כת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שבתי צבי בציור משנת 1665, אבי כת השבתאות

כת הוא מונח המתאר קבוצת אנשים, שאמונתם הדתית נפרדת לגמרי מהדתות הגדולות או הוותיקות יותר, או נדחית על ידי הזרמים המרכזיים של הדתות הללו. תיוג קבוצה דתית כ'כת' מוביל לעתים לאיסור על קיומה, לפגיעה בחבריה או להוקעת מנהיגי הכת או מאמיניה.

בתולדות הדתות והאסכולות המיסטיות שימש המונח להגדרת קבוצת אנשים שאימצה תורה פילוסופית או דתית מסוימת, או קבוצה שנפרדה מאחד או יותר מעקרי האמונה של הממסד הדתי הקיים. בתולדות הדתות משמש המונח גם להגדיר ענף שהתפצל מדת מרכזית, ובמיוחד כזה שאימץ תפישות טהרניות יותר או שונות לגבי יישום עקרי דת מסוימים - לדוגמה - כתות הנאו-פיתגוראים, כת האיסיים, כת הקתרים או כת ה"דונמה". במקרים רבים שימשה ההגדרה לייחד את הקבוצה המתבדלת לשלילה, ולעתים קרובות לווה ייחוד זה גם ברדיפות ובניסיון להכרית את הכת.

במשמעותו המודרנית מיוחד השם "כת", בדרך כלל, לקבוצה דתית סגורה, המבססת את אמונותיה ואת אורחות חייה על תורה רעיונית מסוימת, כשההבדל העיקרי בינה לבין קבוצות סגורות בדתות הממוסדות הוא בגודל הקבוצה הסגורה, בכך שאמונותיה מבוססות בדרך כלל על תורה חדשה (אף כי כמעט כל הכתות טוענות לשורשים עתיקים), ובהערצה הגובלת בפולחן המתמקדת לעתים קרובות באדם מסוים, בכתביו וברעיונותיו, ולעתים גם בחפצים הקשורים בו.

כנגד רוב הכתות הקיימות היום, ובמיוחד כנגד אלו שלהן מנהיג פולחני, מוטחת ההאשמה כי הן משתמשות בדרכי ערמה וביישום לא אתי של טכניקות שליטה, כדי לשכנע אנשים להצטרף לכת, להישאר בה, או כדי להעצים את היקף נכסיו או את שמו של מנהיג הקבוצה.

סוגים שונים של כתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את הכתות השונות לכמה סוגים מרכזיים. הראשון הוא של כתות שמאמיניהן נשבעים אמונים לאחת הדתות הממוסדות, אך משנים עיקר דתי או פרקטיקה דתית נהוגים לטובת מנהגיהם הייחודיים. פעמים רבות מתמזגת הכת עם הזמן בזרם המרכזי, אף שהיא עשויה לשמר כמה וכמה ממנהגיה הנבדלים. במקרים נדירים יותר, כמו זה של הקראות ביהדות, נותרת הכת במעמד מובחן ונבדל גם לאחר זמן. דוגמה לכת כזו הייתה החסידות בראשית דרכה, כאשר נחשבו אנשיה עושים מעשי ליצנות ואף הוחרמו על ידי ראש המתנגדים, הגאון מווילנה. דוגמאות בולטות אחרות הם הזרמים הפרוטסטנטיים השונים, ובמיוחד הבפטיסטים והאנבפטיסטים וזרמים שונים בקלוויניזם, שהוגדרו תקופה ממושכת ככתות מורדות או כמינים על ידי נציגי הדת השלטת בארצותיהם.

זן אחר של כתות הוא זה בו יש עירוב של מרכיבים אמוניים ודתיים מדתות שונות. הנצרות בראשיתה, לדוגמה, הכליאה תחת קורת גג אחת רבים ממאפייני היהדות עם מאפיינים בולטים של הדתות הפוליתאיסטיות והדואליסטיות. דוגמה נוספת היא השיעה באסלאם, בה שולבו מרכיבים שונים מן האמונה הזורואסטרית. דוגמה עדכנית יותר לכת ששילבה אלמנטים מדתות שונות היא עדי יהוה, שהוגה, צ'ארלס ראסל, הכליא אמונה נוצרית עם אלמנטים משיחיים ומילנאריים.

זן שלישי של כתות הוא דתות חדשות, כמו המורמונים במאה התשע עשרה או הכנסייה הסיינטולוגית, חסידי הרי קרישנה, מאמיני תורתו של קרלוס קסטנדה וכנסיית האיחוד (מוניזם) במאה העשרים. כמעט ללא יוצא מן הכלל טוענות הדתות החדשות לשורשים עתיקים בזמן (לדוגמה, טענת הויקה, כת הכישוף הניו-אייג'ית, כי היא "התחדשות" של דת עתיקה), ובוראות סיפור מיתולוגי ששיאו הראשון בהופעת ממציא הדת, ומצביעה לעתים גם על המשך עתידי בהתרחשות שזמנה קרוב.

זן רביעי של כתות, לעתים קרובות בחפיפה כזו או אחרת לזנים קודמים, הוא זה שבמוקדו מנהיג כריזמתי או גורו נערץ. כמעט כל הדתות שנוצרו בעת החדשה חוו שלב ראשוני או מתמשך של התמקדות במנהיג מרכזי. לעתים קרובות מרוממים כתביו של המנהיג למעלת כתבי קודש, וחסידיו מרבים לטעון כי מצויה בהם האמת כולה.

זן חמישי של כתות הוא זה שבמוקדו תפישות מילנאריות. במקרים רבים מנהיג את הכת מנהיג כריזמתי, הטוען כי אחרית הימים נמצאת בפתח, וכי על המאמינים להיערך לבואה בעתיד הקרוב. תפישות כאלו אפיינו את השבתאות בעבר הרחוק יותר ואת כת הדוידים בעבר הקרוב. לעתים קרובות חווה הכת משבר קשה, משמסתבר כי המועד הנקוב לתחילת אחרית הימים חלף, או כאשר המנהיג הכריזמטי נפטר מן העולם.

לגיטימציה של כתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבן האנט, הפוסע בעקבות ווליס,‏[1] מצביע על כך שמידת הלגיטימיות של כתות קשורה לכבוד שהיא מצליחה לעורר באוכלוסייה בכללה, למספר המאמינים שהיא מצליחה לגייס ולתפישה העצמית של הכת. כך, לדוגמה, כתות שלהן טענה להחזקה ב'אמת יחידה' (לגיטימיות ייחודית), המאמצות גישה מכלילה (ללא טקס הצטרפות התובע התכחשות לאמונה אחרת) נוטות להפוך עם הזמן לדת חדשה. כתות שגישתן לגיטימיות ייחודית ואקסקלוסיביות נותרות במעמד של כת. במטבע דומה, כתות שאינן דוגלות בלגיטימיות ייחודית ומקלות על ההצטרפות אליהן נוטות להפוך זרם בדת קיימת.

כתות רבות סופגות ביקורת קשה על נוהגיהן, ובמיוחד על האופן בו הן מגייסות מאמינים ומשמרות אותם. טענות רבות מושמעות נגד כתות הנוקטות מאמצי שכנוע פעילים; גובות סכומי כסף משמעותיים מהמאמינים החדשים עבור למידה, קורסים, "סמינרים", מפגשי סוף שבוע, וספרות עזר; תובעות מהמצטרפים להשקיע זמן רב בהתנדבות או למסור לאנשי הכת חלק מרכושו; וכנגד כתות המציגות עצמן באופן שונה ומטעה כלפי ציבורים שונים - כארגון לקידום האחווה או זכויות האדם בפני מי שאינם מצטרפים פוטנציאליים, כארגון המציע דרכים לשיפור עצמי או למידה למי שעשוי להצטרף, או כהתארגנות שיסודה לוגי ומדעי כלפי מצטרפים חדשים, וכדת כלפי חברים וותיקים.

כתות רבות הואשמו גם בשימוש בשיטות לא אתיות של שכנוע ושליטה, כמו בידוד ממשפחה או מחברים וותיקים; הפעלת לחץ חברתי לקונפורמיות למצוות הכת; ניהול דקדקני של אופן החיים, מילוי המצוות ואורח החיים של החברים בכת; דיכוי הטעם האישי והחשיבה הביקורתית; קידום של תלות בקבוצה וחשש מעזיבתה; הצגת העולם החיצוני כשלילי, מנוער מערכים חיוביים, לא מוסרי ובזוי בהשוואה לטוהר המלווה את חייו של חבר נאמן בכת; הצגת עצם ההיחשפות לעולם שמחוץ לכת כסכנה או כדבר המחליש את החבר בכת, ותביעה לבצע במשנה מרץ טקסים של 'התחזקות' אחרי מפגש עם העולם החיצון; הבניית שפה הרמטית וסודית ושימוש בשפה ובמונחים המוכרים רק לחברי הכת; שימוש באופני חשיבה, בסיסמאות ובקודים ייחודיים של פירוש המציאות, כדי להבנות תפישה שונה של המציאות; העצמת כוחו של מנהיג הקבוצה כמקור היחיד ל'אמת' או לידיעה תקפה ולגיטימית של המציאות; וכן הלאה.

ברומלי וקוון הצביעו על-כך שהבסיס העובדתי לטענות אלו, כמו גם לטענות על "שטיפת מוח" רעוע ואינו משכנע, וכי רוב הטיעונים הופיעו בשנות השישים והשבעים, כתגובת נגד ("אנטי-כת") להופעתן של דתות חדשות בתקופה זו.‏[2]

מאפיינים טיפוסיים לכתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבדל העיקרי בין כתות לדתות ובין מאמיני כתות למאמיני דתות אינו קשור באופיים של אלו או אלו או בנהגים הספציפיים של הכתות או הדתות, אלא במעגלי הלגיטימציה השונים בהן הן נעות ‏[3]. סטרק וביינברידג' ציינו כי אף שבעיני רבים נתפשים המצטרפים לכתות כ"לא נורמלים", אף כי קשה להצביע על הבדלים ניכרים לעין בין מי שעתידים להצטרף לכתות, לבין מי שעתידים להפוך מאמיני דת מקובלת.‏[4] סטרק וביינברידג' גורסים, כמוהם כהאנט,‏[5] כי המספר הגדל של מצטרפים לכתות מתקיים במקביל ובכיוון הופכי למגמות של התחלנות גוברת. סטרק וביינברידג' מתמכים טענתם זו בהצביעם על ייצוג היתר של יהודים בין חברי הכתות השונות בארצות-הברית, וגורסים כי ניתן לקשר בין תופעה זו להתחלנות הרבה יותר של היהודים, בהשוואה לבני דתות אחרות, בארצות-הברית.‏[6]

לכתות, עם זאת, כמה מאפיינים מובהקים, שאינם משותפים בהכרח לדתות רגילות. מאפיין אחד כזה הוא קיומו של מנהיג כריזמטי, הסוחף אחריו אנשים. מנהיג זה, המכונה לעתים "גורו" או "רב" או כינוי סמלי אחר המצביע על מעמדו הרם, נהנה בדרך כלל גם מייחוס של מוצא רם או השראה אלוהית, יכולת מיוחדת לראיית הנסתר, הבנה עמוקה של טבע האדם, ויכולת לגלות עובדות שמאמיניו מבקשים להסתיר ממנו. מעמדו הרם של המנהיג זוכה לאישור בטקסים שונים, ובהיוועדויות אישיות, בהן מפגין המנהיג, בדרך כלל, שליטה בטכניקות של קריאה קרה ומניפולציות דומות. אחרי מותו של המנהיג נוטים חסידיו, לעתים, לטעון כי התגלגל בגופו של המנהיג הנוכחי.

מאפיין טיפוסי אחר של כתות, המבחין אותן מדתות, הוא מערך של סודיות, ולעתים אף הגנה קנאית על סודות, הקשורים בטקסי החניכה והעלייה בדרגה של המצטרפים לכת.‏[7] בניגוד לדתות, שההצטרפות אליהן היא אוטומטית ונובעת, בדרך כלל, מהיות המאמין החדש בן של מאמין קיים,‏[8] נדרשות הכתות לספק למאמינים המבוגרים טקסי הצטרפות מיוחדים.

בגלל החשש מעוינות של הסביבה, וכדי לאצול מידה רבה יותר של חשיבות לעליה בדרגות הכת, נוהגות כתות רבות לטעון כי רק כאשר יטפס המאמין לדרגה רוחנית גבוהה יותר, ניתן יהיה לחשוף בפניו מידע סודי ונסתר, שלא ניתן היה לגלותו קודם. הטיפוס בדרגות מלווה, בדרך כלל, ובדומה לנהוג בדתות, בטקסים של היטהרות, הקזת דם, שירה, דקלום שבועות ונוסחי אמונה, וכדומה.

מאפיין בולט נוסף של חלק מהכתות, המשותף להן ולחלק מהדתות (אף כי לא לכולן, ולא לכל הזרמים בכל הדתות) הוא ראיית ההחזקה ברכוש עדות לפגם מוסרי, שהמאמין נדרש להתגבר עליו באמצעות ויתור על רכוש. בחלק מהכתות לובש הוויתור על רכוש דמות של היטהרות והתנערות מהרכוש ה'ארצי'. באחרות הוא מועבר למנהיגי הכת. במקרים רבים נדרש המאמין, גם אם לא וויתר על רכושו, לשלם עבור חפצים ושירותים שונים של בעלי תפקידים בכת, כמו אלו הכרוכים בהשגת חפצי קודש, בקבלת הכשר לפעולות מסוימות או להימנעות מהן, בהשתתפות בטקסים, וכן הלאה.

מאפיינים אחרים של כתות אינם שונים באופן מהותי מאלו המקובלים גם בדתות. כך, לדוגמה, נדרשים המאמינים להתנתקות - הגדרה מחודשת של מערכות יחסיהם עם אנשים, כאשר אלו שאינם מאמצים את האמונה החדשה או המתחדשת מורחקים או מתרחקים מן המאמין; אדיקות וניסיון למלא בשלמות רוחנית מלאה את מצוות הכת; הפגנת ציות וכפיפות למצוות הרב או הגורו; מיסיונריות הלובשת דמות ניסיון לשכנע אנשים נוספים 'לטעום' מהעולם הרוחני הנעלה והמוסרי יותר בו שרוי המאמין ולהכיר בעילאיותו; ואימוץ טרמינולוגיה רליגיוזית, בהתאם לשפה הפנימית של הכת, כאשר מונחי היסוד העיקריים זוכים לשם חדש המעיד, כביכול, על משמעות שונה שלהם.

כתות בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתות פעילות במאה העשרים ואחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתות שאינן פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתות פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פועלות כתות ומנהיגים רוחניים. מדינת ישראל אינה רואה מתפקידה לפעול נגדן פרט למקרים בהן יש הפרת חוק. ב-1987 פורסמו מסקנות ועדה בין-משרדית בראשות חברת הכנסת מרים גלזר-תעסה, לבדיקת תופעת הכתות בישראל. את הוועדה מינה שר החינוך זבולון המר והיא בדקה במשך חמש שנים, עשר כתות שפעלו בישראל. לדעת הוועדה חלק מהכתות מסוכנות ולכן המליצה להשתמש בחוקים הקיימים כנגדן. על פי הוועדה במקרים בהם כתות מטעות את הציבור ואינן מצהירות בגלוי מי הן, ובמקרים בהם מתבצעות בהן עברות פליליות לכאורה, יש להסתייע בדין הפלילי הקיים כדי למנוע מהן לפגוע בציבור ולא לחוקק חוקים חדשים. המלצות הוועדה לא אומצו ולא יושמו.

בשנת 2006 הוקם המרכז הישראלי לנפגעי כתות, חברה המציעה תמיכה ומידע על דרכי פעולתם של גופים אותם היא מגדירה ככתות הפועלות בישראל. כמו כן מפנה המרכז נפגעים לטיפול נפשי, מארגן קבוצות תמיכה, מפגשים וכנסים, מפנה לסיוע משפטי ומספק חומרי הסברה והרצאות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stephen Hunt, Alternative religions: a sociological introduction,Hamphshire: Ashghate, 2004, עמ' 19 ואילך.
  2. ^ David G. Bromley, Douglas E. Cowan, "The invention of a counter-tradition: the case of the North American anti-cult movement, in James R. Lewis, Olav Hammer, The invention of sacred tradition, Cambridge: Cambridge UP, 2007, עמ' 96 ואילך.
  3. ^ טאקר מגדירה "כת", במידה של בדיחות דעת, כ"הקבוצה הדתית שאליה שייך מישהו אחר שאינו מסכים איתי" Ruth A. Tucker, Another Gospel: Cults, Alternative Religions, and the New Age Movement, Grand Rapids, Zondervan, 1989, עמ' 15
  4. ^ Rodney Stark, William Sims Bainbridge, The future of religion: secularization, revival, and cult formation, Berkeley: U California P, 1985, עמ' 394 ואילך.
  5. ^ Stephen Hunt, Alternative religions: a sociological introduction,Hamphshire: Ashghate, 2004, עמ' 9-10
  6. ^ שם, 400-02.
  7. ^ בכת האימן, לדוגמה, היה נהוג לדרוש מן המאמינים להימנע מתיאור פרטי הטקסים והאירועים בפני מי שאינם נמנים עם הכת, ונאסר עליהם לחשוף טקסטים סודיים בפני מי שלא עברו טקסי חניכה נאותים.
  8. ^ כל הדתות הקיימות מקיימות, כמובן, גם טקסי "אישוש" המאשרים את הצטרפותו של המאמין כאדם בוגר לדת
  9. ^ Amish Life.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב אברהם קורמן, זרמים וכתות ביהדות, באספקלריה של הדורות, תשל"ג
  • בנימין שלמה המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, הוצאת מכון מורשת אשכנז, בני ברק תשס"ט
  • דו"ח הוועדה הבינמשרדית לבדיקת נושא ה"כתות" (קבוצות חדשות) בישראל (1985). ירושלים: הוצאת משרד החינוך והתרבות. (דו"ח ועדת גלזר-תעסה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]