לאדינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאדינו (גודיאו-אספאניול / Djudeo-espanyol)
מדינות בהן מדוברת: ישראל, טורקיה, יוון, מקדוניה, בוסניה והרצגובינה, סרביה, בולגריה, מרוקו הספרדית, ברזיל, צרפת, מקסיקו, ארצות הברית, קנדה.
אזורים בהם מדוברת: אגן הים התיכון, צפון אמריקה, דרום אמריקה
סך כל הדוברים: 100,000 בישראל (1985); 8,000 בטורקיה; 1,000 ביוון; מספר הולך ומצטמצם במקומות אחרים
דוברי שפת אם: רוב הדוברים
כתב: בעבר כתב רש"י ואותיות דפוס עבריות,
כיום[דרושה הבהרה] אלפבית לטיני (בגרסה מקומית)
סיווג משפחתי: הודו-אירופית
איטאלית
רומאנית
רומאנית מערבית
איברו-רומאנית
איברית מערבית
ספרדית
לאדינו
מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות: אין
גוף מפקח: הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו
ראו גם: שפהרשימת שפות

לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד, וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol", ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של הלאדינו בניב קסטיליאני של הספרדית במאה ה-15, שבו דיברו יהודי ספרד. הם שילבו בשפה המקומית גם יסודות בעברית ובארמית. אחרי גירוש היהודים מספרד ב-1492, והתפזרותם ברחבי האימפריה העות'מאנית, הפכה הלאדינו לשפה יהודית נפרדת, דיברו בה היהודים באסיה הקטנה, בארצות חבל הבלקן, בדרום רומניה, בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובארץ ישראל. בקהילות המגורשים במערב אירופה (הולנד, אנגליה, המבורג, צרפת, בלגיה וכו') לא דיברו לאדינו כי אם ספרדית-בארוקית ופורטוגזית (שנכתבו באותיות לועזיות) בתקופה הראשונה ולאחר מכן עברו לשפת המדינה (הולנדית, אנגלית, צרפתית), אך קיימים שם שימושים ליטורגיים מעטים בלאדינו כדוגמת תרגום ההפטרה לתשעה באב.

ללאדינו שני ניבים עיקריים:

שני התת-ניבים הושפעו באוצר המילים מטורקית, וכן ספגו השפעות אזוריות מלשונות סלאביות ומיוונית
  • הניב הצפון אפריקאי, חכיתייה - דובר על ידי היהודים בצפון אפריקה, בעיקר על ידי הקהילות היהודיות במרוקו הספרדית, ניב זה ספג השפעות מערבית, וכן הושפע במשך השנים, בעיקר מאמצע המאה ה-19, מן ההתפתחויות בספרדית המודרנית.

בתוניסיה דוברה הלאדינו על ידי הקהילה של מהגרים יהודים איטלקים (ספרדים) מליבורנו וצאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל שאוחדו לקהילה אחת בשם הקהילה הליבורנזית, ניב זה שילב ספרדית עתיקה, פורטוגלית, ערבית, עברית, ואיטלקית (היה נתון להשפעה צרפתית מאוחר יותר). הניב נכחד בגלל דומיננטיות של השפה הערבית.

למרות הניבים השונים התקיימה רמה גבוהה של אחידות לשונית, הודות לקשרי מסחר בין הקהילות היהודיות דוברות השפה, מילים וביטויים שונים עברו ביניהן. כן עמדו בין הקהילות קשרי תרבות ודת, וספרים שנכתבו בלדינו עות'מאנית שימשו את דוברי החכיתייה בצפון אפריקה.

בשואה נמחו קהילות יהודיות דוברות לאדינו בעיקר באזור הבלקנים ובראשן קהילת העיר סלוניקי, שנקראה ירושלים דבלקן, והלאדינו כמעט נכחדה מאזורים אלו. דוברי לאדינו מטורקיה ומבולגריה שעלו ארצה, הושפעו בשנותיה הראשונות של המדינה מתרבות "כור ההיתוך" ועברו לדבר עברית; ילדים מבתים דוברי לאדינו נטו להתבייש בהוריהם "הגלותיים" ולא למדו לדבר כראוי בשפה.

דוברי החכיתייה, שחיו תקופה ארוכה במגע קרוב עם דוברי ספרדית, זנחו בהדרגה את מאפייניה הייחודיים של החכיתייה ואימצו את מאפייני הספרדית המודרנית.

אפיוני השפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאדינו יש שימוש נרחב במילים עבריות בשל הנוכחות של השפה בחיי קהילת הדוברים בשימוש הליטורגי. השפה קלטה מילים וביטויים מהשפות המקומיות בהם התגוררו היהודים כמו טורקית, ערבית, צרפתית, איטלקית יוונית, ועוד. אוצר המילים בלאדינו כולל גם מילים מספרדית עתיקה, שאינן בשימוש בספרדית המודרנית. השפה אף ספגה צורנים משפות שונות כמו מוספית 'בעל המקצוע' "ג'י" מטורקית למשל. כאשר צורן ממוצא איברי מקביל היה בנמצא קיבל הצורן הטורקי משמעות שלילית בדרך כלל, כך לדוגמה הלקסמה העברית "צדקה" מקבלת מוספית איברית "sedakero" או אחת טורקית "sedakaji" והמשמעות היא נדבן וקבצן בהתאמה. צורן ההקטנה (דימינוטיב) בלאדינו הוא לרוב "iko-", צורן המוכר לדוברי העברית מהשמות מושיקו וגם קופיקו.

מערכת הכינויים דומה לזו של הקסטליאנית במספר הבדלים. לא קיים כינוי הגוף "usted" שהתפתח בספרדית מאוחר יותר, ולשם הבעת כבוד משתמשים הדוברים ב-"sinyor". כמו כן, נשתמרו בשפה הכינוי הרומז האיברי הארכאי "dito" ואילו הכינויים הרומזים ה"רחוקים" "eso/a", "aquel/la" נעלמו מן השפה. מערכת הפועל בלאדינו עברה מספר יישורי מערכת ביחס לקסטליאנית, כך למשל בפעלים עם דיפתונגים ניתן לראות דיפתונג בכל נטיית הגוף (למשל: puedo - pueder), או היעדרו בכל נטיית הגוף kero - keresh. נטיית האימפרפקט מסומנן על ידי הסופית "va-" בכל שלוש קבוצות הפועל (ר' מערכת הפועל הספרדית. יש נטייה להשתמש בצורות פועל שאינן מורכבות (פרפקט) בזמני העבר ואילו בצורות מורכבות בעתיד ("ir a infinitivo"). בצורת האימפרפקט הסובג'ונקטיב, הצורן בשימוש הוא "ase-" (על נטיותו) בלבד.

בלאדינו נמנעים לעשות שימוש במילים מספרדית שיש להם הקשר נוצרי.
דוגמאות :

  • אלוהים - Dios בספרדית (ברבים), El Dio בלאדינו (ביחיד).
  • יום ראשון - Domingo בספרדית, Alhat בלאדינו (כנראה מערבית).

בלאדינו השתמרה צורת הגייה של אותיות "ז'" ו-"ש", אשר בספרדית מודרנית מבוטאות כ-"ח". כמו במילים mujer (אישה) או hijo (בן).

הגײת השפה וכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונמות בלאדינו
וילוני חכי בתר־
מכתשי
מכתשי שִנִּי שפתי
(־שִנִּי)
אפי ŋ ɲ n m
סותם g k d t b p
מחוכך ʤ ʧ
חוכך x ʒ ʃ z s ð v f
מקורב
(צדי)
w j
l
מקיש ɾ
רוטט r
שער העיתון "איל אביניר" מ-1897

הלאדינו נכתבה בכתב רש"י בכתבים דתיים וגם חילוניים, ולעתים באותיות דפוס עבריות. בהשפעת תהליכי מודרניזציה שהחלו אצל דוברי השפה באמצע המאה ה-19 החל שימוש באלפבית המקומי, בעיקר אלפבית לטיני אך גם אלפבית קירילי. הכתב הלטיני הוא הכתב הרווח היום, אך מותאם בדרך כלל לשפה השלטת במדינה (לדוגמה, את הצליל "ש" יכתבו בצרפת ch בארצות דוברות אנגלית sh ובטורקיה ş).

פעמים רבות נכתבה הלאדינו בכתב עברי קורסיבי הקרוי "סוֹלֵיטְרֵיאוֹ", כתב "חצי קולמוס", - כתב יד שהשתמשו בו היהודים הספרדים עד לפני דור אחד.

ספרות בלאדינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות הלאדינו התפתחה כבר בספרד, במיוחד תורגמה ללאדינו ספרות תורנית. אחרי גירוש ספרד, המשיכו בתרגומים אלה ביתר שאת. בנוסף לתרגומי התנ"ך, תורגמו גם ספרי הלכה כגון "שולחן ערוך" (שגם מקורו העברי מכיל מספר לעזים בלאדינו) וספרי הגות ומוסר כגון "שבט מוסר". היצירה המרכזית והבולטת שנכתבה בלאדינו היא "מעם לועז"- מדרשים ופירושים של ר' יעקב כולי.

הספרות החילונית התאפיינה ברומנסות, בלדות עממיות שנמסרו בעל־פה. בסוף המאה ה-19 הרבו לתרגם ללאדינו מספרות העולם, בייחוד מצרפתית. כמו כן נכתבו ספרים בענייני היסטוריה ומדע, ביניהם "תולדות ישראל" ב-13 כרכים. בתקופה זו פעלה גם קבוצת מחזאים שהרבו לתאר את ההווי היהודי ודמויות יהודיות מן העבר.

הלאדינו כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלאדינו אינה משמשת היום כבעבר כשפה ראשית עבור היהודים הספרדיים, והדוברים בה מתמעטים. השימוש בלאדינו כיום בא לידי ביטוי בספרות, בשירה, במחקר, בתיאטרון ובמוזיקה.

הכנסת חוקקה את "חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו", שמטרתו שימור וטיפוח מורשת הלאדינו, בראש הרשות עומד יצחק נבון. כמו כן יש נסיון לשמר את השפה ותרבותה במרכזים מיוחדים כגון "המרכז לחקר הלאדינו ע"ש נעימה ויהושע סלטי" באוניברסיטת בר-אילן וכן ב"מרכז משה דוד גאון לתרבות הלאדינו" באוניברסיטת בן-גוריון, ובחוגים ללימוד השפה באוניברסיטאות, בארץ ובמדינות אחרות בעולם. בין החוקרים המובילים של שפה זו ניתן למנות את יצחק לוי, אבנר פרץ, מתילדה כהן-סראנו, דוד בוניס, אלדינה קינטנה, תמר אלכסנדר שמואל רפאל ויהודה הצבי.

המחזה של יצחק נבון "בוסתן ספרדי" המתאר את ההווי של שכונה ספרדית ירושלמית, בשירים סיפורים והומור, הביא את תרבות הלאדינו להכרה של הקהל הרחב. המחזה זכה להצלחה רבה גם בהפקה המקורית בשנת 1969 וגם בהצגה המחודשת.

בזכות האינטרנט יש התעוררות של שימוש בלאדינו בפורומים בארץ ובעולם. Ladino Komunita היא קהילה וירטואלית, הכוללת דוברי לאדינו מרחבי העולם, והקשר בין חבריה מנוהל בלאדינו בלבד.

בארץ פועלים מספר משוררים דו-לשוניים, בעברית ולאדינו: מרגלית מתתיהו, אבנר פרץ (שהוא גם מתרגם פורה מלאדינו) ומיכל הלד. מתילדה כהן-סראנו היא מן האספניות והיוצרות המרכזיות בתרבות הלאדינו כיום, בתחומי תיעוד השירה והסיפור העממי (וכן בכתיבת רומנסות ספניוליות מחדש כסיפורים, וסיפורים כשירים). כן פועלים מספר זמרים, בתוכם בולט מקומם המרכזי של בני משפחת לוי: האב, זמר הבריטון והמתעד יצחק לוי, אשר ביקש שכל ההקלטות שעשה לשם תיעוד ורישום המסורות המוזיקליות, יועלו באש לאחר מותו; האם, הזמרת כוכבה לוי, והבת יסמין לוי. ראובן וימר עיבד (והוסיף משלו) 70 משלי לאדינו (במקור לדינו) לנוסח פיוטי, במשקל ובחריזה.

כן יוצא לאור בארץ כתב-העת אקי ירושלים Aki Yerushalayim (כאן ירושלים).

ה"פסטילאדינו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק נבון מעניק ליעל בדש את הפרס הראשון על זכייתה באירוע העשור ל"פסטילאדינו"

מאז שנת 2003 מתקיים מדי שנה בחג הסוכות בראשון לציון פסטיבל זמר בינלאומי תחרותי לשירים חדשים ומקוריים בלאדינו. בתחרות קונצרט גמר חגיגי בשיתוף התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, בו משתתפים כעשרה שירים. הפסטיבל התחרותי מתקיים ביוזמת אלי מתתיהו ומוני ארמוזה, ומושך מתחרים מרחבי העולם.

ב-2011 התקיים אירוע העשור ל"פסטילאדינו" בו התחרו כל השירים שזכו בפסטיבל בעשור הקודם. במקום הראשון זכתה יעל בדש, השיר שביצעה -"La Lingua de Kaza" - נבחר לשיר השירים של ה"פסטילאדינו" לעשור זה.

"בדומה לאירווויזיון, הפסטילאדינו היא תחרות של שירה חיה בליווי תזמורת סימפונית", אומר רוני וייס המנהל המוזיקלי של התחרות. "השירים הנבחרים לתחרות הם ברמה מוזיקלית גבוהה. הטקסטים נאמנים למסורת הסיפורית של תרבות הלאדינו והמנגינות קליטות, חמות ומרמזות לשורשים מוזיקליים ספרדיים."

לדברי יצחק נבון, הנותן את חסותו לפסטיבל, "העובדה שמשתתפים בתחרות יוצרים מארצות שונות, מעידה על רצון עז לראות בלאדינו שפה חיה ומתחדשת".

כנס לאדינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עשר השנים האחרונות מתקיים מידי שנה כנס של דוברי לאדינו הנקרא "Dias De Leche I miel" שפירושו "ימים של חלב ודבש". הכנס מתקיים (בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] בים המלח) במהלך שלושה ימים ומאורגן על ידי "העמותה לקידום מורשת תרבות הלאדינו חיפה והצפון" ומקבל את חסותו ובהשתתפותו של הנשיא החמישי למדינת ישראל יצחק נבון. דבר קיום הכנס התפרסם בעולם כולו ומגיעים אליו דוברי לאדינו ממדינות רבות בעולם, וגם משתתפים שאינם דוברים את השפה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכזים לחקר הלאדינו ותרבותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונות ופורומים בלאדינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימוד לאדינו, בלשנות ומילונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבות: ספרות, שירה ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכחדה ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]