חיים דרוקמן
| חיים דרוקמן | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 15 בנובמבר 1932 ט"ז בחשוון ה'תרצ"ג |
| עיסוק נוסף | יו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא |
| כנסות | 9 - 11, 15 |
| סיעות | מפד"ל, מורשה |
| תפקידים בולטים | |
הרב חיים מאיר דרוקמן (נולד בט"ז בחשוון ה'תרצ"ג, 15 בנובמבר 1932) הוא רב, מחנך ומנהיג ציבור ציוני דתי. מכהן כראש ישיבת אור עציון, יושב ראש מרכז ישיבות בני עקיבא וחבר ההנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא. בעבר כיהן כחבר כנסת וסגן שר הדתות. בשנים 2004-2012 כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
נולד בקוטי (קיטוב), פולין, כיום אוקראינה. לאחר הסכם ריבנטרופ מולטוב, כשברית המועצות כבשה את העיירה, נשלח לבית ספר ביידיש של היבסקציה, שם הוכרחו הילדים להגיע ללמוד בשבת. לאחר הכיבוש הנאצי הסתתר עם הוריו במחבוא שנחפר מתחת לבית דודו באזור הלא יהודי של העיירה. בקיץ תש"ב נמלטו הוריו ביחד עימו לצ'רנוביץ שהייתה אז תחת שלטון רומניה, שם שהו במשך שנה. בחלק מהזמן שהה בבית יתומים. בהמשך מסרו אותו הוריו לזוג יהודים חשוכי ילדים שקיבלו סרטיפיקטים והם העלו אותו יחד עמם לארץ ישראל, בחודש אב ה'תש"ד (אוגוסט 1944), באחת משלוש הספינות שהפליגו בים השחור מקונסטנצה לאיסטנבול. על פי התוכנית המקורית היו אמורים דרוקמן והוריו המאמצים להפליג על המפקורה, אולם הם איחרו והועלו על ספינה אחרת ובכך ניצלו חייהם מגורלה של הספינה, שטובעה בידי צוללת וכמעט כל נוסעיה נספו[1]. לאחר המלחמה, עלו הוריו ארצה, ומשפחתו שוב התאחדה.
בארץ ישראל למד במוסד "עלייה" בפתח-תקווה, בישיבת בני עקיבא כפר הרואה ובישיבת "מרכז הרב" בירושלים אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק (הרצי"ה קוק).
בשנת תשי"ד נמנה עם מדריכי שבט "איתנים" של בני-עקיבא, שבין חניכיו היו זלמן ברוך מלמד, יעקב פילבר, צפניה דרורי, בנימין הרלינג, ידידיה כהן ושבתי זליקוביץ, שייסדו את ישיבת כרם ביבנה. בשנים 1955-1956 יצא בשליחות תנועת בני עקיבא לארצות הברית. לימד אמונה בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב אליעזר ולדמן ושניהם הוציאו לאור מחדש את ספרו של הרב קוק - "אורות התשובה".
לימים הקים את ישיבת ההסדר אור עציון, הדוגלת במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. מכהן כחבר הוועד המנהל של איגוד ישיבות ההסדר ובעל השפעה רבה על הקשר שבין ישיבות ההסדר וצה"ל. כיום הוא הדמות הרבנית הסמכותית של "בני עקיבא".
בבחירות לכנסת ה-9 בשנת 1977 נכנס לראשונה לכנסת מטעם סיעת המפד"ל. הכנסתו לרשימת המפד"ל נעשתה לאחר שהרצי"ה קוק דרש זאת ממנו ומהמפד"ל. למרות דרישת הרצי"ה שהוא ימונה לשר החינוך, המפד"ל מינתה לתפקיד את זבולון המר, והרב דרוקמן שימש כח"כ מן המנין. בממשלת בגין השנייה, בשנת 1981, מונה כסגן שר הדתות. הוא פרש מהתפקיד לאחר 7 חודשים (2 במרץ 1982) בשל אישור הנסיגה מחבל ימית בכנסת. בשנת 1983 פרש מהמפד"ל והקים את "מחנה הציונות הדתית" (מצ"ד) ויחד עם פועלי אגודת ישראל הקים את "מורשה", במסגרתה התמודד בבחירות לכנסת ה-11 (בשנת 1984). ב-1986 פרש מ"מורשה" וחזר והצטרף למפד"ל. הוא פרש מהכנסת ב-1988. לקראת הבחירות לכנסת ה-15 (בשנת 1999) נתבקש לשוב ולכהן בכנסת, והוא 'הוצנח' למקום ה-2 ברשימת המפד"ל לכנסת ה-15, וכיהן במסגרתה בכנסת עד 2003.
היה פעיל בתנועת "גוש אמונים". בזמן פינוי ישובי סיני ירד עם משפחתו ותלמידיו לחבל ימית עד לפינוי. לאחר מעצר המחתרת היהודית אמר לאנשיה שבעקרון הם פעלו לא כמו שצריך, אולם הוסיף ברמז ש"אם היה נעשה רק המעשה של הפגיעה בראשי הערים הערביות ביו"ש הכל היה נראה אחרת"[2].
ב-כ"ג בחשוון תשנ"ד, 7 בנובמבר 1993 נפצע בפיגוע ירי שבוצע לעבר רכבו בדרכו לקרית ארבע. בפיגוע נהרג נהגו, אפי איובי, תושב כפר דרום. השב"כ שחשש שזהו נסיון התנקשות ברב העמיד שמירה בסמוך לביתו במרכז שפירא למשך מספר חודשים.
בשנת 1997 עמד בראש הוועדה לגיור קטינים שהגישה את המלצותיה לראש הממשלה. בראשית שנת 2004 החל לכהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה, ובפברואר 2012 פרש מהתפקיד.[3] במהלך תקופת כהונתו חתם על כ-50 אלף תעודות גיור.
בשנת 1999 שיגר אליו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין מכתב נזיפה חמור על כך שלא עירב את המשטרה בפרשת ההטרדות המיניות בישיבת "נתיב מאיר" אשר הגיעה לידיעתו, והעדיף למצות בירור פנימי תוך הרחקת החשוד מהתלמידים[4], בשנת 2010 הגן על הרב מוטי אלון שנחשד במעשים מגונים וקבע כי אין לחשוש מלהתייעץ עמו.[5] בשנת 2011 העניקה אוניברסיטת בר אילן לרב תואר ד"ר של כבוד, על פועלו בתחום החינוך ובתחום הגיור.[6]
[עריכה] כאב בית הדין לגיור
במרוצת השנים כיהן הרב דרוקמן כאב בית דין לגיור במחוז הדרום והנהיג מדיניות שנועדה להגדיל את מספר המתגיירים. בקרב רבנים חרדים הייתה התנגדות למדיניות זו ובשנת 2008 הרכב של שלושה דיינים של בית הדין הרבני הגדול בראשות הרב אברהם שרמן, שדן בשאלת תקפות גיורה של אישה שהתגיירה בבית דינו של הרב דרוקמן, מתח ביקורת חריפה על הרב ועל גיוריו[7]. בעקבות תלונה שהגיש הרב דרוקמן קבעה נציב תלונות הציבור על שופטים, טובה שטרסברג-כהן, כי הרב שרמן הסתמך "על תיק עלום שלא הוצג כראיה" והמליצה להדיחו, המלצה שנתמכה על ידי שר המשפטים דניאל פרידמן [8] אך הוועדה למינוי דיינים לא אישרה המלצה זו.
בסוף 2008 פנה היועץ המשפטי מני מזוז לבג"ץ, וביקש מהם לפסול את החלטות בית הדין הרבני באשדוד ובית הדין הרבני הגדול ולהכיר בגיוריו של הרב דרוקמן[9].
[עריכה] משנתו החינוכית
הרב דרוקמן נמנה עם תלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה קוק. בזמן המחלוקת הגדולה בין תלמידי הרב אברהם שפירא לתלמידי הרב צבי טאו בישיבת מרכז הרב, היה הרב דרוקמן דמות המקובלת על שני הצדדים ולא נכנס לתוך המחלוקת.
בפולמוס הגדול סביב סירוב פקודה לא נקט עמדה רשמית. בפועל, הורה לתלמידיו לנסות להתחמק כמידת יכולתם ולסרב רק אם לא תהיה שום ברירה אחרת. בראיון עימו במעריב, בעקבות פרשת הגיורים שתוארה לעיל, אמר הרב ש"מותר לסרב במקרה של פינוי יישובים יהודיים, כשלא מסכימים לשחרר אותך מזה". לדעתו, המקרה דומה לאדם עם יד שבורה "אם למשל הייתה לי יד שבורה לא היו מטילים עלי לסחוב דברים, נכון? אז כך גם אם יש לי לב שבור. אני לא מסוגל לעשות את זה. אני חושב שצריך להתחשב בזה". הוא מדגיש תמיד שמדובר במצב כמו של גוש קטיף, שהשלטון עובר לידי גויים, אולם אם השלטון באזור נשאר של יהודים אז למרות הזדהותו עם המפונים הוא לא יורה לסרב[10].
[עריכה] משפחתו
הרב דרוקמן נשוי לד"ר שרה, רופאה, בתו של פרופ' יעקב נחום אפשטיין, ואב לתשעה ילדים[11]. גר במרכז שפירא. חתנו הרב אלישיב הכהן, ראש ישיבת בני עקיבא "בית שמואל" בחדרה.
[עריכה] מתלמידיו
- הרב מרדכי אלון - ראש ישיבת הכותל
- חתנו, הרב שמעון לפיד - ראש הכולל בישיבת אור עציון
- הרב אשר אבידן - רב המושב זרחיה
- חתנו, הרב עוזי ביננפלד - ראש המדרשה לבנות "אורות עציון"
- הרב חיים אירם - רב היישוב "אלעזר"
- הרב בנימין רקובר, עורך כתביו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
- חתנו, הרב אלישיב הכהן - ראש ישיבת בני עקיבא "בית שמואל" בחדרה
- הרב ארלה הראל, לשעבר ראש ישיבת שילה
- הרב יצחק ניסים - ראש המכינה קדם צבאית "אלישע"
- הרב ערן מרגלית - רב היישוב כרמי צור
- הרב אליעזר אלטשולר - רב היישוב "סוסיא"
- הרב שמואל (מולי) רוזנפלד - רב הקיבוץ חפץ חיים (קיבוץ)
- הרב אורי סמט - רב הקיבוץ מגדל עז שבגוש עציון
- הרב בעז שרמן - ראש המכינה הקדם צבאית קריית מלאכי
- הרב חנוך חיימוביץ - לשעבר רב היישוב ענב
- הרב נעם פרל - ראש הישיבה התיכונית בסוסיא
- הרב שמואל (מולי) וייס - ראש מדרשת טל מנשה
- הרב דוד דודקביץ' - רב הישוב יצהר
[עריכה] מכתביו
- נתיבי אור - שיחות שליקט וערך תלמידו, דוד שניאור
- אורות עציון - כתב עת שנתי, בהוצאת ישיבת אור עציון
- קמעא קמעא - ספר בענייני גאולת ישראל במדינתו, בהוצאת ישיבת אור עציון, תשע"א
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רשימת המאמרים של חיים דרוקמן באתר רמב"י
- רשימת המאמרים של חיים דרוקמן, באתר רמבי"ש
- חיים דרוקמן, באתר הכנסת
- שיעורי הרב חיים דרוקמן מאתר מכון מאיר
- שיעורי הרב חיים דרוקמן מאתר ישיבת אור עציון
ראיונות:
- הרב דרוקמן - זכרונות ילדות, ראיון של הרב הראל כהן עם הרב דרוקמן באתר ישיבה.
- מוטי לוי, הרב דרוקמן: לא תקום מדינה פלסטינית בספטמבר, באתר וואלה!, 17 במאי 2011
[עריכה] הערות שוליים
- ^ הרב דרוקמן - זכרונות ילדות, ראיון של הרב הראל כהן עם הרב דרוקמן באתר ישיבה
- ^ אחים יקרים, חגי סגל עמ' 232
- ^ פרוטוקול מס' 155 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אתר הכנסת
- ^ מיכל גולדברג וטובה צימוקי, "הרב לכד נערים תמימים וכפה עליהם מין נתעב", ידיעות אחרונות, 19.11.99
- ^ קובי נחשוני: הרב דרוקמן: אין מה לחשוש מהרב אלון
- ^ דוקטור (של) כבוד הרב דרוקמן, בערוץ "אורות - טלוויזיה יהודית"
- ^ פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול
- ^ שחר אילן ואנשיל פפר, פרידמן מקדם את הדחת חבר בית הדין הרבני שביטל הגיורים, באתר הארץ, ספטמבר 2008
- ^ מזוז דורש: להכיר בגיורי הרב דרוקמן, 24.9.2008, אתר nrg
- ^ מעריב, סופשבוע 13.6.2008
- ^ ריאיון עם ד"ר שרה דרוקמן
