בואינה צרפתי גרפינקל
 | |
| בואינה צרפתי ביום חתונתה למקס גרפינקל | |
| לידה |
15 בנובמבר 1916 סלוניקי, יוון  |
|---|---|
| פטירה |
23 ביולי 1997 (בגיל 80) מונטריאול, קנדה |
| מדינה |
יוון |
| שפות היצירה |
יוונית |
  | |
בואינה צרפתי גרפינקל (Bouena Sarfatty Garfinkle; 15 בנובמבר 1916 – 23 ביולי 1997) הייתה משוררת לאדינו ילידת סלוניקי, פריטיזנית בתקופת השואה ופעילה בהעלאת שארית הפליטה לארץ ישראל.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בואינה (טובה) צרפתי נולדה בסלוניקי למשפחה ספרדית ידועה. אביה משה נפטר בהיותה בת 3. אחיה הבכור אליהו שימש כראש המשפחה, שכללה אותה, שלוש אחיותיה הבוגרות ואחותה הקטנה רגינה, אמה שמחה וסבתה מרים. משפחתה תמכה בפעילות ציונית בסלוניקי, במיוחד האח הבכור אליהו שהיה פעיל בקרן היסוד. בנות המשפחה זכו לחינוך בבתי הספר המקומיים, חלקן בבית הספר של כל ישראל חברים וחלקן בבית הספר האיטלקי. בואינה נשלחה זמן מה גם ללימודים במרסיי בצרפת. היא שלטה בשפות לאדינו, צרפתית ויוונית. בנעוריה השתתפה בנשפים של החברה הגבוהה בסלוניקי וכנהוג בגיל 18 "הוכרה לחברה" (débutante) בנשף חגיגי.
לאחר כיבוש סלוניקי על ידי גרמניה הנאצית באפריל 1941 חיי הקהילה השתנו מהקצה לקצה. בואינה, אחיותיה וחברותיה התנדבו לארגון עזרה יהודי בשם "מתנות לאביונים" וחילקו מזון להמוני הנפשות הרעבות בעיר. ביולי 1942 המצב התדרדר עוד יותר לאחר שהנאצים החלו לקחת גברים יהודים למחנות עבודה. באמצעות איש קשר צעיר במחנות העבודה העבירה בואינה ידיעות לנשות הקהילה על מצבם של מכריהן הכלואים במחנות - רבים מתוכם הורעבו למוות בידי הנאצים. בנוסף ביחד עם אחיותיה היא נהגה להביא אוכל ושתייה לשבויי מלחמה מבעלות הברית שהיו מועברים בצעדה מול בית המשפחה. יום אחד הבחינו בואינה ואחיותיה בחייל בריטי פצוע שהחזיק מזוזה צמוד לחזהו, ועזרו להבריח אותו לביתן ולהחביא אותו על אף הסיכון שכרוך בדבר. הן ניקו אותו וטיפלו בו כמיטב יכולתן, אך למרות מאמציהן לבסוף נפטר החייל מפצעיו והן ערכו לו בהחבא טקס קבורה. בואינה תיעדה את מאורעות אלו ואת שאר מאורעות המלחמה במאות שירי לאדינו שחיברה.
בואינה נהגה להתעמת עם מי שהיה ראש "המשטרה היהודית" (politofilaka), אדם בשם ויטל חסון, שניצל את כוחו כדי להתאכזר ולכפות את רצונו על הקהילה היהודית. בין היתר הוא אילץ את חברתה הקרובה של בואינה, שרה טְראבּוּט, להתחתן עם אחיו כנגד רצונה תוך הפניית איומים נגד משפחתה. פעם אחת הוא הכה את בואינה והכריח אותה לשתות כמות גדולה מהחלב שהיא חילקה לילדים יתומים עד שהיא סבלה מהקאות ובחילות. בשירתה היא מרבה להתייחס לחסון והבריונים שלו והתאכזרותם לקהילה.
במהלך המלחמה התארסה בואינה לבחור צעיר בשם חיים שהיה אסיר במחנות העבודה. בתעוזה גדולה ברח חיים ממחנה העבודה כדי להתחתן עמה, אולם משנודע הדבר לויטל חסון הוא העביר לנאצים את המידע על מקום הימצאם של בני הזוג. חיים נורה למוות בידי חיילים נאצים בבית הכנסת בו בני הזוג היו אמורים להתחתן, מעט לפני שעת החתונה. הטרגדיה רדפה את בואינה כל חייה.
מאוחר יותר נעצרה בואינה בעצמה ונשלחה למחנה המאסר "פבלו מלה" (Pablo Mela) ששכן ליד המפקדה המקומית של הצבא הגרמני. מעט לאחר מעצרה פרטיזנים יוונים יזמו מבצע חילוץ נועז, במהלכו נכנס פרטיזן למחנה המאסר בתחפושת של קצין גרמני ושחרר כמה מהאסירים, כולל את בואינה. המבצע עבר בהצלחה, אך לימים נודע לבואינה שהפרטיזן שערך את המבצע זוהה על ידי אחת מהסוהרות של מחנה המאסר ונתפס, עונה ונרצח על ידי הנאצים.
לאחר הברחתה מבית הכלא היא נסעה בחשאי ברכבת הרחק מסלוניקי כדי שלא להיתפס בשנית, והגיעה לאזור צפון-מזרח תראקיה. היא הצטרפה לכוחות פרטיזנים, ראשית עם יוונים-לויאליסטים ולאחר מכן עם קומוניסטים. היא פעלה לאורך המלחמה ברחבי יוון וסביבה, במשימות שונות מטעם הפרטיזנים. אחד מתפקידיה היה להתחזות כטבחית במטבח באי כרתים ששירת את הצבא הגרמני. בעזרתה הפרטיזנים הצליחו לחטוף קצין בצבא הגרמני שנהג לסעוד בקביעות במטבח, והוא הועבר לחקירה לצבא הבריטי. היא המשיכה בפעילות פרטיזנית במהלך המלחמה ובין היתר עזרה להעביר משפחות יהודיות לפלשתינה דרך העברתם לטורקיה. לאחר המלחמה הופק סרט ביוון המספר את סיפור ימיה כפעילה בשירות הפרטיזנים.
ביוני 1945 חזרה ליוון עם היחידה היהודית-ארצישראלית של מינהל הרווחה והשיקום של האו"ם (UNRRA) ועבדה בחלוקת אוכל, אך במקביל גם שימשה כפעילה בנתיב מילוט מחתרתי עבור ניצולים ופליטים שביקשו להגיע לפלשתינה. היא הוצבה בסידֶרוֹקסטרו, מחנה עקורים ביוון בו ישבו ניצולים יהודים רבים אשר הגיעו ממחנה הריכוז ברגן-בלזן. בכמה משיריה היא מתארת את זכרונותיה ממחנה זה. לאחר מכן נסעה חזרה לעיר מולדתה סלוניקי, שם גילתה כי סבתה, אחיה, אחותה הקטנה ורבים מקרובי משפחתה וחבריה נרצחו באושוויץ, והיו בין כ-50 אלף יהודי סלוניקי שנרצחו בשואה - כמעט כל הקהילה. רכוש משפחתה נלקח על ידי שכנים ומכרים והיא ספגה יחס אנטגוניסטי מצדם.
בשנת 1946 נשאה למקס גרפינקל, פעיל ציוני שהיה ממייסדי הקיבוץ עין השופט ועבד ביחד איתה ביוון ביחידה היהודית-ארצישראלית של ארגון הסיוע של האו"ם. מעט לאחר מכן עלתה ביחד איתו לארץ ישראל, והזוג התיישב בקיבוץ עין השופט לזמן קצר. היא התקשתה להסתדר עם החיים בקיבוץ שלא היו קלים עבור צעירה ספרדית אאוטסיידרית.[1] בשנת 1947 עברו בני הזוג להתגורר במונטריאול שבקוויבק, קנדה. היא נפטרה שם בשנת 1997 והותירה אחריה בן וארבעה נכדים.
בשנות ה-70 חיברה במונטריאול שני קובצי שירה בלאדינו ובהם מאות שירים. רובם (כ-400) עוסקים בתיאור החיים העשירים של יהודי סלוניקי לפני המלחמה, וחלקם (כ-90) עוסקים במאורעות השואה עצמה. בשנת 2013 יצא לאור הספר An Ode to Salonika: The Ladino Verses of Bouena Sarfatty, בו גם תרגום לאנגלית של שיריה. עקב השמדת כמעט כל יהודי סלוניקי בשואה, שירתה היא מקור ספרותי חשוב לחיי הקהילה לפני חורבנה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל רפאל, 'השואה בשירתה של בואינה צרפתי-גרפינקל משאלוניקי', בתוך: לשונות יהודי ספרד והמזרח וספרויותיהם (תשס"ט), עמ' 128-141.
- רבקה הבסי, השיר בלאדינו במאה העשרים : עיון בקובצי השירים של אמילי סני ובואינה צרפתי-גרפינקל, דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, 2007.
- Renée Levine Melammed, An Ode to Salonika: The Ladino Verses of Bouena Sarfatty, Indiana University Press, 2013.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של בואינה צרפתי גרפינקל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת מאמרים על בואינה צרפתי גרפינקל באתר רמב"י
- רינה לוין מלמד, בואינה צרפתי גרפינקל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- רינה לוין מלמד, בוּאינה צרפתי מסלוניקי: פרטיזנית ומשוררת ניצולת השואה, מכון שכטר ללימודי היהדות
- רינה לוין מלמד, אדר ופורים בסלוניקי, בשירתה של בואנה צרפתי, מכון שכטר ללימודי היהדות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רינה לוין מלמד, בואינה צרפתי גרפינקל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).