בנדיקטוס מנורסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור של בנדיקטוס מנורסיה, מאת פרה אנג'ליקו, מהשנים 1437-1446 לערך

בנדיקטוס מנורסיה (480 - 547) היה נזיר שייסד את מסדר הבנדיקטינים ונחשב כמייסד הנזירות במערב אירופה. הוכתר כקדוש נוצרי על ידי הכנסייה בשנת 1220.

על חייו של בנדיקטוס יש רק מקור ראשוני אחד, החלק השני של הספר Dialogues שכתב גרגוריוס הראשון בשנת 593. זו אינה ביוגרפיה במובן המקובל של המילה אלא "ויטה", כלומר תיאור חייו של אדם על מנת להראות את קדושתו.

על פי הכתוב אצל גרגוריוס, בנדיקטוס נולד בנורסיה שבמרכז איטליה למשפחה איטלקית מכובדת. הוא קיבל חינוך רומי והיה עד לאורח החיים המופקר של תושבי רומא. לנוכח מציאות זו וחוסר יכולתו לשנותה ובשל חששו לנשמתו נטש את לימודיו, מסר את כל רכושו ובעידוד והשגחת נזיר בשם רומנוס פרש לחיי נזירות ובדידות לאזור סוביאקו שבמרכז איטליה ושם התבודד במערה. עד מהרה יצא לו שם של קדוש ואנשים רבים הגיעו למערתו כדי לקבל ממנו עצות והדרכה רוחנית. בהיותו במערה באה אליו קבוצת נזירים וביקשה שיהיה להם לאב מנזר. הוא הסכים רק אחרי שהסביר להם את דרכו הנוקשה והם הסכימו לחיות לפי דרכו. הדרך הסתברה כקשה להם מדי והוא חזר למערה. אולם לאט הגיעו נזירים שהיו מוכנים לדרישות הנוקשות ואיתם ייסד במונטה קאסינו את מנזר הבנדיקטינים ועמד בראשו עד מותו. בהמשך, הקים עוד 11 מנזרים, בכל אחד מהם אב מנזר וקבוצת נזירים קטנה (על פי המסורת עמד בראש 12 מנזרים שבכל אחד מהם 12 נזירים, כמספר השליחים תלמידי ישו). בשארית ימיו הדריך את הנזירים במנזרים שייסד, ועל פי הסיפורים העממיים המשיך לחולל ניסים. בשנת 547 מת ממלריה ונקבר ליד אחותו במונטה קסינו.

בנדיקטוס נחשב כסנדק הספריות, עקב פעולותיו לשימור אוצרות ספרותיים נוצרים דתיים. בתקנון שחיבר, קבע כי נזיר חייב לדעת קרוא וכי עליו לקרוא את ספר תהילים כולו במחזוריות (לפירוט ראו תקנון בנדיקטוס).

המציאות הפוליטית בה חי ופעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנדיקטוס חי ברומא במאה ה-6, בזמן שתושביה היו מושפלים ומדוכאים עקב הכיבושים הברבריים, והאימפריה הלכה והתפוררה. בשנת 455 הוונדלים החריבו חלקים מאיטליה, וב-476 אודואקר המצביא הגרמני פלש לאימפריה. כשבנדיקטוס היה בן 9 האוסטרוגותים פלשו לאיטליה והקימו בה את ממלכתם. בתקופת חייו היו מלחמות רבות והביטחון האישי התערער. בנוסף, בתקופתו התערערו הקשרים האישיים, וקרבת הדם קשרה קבוצת אנשים מצומצמת יחסית למה שהיה נהוג בימי שגשוג האימפריה. יתר על כן, באיטליה הורע מצב הערים במאה החמישית בשל אובדן הנכסים שהיו לעשירים בפרובינקיות בגליה, באיבריה, ובצפון אפריקה.

תקנון הנזורה של בנדיקטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקנון בנדיקטוס

אחד מתקנוני המנזרים החשובים ביותר הוא התקנון שכתב בנדיקטוס. תקנון זה (Regula Benedicti) והתקנות הכתובות בו צוטטו פעמים רבות בתקנוני נזורה מאוחרים יותר.

התקנון כולל 73 פרקים קצרים, כולל הוראות הנוגעות לרוחניות (כיצד לחיות חיים נוצריים (Christocentric) נכונים) והוראות מנהלתיות (כיצד לנהל מנזר ביעילות).

כמחצית הפרקים מדברים על חובת הצייתנות והענווה ומה נדרש לעשות כאשר אחד מחברי קהילת הנזירים אינו כזה.

יתרת הסעיפים מדברים על עבודת האל (Opus Dei), הנחיות פעולה לאב המנזר ודרכי ניהול המנזר. חלק מהנושאים אינם מכוסים בתקנון והושארו לטיפולו של אב המנזר מתוך הנחה שאב המנזר חכם ומנוסה ומסוגל להתמודד עם בעיות פשוטות או להשליך מסעיפים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ונצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.