אקסל שפרינגר (הוצאה לאור)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית אקסל שפרינגר בברלין
בית אקסל שפרינגר בהמבורג

חברת אקסל שפרינגרגרמנית: Axel Springer AG), היא חברת תקשורת גרמנית, שנוסדה ב-1946 על ידי אקסל שפרינגר והיא כיום ההוצאה לאור הגדולה ביותר בגרמניה לעיתונים, השלישית בגודלה למגזינים ואחת הגדולות ביותר באירופה, לאמצעי תקשורת באופן כללי‏[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת אקסל שפרינגר - Axel Springer Verlag GmbH (בשמה הנוכחי Axel Springer AG) נוסדה בהמבורג ב-1946 על ידי אקסל שפרינגר ואביו היינריך, שהיה באותה עת מוציא לאור ידוע בזכות עצמו. כשנוסדה, היא כללה רק עיתון קטן אחד, בשם NORDWESTDEUTSCHE HEFTE ומגזין רדיו קטן HÖRZU. החברה גדלה והתפתחה במהירות. ב-1948 הקים אקסל שפרינגר את עיתון הערב היומי הראשון שלו HAMBURGER ABENDBLATT, וב-1952 הוקם העיתון "בילד", שהוא כיום העיתון הנפוץ והנקרא ביותר באירופה. שנה אחר כך נקנה בית ההוצאה לאור של "די ולט", לרבות השבועון WELT am SONNTAG והעיתון די ולט עצמו. האחרון הפך במהרה לעיתון הדגל של ההוצאה, המיועד לקהל אקסקלוסיבי ברמה אינטלקטואלית גבוהה. ב-1959 התרחבה חברת אקסל שפרינגר גם להוצאת ספרים, משנרכשה על ידה הוצאת אלשטיין וכעבור שבע שנים, ב-1966 נוסף לה גם מטה בברלין, שהפך למרכז הקבוצה, אף כי המבורג נותרה מרכז חשוב.

בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים התייצבה הקבוצה בראש מתנגדי הטרור השמאלי של אז. עקב כך, ב-1968 סבלו משרדיה בברלין מהפגנות וחסימות מצד קבוצות סטודנטים שמאלנים רדיקלים, וקבוצת באדר מיינהוף אף הציבה את חברת אקסל שפרינגר כיעד מרכזי להתקפותיה. ב-1972 הניחה קבוצת הטרור הזו שש פצצות במשרדי החברה בהמבורג. שלוש מהן התפוצצו ו-17 איש נפצעו. ב-1975 התפוצצה פצצה במשרדי הקבוצה בפריז ואגף צרפתי של הטרוריסטים הללו לקח על עצמו את האחריות לכך.

ב-1985 הונפקה החברה בבורסה לניירות ערך בפרנקפורט, וזמן קצר אחר כך באותה שנה, נפטר מייסדה אקסל שפרינגר ואת השליטה בה קיבלה אשתו החמישית, פרידה שפרינגר. שנה אחר כך החלה חברת אקסל שפרינגר להתרחב ולהוציא לאור עיתונים, כתבי עת וספרים גם במדינות נוספות מחוץ לגרמניה, תחילה באיטליה, אחר כך במדינות נוספות באירופה ובהמשך, בעולם כולו.

ההוצאה לאור כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמת מניה באקסל שפרינגר - מיועדת למכירה לאספנים בלבד

אקסל שפרינגר מעסיקה כיום (2012) כ-13,000 עובדים ב-36 מדינות בעולם. החברה מוציאה לאור יותר מ-230 עיתונים ומגזינים שונים וכן כ-80 פרסומי אינטרנט ויש לה בנוסף לכך גם שליטה מלאה או חלקית ברשתות רדיו וטלוויזיה שונות. סך כל הכנסותיה בשנת 2011 הגיע לכ-3.2 מיליארד אירו, כאשר מעל לרבע מזה מגיע מחוץ לגרמניה. הרווח היה מעל חצי מיליארד אירו. סך כל שווי הנכסים של הקבוצה מוערך בכמעט ארבעה מיליארד אירו (אקוויטי - כמעט שני מיליארד אירו). החל מ-1985 נסחרת מניית החברה בבורסה הגרמנית בפרנקפורט, והחל מה-10 בספטמבר 2010 היא חלק ממדד ה-MDAX. סמל המניה הוא SPR‏[2]. מנכ"ל החברה כיום והחל מ-2002 הוא מתיאס דופנר (נולד 1963), לשעבר העורך הראשי של עיתון הדגל של הקבוצה, די ולט. על פי פרסומים שונים, שהוכחשו אמנם על ידי הקבוצה, הוא המנהל השכיר שמשכורתו הגבוהה ביותר בגרמניה‏[3].

אף שהקבוצה מחשיבה את "די ולט", כעיתון הדגל שלה ומייעדת אותו לקהל קוראים אקסקלוסיבי ואינטלקטואלי, העיתון הנמכר ביותר על ידה כיום הוא דווקא "בילד". עיתון זה הוא גם הנמכר והנקרא ביותר באירופה ומספר קוראיו נאמד בכ-12 מליון איש, מדי יום. הקבוצה מוציאה לאור החל מ-1986 גם את "אוטו בילד", ירחון המכוניות הנמכר ביותר באירופה - שבעה מיליון עותקים מדי חודש, את "קומפיוטר בילד", שהוא מגזין המחשבים הנמכר ביותר באירופה, את "ספורט בילד" - מגזין הספורט הנמכר ביותר באירופה, ועוד.

אהדה מובהקת לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל עיתוני קבוצת אקסל שפרינגר מביעים בהתמדה עמדות פרו ישראליות. אחד מעקרונות היסוד עליהם מתחייב כל עיתונאי המועסק בקבוצה הינו לפעול למען פיוס עם העם היהודי והגנה על זכויותיה של מדינת ישראל‏[4]. ב-2010 אף קיימה הנהלת הקבוצה ישיבה מיוחדת בישראל להפגנת תמיכתה זו‏[5]. קבוצות שמאל ואסלאם רדיקלי שונות האשימו עקב כך את הקבוצה שהיא "שופרה של הציונות" והן מנסות להטיל חרם על עיתוני הקבוצה, בדרך כלל ללא הצלחה רבה‏[6].

ב-2008 נמצאו בדירה נטושה בברלין 29 שרטוטים מקוריים של מבנים בְּאושוויץ-בירקנאו, שהוכנו ברובם בסתיו 1941. אחד השרטוטים אף נושא הערה בכתב ידו של הימלר וחתימתו. העיתון בילד של תאגיד אקסל שפרינגר רכש את השרטוטים, דאג לוודא את נכונותם, והעורך הראשי של העיתון, קאי דיקמן, החליט להעבירם למשמרת עולם בארכיון יד ושם. ב-27 באוגוסט 2009 התקיים בבית תאגיד אקסל שפרינגר בברלין טקס הענקת השרטוטים, בו העניק אותם דיקמן, לראש הממשלה בנימין נתניהו[7] והחל מה-25 באוגוסט 2010 הם מוצגים בתערוכה "ארכיטקטורה של רצח - תוכניות הבנייה של אושוויץ-בירקנאו" ב"יד ושם"‏[8].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]