בג"ץ קעדאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קעדאן נגד מינהל מקרקעי ישראל
Emblem of Israel.svg

בית המשפט העליון

ההחלטה ניתנה ב-8.3.2000
שם מלא של המקרה: 6698/95 בג"ץ בג"ץ 6698/95 עאדל קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל ואחרים, פד"י נד (1) 258
החלטת בית המשפט העליון:
קבלת העתירה- הקצאת קרקעות ליהודים בלבד היא מדיניות מפלה, אשר מהווה אפליה אסורה.
המותב:
חברי המותב: אהרון ברק, תיאודור אור, מישאל חשין, יעקב קדמי (שופט) ויצחק זמיר
דעות בפסק הדין:
הנשיא ברק קבע שעקרון השוויון מבוסס על היות מדינת ישראל מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית (ואין סתירה בין השניים). לכן, המדינה אינה רשאית להקצות משאבים באופן המבוסס על יחס מפלה בין יהודים לבין לא-יהודים.
השופט קדמי, בדעת יחיד, טען שכיוון שישראל היא מדינה יהודית, ניתן לאזן בין עקרון זה לבין ערך השוויון ואינטרסים נוספים. כיוון שמדובר בפסיקה תקדימית, אין להחילה בדיעבד.

יתר השופטים הצטרפו לדעתו של הנשיא ברק.


משפחת קעדאן בבקה אל גרבייה

בג"ץ קעדאן‏‏ הוא פסק דין של בג"ץ שקבע כי מדיניות החכרה של קרקעות ליהודים בלבד מהווה אפליה אסורה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עאדל ואימאן קעדאן היו תושבי באקה אל-גרבייה שחפצו להצטרף לאגודה השיתופית קציר, הסמוכה למקום מגוריהם, שיכלה להציע להם איכות חיים גבוהה שאינה זמינה ביישובם. לאחר שנדחתה בקשתם להתקבל ליישוב בשל היותם ערבים, פנו בני הזוג לאגודה לזכויות האזרח, ובאמצעות עורכי הדין נטע זיו ודן יקיר מהאגודה פנו לבית המשפט הגבוה לצדק בשנת 1995, שהחליט לדון בנושא בהרכב מורחב של חמישה שופטים. עוזי פוגלמן ייצג את המדינה, ואמנון גולדנברג את הסוכנות היהודית. בעתירה התקיימו שלושה דיונים בין השנים 1996 ל- 1998.

הדיון נסב על חוקיות החכרת הקרקעות מצד מינהל מקרקעי ישראל, שהוא גוף ממשלתי, לסוכנות היהודית, שכארגון יהודי לאומי, דואגת לאינטרסים של היהודים בלבד. הסוגיה שעמדה על הפרק היא האם מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, יכולה לתת יד לאפליה נגד אזרחיה הערבים, באפשרה לשם כך הקצאת קרקע ציבורית העומדת לרשותה ליהודים בלבד.

הפרשה עוררה דיון ציבורי נוקב. המוסדות הציוניים -- הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית והקרן הקיימת לישראל -- ניסו בכל דרך לסכל את קבלתה של המשפחה ליישוב. גם בקרב הציבור הערבי לא הייתה התלהבות רבה מהמאבק של משפחה ערבית להשתלב ביישוב יהודי, מתוך גישה שזו אינה הדרך לפתרון מצוקת הקרקעות של ערביי ישראל.

בפברואר 1998 זימן נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, דיון מיוחד ובו הציע לכל הצדדים למצוא פתרון בדרך של פשרה לבעיה ולהימנע מהכרעה שיפוטית, שכן לדבריו, זו אחת ההכרעות השיפוטיות הקשות ביותר שנתקל בה. בעקבות דיון זה מונה מפשר שיחד עם הצדדים ערך סיור בשטח בנסיון למצוא מגרש למשפחה "מעבר לגדר", דהיינו מחוץ לשטח היישוב קציר. לאחר חודשים ארוכים של נסיונות גישור שלא צלחו, התבקש בית המשפט להכריע בעתירה.

פסיקת בג"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסק-הדין שניתן במרץ 2000, התקבלה העתירה ונקבע כי דווקא מפני שמדינת ישראל היא יהודית, עליה לקדש את ערך השוויון ומכאן שהתרת התיישבות ליהודים בלבד היא בגדר הפרה של החוק. מתוך פסק דינו של הנשיא אהרן ברק:

"מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כלל כי המדינה תנהג באפליה בין אזרחיה... המדינה - מדינת יהודים היא; המשטר המתקיים בה - הוא משטר דמוקרטי נאור, המעניק זכויות לכלל האזרחים, יהודים כלא יהודים... אין, אפוא כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא - נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

יוזמות לשינוי החקיקה בעקבות הפסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שניתן פסק-הדין, הוגשה הצעת חוק של חבר הכנסת חיים דרוקמן שנועדה לעקוף את פסק-הדין[דרושה הבהרה], והממשלה החליטה לתמוך בה, צעד שעורר סערה. השר לשעבר בני בגין יצא, לאחר שלוש שנים שלא התבטא בפומבי, בגינוי חריף ואמר כי צר לו שהגענו "למצב שבו צריך לומר את המובן מאליו, שערבי, לא רק גופו אלא גם כבודו אינם הפקר. וערבים כקיבוץ, לא רק גופם אלא גם כבודם אינם הפקר". בשל המחאות חזרה בה הממשלה מתמיכתה, והליכי החקיקה לא הושלמו.

שמונה חודשים לאחר מתן פסק הדין פנה קעדאן לבג"ץ בדרישה שפסק הדין יבוצע. בג"ץ הפנה את משפחת קעדאן לוועדת הקבלה של היישוב עם הוראה שעובדת היותם ערבים לא תשמש קריטריון ישיר או עקיף לסירוב‏[1]. ועדת הקבלה של היישוב קציר השיבה את פניהם ריקם בנימוק של "חוסר התאמה". האגודה לזכויות האזרח פנתה שנית לבג"ץ בעניינם ובשנת 2004 הודיע המינהל שבעקבות גידול היישוב קציר כבר לא מופעלת בו ועדת קבלה ועל כן יוקצה למשפחת קעדאן מגרש ללא צורך בוועדת קבלה‏[2]. באוגוסט 2007, למעלה מעשר שנים לאחר שהחלו במאבקם, קיבלו בני הזוג קעדאן את האישור לבנות את ביתם ביישוב קציר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gad Barzilai, “Fantasies of Liberalism and Liberal Jurisprudence: State Law, Politics, and the Israeli-Arab-Palestinian Community.” The Israel Law Review, Vol.34 (2000): 425- 451.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]