טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן היה אירוע שבו רצחו טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור" אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן, שהתקיימה ב-1972.

תוכן עניינים 1 תחילת שנת 1972 2 השתלטות הטרוריסטים על הספורטאים 3 נסיון החילוץ 4 תגובת ישראל 5 הערות שוליים 6 קישורים חיצוניים 7 לקריאה נוספת

[עריכה] תחילת שנת 1972

בשנת 1972, עוד קודם לטבח הספורטאים, תקפו ארגוני הטרור הפלסטינים מספר יעדים ישראליים, הן בישראל עצמה והן בחו"ל. ב- 8 במאי 1972 חטפו חברי הארגון ספטמבר השחור מטוס של חברת סבנה שהיה בדרכו מבריסל לתל אביב. למחרת השתלטו כוחות מסיירת מטכ"ל על המטוס ושיחררו את בני הערובה, במה שנודע להיות מבצע סבנה. שלושה שבועות מאוחר יותר, ביצעו חברי ארגון הטרור "הצבא האדום היפני", שפעלו בשליחות החזית העממית, מתקפת טרור רצחנית בנמל התעופה בן-גוריון, והרגו 24 בני אדם. כן בוצעו פעולות שונות כנגד שגרירויות ישראליות.

[עריכה] השתלטות הטרוריסטים על הספורטאים

פעולת הטרור כונתה על ידי ארגון "ספטמבר השחור" בשם "מבצע בירעם ואיקרית". שמונת הטרוריסטים הפלסטינים שביצעו אותו היו מוחמד מסאלחה (מפקד הפעולה), יוסף נזאל (סגנו) ג'אמל אל ג'ישי, עדנאן אל ג'ישי, מוחמד ספדי, חאליד ג'אווד, אחמד שייח' טהה ועפיף אחמד חאמיד. המחבלים ידעו כולם גרמנית ועברו הכשרה צבאית ממושכת לקראת הפעולה. מתכנן הטבח היה אבו דאוד. לטענתו, את המבצע מימן אבו מאזן, לימים נשיא הרשות הפלסטינית.

בליל 4 בספטמבר, מעט לפני חצות, התקבצו השמונה במסעדה בתחנת הרכבת במינכן. הם ניגשו אל תאי שמירת החפצים, שם חיכו להם הנשק והתחמושת שהוטמנו מבעוד מועד, לבשו אימוניות (כדי לדמות לספורטאים) ונסעו בשתי מוניות אל הכפר האולימפי במינכן. ב-5 בספטמבר 1972, בשעה 04:10, ירדו מהמוניות שהביאו אותם סמוך לשער A25.

המחבלים חדרו לכפר האולימפי והשתלטו על דירה ששימשה את חברי משלחת ישראל לאולימפיאדה. במהלך ההשתלטות נרצחו מאמן ההיאבקות משה ויינברג ומרים המשקולות יוסף רומנו, אשר ניסו להתנגד למחבלים. תשעה חברים נוספים במשלחת ישראל נלקחו כבני ערובה.

בני הערובה היו דוד ברגר‏‏^[1], מרים משקולות; יוסף גוטפרוינד, שופט היאבקות; אליעזר חלפין, מתאבק; מארק סלבין, מתאבק; זאב פרידמן, מרים משקולות; קהת שור, מאמן קליעה; אנדריי שפיצר, מאמן סייף; עמיצור שפירא, מאמן אתלטיקה; ויעקב שפרינגר, שופט הרמת משקולות.

המחבלים דרשו את שחרורם של 232 מחבלים שהוחזקו בישראל ועוד שני מחבלים שנכלאו בגרמניה, ואיימו כי אם דרישתם לא תיענה, יוציאו להורג את בני הערובה. ממשלת ישראל סירבה לדרישה, ואילו ממשלת גרמניה, שרצתה להרחיק את האירוע מהאולימפיאדה כדי לאפשר למשחקים להימשך כסדרם, הסכימה לאפשר לחוטפים ולחטופים להגיע במטוס לתוניסיה. התוכנית הגרמנית הייתה כי במהלך המעבר למטוס בשדה התעופה ישתלטו כוחות הביטחון על החוטפים וישחררו את החטופים. במסגרת התוכנית הובילו שני מסוקים את המחבלים ואת בני הערובה מהכפר האולימפי לשדה התעופה הצבאי הגרמני פירסטנפלדברוק.

[עריכה] נסיון החילוץ

נסיון החילוץ נכשל כישלון צורב. בלילה שבין ה-5 ל-6 בספטמבר, במהלך הניסיון של משטרת גרמניה לחלץ את החטופים, נרצחו כל תשעת החטופים, בשעה שהיו כפותים בתוך המסוקים, ביריות ובהשלכת רימונים של שוביהם ושל כוח החילוץ הגרמני. חמישה מן המחבלים נהרגו במהלך ניסיון החילוץ, ושלושה מהם נתפסו בחיים. שוטר גרמני אחד נהרג מחילופי האש. ראש המוסד, צבי זמיר, היה עד לטבח.

בתחקיר מקיף שנעשה התברר כי כוח החילוץ הגרמני טעה טעויות רבות. המשטרה הציבה שוטרים רגילים, שלא היו מיומנים בצליפה, בנקודות בעיתיות שלא כיסו היטב את הזירה. כוח שהיה אמור להסתתר במטוס הריק ולהפתיע את המחבלים חשש לחייו ועזב את המטוס.

התחרויות האולימפיות הופסקו שעות אחדות לאחר שנודע על רצח שני הישראלים ותפיסת בני הערובה. לאחר סיומו הטראגי של האירוע החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לערוך טקס אזכרה לנרצחים באצטדיון האולימפי, ואחר כך להמשיך את התחרויות לפי התוכנית לאחר הפסקה של 24 שעות. ההחלטה זכתה לביקורת רבה. משלחת ישראל שבה לישראל, עם גופות חברי המשלחת שנרצחו, ולא המשיכה בתחרויות. מספר מצומצם של ספורטאים ממדינות אחרות החליטו לפרוש מהמשחקים.

שלושת המחבלים שנתפסו שוחררו ב-30 באוקטובר 1972, פחות מחודשיים לאחר האירוע, כאשר ממשלת גרמניה המערבית נכנעה לארגון "ספטמבר השחור", שחטף מטוס נוסעים של חברת "לופטהאנזה". בסרט התעודה "יום אחד בספטמבר" נטען כי המטוס נחטף בתיאום עם השלטונות הגרמניים, וכי המחבלים שוחררו משום שגרמניה לא רצתה להחזיקם בארצה וכך "למשוך אש" אליה מצידם של ארגוני הטרור.

[עריכה] תגובת ישראל

ערך מורחב – מבצע זעם האל

התגובה המיידית של מדינת ישראל לרצח הייתה מהלומה על בסיסי המחבלים בסוריה ובלבנון. בתקיפה אווירית מאסיבית זו, שנערכה ב-8 בספטמבר, נהרגו עשרות מחבלים.

בנוסף, בעקבות הטבח, החליטה ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, לחסל את כל חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים ברצח הספורטאים. המשימה הוטלה על "המוסד", שבמבצע זעם האל אכן הצליח להרוג, במאמץ שנמשך שנים אחדות, לפחות שמונה מהאחראים לרצח, ובהם מפקד הארגון, עלי חסן סלאמה, שחוסל בינואר 1979.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ‏דוד ברגר היא היחידי מה11 שנקבר בארה"ב ולא בישראל ‏

[עריכה] קישורים חיצוניים

• י"א חללי מינכן, באתר הוועד האולימפי בישראל
• תיאור הטבח, באתר ynet
• 'מתכנן הטבח במינכן עבד עם השב"כ הגרמני' באתר nrg

[עריכה] לקריאה נוספת

• אהרון קליין, חשבון פתוח - מדיניות החיסולים של ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.