ארי דה לוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארי דה לוקה, 2006

אֶרי דה לוּקהאיטלקית: Erri de Luca; נולד ב-1950) הוא סופר איטלקי המתאר בספריו את נאפולי, עיר ילדותו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה לוקה נולד בנאפולי בשם הארי (Harry) למשפחה איטלקית-אמריקאית. סבתו של דה לוקה הגיעה ממדינת אלבמה שבדרום ארצות הברית, ואילו סבו היה נאפוליטני. הארי נקרא על שם דוד אמריקאי.

עד שנת 1955 התגוררה משפחתו של דה לוקה בשכונה ענייה בעיר. דה לוקה זוכר שכונת עוני זו ומתאר אותה בספריו. בצעירותו נהגה משפחתו לבלות בכל קיץ כשלושה חודשים באי איסקיה הסמוך לנאפולי' והשוני בין האי לבין העיר האפורה העניק לו, לימים, את המבט הייחודי המתאר את העיר: "עיר של סמטאות צרות, צפיפות, סגירות ומועקה"‏[1].

בהיותו בן 18 עזב את העיר. במהלך חייו התפרנס דה לוקה כפועל במפעל פיאט בטורינו, בו היה פעיל באיגוד העובדים ובארגון שביתות. כמו כן עבד כפועל בניין וכסבל.

בשנות השבעים היה שייך לשמאל הרדיקלי והיה חבר בתנועה הפוליטית הקיצונית "לוטה קונטינואה" ("מאבק מתמשך"), אשר התנגדה לכיבוש הישראלי בשטחים. בשנת 1972, בעקבות רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, התמתנו דעותיו של דה לוקה, והוא הפסיק להביע תמיכה במאבק הפלסטיני.

דה לוקה למד עברית ויידיש ותרגם לאיטלקית את ספר שמות, יונה, קהלת ומגילת רות.

ספרו הראשון "לא עכשיו, לא כאן" (באיטלקית: Non ora, non qui) - פורסם ב-1989, בהיות דה לוקה בן 40, ומהדורה חדשה יוצאת מאז מדי שנה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו שתורגמו לעברית:

  • אתה, שלי (Tu, Mio) ‏ (1989) - תורגם לעברית על ידי יורם מלצר ומנחם פרי ויצא לאור בסדרת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, בשנת 2003.
  • הר אדוני (Montedidio)‏ (2001) - תורגם לעברית על ידי מרים שוסטרמן-פדובאנו ויצא לאור בספריה החדשה בשנת 2003.
  • שלושה סוסים - יצא לאור בספריה החדשה ב-2004
  • לא עכשיו, לא כאן - יצא לאור בספריה החדשה ב-2005
  • היפוכו של אחד - יצא לאור בספריה החדשה ב-2006
  • בשם האם - יצא לאור בספריה החדשה ב-2007
  • נפליטני - יצא לאור בספריה החדשה ב-2008
  • היום שלפני האושר (Il giorno prima della Felicità)‏ (2009) - תורגם לעברית על ידי מרים שוסטרמן-פדובאנו ויצא לאור בספריה החדשה בשנת 2010

הספר הר אדוני זכה בצרפת בשנת 2002 בפרס פמינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]