גלי כבידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחשה דו-ממדית של גלי כבידה מתפשטים במרחב-זמן כתוצאה ממערכת כוכבים בינארית

גלי כבידה, או "קרינת כבידה" (באנגלית: Gravitational Radiation)‏[1] הם עיקומים מחזוריים במרחב ובזמן עצמם שאת קיומם צופה תורת היחסות הכללית של איינשטיין.

על פי תורה זו גלי כבידה נוצרים על ידי שינויים מחזוריים בשדה הכבידה. דוגמה אופיינית למערכת שצפוי כי תייצר גלי כבידה היא מערכת בינארית של כוכבים (או מערכות מורכבות יותר, אפילו גלקסיות), אשר סובבים סביב מרכז המסה של המערכת.

למרות העוצמה החלשה יחסית הצפויה להיות לגלי כבידה על פי תורת היחסות הכללית, צופה תורה זו כי צמדי כוכבים במערכת בינארית כגון צמד של חור שחור ושמש, כוכבי נייטרונים או ננסים לבנים, ייצרו תוך כדי הקפתם ההדדית קרינת כבידה חזקה דיה כדי שעל אף מרחקם הגדול ממערכת השמש ניתן יהיה למדוד אותה בסביבת כדור הארץ באופן ישיר על ידי אמצעים טכנולוגיים מתאימים.

פרויקטים לחיפוש עדות על גלי כבידה באמצעות מדידה ישירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטרפרומטריה אטומית למציאת קרינת כבידה, NASA.

LIGO[עריכת קוד מקור | עריכה]

LIGO (ראשי תיבות של Laser Interferometer Gravitational-Wave Observatory) הוא פרויקט משותף של המכון הטכנולוגי של קליפורניה, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ועוד אוניברסיטאות רבות, הוא הפרויקט היקר ביותר של הקרן הלאומית למדע (נכון לשנת 2002, עם השקעה של כ 365 מיליון דולר). מטרתו למדוד גלי כבידה באופן ישיר. צמד גלאי הענק ששימש בפרוייקט בין השנים 2002-2010 פורק אחר שלא גילה סימן לקיומם של גלי כבידה. צמד של גלאים רגישים יותר צפוי להיות מופעל בפרוייקט זה במהלך שנת 2015 ‏[2].

eLISA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרויקט LISA המקורי ‏[3] (ראשי תיבות של  Laser Interferometer Space Antenna) שהיה משותף לNASA ולסוכנות החלל האירופית תוכננה הצבת אינטרפרומטר חללי במערך שהיה אמור להיות מורכב משלוש חלליות נושאות לייזרים וגלאים, במבנה משולש כשהמרחק ביניהן 5 מיליון ק"מ לשם יצירת אינטרפרומטר ענק שאורך זרועותיו בהתאם. הפרוייקט בוטל עם הודעתה של NASA באפריל 2011 על פרישתה מהפרוייקט מסיבות תקציביות. עקב כך נערכה סוכנות החלל האירופית לפרוייקט חדש וצנוע יותר המכונה eLISA (ראשי תיבות של Evolved Laser Interferometer Space Antenna) ושהשלמתו מתוכננת לשנת 2034.

Einstein@Home[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט Einstein@Home משתמש בטכנולוגית חישוב מבוזר קהילתי בשם (Berkeley Open Infrastructure for Network Computing (BOINC. הפרויקט מחפש גלי כבידה שמקורם בפולסרים באמצעות סקירת מידע שנאסף בעבר בפרויקט LIGO.

עדויות עקיפות לקיומם של גלי כבידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדות בלתי ישירה לקיומם של גלי כבידה התקבלה מתוך זיהוי עליה בתדירות הסיבוב של צמד כוכבי נייטרונים, דבר היכול להעיד על מערכת המאבדת אנרגיה באמצעות פליטתה כגלי כבידה ‏[4].

במרץ 2014 פורסמו תוצאות מדידות של הטלסקופ BICEP (אנ') העשויות להצביע בעקיפין על קיומם של גלי כבידה בשלב התפיחה של המפץ הגדול[5]. אחר בדיקה מחודשת של התוצאות פורסם באוקטובר 2014 כי ככל הנראה נפלו טעויות בהערכת הממצאים, וכי לא ניתן לייחס למדידות אלו את קיומם של גלי כבידה בשלב התפיחה של המפץ הגדול. הבהרה של מהות הממצאים צפויה להתפרסם על ידי צוות לוויין החלל האירופאי Planck בסוף שנת 2014 ‏[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נקראים קרינת כבידה מכיוון שגלי הכבידה אינם גלים במובן הרגיל. היות שגלים מוגדרים כהפרעה הנעה בתוך המרחב ואילו גלי כבידה או קרינת הכבידה היא הפרעה במרחב עצמו
  2. ^ האתר הרשמי של LIGO
  3. ^ דף הפרויקט של LISA באתר NASA
  4. ^ פולסר בינריPSR B1913+16
  5. ^ אבי בליזובסקי, ‏כיצד פועל הטלסקופ בקוטב הדרומי שגילה את גלי הכבידה שנוצרו במפץ הגדול?, באתר "הידען", 18 במרץ 2014
  6. ^ גילוי גלי הכבידה שהתפרסם במרץ 2014- ככל הנראה טעות מדידה