ג'ין הארלו

ג'ין הארלו
Jean Harlow
	הארלו בקדימון לסרט "ריפראף", 1936
לידה	3 במרץ 1911; קנזס סיטי, מיזורי
פטירה	7 ביוני 1937 (בגיל 26); לוס אנג'לס, ארצות הברית
מקום קבורה	פורסט לאון ממוריאל פארק
שם במה	Jean Harlow
שם לידה	Harlean Harlow Carpenter
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1928–1937 (כ־9 שנים)
מקום לימודים	אקדמיית לייק פורסט, אילינוי; The Barstow School ;
בן או בת זוג	פול ברן (יוני 1932–5 בספטמבר 1932); הרולד רוסון (1933–1934) ;
פרסים והוקרה	כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
	http://www.jeanharlow.com/
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

ג'ין הארלו (באנגלית: Jean Harlow;‏ 3 במרץ 1911 - 7 ביוני 1937) הייתה שחקנית קולנוע אמריקאית, מכוכבות הקולנוע הגדולות של שנות השלושים וסמל מין הוליוודי. דמותה כ"בלונדינית הזוהרת" עם שיער בגוון פלטינה היווה מודל לחיקוי עבור רבות, בהן בפרט מרילין מונרו. מותה המסתורי בגיל 26 בלבד העצים את המיתוס שלה. לאורך שישה סרטים מצליחים הייתה בת זוגו על המסך של קלארק גייבל.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארלו נולדה בשם הרלין קרפנטר בקנזס סיטי, מיזורי, שם הנעורים של אמה היה הארלו. בשנת 1922 עברה עם אמה, שהתגרשה מאביה ללוס אנג'לס ולאחר נישואי האם מחדש עברו השתיים לשיקגו. בגיל 16 ברחה הארלו (אז עדיין הרלין) מביתה האמיד על מנת להנשא לאיש עסקים בשם צ'ארלס מקגרו, שהיה מבוגר ממנה בשבע שנים. השניים השתקעו בלוס אנג'לס והארלו החלה לפתח רצון להופיע כשחקנית. אולם, היא הצליחה רק להתקבל לתפקידים זעירים. ב-1929, לאחר שנתיים קשות, התגרשה ממקגרו.

בשנת 1930 קיבלה לבסוף תפקיד משמעותי בסרטו המצליח של הווארד יוז "מלאכי הגיהנום". לאחר בכורת הסרט מכר יוז את החוזה של הארלו לאולפני MGM. ב-1931 הופיעה בסרטו של פרנק קפרה "Platinum Blonde" ("בלונד פלטינה"), שהזניק את הקריירה שלה כסמל מין. כן הופיעה בעוד כעשרה סרטים בשנה זו ובשנה שלאחריה, בהם "Goldie" לצידו של ספנסר טרייסי ו"The Public Enemy" ("אויב הציבור") בבימויו של ויליאם ולמן, לצידו של ג'יימס קאגני.

ביולי 1932 (בגיל 22) התחתנה עם פול ברן, מנהל בכיר באולפני MGM, שהיה מבוגר ממנה ב-20 שנה. כעבור חודשיים נמצא ברן ירוי בביתו ולצידו מכתב התאבדות סתום: "יקירתי היקרה ביותר, לצערי זו הדרך היחידה לתקן את העוול הנורא שגרמתי לך ולמחוק את ההשפלה האיומה שאני חש. את מבינה שאתמול בלילה היה רק קומדיה. פול". הארלו לא ישנה בביתה אותו לילה, אלא אצל אמה. למרות הטרגדיה לא הופסקו צילומי הסרט בו עסקה באותה עת, "Red Dust" ("אבק אדום") בבימויו של ג'ון פורד לצידו של קלארק גייבל, שהיה ללהיט מיידי.

את כשרונה הקומי גילתה בסרטו של ג'ורג' קיוקור מ-1933, "Dinner at Eight" "ארוחת ערב בשמונה", לצדם של ג'ון וליונל ברימור ומארי דרסלר. סרטה הבא, "Bombshell" ("פגז") בבימויו של ויקטור פלמינג, סיפר את סיפורה של לולה ברנס, כוכבת דמיונית שסיפור חייה הורכב באופן פארודי לפי סיפורי חייהן של קלרה בואו והארלו עצמה. הארלו כיכבה בתפקיד הראשי והוגדרה באמצעותו כיורשתה של בואו, סמל המין ההוליוודי של שנות העשרים, על משבצת ה-"It Girl" (נערה שיש לה את "זה", כלומר ניצוץ מושך שגברים רוצים להיות אתה ונשים רוצות להיות כמוה)^[1].

ב-1933 נישאה לצלם הארולד רוסום, נישואין שארכו שמונה חודשים בלבד.

היא המשיכה להופיע לצידו של גייבל בסרטים "China Seas" ‏ (1935) ו-"Wife vs. Secretary" ‏ (1936)וכן לצידו של ספנסר טרייסי ב"ריפראף" (1936) ולצידו של ויליאם פאוול (עמו חיה ללא נישואין בשנת חייה האחרונה) ב-"Libeled Lady". במאי 1937 הייתה שחקנית הקולנוע הראשונה שהופיעה על גבי שער המגזין "לייף".

במהלך צילומי הסרט עתיר הכוכבים "סרטוגה" (בו שיחקו לצד הארלו וגייבל גם ליונל ברימור, וולטר פידג'ן ופרנק מורגן), חלתה הארלו במחלת כליות שהחריפה לכדי אי-ספיקת כליות אקוטית. ב-7 ביוני, טרם סיום צילומי הסרט, נפטרה הארלו בבית אמה. טקס ההלווייתה היה הפקה הוליוודית בניצוחו של לואי ב. מאייר, מנהל אולפני MGM. הסרט הושלם באמצעות כפילה, שצולמה מרחוק. עם צאתו לאקרנים הפך הסרט לשובר קופות והיה לסרט הרווחי ביותר באותה שנה.

סיפורים, מנהגים ואגדות אורבניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב חייה הסוערים, דמותה הציבורית המושכת ומערכת יחסי הציבור של אולפני MGM, התמלאה עיתונות התקופה בשלל סיפורים ותיאורים על מנהגיה של הארלו, חלקם נועדו רק על מנת לטפח את דמותה המינית, כגון האמירה שאינה לובשת כלל תחתונים.

הארלו נודעה באהבה לכלבים ואף גידלה מספר רב של כלבים בביתה. לפי האגדה שנפוצה בהוליווד, הכלב רין טין טין המקורי מת באוגוסט 1932 בזרועותיה^[2]^[3].

אמה של הארלו הייתה אשה שתלטנית, וניהלה, יחד עם בעלה, אביה החורג של הארלו, את עסקיה. לאחר מותה נטען כי בשל חברותה של האם בכת "המדע הנוצרי", שהטיפה לטיפול במחלות באמצעות תפילה ולא באמצעות רפואה קונבנציונלית, החמיר מצבה של הארלו והגיע למצב מסכן חיים עקב מניעת טיפול רפואי מצד האם. השאלה האם אמה של הארלו מנעה או לא מנעה טיפול הולם בבתה נמצאת בלב דיון סוער שלא שכך^[4].

הנצחה והופעה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברשימת "100 שנים... 100 כוכבים" שפרסם מכון הסרטים האמריקאי ב-1999 מופיעה הארלו במקום ה-22.

בשנת 1965 ראו אור שני סרטים בשם "הארלו", אחד בסרטי פרמאונט בכיכובה של קרול בייקר והשני בכיכובה של קרול לינלי. באותה שנה פורסם הרומאן הגנוז שכתבה הארלו בסביבות שנת 1934, "Today is Tonight".

ב-1978 הופק הסרט "Hughes and Harlow: Angels in Hell", על הווארד יוז וג'ין הארלו והפקת הסרט "מלאכי הגיהנום". ב-2004 גילמה את דמותה של הראלו גוון סטפאני בסרטו של מרטין סקורסזה "הטייס", אודות חיי הווארד יוז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Harlow, Jean, Today is Tonight. New York: Grove Press
Golden, Eve, Platinum Girl: The Life and Legends of Jean Harlow. Abbeville Press, 1991.
Stenn, David, Bombshell: The Life and Death of Jean Harlow. Bentam Doubleday Dell Publishing, New York, 1993.
Viera, Mark A. Rooney Darrel, Harlow in Hollywood: The Blonde Bombshell in the Glamour Capital, 1928-1937. Angel City Press. 2011.