שכונת מצוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שכונת מצוקה במומבי שבהודו. 66% מאוכלוסיית עיר זו חיים בשכונות מצוקה, אולם שכונות אלה מכסות רק 6% משטח העיר.[1] קצב גידול שכונות המצוקה בעיר גבוה מקצב גידול שאר חלקי העיר.[2]
שיכון "בלוק" שעל גגו חרכי ירי לצלפים. סמוך לקו העירוני במוסררה שבירושלים

שכונת מצוקה, שכונת עוני או משכנות עוני (לעתים סלאמס; מאנגלית: Slums) היא שכונה שדייריה הם באופן ברור עניים יותר מדיירי מרבית השכונות שבאותו יישוב.

מאה שערים. אחת מהשכונות העניות ביותר במדינת ישראל

אוכלוסייה ענייה מתקבצת בשכונות כשאלו הופכות לשכונות עוני משום שמחירי הדירות שם זולים יותר בהווה, ואוכלוסייה אחרת אינה מתעניינת בקניית דירות אלה משום שהן לא צפויות להעלות את ערכן בעתיד. עצם התקבצות אוכלוסייה ענייה בשכונה מסוימת מאיצה את קצב ירידת מחירי הדירות והתקבצות אוכלוסייה ענייה נוספת. הדבר נכון במיוחד עבור אוכלוסייה שיש לה בעיות סוציאליות בולטות כמו מובטלים היושבים בקרנות, נוער המתגודד ברחובות בלא השגחה הורית ובלא פעילות מוסדרת אחרי הצהריים, מהגרים או בני מיעוטים חסרי השכלה רלוונטית לעבודה מכניסה, שיכורים או עבריינים.

מחירי הדירות יכולים לרדת גם בגלל ליקויי בנייה קשים או מיקום גאוגרפי לא מוצלח. במקרים קיצוניים במיוחד שכונת עוני נוצרת במקום שאינו ראוי כלל למגורי אדם שבו מתקבצות משפחות חסרות בית רבות, כגון אזורים פתוחים שאינם מיועדים לבנייה על פי תוכנית הבינוי העירונית, בלא שירות עירוני, שבהם הדיירים מאלתרים אוהלים, פחונים וצריפים.

השפעת המגורים בשכונת עוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מחקרים מצביעים על השפעה שלילית של מגורים בשכונת עוני על מגוון מאפייני חיים כגון הישגי ילדים במערכת החינוך ותעסוקה אם כי השפעת השכונה על פרמטרים אלו חלשה ביחס לזו של מאפייני המשפחה עצמה‏[3]. על סמך ההנחה הזו נבנו תוכניות לפיזור אוכלוסייה ענייה ובפרט דיירים בדיור ציבורי בשכונות מבוססות יותר כדי לאפשר החלצות ממעגל העוני‏[4]. מעקב אחר דיירי דיור ציבורי שעברו משכונות עוני לשכונות מבוססות יותר (פחות מ10% עניים) העלה כי עצם היציאה משכונת העוני (בלי שנלווה אליה שיפור בהכנסת המשפחה) שיפר את הבריאות הנפשית והפיזית ואת תחושת הרווחה‏[5]. כך למשל בקרב מי שקיבלו סיוע בשכירות בשכונה מבוססת (קבוצה שנבחרה בהגרלה מקרב כלל המשפחות הזכאיות לתמיכה) היה שיעור השמנת היתר והסוכרת נמוך במובהק מאשר בקבוצה שנשארה בשכונות מצוקה‏[6].

חיברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

George C. Galster שבחן מנגנונים שונים בהם משפיעה הסביבה הפיזית והחברתית של שכונת העוני על הדיירים (דרך חיברות, חשיפה לאלימות ולהזנחה סביבתית, סטיגמה הנקשרת לדיירים, נגישות לשירותים חברתיים ולתעסוקה ועוד) הסיק ממטא אנליזה של מחקרים על שכונות עוני בארצות הברית כי קיימת "רמת סף" של ריכוז עוני בשכונה מעליה ניכרות ההשפעות השליליות שמקורן בחיברות. כך למשל עליה בסיכון לפשיעה, נשירה מבית הספר ומשך העוני אינה מופיעה כל עוד שיעור העוני בשכונה נמוך מ20%, מעל סף זה יש החמרה מהירה עד ל40% עוני שמעליו שוב אין השפעה לעליה נוספת באחוז הדיירים העניים. אפקט דומה נמצא גם בהשפעת השכונה על המוטיבציה לעבודה - סף של 15% עוני והתייצבות ב30%‏[7].

רשתות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגנון נוסף בו שכונת המצוקה מהווה מלכודת עוני היא צמצום הרשת החברתית - מעגל של חברים ומכרים שניתן להיעזר בהם כמקור לאינפורמציה או עצה. כך למשל נמצא במחקר בקרב דיירי שכונות מצוקה המאוכלסות אמריקאים אפריקאים באטלנטה כי לרבים מהם אין ולו אדם אחד מחוץ למשפחתם איתו יכלו להתייעץ בנושאים חשובים‏[8]. עם זאת חשיבותו של מנגנון זה שנויה במחלוקת משום שהרשת החברתית נקבעת לא רק מקרבה פיזית אלא מדמיון במוצא ובמעמד כך שלעניים בסביבה מעורבת יש מעט קשרים חברתיים עם שכנים שמצבם הכלכלי והחברתי מבוסס. כך למשל נמצא כי קשרים חברתיים של מהגרים מטורקיה בשכונות עוני בגרמניה עם שכנים גרמנים משפרת את מצבם התעסוקתי אך היקף הרשת החברתית הזו יורד כשעולה מספר השכנים ממוצא טורקי על 20% מאוכלוסיית השכונה. מחקרים נוספים הצביעו על השפעה חיובית של שכנים בעלי הכנסה בינונית אך לא של שכנים בעלי הכנסה גבוהה, כנראה בשל הקושי ביצירת קשרים חברתיים משמעותיים כשפער המעמדות רחב מידי‏[7].

פיקוח חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונות עוני מאופיינות בשיעורי אלימות גבוהים מעבר למה שניתן לצפות מצירוף הנתונים הדמוגרפים של הפרטים. הסוציולוג Robert J. Sampson מסביר את התופעה ביעילות נמוכה של פיקוח חברתי בשכונות בהם מרוכזת אוכלוסייה עניה. הפיקוח החברתי אינו מתמצה באכיפת חוק אלא ביכולת הקבוצה להסדיר את התנהגות חבריה בהתאם לעקרונות רצויים באמצעות מנגנונים א-פורמלים שמאפשרים, למשל, לשכנים להתערב כדי להגביל התנהגות רעשנית של בני נוער או לרסן שימוש לא הוגן של דייר במרחב הציבורי. יכולת הקהילה בשכונות מצוקה לפקח על התנהגות של פרטים בתוכה ולדרוש ביעילות שירותים חברתיים כגון שיטור או איכות סביבה מגבירה את הסיכוי לונדליזם ואלימות. נכונותו של תושב להתערב למען "טובת הכלל" תלויה במידה רבה באמון ההדדי ובסולידריות שבין התושבים והיא יורדת כשהכללים אינם ברורים, כששורר פחד וכשוהקשרים החברתיים נחלשים עקב תחלופת דיירים מהירה. סטטוס כלכלי חברתי נמוך מחליש, גם ברמה האישית, את תחושת השליטה של האדם בסביבתו; ברמת הקהילה הניכור והתלות שיוצר המחסור במשאבים מחלישים את יכולת הפיקוח החברתי גם כשהקשרים הבין אישיים חזקים‏[9].

שכונות מצוקה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הפכו שכונות רבות לשכונות עוני או שנבנו ככאלה מלכתחילה, בשנות ה-50 וה-60, כאשר המדינה הכפילה את אוכלוסייתה בעקבות עלייה רבה של אוכלוסייה יהודית ענייה שנושלה מרכושה הן במהלך השואה, הן ביציאה ממדינות הגוש המזרחי והן במדינות ערב. חלק מהעולים שוכנו בצפיפות בבתים שננטשו על ידי פליטים פלסטינים ואחרים שוכנו בבניינים חדשים וזולים שנבנו בחיפזון, או שהמתינו במעברות עד שנבנו להם דירות כאלה.

דוגמאות:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Slums, Stocks, Stars and the New India
  2. ^ Slums
  3. ^ Ellen, Ingrid Gould, and Margery Austin Turner. "Does neighborhood matter? Assessing recent evidence." Housing Policy Debate 8, no. 4 (1997): 833-866
  4. ^ Edward G. Goetz, Better Neighborhoods, Better Outcomes? Explaining Relocation Outcomes in HOPE V, A Journal of Policy Development and Research • Volume 12, Number 1 • 2010
  5. ^ Ludwig, Jens, Greg Duncan, Lisa Gennetian, Lawrence R. Katz, Ronald Kessler, Jeffrey R. Kling, and Lisa Sanbonmatsu. Neighborhood Effects on the Long-Term Well-Being of Low-Income Adults From All Five Sites of the Moving to Opportunity Experiment, 2008-2010
  6. ^ LUDWIG, Jens, et al. Neighborhoods, obesity, and diabetes—a randomized social experiment. New England Journal of Medicine, 2011, 365.16: 1509-1519
  7. ^ 7.0 7.1 Theory, Evidence, and Policy Implications The Mechanism(s) of Neighborhood Effects
  8. ^ Tigges, L.M., Browne, I. & Green, G.P. (1998). Social Isolation of the Urban Poor. Sociological Quarterly 39(1), 53-77
  9. ^ Sampson, R., Raudenbush, S. & Earls, F. (1997) Neighborhoods and Violent Crime: A Multilevel Study of Collective Efficacy. Science 277, pp. 918-924