].

תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייטברט הוא בנם המאומץ של ג'ראלד וארלין רייטברט, בעל מסעדה ובנקאית בהתאמה. הוא גדל בברנטווד, לוס אנגל'ס. הוא גודל כיהודי (אמו המאמצת התגיירה כשהתחתנה עם אביו המאמץ).‏[4]בריטברט הסביר כי תעודת הלידה שלו מציינת כי אביו הביולוגי היה זמר פולק עממי.‏[5]אחותו של ברייברט, גם היא מאומצת, היא ממוצא היספני.

כשהיה בבית הספר התיכון, היה בריטברט שליח פיצה, ואף לפעמים פגש סלבריטאים כגון השופט ריינהולד. הוא למד תואר ראשון בלימודים אמריקאים מאוניברסיטת טוליין בשנת 1991, וסיים עם "שום מושג על העתיד שלו בכלל".‏[6] עבודותיו הראשונות לאחר סיום לימודיו כללו שירות בערוץ הכבלים E! בידור, עבודה במגזין המקוון של החברה ועבודה בהפקת סרט.

בעל דעות שמאלניות לשעבר, ברייטברט שינה את דעותיו הפוליטיות לאחר שחווה "התגלות" במהלך 1991 בשימועים המאוחרים לשופט בית המשפט העליון קלרנס תומס, שהואשם בהטרדה מינית. מאוחר יותר, ברייטברט תיאר את עצמו "כרייגן שמרני" עם אהדה לדעות ליברלית.

האזנה לשדרני רדיו שונים כמו ראש לימבו עזרה לברייטברט לחדד את עמדותיו הפוליטיות והפילוסופיות, והציתה עניין בלמידה שהוא הדחיק עקב חוסר האמון שלו ב "ההרהורים הניהיליסטיים של תאורטיקנים קריטיים מתים" ששלטו בלימודיו בטוליין‏[7]. באותו הזמן, בריטברט קרא גם את ספרה של קמיל פאליה, ספר המיניות (1990) שכלל סקר מסיבי של אמנות מערבית, ספרות ותרבות ממצרים העתיקה ועד המאה ה -20. ברייטברט כתב כי הספר "גרם לי להבין כמה מעט באמת למדתי במכללה"‏[8].

חייו הציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייטברט נואם בעצרת בפסדינה, קליפורניה
ברייטברט באירוע התרמה של המפלגה הרפובליקנית באנהיים

כתיבה, מחקר ודיווח עיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 ברייטברט ראה את דו"ח דראדג' והתרשם עד כדי כך ששלח מייל למאט דראדג'. ברייטברט אמר, "חשבתי שמה שהוא עושה הוא הדבר הכי מגניב באינטרנט". ואני עדיין חושב כך".‏[9] מאוחר יותר, דראדג' הפגיש את ברייטברט עם אריאנה הפינגטון (בתקופה שהיא הייתה עדיין רפובליקנית)‏[10] וכתוצאה מכך ברייטברט עזר לה בהקמת אתר האינטרנט ההפינגטון פוסט.

עבודתו של ברייטברט פורסמה בוול סטריט ז'ורנל ובאתרים נוספים, כמו כן, הוא כתב טור שבועי עבור הוושינגטון טיימס. ברייטברט גם כתב את הספר Hollywood, Interrupted , ביחד עם מרק אבנר. הספר מטיח ביקורת בתרבות הסלבריטאים בארצות הברית.‏[11] ב-19 בינואר 2011, התנועה הגאה השמרנית GOProud הכריזה כי ברייטברט הצטרף למועצה המייעצת שלה‏[12].

באפריל 2011 הוציא ברייברט את ספרו Righteous Indignation: Excuse Me While I Save the Wo, בו הוא דן בהתפתחותו הפולטית ובחלק שהוא לוקח בעליית המדיה החדשה, בעיקר בדו"ח דראג' ובהפינגטון פוסט. ביוני 2011, אתרו של ברייטברט פרסם לראשונה כי חבר הקונגרס אנתוני ווינר שלח לנשים תמונות חושפניות של עצמו‏[13].

Breitbart.com[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייטברט השיק את האתר הראשון שלו כאתר חדשות. האתר קושר לא פעם לדו"ח דראדג' ולאתרים אחרים. האתר מכיל סיפורים חדשותיים של סוכנות ידיעות AP, רויטרס, סוכנות ידיעות הצרפתיות, פוקס ניוז, PR Newswire, וNewswire ארצות הברית, כמו גם קישורים ישירים למספר עיתונים גדולים בעולם. קישורי הבלוג של האתר ושל ה"רשת" נוטים לימין בקשת הפוליטית האמריקאית (למשל, הסקירה הלאומית וTownhall.com). באתר יש גם מנוע חיפוש מופעל על ידי Lingospot וערוץ מימון מופעל על ידי FinancialContent. בשנת 2007, ברייטברט השיק בלוג וידאו, בשם Breitbart.tv.‏[14]

פרשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייטברט הופיע כפרשן בתוכנית זמן אמת עם ביל מאהר, ביחד עם דניס מילר. בשנת 2004 הוא היה פרשן אורח בתוכנית הבוקר של ערוץ פוקס ניוז ולעתים קרובות הופיע כאורח בפנל תוכנית הלילה המאוחרת של הרשת, עיניים האדומות עם גרג גוטפלד. ברייטברט הופיע גם כפרשן ב-2004 בסרט התיעודי מייקל מור שונא את אמריקה.

ב -22 באוקטובר 2009, ברייטברט הופיע בתוכנית C-SPAN של הוושינגטון ז'ורנל. הוא נתן את דעתו בנוגע לזרם המרכזי של התקשורת, הוליווד, ממשל אובמה ודיבר על דעותיו הפוליטיות האישיות שלו, כאשר התלהט הדיון עם מספר מתקשרים לתוכנית‏[15].

בפברואר 2010 קיבל ברייטברט את פרס דיוק ריד אירווין למדיה במהלך הכנס הפוליטי השמרני בוושינגטון. במהלך נאום קבלת הפרס, ברייטברט הגיב ישירות להאשמות של כתבת הניו יורק טיימס קייט זרנייק, שטענה כי ג'ייסון מאטרה, אקטיביסט שמרני צעיר, השתמש ב"טונים רדיקליים" ברמזים לנשיא ברק אובמה. מהפודיום, בריטברט קרא לזנייק "אדם נתעב" על כך שהעלתה טענות שכאלו על המבטא הניו יורקי של מאטרה.‏[16] באותה הוועידה, ברייטברט גם צולם אומר לעיתונאי מקס בלומנטל שהוא "אידיוט" ו"אדם נתעב" עקב בלוג שפורסם על ידי בלומנטל.‏[17]

אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנועת מסיבת התה

ברייטברט הופיע פעמים רבות כדובר באירועים של תנועת מסיבת התה בכל רחבי ארצות הברית. לדוגמה, ב-6 בפברואר 2011, ברייטברט היה הנואם מרכזי בכנס הלאומי הראשון של תנועת מסיבת התה במלון גיילורד אופרילנד בנשוויל‏[18]. ברייטברט גם עירב את עצמו במחלוקת על ההאשמות על קללות הומופוביות וגזעניות שהוטחו ב-20 במרץ 2010, במהלך עצרת של תנועת מסיבת התה בוושינגטון הבירה. ברייטברט טען כי הקללות וההשמצות מעולם לא הוטחו, וכי "זה היה תרגיל" של ננסי פלוסי והמפלגה הדמוקרטית. ברייטברט הציע לתרום $100,000 לקרן האפרו אמרקאית המאוחדת "על כל אודיו/וידאו של שימוש במילה ניגרו [במהלך העצרת]"‏[19]. ברייטברט טען כי מספר חברי קונגרס, שטענו כי המילה הוטחה לעברם מספר פעמים במהלך העצרת, משקרים. ברייטברט התעקש כי חבר הקונגרס ג'ון לואיס ועדים אחרים הוכרחו לקשר, והסיק כי "ננסי פלוסי עשה שירות רע מאוד לסמל זכויות האזרח על ידי דחיפתו לבצע מהלך מלוכלך שכזה. המוניטין של לואיס נמצא כעת על הקו כתוצאה מהייאוש שלה להפיל את תנועת מסיבת התה"‏[20][21].

בפברואר 2012, סרטון ביוטיוב הציג את ברייטברט צועק על מפגינים של כיבוש וושינגטון מחוץ למלון שאירח את ועידת הפעולה הפוליטית שמרנית (CPAC). הסרטון הציג את מאבטחי המלון מלווים את ברייטברט חזרה למלון בזמן שהוא אמר למפגינים לשים לב להתנהגותם. ברייטברט רמז גם לתקיפות מיניות של נשים שדווחו במאהלים של תנועת הכיבוש, כשצעק לעבר המפגינים "להפסיק לאנוס את העם". ברייטברט גם קרא למפגינים "מטונפים, אנסים, רוצחים ופריקים". דיוויד קאר אמר שהתקרית גרמה ל"סערה ויראלית ברשת".‏[22][23][24][25][26]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייטברט היה נשוי לסוזאנה בין, בתו של שחקן אורסון בין. נולדו להם ארבעה ילדים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב -1 במרץ 2012, התמוטט ברייטברט תוך כדי הליכה בברנטווד, שכונת ילדותו‏[27]. הוא הובהל לבית החולים רונלד רייגן , שם הוא מת מאוחר יותר. הוא היה בן 43. הניתוח שלאחר המוות על ידי משרד הפתולוגיה של המחוז הראה שאנדרו מת מדום לב. דו"ח הרעלים לא מצא תרופות מרשם או בלתי חוקי בדמו ורמת האלכוהול בדם הייתה 0.04%. ידיד אישי של ברייטברט, ביל וויטל, אמר כי לברייטברט היה התקף לב חמור כמה חודשים לפני מותו. המועמדים הרפובליקניים לנשיאות ריק סנטורום, מיט רומני, וניוט גינגריץ' שיבחו את ברייטברט. סנטורום הגדיר את מותו של ברייטברט כ"הפסד גדול" וכי מותו מאוד השפיע עליו, ואילו רומני אמר כי ברייטברט היה "שמרני ללא חת ". גינגריץ' קרא לו חלוץ החדשניים בתקשורת החברתית שמרנית באמריקה. הלוויתו נערכה 6 מרס 2012, בבית העלמין היהודי במערב לוס אנג'לס. המשתתפים כללו אב גיסתו אורסון בין, מאט דראדג', הרמן קיין, תאדיאוש מקקוטר, גרג גוטפלד, אד מוריסי, גיא בנסון, ורוב לונג.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.hannity.com/show/2012/02/09
  2. ^ http://www.colbertnation.com/the-colbert-report-videos/389133/june-09-2011/andrew-breitbart-reveals-weiner-photo
  3. ^ http://www.mediaite.com/online/andrew-breitbart-to-tea-partiers-we-outnumber-liberals-and-we-have-the-guns/
  4. ^ http://www.slate.com/articles/news_and_politics/politics/2010/03/what_is_andrew_breitbart_thinking.html
  5. ^ http://www.slate.com/articles/news_and_politics/politics/2010/03/what_is_andrew_breitbart_thinking.html
  6. ^ http://www.washingtontimes.com/news/2007/may/29/20070529-111812-9136r/print/
  7. ^ Righteous Indignation, p. 36
  8. ^ Righteous Indignation, p. 36
  9. ^ http://news.cnet.com/Breitbart.com-has-Drudge-to-thank-for-its-success---page-2/2100-1025_3-5976096-2.html
  10. ^ http://online.wsj.com/article/SB10001424052748704471504574451703003340362.html?mod=WSJ_hpp_sections_opinion
  11. ^ http://eu.wiley.com/WileyCDA/WileyTitle/productCd-0471450510.html
  12. ^ http://www.goproud.org/page.aspx?pid=278
  13. ^ http://www.cbsnews.com/8301-503544_162-20069298-503544.html
  14. ^ http://www.post-gazette.com/stories/ae/tv/the-next-wave-ex-wtae-anchor-scott-baker-changes-channel-to-run-web-news-site-476612/
  15. ^ http://www.c-spanarchives.org/program/289587-8
  16. ^ http://bigjournalism.com/gbenson/2010/02/19/the-new-york-times-owes-jason-mattera-an-apology/
  17. ^ http://www.youtube.com/watch?v=MIeByOeERpY
  18. ^ http://www.youtube.com/watch?v=_D2YLnaTr6w
  19. ^ http://www.youtube.com/watch?v=OzTjjzTMHtU
  20. ^ http://bigjournalism.com/abreitbart/2010/04/02/barack-obamas-helter-skelter-insane-clown-posse-alinsky-planes-to-deconstruct-america/
  21. ^ http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2010/04/09/AR2010040903716.html
  22. ^ http://www.nytimes.com/2012/04/15/business/media/the-life-and-death-of-andrew-breitbart.html?_r=1&pagewanted=all
  23. ^ http://www.theatlanticwire.com/politics/2012/02/web-talking-about-andrew-breitbarts-occupy-DC-freakout/48598/
  24. ^ http://www.slate.com/blogs/weigel/2012/02/11/eighty_seven_seconds_of_andrew_breitbart_yelling.html
  25. ^ http://articles.businessinsider.com/2012-03-06/politics/31125723_1_andrew-breitbart-cpac-bloggers
  26. ^ http://www.thedailybeast.com/articles/2012/03/01/andrew-breitbart-dies-most-controversial-moments-video.html
  27. ^ http://abcnews.go.com/US/andrew-breitbart-publisher-author-dead/story?id=15824337#.UCsmqJZSTsY