רוברט ג'ונסון
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון לא אנציקלופדי. | |
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | ||
רוברט ג'ונסון (אנגלית: Robert Johnson; 8 במאי 1911 - 16 באוגוסט 1938) היה מוזיקאי, זמר בלוז מפורסם וגיטריסט אמריקני.
חשיבותו ותפקידו של ג'ונסון בהיסטוריה של הבלוז נובעת מהעובדה שג'ונסון הקליט מעט מאוד בתקופת חייו הקצרים. חלק מהעניין הרב בג'ונסון נובע מנסיבות העלמותו המסתוריות. ג'ונסון, לפי השמועה, הורעל על ידי בעל קנאי, אולם גם לאחר מותו היו שמועות על כך שהוא חי בטקסס. ג'ונסון הוא מבין הזמרים המוכרים ביותר מבין זמרי הדלתא בלוז.
תוכן עניינים |
[עריכה] המוזיקה של רוברט ג'ונסון
רוברט ג'ונסון הקליט סך הכל 29 שירים בשני מחזורים. המחזור הראשון היה בסן אנטוניו, טקסס בנובמבר 1936 ומחזור נוסף בדאלאס, טקסס ביוני 1937. 13 מהשירים הוקלטו פעמיים. כמה משיריו הידועים יותר היו: Love In Vain, Come On In My Kitchen, Sweet Home Chicago, Cross Road Blues ועוד רבים וטובים. בשנת 1961 הוציא ג'ון האמונד את השירים מחדש באלבום King of the Delta Blues Singers, דבר שהחזיר את ג'ונסון לידיעת הציבור[1].
יש משהו מעט מלנכולי ורחוק בקול של ג'ונסון - אולי זה נובע מאיכות ההקלטה. ג'ונסון שר על יאוש, בדידות, חברות ונדודים. באותן שנים של משבר כלכלי וחברתי האוכלוסייה האפרו אמריקאית הושפעה רבות מהנצרות (בעיקר מהבפטיזם). הדת היוותה גורם שמחזק את התא המשפחתי ומביא נחמה וביטחון כך שמה שנמצא מחוץ למסגרת הקהילה, כלומר בדרכים, הוא השטן. ג'ונסון מתאר מפגש בדרכים עם השטן בשירו Hellhound on My Trail. אחת האגדות על ג'ונסון מתארת מפגש של ג'ונסון שבו הוא מציע את נשמתו לשטן בתמורה ליכולת נגינה בגיטרה.
אחד המאפיינים הבולטים במוזיקה של ג'ונסון, ולמעשה הדבר אשר ייחד אותו בזמנו, הוא מספר ההתרחשויות אשר ישנן במוזיקה שלו בו זמנית. אריק קלפטון, אשר לטענתו ג'ונסון היווה ההשפעה המוזיקלית העיקרית עליו, ביצע הקלטות מחווה לג'ונסון אשר יצאו באלבום ( Me And Mr. Johnson), בראיון שבוצע איתו הסביר קלפטון שלדעתו בשביל לנגן את המוזיקה של ג'ונסון נדרשים שני נגנים.
[עריכה] האגדה על רוברט ג'ונסון
ג'ונסון היה בחור פשוט שרצה מאוד לנגן בגיטרה, הוא למד, והתאמן מספר שנים, אך כל נסיונותיו עלו בתוהו וצלילי נגינתו בגיטרה נשמעו כצלילי מסור. לאחר ניסיונות (לא מוצלחים) להשתפר בנגינה, מספרים, ירד ג'ונסון לדרום ולאחר מספר חודשים (ההערכות נעות סביב 9 חודשים), חזר עם יכולת ניגון שלא תיאמן. על העובדה שנגינתו של ג'ונסון היא וירטואוזית אין כל ויכוח, אך מספרים שבחודשים הללו, מכר ג'ונסון את נשמתו לשטן בתמורה ליכולת לנגן כה טוב.
רוב הגרסאות ככולן, מספרות שג'ונסון הגיע לצומת דרכים בשעת חצות עם הגיטרה ואז הופיע השטן, נטל מידי ג'ונסון את הגיטרה, כיוון אותה, ניגן עמה מספר צלילים, והחזיר אותה לג'ונסון. ומאז, מספרת האגדה, ג'ונסון ניגן כמו שאנו מכירים אותו כיום (אגדה דומה יש על הכנר הווירטואוז ניקולו פאגאניני). המצדדים בגרסה זו, מחזקים את טענתם תוך הצגת השירים "Cross Road Blues" ו-"Me and the Devil Blues" כמבססים את התאוריה. צומת הדרכים המשוער הוא הצומת של Highway 61 ו- Highway 49 בעיר קלארקסדייל, מיסיסיפי. המקום הפך אתר עלייה לרגל לכל אוהבי הבלוז.
[עריכה] השפל הגדול
השפל הגדול לא היה גורם ששינה את חיי האפרו-אמריקאים בדרום ארצות הברית, מצבם היה רע ממילא. אולם כעת נוסף מרכיב נוסף והוא הנדודים והחיפוש אחר עבודה. אפרו-אמריקאים רבים החלו לנדוד מדרום ארצות הברית לאורך הציר המרכזי של ארצות הברית דרך ממפיס אל שיקגו. השיר I Am a Steady Rollin Man מתאר את הנדודים בדרכים על הציר מהמיסיסיפי עד לשיקגו.
[עריכה] השפעות מאוחרות
ג'ונסון הוא המפורסם מזמרי הדלתא בלוז וסגנונו הייחודי השפיע על זמרים אחרים בדלתא של המיסיסיפי. בשנות השישים ביצעו הרולינג סטונז מספר משיריו של ג'ונסון. האלבום והשירים של האבנים המתגלגלות היו חלק מההתעניינות של זמרי רוק בריטיים בבלוז האמריקאי. בנוסף הייתה לג'ונסון השפעה רבה על להקת לד זפלין בפן ה- R&B שממנו התפתח הצליל המחוספס, שההוגדר בסופו של דבר בתור הרוק הכבד. גם להקת קרים ביצעה כמה משיריו של ג'ונסון, גרסתם המוכרת ביותר היא של 'Crossroads' מהאלבום 'Wheels of Fire' אותו הם ביצעו בהופעה חייה. אריק קלפטון הקליט לאחרונה תקליט שלם משיריו של ג'ונסון 'Me and Mr. Johnson' קלפטון מתאר את השפעתו של ג'ונסון על סגנונו כמכרעת.
