ג'וליה רסניק

ג'וליה רסניק
	פרופ' ג'וליה רסניק (2023)
לידה	9 ביולי 1952 (בת 71); בואנוס איירס, ארגנטינה
שם לידה	ביאטריס חוליה דורפמן
ענף מדעי	חינוך
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים (21 באוקטובר 2001); האוניברסיטה העברית בירושלים (ספטמבר 2019); האוניברסיטה העברית בירושלים ;

ג'וליה רסניק (נולדה ב-9 ביולי 1952) היא פרופ' חבר בגמלאות בבית ספר לחינוך באוניברסיטה העברית. תחומי המחקר העיקריים שלה הם גלובליזציה של מדיניות חינוך, חינוך משווה, רב תרבותיות, הגירה וילדי מהגרים וחינוך בינלאומי. רסניק ערכה ספרים וגיליונות מיוחדים ופרסמה מאמרים רבים בכתבי עת מובילים בישראל ובשאר העולם, באנגלית ובצרפתית. בבית ספר לחינוך הקימה ב־2018 את המסלול האישי למצטיינים לתלמידי מוסמך ומשמשת ראש המסלול. מכהנת כחברת הוועד המנהל של AFEC Association Francophone d ’Education Comparée וכראש הסקציה Comparaisons Internationales בארגון AISLF Association International des Sociologies de Langue Française. היא חברת מערכת בכתבי עת אקדמיים Education comparée ו-International Studies of Sociology of Education.

הייתה חוקרת אורחת ביוניברסיטי קולג' לונדון, באוניברסיטת סאן אנדרס (ספ') בבואנוס איירס, באוניברסיטת קומפולטנסה במדריד (ספ'), בהפקולטה הלטינו-אמריקנית למדעי החברה (ספ') (FLACSO אקוואדור) (FLACSO בואנוס איירס), באוניברסיטת קוסטה ריקה, באוניברסיטת מקגיל, באוניברסיטת מונטריאול ובאוניברסיטת קולומביה.

זכתה במענקים מהקרן הישראלית למדע (אחד מהם בשיתוף עם פרופ' אדריאנה קמפ, אוניברסיטת תל אביב) ומקרן GIF עם שותפיה הגרמניים (Prof. Helmut Bremer, Duisburg-Essen University; Prof. Fabian Kessl and Dr. Friederike Lorenz, Wuppertal University).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רסניק נולדה בשם ביאטריס חוליה דורפמן בבואנוס איירס, ארגנטינה, לבנחמין דורפמן ואתל קלוקס, ולה אח ושלוש אחיות (אלברטו, רינה, דורה ואנה). ב-1964 עלתה עם אחיה דרך עליית הנוער לארץ ושמה הוחלף לטובה דורפמן. היא התחנכה במוסד אחוזת שרה בבני ברק ובקיבוץ עין צורים. לאחר מלחמת ששת הימים חזרה לבואנוס איירס ולמדה בבית ספר התיכון תלפיות, למדה במדרשה למורים ובמקביל עבדה כמורה בבית ספר של הקהילה הספרדית. נישאה לראול רסניק והם עברו להתגורר במאר דל פלאטה, בה הקים ראול מפעל לייצוא דגים. ראול וג'וליה היו חברים פעילים בקהילה היהודית: ראול כחבר בוועד המנהל ורסניק כחברה בוועדת החינוך וועדת בית הכנסת של הקהילה. ב-1984 עלו לישראל עם שלושת ילדיהם: אריאל, חביאר- פבלו ומאיה.

משנת 2002 חייתה בזוגיות עם איב דוטרק (Yves Dutercq) פרופ' באוניברסיטת נאנט (צר'), צרפת. דוטרק נפטר במרץ 2020 בגיל 64 מנגיף קורונה, והשאיר אחריו אם ושלוש בנות.

השכלה ותחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רסניק סיימה את לימודי התואר הראשון, השני והשלישי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. עבודת התזה שלה לתואר שני הוגשה באוקטובר 1993 ועסקה בדימויים לאומיים במערכת החינוך - אידאולוגיה לאומית מדינתית בישראל. עבודת הדוקטורט שלה הוגשה ביוני 2001 ועסקה בגלובליזציה של מודלים חינוכיים והשוותה בין רפורמות מבניות של מערכות החינוך בישראל (1968) ובצרפת (1975, 1963, 1959).

מיד לאחר סיום הדוקטורט התקבלה רסניק כמרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית והיא פרופסור חבר שם עד היום.

את השוואת מדיניות חינוך בין ישראל וצרפת בשנות ה-2000 חקרה בשיתוף עם פרופ' איב דוטרק. המחקר העלה את ה managerialization של מערכות החינוך בישראל (דו"ח דוברת) ובצרפת.

מעורבות ציבורית וחינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רסניק ייסדה מחדש את האגודה הישראלית לחינוך משווה^[1] ב־2014, אגודה אקדמית שמטרתה לקדם את המחקר החינוכי ההשוואתי ואת ההוראה במוסדות אקדמיים בתחום דעת זה. היא שימשה נשיאה ראשונה של האגודה ומכהנת כיום כמזכירתה.

ב-2019 ו-2020 התקבלה כחברת וועדה לבדיקת בקשות המכללה האקדמית כנרת והמכללה האקדמית גורדון להארכת ההסמכה להעניק תואר ראשון.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות החינוך הבינלאומי בבתי ספר ציבוריים ברחבי העולם

מחקר בין־לאומי רחב היקף של בתי ספר IB (International Baccalaureate) שכלל עבודת שדה באנגליה, ארגנטינה, אקוודור, ארצות הברית, צרפת, ספרד, קוסטה ריקה וקנדה. אימוץ של תוכניות IB בבתי ספר ציבוריים ברחבי העולם הוא תוצר מובהק של הגלובליזציה ושל מדיניות חינוכית נאו-ליברלית.

הלימינליות החוקית של ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט בישראל

ילדי מהגרים הגדלים בסטטוס חוקי עמום חווים השלכות חברתיות כתוצאה מקיומם של משפחותיהן בצל החוק. בישראל מעריכים כי אלפי ילדים וצעירים גדלים באי ודאות חוקית כתוצאה מגלי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט. מחקר זה בדק את תופעת הלימינליות החוקית בקרב צעירים וילדים ברמת המקרו, ברמת המסו (רמת הביניים) ורמת המיקרו ושופך אור על הסיפיות (לימינליות) החוקית ומשמעותה למהלך חייהם של ילדים ובני נוער מהגרים.

המחקר במימון הקרן הישראלית למדע ובשיתוף עם פרופ' אדריאנה קמפ, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל אביב.

מורים גרמניים לומדים על השואה בישראל - השפעת אוריינטציות דוריות

פרויקט המחקר האתנוגרפי בוחן את הפרקטיקות והפרספקטיבות של מורים גרמניים המגיעים לישראל להשתתף בסמינר בבית הספר הבינלאומי ללימודי שואה ביד ושם, בירושלים. במסגרת פרויקט המחקר, החוקרים ליוו ארבע קבוצות מורים מאזורים שונים בגרמניה בטיולים החינוכיים שלהן ביד ושם. המחקר כלל תצפיות, קבוצות מיקוד וראיונות עם המורים ועם אנשי הצוות של יד ושם. ההבדלים בין הדוריים וההיסטוריה המשפחתית של המורים משפיעים על התייחסותם לזיכרון השואה. התגלעה מתח בין מטרת יד ושם בהעברת זיכרון השואה לדורות הבאים לבין מטרת המורים המחפשים בלימודי השואה ביד ושם דרכים להתמודד עם אנטישמיות גואה בארצם.

המחקר מומן על ידי הקרן הגרמנית-ישראלית למחקר ופיתוח מדעי.

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Benavot, A.^PI and Resnik, J.^C (2006) Lessons from the Past: A Comparative Socio-Historical Analysis of Primary and Secondary Education, in Benavot, A. Resnik, J. and Corrales, J. Global Educational Expansion: Historical Legacies, Political Obstacles, American Academy of Arts and Sciences, Occasional Paper.
The Power of Numbers and Networks: Understanding the Mechanisms of Diffusion of Educational Models. © 2018 © 2018 – Routledge www.routledge.com/9781138570498.