היינריך הימלר

היינריך הימלר

היינריך הימלר (גרמנית: Heinrich Himmler, ‏; 7 באוקטובר 1900 – 23 במאי 1945) היה פושע מלחמה נאצי, ומבעלי ההשפעה הגדולים ביותר בגרמניה הנאצית; הוא הנהיג את האס אס והגסטאפו, והיה אחראי להשמדתם של מיליוני בני אדם במחנות ההשמדה, רובם יהודים.

חייו

מנעוריו עד עליית הנאצים לשלטון

הימלר נולד ליד מינכן, בירת בוואריה, למשפחה מן המעמד הבינוני. אביו היה מנהל בית ספר, והימלר השלים את לימודיו התיכוניים. בתום לימודיו התגייס הימלר לרגימנט הבווארי ה-11 במלחמת העולם הראשונה, אך לא הספיק לראות את שדה הקרב בטרם תיכנע גרמניה.

לאחר כניעת גרמניה הפך הימלר להיות פעיל בפרייקור, מיליציות ימניות קיצוניות, אשר היו פעילות בקרבות בין אנשי הימין ואנשי השמאל שהשתוללו ברחבי גרמניה. המיליציות הללו היו מורכבות ברובן מיוצאי צבא, הממורמרים על תבוסת גרמניה במערכה, ומתנגדים לסוציאליזם ולקומוניזם. בוואריה של אותה תקופה הייתה כר נרחב לפעילות מסוג זה. במקביל קיבל הימלר תואר באגרונומיה מבית הספר הטכני הגבוה של מינכן.

בשנת 1923 הצטרף אל המפלגה הנאצית, בשעה שזו עמדה על סף ניסיון למרידה כנגד השלטון המרכזי בגרמניה, "הפוטש בבית הבירה". מרידה זו דוכאה בכוח על ידי ממשלתה החוקית של מדינת בוואריה, וראשי המרד, ובהם אדולף היטלר, נשלחו אל הכלא. תמונה מפורסמת מאירוע הפוטש מראה את הימלר במדי אס אה צועד כשהוא אוחז במוט ועליו סמל הצבא הגרמני הקיסרי.

תקופה קצרה לאחר מכן, היה הימלר מזכירו של פעיל נאצי בשם גרגור שטראסר, שפעל בצפון גרמניה והיווה למשך זמן קצר באמצע שנות ה-20 תחרות מסוימת להיטלר (לפיכך הורה היטלר להימלר על רציחתו, בשנת 1934 בליל הסכינים הארוכות). בשנת 1924 החליט הימלר לעזוב את הפוליטיקה ולהתמסר למקצועו – גידול תרנגולות בכפר קטן בשם ואלדטרודרינג.

בשנת 1928 נישא למרגרטה בודן, בתו של בעל אחוזה פרוסי, שהייתה מבוגרת ממנו בשמונה שנים. לזוג נולדה בת בשם גודרון. לאחר זמן מה עלו הנישואין על שרטון, והזוג החל לחיות בנפרד.

לאחר שחרורו של היטלר מן הכלא, יזם היטלר הקמת גוף של משמר פרטי למטרות מיוחדות שיכונה אס אס. גוף זה כלל כמה עשרות פעילים בתחילתו, והיה תחת פיקודם של מפקדים שונים עד שנת 1929, עת פנה היטלר אל הימלר וביקש ממנו ליטול לידיו את הפיקוד על גוף זה. בתחילה היה הימלר כפוף לארנסט רהם, שהיה מבחינה טכנית מפקד האס־אה והאס־אס גם יחד. כעבור ארבע שנים מנה האס־אס 52,000 איש.

מעליית הנאצים לשלטון ועד למלחמת העולם השנייה

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, היו היחסים בין הימלר ובין "מפקדו" רהם מתוחים. רהם היה בעד "מהפכה מתמדת" ושאף לתת ביטוי ליסוד העממי וה"סוציאליסטי" בנציונל-סוציאליזם. הוא לא ראה בעין יפה את שיתוף הפעולה של השלטון החדש עם מוקדי הכוח הישנים – הצבא, האצולה התורשתית, בעלי ההון. הדבר יצר מתיחות בינו לבין היטלר. באווירת החצר הביזנטית ששררה בצמרת המפלגה הנאצית היה בכך די כדי להוביל לחיסולו. נוצרה ברית בין הימלר לבין הרמן גרינג, שמטרתה להביא לחיסול מוקד הכוח של האס־אה, ובמשתמע, לחיסולו הפיסי של רהם.

ב 1 באפריל 1934 מינה גרינג את הימלר לראש הגסטאפו, המשטרה החשאית הפרוסית. מינוי זה אפשר להימלר ליצור לעצמו מוקד כוח מטיל אימה, והוא הפך את הגסטאפו לאימפריה אכזרית שתטיל חיתתה על אירופה כולה. עד מהרה ראה העולם כולו את חוסר המעצורים והאכזריות של הימלר, כאשר ב-30 ביוני 1934 עמד בין המבצעים של "ליל הסכינים הארוכות", במסגרתו נרצחו מאות חברי האס־אה ומתנגדים פוליטיים אחרים. עם סילוקו של רהם, היה הימלר ליורש הטבעי לעמדת הכוח שנתפנתה.

האס־אה היה בבסיסו מיליציה עממית, שנשענה על כוחו של ההמון הנאצי. האס־אס תחת הימלר היה מעין מיסדר של האליטה הגזעית הארית, כפי שהימלר ראה אותה. הקבלה אל האס־אס הייתה רק לבעלי "דם טהור", וחזונו של הימלר היה כי בסופו של דבר יהא ה"רייך" הגרמני ל"מדינת אס־אס" ואירופה כולה תישלט על ידי הנורדים כחולי העין לובשי המדים השחורים.

ב 16 ביוני 1936 הורה היטלר על איחוד המשטרות השונות ברחבי גרמניה (שהייתה להלכה מדינה פדרטיבית המחולקת למדינות בעלות משטרה משלהן) והעמיד בראש המשטרה המאוחדת את היינריך הימלר. היה זה צעד גורלי בדרך אל הפיכת הרייך השלישי למדינת משטרה.

לאחר סילוקו של רהם, עמד עתה בדרכו של הימלר אל הכוח רק מוקד הכוח שייצג הצבא. בראשותו של הגנרל פלדמרשל ורנר פון בלומברג, היה הצבא הגרמני מוקד כוח עצמאי, בעל סדר יום שונה לחלוטין מזה שראה הימלר בחזונו. נישואיו של בלומברג למזכירתו, בשנת 1937, הביאו להימלר את ההזדמנות שייחל לה: לאחר הנישואין, בהם נכחו כל גדולי המפלגה הנאצית, הוציא הימלר מארכיב משרדו תיק ובו הוכחות כי אשתו של הרמטכ"ל עסקה בזנות. בלומברג, איש האצולה הוותיקה, בעל הקוד המוסרי הפרוסי, נאלץ לפרוש. במקומו מונה גנרל אוברסט ורנר פון פריטש. שבועות ספורים לאחר מינויו של פון פריטש זומן זה ללשכתו של היטלר, ושם הציג לו הימלר זונה ממין זכר בשם היינץ שמידט, אשר טען כי סחט את פריטש על רקע הומוסקסואלי מזה שנים, לאחר שתפס אותו מקיים יחסי מין עם אדם המכונה "ג'ו הבווארי" בסמטה מאחורי תחנת רכבת בברלין. על אף שפריטש דחה האשמות אלו (שכפי הנראה נוצרו בבית היוצר של הימלר), פוטר מיד מתפקידו, והיטלר הכריז על עצמו כ"מפקד העליון של הכוחות המזוינים", תפקיד בו נשא עד מותו. פרשת בלומברג-פריטש סימנה את סיום האפשרות לעצמאות של הצבא הגרמני כמשקל נגד לאידאולוגיה המטורפת של המפלגה הנאצית, ומתן החותם הסופי לשליטתו המוחלטת של הימלר בכל היבטי החיים ברייך השלישי.

במהלך כל תקופת שלטון המפלגה הנאצית הוסיף הימלר לצבור כוח ועצמה. באוגוסט 1943 מונה לשר הפנים, תפקיד רב עצמה שהעניק לו סמכויות נרחבות (במידה ועדיין לא היה הדבר בידו בשלב זה) בתחומי הפיקוח על השירות הציבורי ועל המערכת המשפטית.

חזונו של הימלר למדינת האס־אס

מבחינה חיצונית נראה הימלר כפקיד בבנק או כמורה בתיכון, ממושקף ומסודר בלבושו. מאחורי חזות שלווה זו החזיק הימלר באידאולוגיה הנאצית בצורתה הגזענית והקנאית ביותר. פרט להיטלר לא היה קנאי ממנו לעליונות הגזע הארי (על אף שמבחינה חיצונית היה, כאמור, רחוק מאידאל האדם הנורדי הבלונדיני, החסון והמוצק), ובקור רוח של מגדל תרנגולות, חזה את השבחת הגזע והשתלטותו על המרחב שבין האוקיינוס האטלנטי והרי אורל.

השקפת העולם שלו הייתה פגאנית. בדמיונו חזר לתקופות עתיקות של העמים הנורדים, ובפועל קידם את עבודת האלילים העתיקים אודין ותור, וביסוס המנהגים השבטיים העתיקים בכל רחבי הרייך. מה שהיה יכול אצל אדם אחר להיראות כמוזרות אישית בלתי מזיקה, הביא להריסתן של כנסיות ולרדיפת כמרים (ככומר מרטין נימולר) ברחבי אירופה.

נהייתו אחר תורת הנסתר כללה עיסוק בהיפנוזה, תרופות צמחיות והומאופתיה.

חזונו כלל השתלטות של האס־אס על מרחבי ברית המועצות תוך שעבודם והשמדתם של העמים הסלאבים היושבים שם, ויישובו של הספר החדש באנשי אס־אס טהורי גזע. עוד לפני פרוץ המלחמה תיקן תקנות נישואין מחמירות לאנשי אס־אס וייעד אותם לתפקיד אדוני העולם החדשים. את הילדים הטהורים מבחינה גזעית גידל מגיל בית הספר היסודי ועד לגיוס ב"טירות מסדר" שם הוכשרו לתפקידם – מלחמה תוקפנית ורצח עם.

הימלר עודד לידת "טהורי גזע" באמצעות ארגון הלבנסבורן בהן זיווג אנשי אס. אס. עם נערות "טהורות גזע" רווקות, ודאג לגידול הילדים שנולדו מזיווג זה. כן דרש לאפשר לאנשי אס. אס. לשאת אישה שנייה, ולהורות לכל אישה עד גיל 35 בגרמניה ללדת ארבעה ילדים "טהורי גזע" ואחת היא אם אביהם נשוי או רווק. לאנשי האס. אס. לבשו רעיונות אלו צורה של פקודה, שניתנה ב 28 באוקטובר 1939, הקובעת כי משימתן העליונה של "טהורות הגזע" הנה ללדת את ילדי הלוחמים היוצאים אל המלחמה.

במסגרת תפקידו כ"נציב הרייך לביסוס הגזעיות הגרמנית", תפקיד אותו קיבל בצו סודי של היטלר ב 7 באוקטובר 1939, החל בהכנות מעשיות לכיבוש ושיעבוד האדמות הנרחבות במזרח, תוך "ביעור ביולוגי" של היושבים בהן. סלאבים ישועבדו ויורדו לרמה תרבותית שלפני גילוי הקריאה והכתיבה, צוענים ויהודים יושמדו. מדובר במדינת עבדים ענקית, שתהיה, במסגרת החזון הנ"ל, זרועה בכפרים קטנים וירוקים שבהם יחיו האדונים הגרמנים טהורי הגזע תוך שהם חוגגים את יום ההיפוך הקיצי ושאר חגי הטבע הנורדים, ונאבקים את מאבק הקיום המתמיד כנגד המוני "תת האדם" הסלאביים, שייהדפו לאזורי הספר הרחבים שמעבר להרי אוראל.

רעיון זה חייב הקמתו של מנגנון נרחב לשעבוד והשמדה, ולא היה מתאים מהימלר ליצירתו. כבר בשנת 1932 הקים את שירות הביון של האס־אס, ה"זיכרהייטדינסט" או האס דה. בראשו הציב את הבריון הברוטלי ריינהרד היידריך. לאחר ליל הסכינים הארוכות נמסר על ידי היטלר להימלר הפיקוד על מחנות הריכוז, שהיה נתון עד אז בידי רהם. לצורך איוש התפקידים במחנות הריכוז הוקמה יחידת אס־אס בשם "יחידות גולגולת המת" (טוטנקופפברבנדה), אליה גויסו האלמנטים הגרועים ביותר מקרב קנאי המפלגה הנאצית שהצטרפו לאס־אס, אנשים שנמשכו מטבעם לפעולות מסוג זה. שני מנגנונים אלה (ומנגנון שלישי, קטן בהרבה, מנגנון ה"אותנסיה" – אנשים שהיו אחראים על "תוכנית T4 - אותנסיה" שבוצעה בגרמניה עד לשנת 1941 וכללה בעיקרה השמדתם ועיקורם של חולי רוח וחולים כרוניים) – היוו את הבסיס לרשת הנרחבת של מחנות ריכוז, מחנות השמדה, וכיתות "איינזצגרופן", שהחלו עד מהרה לפעול ברחבי אירופה תחת פיקודו של הימלר.

הימלר עצמו לא גילה את קור הרוח אותו דרש מאנשיו, וכאשר נכח, באוגוסט 1942, בהוצאה להורג המונית של יהודים ליד בור הריגה בבלארוס – לא עמד במחזה והתעלף.

הימלר היה אחד משותפי הסוד שקיבלו באופן אישי מהיטלר את הפקודה להשמדת היהודים בשואה, ובוודאי אחד מהמבצעים הראשיים של ביצוע הפקודה בפועל. בנאום שנשא בכנס מפלגתי באוקטובר 1943 בעיר פוזן (כיום פוזנן בפולין) חשף הימלר בפני שומעיו את סוד "הפתרון הסופי", ודיבר על אנשי האס־אס המבצעים את פקודות השמדת העם שקיבלו, תוך שהם שומרים על "מצפונם" ואינם נוגעים ברכוש היהודים המושמדים, ובלשונו:

"רובכם יודעים מה משמעות הדבר כאשר מאה גופות מוטלות זו ליד זו, או חמש מאות גופות או אלף. להחזיק מעמד במילוי משימה זו, ועדיין – פרט לחריגים שמקורם בחולשה אנושית – להישאר אנשים הגונים, זה מה שחישל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו שמעולם לא נכתב, ושלעולם לא ייכתב".

כל השקפת עולמו המפלצתית של הימלר נדחסה לפסקה אחת זו.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה הימלר ראש מנגנון ענק, שבמהרה עבר שינוי והוסב בחלקו ליחידות לוחמות שכונו ואפן אס אס. בתחילה מנה האס־אס כמאה וחמישים אלף איש (בשנת 1940). עם סיום המלחמה מנה האס־אס כולו, כשחלקו הגדול הוא הוואפן אס־אס, כ-800 אלף איש. הוואפן אס.אס. שהחל את דרכו עם שלוש דיוויזיות, מנה בסיום המלחמה 35 דיוויזיות. חלק מהן דיוויזיות שהיו מורכבות מתושבי הארצות הכבושות, וארצות האוהדות את המטרה הנאצית.

בזמן המלחמה הקים הימלר את מנגנון ההשמדה הנאצי ועמד בראשו. הוא אחראי באופן אישי לכל פעולות ההשמדה שביצע האס־אס ולפעולות רצח עם נוספות כלפי עמים רבים באירופה – הסלאבים והצוענים.

מתחילת המלחמה הייתה יריבות בין מנגנון האס-דה, שירות הביון של האס־אס ובין האבווהר, זרוע הביון של הוורמאכט. בראש האבווהר עמדו דמויות אנטי נאציות כמו וילהלם קנריס והנס אוסטר, ולמעשה עסק באופן אינטנסיבי בפעולות שמטרתן הפיכת המשטר ברייך השלישי. לאחר קשר העשרים ביולי ב1944 הסתיימה יריבות זו במעצרם של ראשי האבווהר בידי האס־אס ורציחתם. בשלב זה היה כוחו של הימלר בלתי מוגבל בכל מקום בו שלט הרייך השלישי. ה"רייכספיהרר", כפי שכינה עצמו ("המנהיג הלאומי"), היה האיש החזק ברייך, שני בכוחו אך להיטלר עצמו.

הימלר לא הסתפק בפיקוד על השמדת העם ובפעולות שיטור וכיבוש, וחשק גם בפיקוד צבאי בפועל. בשנת 1944 מונה למפקד קבוצת הצבאות "אובר ריין" אשר נלחמה כנגד האמריקנים באזור אלזס. הצלחתו בתפקיד זה הייתה מאוד מוגבלת, ותפקידו היה בעיקר ייצוגי.

בשנת 1945 התקדם הצבא האדום אל תוך גרמניה עצמה. ראשי הצבא הגרמני, ובהם הגנרל היינץ גודריאן, ראו צורך בהקמת קבוצת ארמיות חדשה וביציאה למתקפה כנגד הצבא האדום המתקדם. קבוצת ארמיות זו, שנקראה קבוצת ארמיות ויסלה, ריכזה כוחות רבים ממקומות שונים. ייתכן שהיה בכוחה לעצור את מתקפת הצבא האדום, אשר הייתה עתה לאחר חודשים רבים של תנועה וסבלה מקווי אספקה ארוכים ומשחיקה של האנשים והכלים. ב 23 בינואר 1945 מינה היטלר את הימלר לעמוד בראש קבוצת הארמיות החדשה. הימלר היה חסר כל כישורים לפיקוד קרבי, אך קיבל עליו את המינוי. הוא הקיף עצמו במפקדים מן הוואפן אס־אס, והרחיק את קציני המטה הכללי שתכננו את המתקפה. המתקפה נוהלה בצורה בלתי מאורגנת, ואכן, תוך זמן קצר נעצרה. המחסום האחרון בין הצבא האדום לבין ברלין הוסר, למעשה. ב-18 במרץ 1945 לקה הימלר בשפעת ופרש למשכב. הגנרל גודריאן ביקרו במרפאה וניסה לשכנעו לפרוש מן הפיקוד על קבוצת הארמיות. ביום שלאחר מכן מסר הימלר את פיקודו לגנרל היינריצי. אולם בנקודה זו היה כבר מאוחר מדי, וקבוצת ארמיות הוויסלה כבר לא הייתה קיימת, למעשה.

מגעיו של הימלר עם בנות הברית

כבר בשנת 1943 הגיע הימלר למסקנה כי המלחמה אבודה, והחל לחשוש לעורו. באוגוסט 1943 הסכים הימלר לפגישה שערך מקורבו, עורך דין בשם לנגבן, עם גורמים מבעלות הברית המערביות בעיר ברן, על מנת לדון ב"שלום נפרד". הפגישה נתגלתה לראש האס-דה ולטר שלנברג, והוא אסר את לנגבן עם שובו לברלין. שלנברג, וכן סגנו של הימלר, מילר, העבירו את המסמכים המפלילים שמצאו אצל לנגבן למרטין בורמן והוא הציג אותם להיטלר. אין לדעת כיצד יצא הימלר בשלום מעניין זה, ודאי טען כי לנגבן נפגש עם מי שנפגש שלא בהסכמתו ושלא בידיעתו. היטלר תמיד סמך על ידידו, אותו כינה "טרוייא היינריך" (היינריך הנאמן). מכל מקום, לאחר העשרים ביולי הוצא לנגבן להורג, בגל ההוצאות להורג ששטף את גרמניה, והפרשה הושתקה סופית.

בשנת 1944 עמד הימלר מאחורי המשא ומתן שניהל אדולף אייכמן באמצעות הקולונל קורט בכר, תוך שימוש בישראל קסטנר וביואל ברנד, על שחרור מספר מסוים של יהודים מיהודי הונגריה שעמדו בפני השמדה, תמורת משאיות או תשלום. משא ומתן זה, שכונה בשם סחורה תמורת דם, היה אך בבחינת "יריית נסיון" למשא ומתן ישיר עם נציגי מעצמות המערב. במגעים אלו יצר קשר עם הדיפלומט השבדי פולקה ברנדוט וניסה לדון אתו על כניעה נפרדת למעצמות המערב, או על מתן חסינות אישית, תוך שהוא מחזיק בחיי מיליוני האסירים במחנות הריכוז כקלף מיקוח אישי. פגישות אלו התקיימו כארבע פעמים בין השנים 1944 – 1945, אך לא הובילו לכל תוצאה. פגישתם האחרונה התקיימה בעיר ליבק שעל חוף הים הבלטי, באפריל 1945. הימלר הגיע לפגישה כיורשו בפועל של היטלר, שעדיין היה חי, אך נצור בבונקר בברלין (ממנו נמלט הימלר עצמו ברגע האחרון). הוא ביקש מברנדוט להודיע לגנרל אייזנהאואר על כניעת הכוחות הגרמנים במערב, ואף חתם על מסמך שניסח ברנדוט. לפעולות אלו לא הייתה כל משמעות מעשית.

היטלר למד על פגישתו של הימלר עם ברנדוט ממבזק של סוכנות הידיעות "רויטר". זה היה יומו האחרון של היטלר, והוא עמד על סף התאבדות בבונקר אשר בברלין. כאשר קיבל את המברק פרץ בהתקף זעם, וציווה לאסור את הימלר כבוגד. מכיוון שלא היה בידו להגיע אל הימלר, הורה להוציא להורג באשמת בגידה את הרמן פאגליין, איש הקשר שלו עם האס.אס. שנתפס כמה שעות לפני כן, כשהוא לבוש בגדים אזרחיים, וניסה כפי הנראה להמלט מברלין. פאגליין זה היה נשוי לאחותה של אווה בראון עמה עמד הפיהרר להתחתן כמה שעות לאחר מכן.

בצוואתו ציווה היטלר כי "לפני מותי אני מגרש מן המפלגה וכן מכל משרותיו הממלכתיות את הרייכספירר של האס.אס. ושר הפנים לשעבר היינריך הימלר". במקומו של הימלר מונה קארל האנקה, נאצי זוטר יחסית, שהיה גאולייטר של המחוז שלזיה תחתית. היה זה סוף למערכת היחסים בין שני האישים – הימלר והיטלר – מערכת יחסים שהובילה אותם אל עצמה שעוד לא נודעה כמוה, ואל שפל של פשעים מהאיומים בתולדות האנושות.

סופו של הימלר

גופתו של הימלר לאחר התאבדותו במעצר

לאחר מותו של היטלר מונה גרוס אדמירל קרל דניץ ליורשו והקים ממשלה בעיר פלנסבורג. הימלר מונה בתחילה לממשלה זו, אך פוטר ממנה כמה ימים לאחר מינויו, ב-6 במאי 1945, כפי הנראה כצעד מצד הממשל החדש לניסיון לקבלת לגיטימציה מבעלות הברית (צעד זה לא הועיל, שכן כמה ימים לאחר מכן פוזרה "הממשלה" וכל חבריה נאסרו). כמה ימים הוסיף לשוטט ולנסות להפעיל את כוחותיו, אך גילה שעל אף שהיה השליט הבלעדי של אירופה כולה במשך כמה שנים, עתה הנו בבחינת פושע נמלט.

משהבין את מעמדו החדש גילח את שפמו, שם רטייה שחורה על עינו ולבש מדי חייל ז'נדרמריה צרפתי . ב-22 במאי נעצר בעיר ברמן על ידי יחידת צבא בריטית. בחקירה (שבה השתתף בין השאר חיים הרצוג – קצין מודיעין בצבא הבריטי ולימים נשיא מדינת ישראל) גילה את זהותו האמיתית, וכעבור יום התאבד בנשיכת גלולת ציאניד, שהייתה חבויה בתוך שן טוחנת בה נקדח חור מבעוד מועד.

משפחתו

בשנת 2005 פורסם כי גודרון בורוויץ (ילידת 1931), בתו של היינריך המתגוררת בפרבר במינכן, מסייעת לארגון שטילה הילפה ("עזרה שקטה", המממן הגנה משפטית ועוזר לפושעי מלחמה נאצים מאז 1946), ואף סיפקה לפושע נאצי מגורים מכספי הארגון.‏‏

בשנת 2005 פרסמה קטרין הימלר, (ילידת 1967), נכדתו של ארנסט הימלר, אחיו הצעיר של היינריך הימלר, את ספרה "האחים הימלר" המתאר את קורות המשפחה, משפחה הומניסטית ומשכילה עם שלושה בנים: גבהארדט, היינריך וארנסט שכולם שיתפו פעולה עם המנגנון הנאצי. ארנסט הימלר היה בעל עמדה בכירה בשירות השידור הנאצי ומת בסוף המלחמה, עם הפלישה לברלין. היא מתגוררת בברלין עם בנה. אבי בנה הוא ישראלי, בן לניצולי שואה.

ראו גם

• אננארבה

לקריאה נוספת

• ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1976.
• האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית פועלים (כרך שני), 1990.
• יואכים פסט, היטלר – דיוקנו של לא איש, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1986.
• אלן קלרק, מבצע ברברוסה: מלחמת רוסיה – גרמניה, 1941 – 1945, הוצאת מערכות, 1972.
• יואכים פסט, פני הרייך השלישי, הוצאת מערכות, 1987.
• קטרין הימלר: האחים הימלר-סיפורה של משפחה גרמנית, הוצאת "מטר", 2007.
• התר פרינגל: גזע הפורענות-המדענים של הימלר הוצאת "עברית", 2006.
• פיטר פדפילד, הימלר, תירגם מאנגלית אריה חשביה, הוצאת דביר, ספריית מעריב, 2008.

קישורים חיצוניים

• הספר "הימלר" מאת פיטר פדפילד
• היינריך הימלר במרכז המידע אודות השואה באתר יד ושם
• יצחק לאור, מצפון מיוסר ועידון תרבותי, באתר הארץ, 30.5.2008
• פקיד אפור ורב מרצחים – הביוגרפיה של הימלר, nrg
• גזע הפורענות מאת התר פרינגל, nrg
• אלי אשד, הצטדקותו של הינריך הימלר, "היקום של אלי אשד"
• הימלר התאבד, דבר, 25 במאי 1945