מישאל חשין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מישאל חשין
Misha Cheshin.jpg
נולד 16 בפברואר 1936
בוגר האוניברסיטה העברית
השתייכות
תקופת כהונה 15 בינואר 1992 - 16 בפברואר 2006
תפקידים בולטים
פעילויות נוספות

מישאל חשין (נולד ב-16 בפברואר 1936 בביירות שבלבנון) כיהן כשופט בבית המשפט העליון בשנים 1992 - 2006, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, דוקטור למשפטים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישאל חשין נולד ב-16 בפברואר 1936 בביירות, בעת שמשפחתו שהתה בלבנון, גדל בתל אביב ובגיל 14 עבר לירושלים. אביו, שניאור זלמן חשין, היה שופט ומשנה לנשיא בית המשפט העליון, צאצא למשפחה מהיישוב הישן, וצאצא לרבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד. בשל סיבות רפואיות לא התגייס חשין לצה"ל, אך מאוחר יותר, כאשר כבר היה סגן פרקליט המדינה, התעקש לשרת במילואים בפרקליטות הצבאית.

ב-1953, בגיל 17, החל את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים את התואר בהצטיינות יתרה, ובגיל 26 קיבל תואר דוקטור למשפטים, בהנחייתו של פרופ' גד טדסקי. במשך שנים ארוכות שימש כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה זו.

ב-1962 הצטרף לפרקליטות המדינה בה התקדם עד שמונה ב-1973 לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. ב-1978, לאחר שאהרן ברק ויצחק זמיר הועדפו על פניו כיועצים משפטיים לממשלה, פרש והקים משרד עורכי דין פרטי. בין השאר, ייצג את נאשמי השב"כ בפרשת קו 300. בתקופה זאת הוא היה פעיל בלשכת עורכי הדין וכיהן כיו"ר המועצה הארצית של הלשכה‏[1].

ב-15 בינואר 1992 מונה לשופט בבית המשפט העליון. מינויו היווה את הפעם הראשונה מאז הקמת המדינה שבה עורך דין מהמגזר הפרטי נבחר ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון. המינוי העיד על הערכה רבה ליכולותיו של חשין כמשפטן, ועם זאת עלה חשש שהעדר "מזג שיפוטי" יפגום בתפקודו. ואכן, חשין היה ידוע כבעל רוח סוערת. לעתים קרובות העיר הערות חדות בדיון, יותר מהמצופה משופט. אופיו המיוחד משתקף בפסקי הדין שלו הכתובים בסגנון פיוטי יוצא דופן.

בשנת 2003 כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש עשרה. במסגרת זו הפסיק חשין מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה אריאל שרון ששודרה בשלושת הערוצים המרכזיים בנימוק כי היא תעמולת בחירות. במהלך כהונתו החליטה הוועדה שלא לפסול את מועמדותו של ברוך מרזל (למרות תמיכתו בהצעה), ולעומת זאת לפסול את אחמד טיבי, עזמי בשארה ובל"ד (למרות התנגדותו להצעות). בסופו של דבר, בית המשפט העליון התיר לכל המועמדים והרשימות הללו להתמודד.

ב-4 בינואר 2005 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, וב-16 בפברואר 2006, עם הגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות.

לאחר מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לתפקיד שר המשפטים בפברואר 2007, ובעקבות הצהרותיו על כוונתו לחולל רפורמה שנויה במחלוקת שתצמצם את סמכויותיו של בית המשפט העליון, אמר חשין בראיון בשידור חי לרשת ב' "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו"[2]. בראיון אחר תקף את גישתו של אהרן ברק לזכויות האדם,‏[3] אך התנצל על כך לאחר פרסום הראיון.‏[4]

בשנת 2007 קיבל את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון על מלחמתו בשחיתות ועל כך ש"נהג בחומרה בנבחרי ציבור שסרחו והתבטא בפומבי נגד קלקול המידות במגזר הציבורי".

בשנת 2010 קיבל את פרס גורני למשפט ציבורי מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשין נשוי לרות חשין, מנהלת הקרן לירושלים ובת למשפחת סלומון, ממייסדות חברת טבע. גיסה היה יו"ר טבע, אלי הורביץ. מנישואים אלה נולדו לזוג חשין שלושה ילדים. בנוסף, לחשין בת מחוץ לנישואים שנולדה בשנת 1983 כתוצאה מיחסים עם מתמחה שלו לשעבר, תמר גולן. חשין סירב לפגוש את בתו במשך שנים רבות עד לאחר שיצא לגמלאות (אך שילם מזונותיה לאחר שהוכחה אבהותו)[5].

בנו, שניאור חשין, נהרג ב-18 ביוני 2010 בתאונת פגע וברח, בעת שרכב על אופניו.‏[6].

בתו הבכורה מרות חשין, אפרת, היא מדריכת איינגאר-יוגה.

אחיו הוא אמיר חשין, לשעבר יועץ ראש עיריית ירושלים לענייני התושבים הערבים בעיר.

בן דודו הוא דוד חשין, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, שכיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון בשנת 2006.

פעילותו השיפוטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו השיפוטית של חשין לא הייתה חד ממדית, ופסקי הדין שלו מעידים על השקפת עולם מורכבת. הוא התנגד באופן חריף, בדעת מיעוט, להריסת בתים של מחבלים כענישה. מצד שני, פנה לפרקליטה ערביה בדיון על עתירת ארגוני שמאל שניסו להטיל הגבלות על פעילות צה"ל בשטחים: "הדבר הזה מסכן את החיילים. הבן שלי משרת בשטחי A, לא שלך"‏[7]. בדצמבר 2003, כשהביע התנגדות לאיסור גורף על מכירת חזיר, עורר חבר הכנסת החרדי, מאיר פרוש, סערה כאשר כינה אותו בתגובה "חזיר", והוצא מישיבת הכנסת על ידי היו"ר ראובן ריבלין[8].

בדרך כלל אפשר לציין את חשין כמי שנקט קו ליברלי בענייני כלכלה ובענייני דת ומדינה. גישתו הייתה שיש להצר ככל האפשר את סמכויותיהם של בתי-הדין הדתיים בישראל.

פסילת חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסק דין בנק המזרחי התנגד חשין באופן חריף לרעיון שלפיו חוקי היסוד הם בגדר חוקה, תזה שבה דגל נשיא בית המשפט אהרן ברק, וכן לטענה שחוקי היסוד נמצאים ברמה "חוקתית" ועליונים על החוקים הרגילים, וטען שאין לכנסת סמכות לכונן חוקה לישראל, ושסמכותה להגביל את עצמה בחקיקה מוגבלת: היא יכולה לדרוש רוב עתידי של 61 חברי כנסת לתיקון חוק או חוק יסוד, ולא יותר, וכן היא יכולה להטיל הגבלות על מהותה של חקיקה עתידית (כפי שנעשה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק), אך חקיקה מאוחרת עדיין תוכל לצמצם את היקפה של ההגבלה הזו, כל עוד היא תעשה זאת במפורש. מהטעם האחרון הוא תמך בסמכות העקרונית לפסול חוקים בגלל סתירה לאחד משני חוקי היסוד הללו, כל עוד לא צוין בהם במפורש שהם תקפים "על אף האמור בחוק היסוד". מנגד, יתר שופטי ההרכב המורחב פסקו שחוקי היסוד אכן עליונים על חוקים רגילים ושלכנסת יש סמכות לכונן חוקה ולחוקק חוקי יסוד חוקתיים ובכך להגביל את עצמה בחקיקה, הן פורמלית (רוב מיוחד, כיתוב מתאים בחוק) והן מהותית (דרישות על אופי החקיקה), ושבית המשפט רשאי לפסול חקיקה שאינה עומדת בתנאים אלה.[9]

בשנת 2006 פסק, בדעת יחיד (מתוך הרכב של 9 שופטים), שיש לקבוע שחוק טל הדוחה את גיוסם של תלמידי ישיבות בטל, אך לא מפני סתירה לחוק יסוד, אלא בטענה שהוא סותר את קיומה של ישראל הן כמדינה יהודית (בשל פגיעתו בביטחון) והן כמדינה דמוקרטית (בשל פגיעתו בעיקרון השוויון)‏[10].

חופש הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדת המיעוט של השופט חשין בכל הנוגע לחופש הביטוי הייתה חריגה בביהמ"ש העליון. העמדה הרווחת רואה כל ביטוי כחוסה תחת חופש הביטוי (אף שרמת ההגנה על ביטויים שונים עשויה להיות שונה). לעומת גישה זו, סבר חשין כי קיימים ביטויים שחופש הביטוי אינו חל עליהם. ידועה התבטאותו העוקצנית לפיה "לא כל קרקורים הבוקעים מחדרי בטן זכאים לחסות תחת כנפי חופש הדיבור". כך, קבע בדעת מיעוט בפרשת "קידום", כי הביטוי המסחרי אינו חוסה תחת חופש הביטוי, והצדיק את פסילת התשדיר בו נאמר "לך תצטיין". בפרשת "ערוץ פלייבוי" העלה את הסברה לפיה ייתכן שגם הביטוי הפורנוגרפי, אינו חוסה תחת חופש הביטוי, אף שנמנע מלהכריע בשאלה זו. בשני פסקי הדין הללו הביעה השופטת דליה דורנר את דעת הרוב ההפוכה.

הוא התנגד בלשון נרגשת ובציטוטי שירה להקרנת הסדרה "משפט קסטנר", פרי עטו של המחזאי מוטי לרנר, המטיל רבב בדמותה של חנה סנש, הוא גם התנגד להתערבות בהחלטה לפסול את הסרט "אימפריית החושים".

פרשת הוד-חפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לשיקול דעתו השיפוטי של חשין היא פסיקתו בפרשת הוד-חפר. בדצמבר 2001 פסק חשין שאסור לרבנות הראשית לשלול את תעודת הכשרות ממשחטת "הוד מעולה" (בעמק חפר), רק בשל העובדה שהיא מוכרת בנפרד גם בשר לא כשר‏[11]. הרבנות החזירה את ההכשר, אך פירסמה כי הכשרות ניתנה בצו בית המשפט, בניגוד לדעתם של הרבנים. עקב כך בוטלו הזמנות מהמשחטה והדיון חזר לבית המשפט. בספטמבר 2002 פסק חשין כי הרבנות הראשית לא צייתה לבג"ץ וביזתה את בית המשפט: "ואולם מהותה (של העתירה), מהות היא של הליך בזיון בית המשפט... כך בראש חוצות ובמופגן, עושה הרבנות הראשית לסיכול ולביטול פסק דין של בית המשפט הגבוה לצדק"‏[12]. חשין אף קרא ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להעמיד לדין את הרבנים שהיו מעורבים בפרשה, וכן קרא לכנסת לבטל את חוק איסור הונאה בכשרות, משום שהרבנות עשתה בו שימוש שלא כהוגן.

עבירות צווארון לבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישתו לעבריינות צווארון לבן הייתה כנראה המחמירה בבית המשפט. הוא הורה על דיון נוסף בזיכויו של שמעון שבס ונקט עמדת מיעוט תקיפה כשהתנגד למינויו של צחי הנגבי לשר לביטחון פנים. בהרכב של שבעה שופטים היה יחיד בדעתו כי יש מקום לבדוק שוב את החלטתו של מני מזוז בעניינו של אריק שרון בפרשת "האי היווני".

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק האזרחות והכניסה לישראל

במאי 2006 התפרסמה פסיקתו המפורסמת האחרונה של חשין לפני פרישתו. פסק הדין עסק בשאלת חוקתיותו של חוק שאוסר באופן כמעט גורף על איחוד משפחות של בני זוג ערבים-ישראלים עם בני זוגם הערבים מאזורי יהודה, שומרון וחבל עזה. בית-המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בהרכב מורחב של 11 שופטים, דחה את הטענה שיש לבטל את החוק בשל היותו בלתי חוקתי. פסק הדין המרכזי בדעת הרוב היה של מישאל חשין. בפסק דין עקרוני ונחרץ, פסק חשין שהזכות לכבוד האדם אינה גוזרת מתוכה חובה חוקתית המוטלת על המדינה להתיר כניסה לישראל לאזרחים זרים שנישאו לאזרחי המדינה, ומדינת ישראל, ככל מדינה בעולם, רשאית להגביל בחוק הגירתם של אזרחים זרים לישראל, בהם בני זוג של אזרחי ישראל.

סגנון הכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט חשין ידוע בסגנונו הייחודי. הוא נהג להאריך במילים ולהרבות בציטוטים מן המסורת היהודית ומספרים ידועים (מבעד למראה ומה אליס מצאה שם[13], למשל). הוא פלפל את כתיבתו במליצות ונקט בביטויים ציורים וססגוניים. הוא הרבה גם להשתמש בשפה עוקצנית יחסית לשפה הסטרילית והמדודה הנהוגה על ידי שופטים בדרך כלל. על אורכם של פסקי-דינו ועל סגנונם נמתחה ביקורת מצד משפטנים ועורכי-דין, המבכרים פסקי דין ברורים, קצרים וממוקדים. מנגד, רכש לו השופט "עדת מעריצים" בקרב הסטודנטים למשפטים, אשר קריאת פסקי-דינו מתבלת את שגרת הקריאה היבשה והמונוטונית לה הם נדרשים במהלך לימודיהם.

להלן שש דוגמאות קצרות לסגנונו המיוחד של השופט חשין:

  • חבריי הנשיא שמגר והנשיא ברק הניפו חרמש ומגל, ולא הניחום מידיהם עד רדת יום בקוצרם בשדה חוקי-היסוד. אך מעט לקט, שיכחה ופאה הותירו אחריהם. מתוכם אמרתי אאסוף אל חיקי שתיים-שלוש שיבולים, אותן אטחן ומהן אאפה את פיתי-שלי. (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, עמ' 507-508)
  • הברבור אשר בצעירותו, בהיותו ברבורון, לא היה בחברת הברווזים אלא ברווזון מכוער, גדל והיה לברבור יפה, ברבור -בין-ברבורים. ואולם עצם העובדה שאותו ברבור גדל בין ברווזים היה בה, בדרך הטבע, כדי להשפיע על דרכיו, על מינהגותיו, על המנייריזמים שלו. רצונו המודע והלא-מודע של הברבור להידמות לסביבתו השפיע על התנהגותו, ועל-אף היותו ברבור, התנהגותו במובנים מסוימים הייתה התנהגות של מעין-ברווז. (רע"פ 2976/01)
  • דגל ישראל אין הוא 'סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו'. דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם הן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט. (רע"פ 3904/96)
  • "יש קוקטייל תרכובות כימיות הקרוי "מי מלך". המדובר הוא בחומצה גופרתית ובחומצה מלחית שעירבובן זו בזו יוצר תערובת שבכוחה להמיס (כמעט) כל חומר שהוא. בענייננו שלנו נתערבבו שני אלה: "הלכת קינזי" והעומס הקשה המוטל על בתי-המשפט. התערובת של השניים בכוחה להמיס צדק, ואכן ממיסה היא צדק. אם יש צורך בדוגמה, הרי היא לפנינו" (בש"פ 7971/01, מדינת ישראל נ' דני טיקמן ואח',תק-על 2001(4), 25 ,עמ' 26)
  • "מושג התנאי מכללא - וכמוהו מושג החוזה מכללא - האכילנו מרורות לא מעטים בהתפתחות דיני עשיית עושר ולא במשפט... ולאחר שגירשנוהו בבושת פנים מעל פנינו, כך נעלה אותו באוב ונלמד תורה מפי רוח רפאים?" (ע"א 3666/90)
  • "לבירור הדברים שומה עלינו לנתק עצמנו מעט מזחילה במבוכיה של הוראת סעיף 7(6) לחוק הפיצויים - ממילה למילה ומפסוק לפסוק - ולהגביה עצמנו מעלה מעלה, לבחינתו של דבר החוק מגבוה, על רקע פרישתו הכוללת ותכליתו. הדג במים לא יראה אלא את אשר סביבותיו ואילו הנשר בשמים ידע מניין יבוא הנהר ולאן ילך. ואנו נבקש לנו כי נדע לשחות כדג אך גם כי נדאה כנשר" (רע"א 2853/96).

ראו דוגמה נוספת בערך כשאת אומרת לא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישאל חשין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עו"ד רון גזית, עם פרישתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, לשכת עורכי הדין בישראל, 19 בפברואר 2006
  2. ^ אבירם זינו, חשין: מי שירים יד על העליון, אגדע את ידו, באתר ynet‏, 7.2.2007
  3. ^ יובל יועז, חשין על ברק: "הוא מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם", באתר הארץ
  4. ^ יובל יועז, חשין מתחרט על דבריו למוסף "הארץ", כי השופט ברק "מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים בשביל זכויות אדם", באתר הארץ
  5. ^ יובל יועז, התמחתה בעליון, באתר הארץ, 8.12.2006
  6. ^ רענן בן צור, חברו של ההרוג: רכבתי לפניו והבחנתי שלא הגיע, באתר ynet‏, 18.6.2010
    "בן אהוב, אל תלך, חזור אלינו", באתר ynet‏, 21.6.2010 - הספדו של מישאל חשין על קבר בנו
  7. ^ נדחו שלוש עתירות נגד מדיניות הסיכול הממוקד ערוץ שבע 30/01/02
  8. ^ פרוטוקול מליאת הכנסת מיום 9 בדצמבר 2003, עמודים 35-38
  9. ^ ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221.
  10. ^ בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נגד הכנסת ואחרים, ניתן ב-11.5.2006
  11. ^ בג"ץ 7203/00 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נגד מועצת הרבנות הראשית ואחרים, ניתן ב-12.12.2001
  12. ^ בג"ץ 77/02 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נגד מועצת הרבנות הראשית ואחרים, ניתן ב-5.9.2002
  13. ^ רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, פ"ד נח(1) 199, עמ' 253-254


יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית
מנחם דונקלבלוםיצחק אולשןשמעון אגרנטיואל זוסמןצבי ברנזוןמשה לנדויאלפרד ויתקוןחיים כהןאליהו מנימשה עציונייצחק כהןמאיר שמגרגבריאל בךמרים בן פורתאליעזר גולדברגאברהם חלימהתיאודור אוראליהו מצאמישאל חשיןדליה דורנריעקב טירקלדורית בינישאליעזר ריבליןאילה פרוקצ'יהמרים נאוראליקים רובינשטיין Knesset building.jpg
דגל ישראל
משנים לנשיאי בית המשפט העליון
משה זמורה · יצחק אולשן · שניאור זלמן חשין · שמעון אגרנט · משה זילברג · יואל זוסמן · משה לנדוי · חיים כהן · יצחק כַּהן · מאיר שמגר · מרים בן פורת · מנחם אלון · אהרן ברק · שלמה לוין · תאודור אור · אליהו מצא · מישאל חשין · אליעזר ריבלין · מרים נאור האומות המאוחדות