גזה סילאדי
 | |
| לידה |
29 בדצמבר 1875 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 1958 (בגיל 82) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| שם לידה |
Silbermann Géza |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| מעסיק |
ניוגט |
  | |
גזה סילאדי (במקור זילברמן,[1] בהונגרית: Szilágyi Géza; בודפשט, 29 בדצמבר 1875[2] – בודפשט, 7 באפריל 1958)[3] היה משורר, סופר, עיתונאי ועורך דין יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גזה סילאדי נולד במשפחה יהודית כבנם של יוז'ף זילברמן, סוחר ושל קוניגונדה בראון. הוא סיים את לימודיו בתיכון בטימישוארה, ואז המשיך את לימודיו באוניברסיטת בודפשט (היום אוניברסיטת אטווש לוראנד), שם בשנת 1898 קיבל דוקטורט במדע המדינה ובשנת 1899 דוקטור למשפטים. בשנת 1901 עבר את בחינת לשכת עורכי הדין. למרות השכלתו הרחבה עסק בעיקר בעיתונאות, בכתיבת שירה ובכתיבת סיפורים קצרים. להפצת הידע הייתה חשיבות עליונה בעיניו.[4] בזכות הידע הרב שלו, הוא ייחודי בעידן שלו, בלקסיקון הגדול של פאלאס הוא היה אחד מעוזרי העורכים.[5] במשך יותר משלושים שנה עבד ככותב טורים מבוקש או כסגן עורך בעיתונים שונים.
עד הזנקת כתב העת הספרותי ניוגט היה סילאדי מעורב באופן פעיל בכל היוזמות הספרותיות. הוגו איגנוטוש וחבריו הביטו עליו בהערצה, אנדרה אדי ראה בו יש את המאסטר שלו. שיריו של סילאדי הושפעו מהפסימיות והארוטיקה של סוף המאה ה-19. בנוסף לעבודתו כעיתונאי, כתב מספר מחקרי ספרות וביקורות. הוא נפטר ב-7 באפריל 1958, מייד אחרי הופעת כרך השירה האחרון שלו. בהלווייתו בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט ספד לו הרב אלכסנדר שייבר והספדו היה ראוי למשורר-סופר המנוח, כאחד הלוחמים של המודרניזם, ואחד ששילב בין הפסיכואנליטיקה לבין הספרות.[6] בעבודות הפרוזה שלו הוא הרבה לתאר את החיים בהומור ובפנטזיה גרוטסקיים. יצירתו הספרותית העיקרית מורכבת משיריו.
רעייתו הייתה מרגיט הרמן (1875–1944), איתה התחתן ב-5 באוקטובר 1911 בבודפשט.[7]
יצירתו ושירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא היה הנציג הנועז יותר הראשון של השירה הדקדנטית, האהבה החושנית, של תחילת המאה ה-20. בסביבות 1896 הוא הכניס את האירוטיקה, שהדגישה את הגשמיות בגלוי, לתוך הספרות ההונגרית. לדברי אלדאר קומלוש : "חושניות סגולה וייאוש אפל: תחושות אלה מעוררות בו השראה."[8]
הליריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סילאדי היה אחד היוזמים והדמויות שהגדירו את הליריקה ההונגרית של המאה ה-20, שדוכא, למצער, על ידי בני דורו וכמעט מתעלמים ממנה גם במאה ה-21. שירתו השפיעה ביותר על המשורר אנדרה אדי, שכן הנושא העיקרי שלו הוא אהבה. סילאדי ראה ליריקה מערב-אירופית, בעיקר צרפתית, כמודל. לאחר הצלחתו הראשונה (טריסטיה, 1896), הוא הועמד לדין, נפתחו נגדו הליכים וכרך השירה שלו הוגדר כמביש וכמעליב. בנוסף, בני דורו הצעירים יותר צברו הצלחה אחר הצלחה ולכן סילאדי התרחק משירה למשך זמן רב. בשנת 1927 הופיע כרך השירה שלו "מילה ודמעה" אשר חוקרי ספרות רבים רואים בו אחת מיצירותיו הבולטות ביותר. שיריו אלה לא מפתיעים לאור האירועים הפוליטיים והחברתיים של התקופה. שירים אלה עוסקים בעיקר בחוסר תקווה, הם פתטיים וותרניים. עם התחזקות האנטישמיות בכלל ובהונגריה בפרט הוא הפך ליותר ויותר פתוח לנושאים יהודיים, תודעתו העצמית היהודית התחזקה ובהמשך גם הרעיון הציוני העסיק אותו יותר ויותר. הדוגמה הטובה ביותר לכך שירו "ישראל": "אך נשאר לי שורש עמוק וקדוש!" - כתב. בגיל 83. עד מותו בשנת 1958, הופיעו לא פחות מעשרים כרכים שלו: שירים, טורים, דרמות, סיפורים קצרים, רישומי מוסר סאטיריים, מחקרים.
הדרמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתו כמחזאי היא הנשכחת ביותר, בקושי נמצא מידע עליו. המחזה הידוע ביותר שלו הוא "כפור מאי",[9] אותו כתב יחד עם הנריק לנקאי, אך לא מדובר בהצלחה מוסכמת: המחזה זכה לקבלת פנים מפוקפקת. בעקבות הצגתו בשנת 1911, מיקשה ברודי העביר עליו ביקורת: "לא! הדרמה הזו היא דרמה של אף אחד. לא של האמת שהיא בכל מקרה לא מבקשת זאת, זה לא הסמליות ולא של בני האדם (...) היא נשלט תעל ידי נוקשות, חוסר אווריריות; פסל קטן אורב בקצה שלה, גופה החולה נגרר לעייפה ליצירה לא טבעית."[10]
סיפוריו הקצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרסום כרך השירה השלישי שלו, בסביבות 1912 שירתו כבר לא הייתה ייחודית, אלא רק אחת מני רבות, ולכן הוא שתק כמשורר. זה היה כאשר הסיפור הקצר שלו נשמע, שהוא מרתק אך לא מצליח יותר משירתו. הנושא שלו הוא אהבה בלעדית - הצגת אלף אפשרויות של גשמיות בין גבר לאישה - והגשמה גופנית ורוחנית ובסוף המוות. סיפוריו הקצרים מאוד נטורליסטיים ומציגים מצב רוח אימפרסיוניסטי.[11]
השפעת הפסיכואנליזה על חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גזה סילאדי הושפע מאוד מזיגמונד פרויד ומשארל בודלר, בכל יצירותיו, במיוחד בליריקה שלו. כרך שיריו הראשון, "טריסטיה" נכתב בהשראה חזקה מבודלר, הוא מטפל באירוניה ומחבר בין השגחה אלוהית לבין האירוטיות שהפכה לסחורה.[12] בגלל הכרך הזה נפתחו נגדו הליכים פליליים כאמור והוא הועמדו לדין על כך שראו בשירתו התקפה יהודית על הנצרות. בשנת 1914 הוא הצטרף לקבוצת בודפשט של ארגון הבינלאומי הפסיכואנליטיקאי (Internationale Psychoanalytische Vereinigung) ונשאר חבר גם בארגון שירש אותו. הוא אחד הסופרים ההונגרים הראשונים שעסק לעומק בניתוח פסיכואנליטי של הנפש. כתביו בנושאים פסיכואנליטיים רבים התפרסמו גם בהונגרית וגם בגרמנית. זה בעיקר בגלל ידידותו עם שאנדור פרנצי, שהציג את התנועה הפרוידיאנית בפני סילאדי. העניין השפיע גם על בתו, לִילָה סילאדי, שהפכה לפסיכולוגית אנליטית. לילה כבר פגשה את החשיבה הפרוידיאנית כילדה צעירה, בראיון מאוחר היא נזכרה בארוחת הערב המשפחתית שבילתה בבית הוריה, בה נכח גם פרויד עצמו.[13]
הפובליציסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סילאדי היה חבר בקבוצת "השבעה" (A Hét) יחד עם חבריו הסופרים היהודים, שייצגו יהדות מתבוללת. מבחינתו קבלתו לחברה ההונגרית איננה מתנה, אלא מובן מאליו. הוא אינו רואה במוצאו דבר מה מיוחד. כשם שהוא לא מבטא את מוצאו היהודי, כך גם לא את ההונגריות שלו. אלה דברים מובנים מאליו עבורו, בדומה לרוב עמיתיו. הוא לא מייצג שום רעיון מהפכני בכתביו, בפרסומיו אין זעם מוסרי או מרד, הוא מאמין בעיתונות אובייקטיבית לחלוטין. כשהוא מעצב את הליריקה שלו בתשוקה חושנית, הוא גם מביא טעם נהדר למוצרי העיתונות שלו כעיתונאי.
סילאדי לא רק יכול היה ללמוד את עבודותיו של פרויד בשפתו המקורית, אלא גם לפרסם בגרמנית לכן מאמריו על המצב בהונגריה התקבלו בחום על ידי סוכנויות הידיעות הגרמניות. שמותיו הבדויים הספרותיים שלו היו: Aegrotus, Diogenes, Ferenc Gaár, Judex, Lector, Pelbárt, Pósfay Döme, Proteus, Severus, Silenus, Severus, Sincerus.[14]
אלדאר קומלוש ניסח את המדיום הספרותי של הופעתו של סילאדי, את שנותיו הראשונות ואת תפקידו כך:
"המשורר היהודי של שנות התשעים (של המאה ה-19) אינו כותב שירים פטריוטיים כמו גם לא שירים בעלי תחושה יהודית. הוא גם הונגרי וגם יהודי בעת ובעונה אחת; אם תרצו, אף אחד מהם. (...) והפולחן המר לבעל של גזה סילאדי נראה כהתנגשות אטביסטית (תורשתית) של חושניות מזרחית קדומה והפילוסופיה האפלה של קהלת. והכל יחד, כל הקבוצה, מביאה רוח חדשה לליריקה ההונגרית."[15]
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשפת המקור:
- Tristia; előszó Silberstein Ötvös Adolf; Nagel, Budapest, 1896
- Holt vizeken; Deutsch, Budapest, 1903
- Lepel nélkül. Erkölcsrajzok; Singer-Wolfner, Budapest, 1910
- Neked írtam; Deutsch, Budapest, 1911
- Lenkei Henrik–Szilágyi Géza: Májusi fagy. Színmű; Politzer, Budapest, 1911 (Modern könyvtár)
- Könyvek és emberek. Tanulmányok; Athenaeum, Budapest, 1912 (Modern könyvtár)
- Versek; Athenaeum, Budapest, 1912 (Modern könyvtár)
- Ez Pest!; Athenaeum, Budapest, 1913 (Modern könyvtár)
- A háború mellől. Tollrajzok; Athenaeum, Budapest, 1915 (Modern könyvtár)
- Fantasztikus szerelmek; Dick, Budapest, 1916
- Az ördög nyája. Elbeszélések; Athenaeum, Budapest, 1917
- Menny, pokol, háború. Korszerű legendák; Tevan, Békéscsaba, 1917
- Vitustánc. Novellák; Grill, Budapest, 1918
- Szó és könny; Pesti Ny., Budapest, 1927
- Vajda János pokla; in: Lélekelemzési tanulmányok. Dolgozatok a pszichoanalízis főbb kérdéseiről; Somló, Budapest, 1933
- Válogatott régi és új versek; Magyar Téka, Budapest, 1948
- Koldusok táncdala. Válogatott versek 1893-1956; sajtó alá rend., bev. Czibor János; Magvető, Budapest, 1958
- Válogatott írások; Madách Irodalmi Társaság, Budapest, 2007
בתרגום:
- טריסטיה ; הקדמה אדולף זילברשטיין; נגל, בודפשט, 1896
- על מים מתים ; דויטש, בודפשט, 1903
- ללא כיסוי. ציורים מוסריים ; זינגר-וולפנר, בודפשט, 1910
- כתבתי לך ; דויטש, בודפשט, 1911
- הנריק לנקאי - גזה סילאדי: כפור מאי; פוליצר, בודפשט, 1911 (הספרייה המודרנית)
- ספרים ואנשים. מחקרים ; אתנאום, בודפשט, 1912 (הספרייה המודרנית)
- שירים ; אתנאום, בודפשט, 1912 (הספרייה המודרנית)
- זה פשט! ; אתנאום, בודפשט, 1913 (הספרייה המודרנית)
- ליד המלחמה. רישומי עט ; אתנאום, בודפשט, 1915 (הספרייה המודרנית)
- אהבות פנטסטיות ; דיק, בודפשט, 1916
- צאן השטן. סיפורים ; אתנאום, בודפשט, 1917
- גן עדן, תופת, מלחמה. אגדות מודרניות ; טבן, בקשצ'אבה, 1917
- פַּרכֶּסֶת. סיפורים קצרים ; גריל, בודפשט, 1918
- מילה ודמעה ; בודפשט, 1927
- הגיהנום של יאנוש ויידה ; ב: לימודי ניתוח נשמה. עבודות גמר בנושאים מרכזיים בפסיכואנליזה ; שומלו, בודפשט, 1933
- נבחרו שירים ישנים וחדשים ; מגיאר טקה, בודפשט, 1948
- שיר ריקודי הקבצנים. שירים נבחרים 1893–1956 ; בודפשט, 1958
- כתבים נבחרים ; החברה הספרותית של מדאץ', בודפשט, 2007
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Szinnyei József: Magyar írók élete és munkái XIII. (Steiner–Télfy). Budapest: Hornyánszky. 1909. (חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים)
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גזה סילאדי
- Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969.(לקסיקון ביוגרפי הונגרי)
- ינה פינטר : תולדות הספרות ההונגרית: שיטתיות מדעית בודפשט, 1930–1941; כרך 8. שירה / אימפרסיוניסטים, סמליסטים ג. סעיף קטן. (תקליטור: הוצאת Arcanum)
- "A magyar társadalom lexikonja" (PDF). Mtdaportal.extra.hu. 1930. נבדק ב-2014-09-21. (עמ '545) (לקסיקון חברתי הונגרי)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 79686/1892. Forrás: Névváltoztatási kimutatások 1892. év 10. oldal 24. sor
- ^ "Születési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség születési akv. 1798/1875. folyószáma alatt".
- ^ Halálesete bejegyezve a Bp. XIV. ker. állami halotti akv. 357/1958. folyószáma alatt.
- ^ Komlós Aladár, Magyar-zsidó szellemtörténet a reformkortól a holocaustig I. (Budapest: Múlt és Jövő, 1997), p. 336.
- ^ Hegedűs Géza, „Szilágyi Géza”, in: Hegedűs Géza, A magyar irodalom arcképcsarnoka (Budapest, Móra Kiadó, 1976) – letölthető: http://www.mek.oszk.hu/01100/01149/html/szilagyi.htm. (letöltés ideje: 2014.06.25.)
- ^ Havasréti József, „A dekadencia írója”, Magyar Narancs, 2007/1. szám – letölthető:http://magyarnarancs.hu/konyv/elsullyedt_szerzok_vi_a_dekadencia_iroja_szilagyi_geza_1875-1958-66588 (letöltés időpontja: 2014.06.18.)
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VI. kerületi állami házassági akv. 1293/1911. folyószáma alatt".
- ^ Idézi Pintér Jenő, i. m.
- ^ Online
- ^ Bródy Miksa, „Májusi fagy”, Nyugat 4, 7 (1911) / Elektronikus Periodika Archívum és Adatbázis, Bródy Miksa: Szilágyi Géza – letölthető: http://epa.oszk.hu/00000/00022/00077/02346.htm (letöltés időpontja: 2014.06.20.)
- ^ Komlós Aladár, Magyar-zsidó szellemtörténet a reformkortól a holocaustig I. (Budapest: Múlt és Jövő, 1997), p. 183.
- ^ Takács Mónika, „A ’lealázott szexuális objektum’”, Thalassa 9, 2-3 (1998), pp. 173-182 – letölthető:http://orange.mtapi.hu/thalassa/archivum/9823/F9823/f07takac.htm (letöltés időpontja: 2014.05.11.)
- ^ Havasréti, „A dekadencia írója” – letölthető:http://magyarnarancs.hu/konyv/elsullyedt_szerzok_vi_a_dekadencia_iroja_szilagyi_geza_1875-1958-66588 (letöltés időpontja: 2014.06.18.)
- ^ Péter László (főszerk.), Új Magyar Irodalmi Lexikon (Budapest: Akadémiai Kiadó, 2000), pp. 421-422.
- ^ Komlós Aladár, Magyar-zsidó szellemtörténet a reformkortól a holocaustig I. (Budapest: Múlt és Jövő, 1997), p. 129.