גדוד נהגי הפרדות
ערך זה עוסק בגדוד עברי בצבא הבריטי. אם התכוונתם ליחידה בצה"ל, ראו גדוד נהגי הפרדות (צה"ל).
גדוד נהגי הפרדות, Zion Mule Corps (זמ"ק), הוא הראשון מבין הגדודים העבריים שהוקמו על ידי הבריטים בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
סמל הגדוד היה מגן דוד ובמרכזו גור אריה. נהגו לומר: "גור לארי הבריטי המלכותי".[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] הרעיון
רעיון הקמת הגדודים הועלה במצרים על ידי זאב ז'בוטינסקי בדצמבר 1914 ונתמך בידי יוסף טרומפלדור.
במחנות גאבארי ומפרוזה הסמוכים לאלכסנדריה שבמצרים התרכזו בתקופה ההיא יותר מאלף מיהודי היישוב שגורשו מארץ ישראל על ידי העות'מאנים או עזבוה מרצונם בשל המצב הכלכלי הקשה בארץ בתקופת המלחמה. ביניהם היה טרומפלדור, ואליו חבר ז'בוטינסקי שהגיע מאיטליה. משאת נפשם של השניים הייתה להקים גדוד לוחם שיסייע לבריטים בכיבוש ארץ ישראל. לאחר מגעים רבים עם גורמים בצבאה ובממשלתה של בריטניה נענתה היוזמה בצורה חלקית. כיבוש ארץ ישראל לא היה בתוכניותיה של בריטניה באותה עת, אולם הוצע שגדוד המתנדבים היהודים יוכל לשמש בחזית הצפון, בגזרת הדרדנלים, ולא ככוח לוחם אלא ככוח עזר באספקה. הרעיון לא התקבל בהתלהבות, אולם טרומפלדור הוביל את הדעה כי עצם הקמת כוח צבאי יהודי, שיסייע במלחמה כנגד העות'מאנים ללא קשר לגזרת המלחמה ולאופי הכוח, חשוב דיו במאבק להכרה בריטית עתידית בזכותם של היהודים לבית לאומי בארץ ישראל.
גורמים רבים בהנהגה הציונית הביעו התנגדות נחרצת להקמת הגדוד מחשש שבכך יעמדו בסכנה חייהם של יהודי ארץ ישראל, החשופים להתנכלויות הטורקים, אולם הגדוד העברי הראשון קם לבסוף.
[עריכה] הלחימה
ב-1 באפריל 1915 נשבעו החיילים המתנדבים אמונים לגדוד שקיבל את השם "Zion Mule Corps" (גדוד הפרדות של ציון). מאחר שלא נמצא לו בתחילה שם עברי כונה הגדוד בקיצור זמ"ק, ולאחר מכן נודע כגדוד נהגי הפרדות. הגדוד היה למעשה יחידת תובלה שמנתה 650 לוחמים יהודים. מפקדו של הגדוד היה קצין בריטי, קולונל ג'ון פיטרסון, שקשר את גורלו בגורל הגדודים היהודיים וסגנו היה טרומפלדור. בהמשך עזב פטרסון את התפקיד וטרומפלדור פיקד על הגדוד בזמן הלחימה. ב-27 באפריל, אחרי שבועיים של אימונים, הצטרף הגדוד למערכת גליפולי והונחת בחוף גליפולי שבטורקיה (חצי אי קטן בגדה המערבית של מצרי דרדנלים), כאשר כבר בהחפה נחצה הגדוד לשניים. טרומפלדור עם הרוטות[2] הראשונה והשנייה נעו אל פנים חצי האי, בעוד הרוטות השלישית והרביעית נותרו בחוף וכעבור מספר ימים הוחזרו לאלכסנדריה. שתי הרוטות שנותרו הובילו אספקה לקווים הקדמיים, היכן שהבריטים ניסו לפרוץ את הקווים העות'מאנים, וזכה על כך להערכת הפיקוד הבריטי. שנים עשר מחיילי הגדוד[3] נפלו וחמישה נפצעו במערכה שהסתיימה בכישלון - נסיגת כוחות מדינות ההסכמה מחצי האי גליפולי.
למרות אופיו האידאליסטי לכאורה של הגדוד עולה ממכתבים של טרומפלדור כי היו בו גם בעיות משמעת, ולעתים נדרש בו אפילו עונש מלקות. היה חיכוך בין אלו שמניעי הצטרפותם היו אידאולוגיים פחות לבין האחרים.
ייחודו של גדוד נהגי הפרדות היה בהיותו היחידה הצבאית הסדירה הראשונה לאחר כ-1,800 שנה שהורכבה כולה מיהודים ושפתה עברית.
[עריכה] הבסיס לגדודים עבריים
ז'בוטינסקי ששאף ופעל להקמת גוף צבאי יהודי אשר יהיה גורם משפיע במלחמה העולמית לא ראה בגדוד נהגי הפרדות הגשמת חזונו מאחר שהגדוד לא היה יחידה לוחמת אלא תומכת לחימה ולא הוצב בחזית ארץ ישראל. הוא עזב לאיטליה והמשיך מאירופה לשכנע את הגורמים המדיניים השונים להקים יחידה יהודית קרבית. טרומפלדור לעומתו ניסה לנחמו באמרו: "כולם חיילים, בלי חיילי ההובלה אי אפשר, ובסכנה ישתתפו עם הלוחמים". בדיעבד הצדיק ז'בוטינסקי את בחירתו של טרומפלדור שכן השם שקנה לעצמו גדוד נהגי הפרדות היה גורם חשוב שסייע להקמת הגדודים העבריים הלוחמים בהמשך.
לאחר הנסיגה מגליפולי ולאחר שהבריטים סירבו להעבירו אל חזית אחרת פורק הגדוד ב-26 במאי 1916. 120 מחייליו התגייסו שוב והגיעו ללונדון והיוו בסיס לגדוד ה-38 של קלעי המלך שהוקם ב-1917 והשתתף בכיבוש ארץ ישראל מידי טורקים. עוד שני גדודים הוקמו בצבא בריטניה בארץ ישראל: הגדוד ה-39 של קלעי המלך והגדוד ה-40 של קלעי המלך. וכך שנה לאחר פירוק גדוד אחד של נהגי הפרדות היו שלושה גדודים עבריים של קלעי המלך בארץ ישראל.
[עריכה] תעודות של מתנדבי גדוד נהגי הפרדות
-
החייל: Nissenbaum Samuel - 15 april 1915 - "one shilling"
-
האישור ניתן בהיעדר רשות רוסית - בחלק התחתון יש אישור רוסי
-
תעודת שחרור מטעמים רפואיים ל- wolf Overbuch
[עריכה] לקריאה נוספת
- בעקבות הגאולה: נהגי הפרדות בגליפולי, אפרים אוירבך, תרגם ישראל זמורה, הוצאת דביר ירושלים תל אביב, 1980.
- עבר הדני, עם במלחמתו: שלושים שנות מלחמתנו מגאליפולי עד החי"ל, הוצאת יוסף שרברק, תל אביב-יפו, תש"ח.
- מנחם פוזננסקי, עורך, מחיי יוסף טרומפלדור: קובץ מכתבים וקטעי רשימות, עם עובד, 1945.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מוזיאון "בית הגדודים" באביחיל המנציח את פועלם.
- נקדימון רוגל, ורטהיימר הצעיר, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- יומנו של רפאל אבולעפיה חייל בגדוד
- שולמית לסקוב (תרגום ומבוא), יוסף טרומפלדור - יומן גדוד נהגי הפרדות, קתדרה 7, אפריל-1977
[עריכה] הערות שוליים
- ^ המקור: ניר מן, בריטים, ציונים וחיות אחרות - תשעים שנה להצהרת בלפור, ה-2 בנובמבר 1917, מקור ראשון, 9 נובמבר 2007.
- ^ כך כינה טרומפלדור את יחידות הגדוד
- ^ 12 חללים מוזכרים באתר יזכור של משרד הביטחון
