בעל (אל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צלמית ברונזה של הבעל מהמאות ה-14 עד ה-12 לפנה"ס. נמצאה בחפירות בראס שומרה, היא אוגרית.
צלמית של האל הכנעני בעל הדד, 1900 לפנה"ס בקירוב
מצבה מאבן גיר ובה נראה האל בעל מחזיק אלה וברק, מהמאות ה1513 לפנה"ס. נמצאה באקרופוליס של אוגרית. כיום בלובר

במיתולוגיה הכנענית, בעל - או בעל הדד - הוא אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, אל החיים, שמרווה את פני האדמה. בעל מתואר כלוחם רב עוצמה וכוח הלוחם בכוחות הרעים שמנסים לכלות את העולם ולהשמידו. הוא בנו של אל, אחיהם של ים וענת ובעלה של עשתורת. משמעות שמו אדון, והוא מתואר כאדון העולם.

בעל מתואר כלוחם גיבור, עשוי ללא חת, שאוחז בידו האחת אלה, בידו השנייה חזיז ברק, דורך על העננים, לראשו קרניים כאות לפריון, ומרעים בקולו ברעם, ושוכן בהר צפון המיתי, הוא ג'בל אל ארקה, שגשמי זעף כבדים יורדים בו מדי שנה. פולחנו היה גם נהוג בקרתגו, שם שימש כאחד האלים הראשיים. עדות לכך אפשר למצוא בשם המצביא המפורסם חניבעל ובשם אחיו עזדרובעל.

שמותיו, כוחותיו ופעולותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינויים נוספים של הבעל הם "זבול בעל ארץ" (=נשיא אדון הארץ), "רכב ערפת" (=רוכב ערבות, במובן של עננים), "אלאין" (=האדיר), "אלאי קרדם" (=אדיר הגיבורים). בעל נחשב לאלוהי החיים, כפי שהוא מצהיר "אני הוא הזן אלים ואנשים" שמתאים לתוארו "בן דגן", ולכן באחריותו לדאוג לקיומו של העולם. (יש הסוברים כי דגן היה כינוי של אל ויש הסוברים כי היה אחיו של אל). הכנענים קראו על שמו את גדול כוכבי הלכת במערכת השמש, צדק[1], בדומה לאלים ראשיים אחרים דוגמת זאוס ויופיטר.

בתקופה הקדומה שמות אלים מקומיים בכנען הורכבו מהשם "בעל" + שם המקום, בהוראה של אדון המקום, לציין שהם אדוני ופטרוני המקום, כגון בעל צפון, בעל חצור, בעל קרניים, בעל כרמל, בעל גד, בעל מעון, בעל תמר, בעל זבוב, בעל פעור ורבים נוספים. "בעל הדד", האל המקומי של אוגרית, בצפון סוריה של היום, חרג ממקומו והיה לאל הראשי של צידון, ומשם הפך להיות האל המרכזי של ארץ כנען כולה, ושמו התקצר לבעל.

בארץ כנען השחונה, בעל תפס מקום מרכזי בשל ההזדקקות לגשם, והוא מתואר כמי שהצליח לנצח בעזרת אחותו, האלה הלוחמת ענת, את האלים ים, אל הים והנהרות, ומות, אל השאול והמוות שממנו העקרות והבצורת, ולחזור להרוות את פני האדמה. משמו נגזר המושג חקלאות בעל – שהיא חקלאות התלויה בגשמים, לעומת חקלאות שלחין, שהיא חקלאות שבה תעלות מים שמקורן בנהר משקות את השדות.

על פי המתואר בכתבי אוגרית, שלטונו של האל הזקן אל נחלש, וים דורש ממנו את השלטון. בעל יוצא למלחמת חורמה בים, ולאחר ניצחונו על אל הים ומפלצותיו הוא מבקש לבנות לו ארמון שיבסס את מלכותו על האלים ובני האדם. לצורך כך הוא שולח את משרתיו גפן ואגר לאלה אשרה, אם האלים, שתשכנע את בן זוגה, אל, לתת הוראה לאל האומנות כתר-וחסס לבנות לו ארמון. כתר-וחסס בונה לו את הארמון. זמן לא רב לאחר שביסס בעל את שלטונו, קם עליו מות אל המוות ומאיים עליו שינסה להורגו. בעל נבהל ונכנע, ובלב כבד יורד אל השאול להסגיר את עצמו למות. לאחר מותו של בעל פוקדים את הארץ בצורת ורעב. אל, האבל מצער על מות בנו, קורע את בגדיו ומפזר עפר על ראשו. האלה ענת, אחותו של בעל, זועמת על מותו ומביסה את מות בקרב, ומקימה לתחיה את בעל. למרות שהובס על ידי ענת בקרב, אין באפשרות בעל וענת להרוג את מות לצמיתות כמו שאין להביס את המוות עצמו. על מות נגזר להכיר במלכותו של בעל כאל השולט, מלבד בעונת הקיץ אז יורד בעל לשאול וחוזר לחיים בסתיו.

בנותיו-נשותיו של בעל הן האלות אלת הערפל פדרי בת אור, אלת הטל טלי בת רב (=טלי בת גשם), ואלת העפר ארצי בת יעבדר.

לבעל שבעה נערים עוזרים שהחשוב בהם הוא גפן-ואוגר (=גפן ושדה).

פולחן הבעל במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המקרא, בפולחן הבעל הייתה לעתים גם התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ובמקרים קיצוניים גם קורבנות אדם. בכתובת עתיקה בשפה האוגריתית נמצאה הנחיה בשעת מצור על עיר, להקריב בן בכור לבעל, על מנת לגרום לאויב להפסיד או לעזוב את העיר.

בעל היה האל החזק והקשה ביותר שאיתו התמודדו מנהיגי הדת בעם ישראל. לעתים הוא חדר וגרם ליצירת פולחן כפול שבו עבדו לה' ולבעל כאחד. גדעון יצא למלחמה כנגד כהניו, ולאחר ניצחונו של גדעון שונה שמו ל"ירו-בעל" כדי להורות שיריב עמו הבעל. אחד מבניו של שאול המלך נקרא "איש-בעל" וגם בניו של יהונתן בנו נקראים בשמות המעידים, לדעת מבקרי מקרא, על הפופולריות הרבה של פולחן הבעל בקרב העם: "מריב-בעל" ו"מרי-בעל", כמו כן אחד מבניו של דוד המלך נקרא בשם "בעל-ידע". מאידך, פרשנים מסורתיים כתבו שלפני שהתפשטה בישראל עבודת הבעל, שימש שמו שמשמעו 'אדון' גם כתואר לאלוהי ישראל, ועל שמו נקראו צאצאי שאול ודוד.‏[2] במקומות רבים במקרא שונה הרכיב התיאופורי "בעל" לשם "בושת", כמו "ירובשת" ו"איש בשת", דבר המעיד על האידאולוגיה של כותבי המקרא נגד פולחן הבעל.

בתקופתו של אחאב חדר הפולחן באופן ניכר. אחד מהשיאים במלחמה היה אצל אליהו הנביא בהר הכרמל בעימותו עם פולחן הבעל, בתקופה של בצורת, ביקש מנביאי הבעל להוריד אש על המזבח, ולאחר כישלונם ואיבוד אהדת העם, הרג אותם.

המקרא מתאר טבח נוסף שנעשה בעובדי הבעל על ידי יהוא. את החיסולים הללו יש גם לראות בהקשר של הניסיון להשמדת נביאי ה' באותה תקופה, בידי המלכה איזבל הצידונית, אשתו של אחאב מלך ישראל, שתמכה בפולחן הבעל עוד מבית אביה, אתבעל, מלך צידונים (מלכים א' ט"ז, לא).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אלים במיתולוגיה הכנענית
אלאשרהבעלענתעשתרעשתרתמותיםשפשירח
כושרותנכל ואיבכושר וחסיסרשףשלםשחרחורוןסעראדוניס
גדבעל זבובכמושמולךדגון
בעל