שכונת מצוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שכונת מצוקה במומבי שבהודו. 66% מאוכלוסיית עיר זו חיים בשכונות מצוקה, אולם שכונות אלה מכסות רק 6% משטח העיר.[1] קצב גידול שכונות המצוקה בעיר גבוה מקצב גידול שאר חלקי העיר.[2]
שיכון "בלוק" שעל גגו חרכי ירי לצלפים. סמוך לקו העירוני במוסררה שבירושלים

שכונת מצוקה, שכונת עוני או משכנות עוני (לעתים סלאמס; מאנגלית: Slums) היא שכונה שדייריה הם באופן ברור עניים יותר מדיירי מרבית השכונות שבאותו יישוב.

מאה שערים. אחת מהשכונות העניות ביותר במדינת ישראל

אוכלוסייה ענייה מתקבצת בשכונות כשאלו הופכות לשכונות עוני משום שמחירי הדירות שם זולים יותר בהווה, ואוכלוסייה אחרת אינה מתעניינת בקניית דירות אלה משום שהן לא צפויות להעלות את ערכן בעתיד. עצם התקבצות אוכלוסייה ענייה בשכונה מסוימת מאיצה את קצב ירידת מחירי הדירות והתקבצות אוכלוסייה ענייה נוספת. הדבר נכון במיוחד עבור אוכלוסייה שיש לה בעיות סוציאליות בולטות כמו מובטלים היושבים בקרנות, נוער המתגודד ברחובות בלא השגחה הורית ובלא פעילות מוסדרת אחרי הצהריים, מהגרים או בני מיעוטים חסרי השכלה רלוונטית לעבודה מכניסה, שיכורים או עבריינים.

מחירי הדירות יכולים לרדת גם בגלל ליקויי בנייה קשים או מיקום גאוגרפי לא מוצלח. במקרים קיצוניים במיוחד שכונת עוני נוצרת במקום שאינו ראוי כלל למגורי אדם שבו מתקבצות משפחות חסרות בית רבות, כגון אזורים פתוחים שאינם מיועדים לבנייה על פי תוכנית הבינוי העירונית, בלא שירות עירוני, שבהם הדיירים מאלתרים אוהלים, פחונים וצריפים.

[עריכה] שכונות מצוקה בישראל

בישראל הפכו שכונות רבות לשכונות עוני או שנבנו ככאלה מלכתחילה, בשנות ה-50 וה-60, כאשר המדינה הכפילה את אוכלוסייתה בעקבות עלייה רבה של אוכלוסייה יהודית ענייה שנושלה מרכושה הן במהלך השואה, הן ביציאה ממדינות הגוש המזרחי והן במדינות ערב. חלק מהעולים שוכנו בצפיפות בבתים שננטשו על ידי פליטים פלסטינים ואחרים שוכנו בבניינים חדשים וזולים שנבנו בחיפזון, או שהמתינו במעברות עד שנבנו להם דירות כאלה.

דוגמאות:

[עריכה] ראו גם

[עריכה] הערות שוליים