פרס נובל לפיזיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילהלם קונרד רנטגן (1845-1923), הזוכה הראשון בפרס נובל לפיזיקה, עבור גילוי קרני ה-X שמאוחר יותר נקראו על שמו.

פרס נובל לפיזיקה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הפיזיקה. הפרס מוענק על ידי האקדמיה המלכותית השבדית למדעים.

בין השנים 1901 ו-2012, הפרס לא חולק שש פעמים, ניתן לשני אנשים בו זמנית 35 פעמים ולשלושה זוכים בו זמנית 15 פעמים. בסך הכול קיבלו אותו 170 איש, מתוכם שתי נשים בלבד (מארי קירי ומריה גופרט-מאייר).

חתני פרס נובל לפיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1901 - 1910[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1901 וילהלם רנטגן הקיסרות הגרמנית בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיא בגילוי הקרניים המיוחדות, קרני X.
1902 הנדריק לורנץ
פיטר זימן
הולנד
הולנד
בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו במחקרם על השפעת המגנטיות על תופעת הקרינה.
1903 אנרי בקרל צרפת בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיא באמצעות גילוי הרדיואקטיביות הספונטנית.
פייר קירי
מארי קירי
צרפת
צרפת
בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו באמצעות מחקריהם המשותפים על תופעת הקרינה שהתגלתה על ידי פרופסור אנרי בקרל.
1904 ג'ון ויליאם סטראט ריילי בריטניה על מחקריו בנושא צפיפות הגזים החשובים ביותר ועל גילוי הארגון במחקרים אלה.
1905 פיליפ לנארד הקיסרות הגרמנית על עבודתו בחקר הקרניים הקתודיות.
1906 ג' ג' תומסון הממלכה המאוחדת בהוקרה לערכם הגדול של מחקריו התאורטיים והניסיוניים בהולכת חשמל על ידי גזים.
1907 אלברט אברהם מייקלסון ארצות הברית על המכשור האופטי המדויק שלו, ועל המחקרים הספקטרוסקופיים והמטרולוגיים שערך בעזרת ציוד זה.
1908 גבריאל ליפמן צרפת על השיטה ליצירת תצלומים צבעוניים המבוססים על תופעת ההתאבכות.
1909 גוליילמו מרקוני
קרל פרדיננד בראון
איטליה
הקיסרות הגרמנית
על תרומתם להתפתחות הטלגרפיה האלחוטית.
1910 יוהנס דידריק ואן דר ואלס הולנד על עבודתו על משוואת המצב של גזים ונוזלים.

1911 - 1920[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1911 וילהלם וין הקיסרות הגרמנית על גילוייו בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום.
1912 נילס גוסטב דלן שבדיה על המצאת שסתום אוטומטי לשימוש במצבורי גז להארת מגדלורים ומצופים.
1913 האיקה קמרלינג אונס הולנד על מחקרו על תכונות החומר בטמפרטורות נמוכות, שהביא בין השאר לייצור הליום נוזלי.
1914 מקס פון לאואה הקיסרות הגרמנית על גילוי תופעת העקיפה של קרני X במעבר דרך גבישים.
1915 ויליאם הנרי בראג
ויליאם לורנס בראג
הממלכה המאוחדת
הממלכה המאוחדת
על תרומתם באנליזה של גבישים באמצעות קרני X.
1916 לא חולק
1917 צ'ארלס גלובר ברקלה הממלכה המאוחדת על גילוי קרינת הרנטגן האופיינית ליסודות.
1918 מקס פלאנק גרמניה בהוקרה על תרומותיו לקידום הפיזיקה באמצעות גילוי קוונט האנרגיה.
1919 יוהנס שטארק גרמניה על גילוי אפקט דופלר בקרני תעלה, ופיצול קווים ספקטרליים בשדה חשמלי.
1920 שארל אדוארד גיום שווייץ בהוקרה על תרומתו למדידות מדויקות בפיזיקה על ידי גילוי אנומליות בסגסוגות פלדת ניקל.

1921 - 1930[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1921 אלברט איינשטיין גרמניה, שווייץ על תרומתו לפיזיקה התאורטית, ובפרט על גילוי החוק של האפקט הפוטואלקטרי.
1922 נילס בוהר דנמרק על תרומתו לחקר מבנה האטומים והקרינה הנפלטת מהם.
1923 רוברט מיליקן ארצות הברית על עבודתו אודות המטען החשמלי הבסיסי ואודות האפקט הפוטואלקטרי.
1924 מאנה סיגבאן שבדיה על גילוייו ומחקריו בתחום של ספקטרוסקופיית קרני רנטגן.
1925 ג'יימס פרנק
גוסטב לודוויג הרץ
גרמניה
גרמניה
על גילוי החוקים השולטים בפגיעה של אלקטרון באטום.
1926 ז'אן-בטיסט פרן צרפת על עבודתו על המבנה הבלתי רציף של החומר, ובייחוד על גילוי שיווי המשקל המשקעי.
1927 ארתור קומפטון ארצות הברית על גילוי האפקט הקרוי על שמו.
צ'ארלס וילסון הממלכה המאוחדת על שיטתו לגרום למסלולי חלקיקים טעונים חשמלית להיות נראים באמצעות עיבוי אדים (ראו: תא ערפל).
1928 אוון וילאנס ריצ'רדסון הממלכה המאוחדת על עבודתו על התופעה התרמיונית ובמיוחד על גילוי החוק הקרוי על שמו.
1929 לואי דה ברויי צרפת על גילוי האופי הגלי של האלקטרונים.
1930 ונקאטה רמאן הממלכה המאוחדת, הודו על עבודתו על פיזור אור ועל גילוי האפקט הקרוי על שמו.

1931 - 1940[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1931 לא חולק
1932 ורנר הייזנברג גרמניה על יצירתה של מכניקת הקוונטים, שיישומה הוביל, בין היתר, לגילוי צורות אלוטרופיות של מימן.
1933 ארווין שרדינגר
פול דיראק
אוסטריה
הממלכה המאוחדת
על גילוי צורות מועילות חדשות של התורה האטומית.
1934 לא חולק
1935 ג'יימס צ'דוויק הממלכה המאוחדת על גילוי הנייטרון.
1936 ויקטור הס אוסטריה על גילוי הקרינה הקוסמית.
קארל דייוויד אנדרסון ארצות הברית על גילוי הפוזיטרון.
1937 קלינטון דייוויסון
ג'ורג' פג'ט תומסון
ארצות הברית
הממלכה המאוחדת
על הגילוי הניסיוני של עקיפת אלקטרונים על ידי גבישים.
1938 אנריקו פרמי איטליה על הוכחת קיומם של יסודות רדיואקטיביים שנוצרים באמצעות הקרנת נייטרונים ועל גילוי ריאקציות גרעיניות שנגרמות על ידי נייטרונים איטיים.
1939 ארנסט לורנס ארצות הברית על המצאת הציקלוטרון ופיתוחו, ועל התוצאות שהושגו בו, בייחוד בנוגע ליסודות רדיואקטיביים מלאכותיים.
1940 לא חולק

1941 - 1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1941 לא חולק
1942 לא חולק
1943 אוטו שטרן ארצות הברית על תרומתו לפיתוח שיטת הקרן המולקולרית, ועל גילוי המומנט המגנטי של הפרוטון.
1944 איזידור אייזק רבי ארצות הברית על שיטת התהודה למדידת התכונות המגנטיות של גרעינים אטומיים.
1945 וולפגנג פאולי אוסטריה על גילוי עקרון האיסור, הקרוי גם עקרון פאולי.
1946 פרסי ברידגמן ארצות הברית על המצאת מכשיר ליצירת לחץ גבוה במיוחד, ועל התגליות שנעשו בעזרתו בתחום הפיזיקה של לחץ גבוה.
1947 אדוארד אַפֵלְטון הממלכה המאוחדת על חקירת הפיזיקה של האטמוספירה העליונה, ובמיוחד על גילוי שכבת אפלטון.
1948 פטריק בלקט הממלכה המאוחדת על קידום שיטת תא הערפל של וילסון, ועל התגליות שנעשו בעזרתה בתחום של פיזיקה גרעינית וקרינה קוסמית.
1949 הידקי יוקאווה יפן על ניבוי קיום מזונים על בסיס עבודתו התאורטית על כוחות גרעיניים.
1950 ססיל פאוול הממלכה המאוחדת על פיתוח שיטת צילום למחקר תהליכים גרעיניים, ולתגליותיו הנוגעות למזונים שהתקבלו בשיטה זו.

1951 - 1960[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1951 ג'ון קוקרופט
ארנסט וולטון
בריטניה
אירלנד
על עבודתם החלוצית על טרנסמוטציה של גרעיני אטום על ידי חלקיקים אטומיים מואצים מלאכותית.
1952 פליקס בלוך
אדוארד מילס פרסל
ארצות הברית
ארצות הברית
על פיתוח שיטות חדשות למדידות מגנטיות גרעיניות מדויקות, ולתגליות הקשורות בהן.
1953 פריץ זרניקה הולנד על הדגמת שיטת קונטרסט הפאזה, ובייחוד על המצאת מיקרוסקופ קונטרסט הפאזה.
1954 מקס בורן גרמניה על מחקרו הבסיסי במכניקת הקוונטים, ובמיוחד על הפרוש הסטטיסטי של פונקציית הגל.
ולתר בותה גרמניה המערבית על שיטת צירוף-המקרים והתגליות שנעשו בעזרתה.
1955 ויליס לם ארצות הברית על גילוייו בנוגע למבנה הדק של ספקטרום המימן.
פוליקרפ קוש ארצות הברית על הקביעה המדויקת של המומנט המגנטי של האלקטרון.
1956 ויליאם שוקלי
ג'ון ברדין
וולטר בראטיין
ארצות הברית
ארצות הברית
ארצות הברית
על מחקריהם במוליכים למחצה ועל גילוי אפקט הטרנזיסטור.
1957 צ'ן נינג יאנג
צונג-דאו לי
סין
סין
על מחקרם החודר של חוקי הזוגיות שהוביל לתגליות חשובות בתחום חלקיקים אלמנטריים.
1958 פאבל צ'רנקוב
איליה פרנק
איגור תם
ברית המועצות
ברית המועצות
ברית המועצות
על גילוי אפקט צ'רנקוב ופירושו.
1959 אמיליו סגרה
אוון צ'מברליין
ארצות הברית
ארצות הברית
על גילוי האנטיפרוטון.
1960 דונלד גלייזר ארצות הברית על המצאת תא הבועות.

1961 - 1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1961 רוברט הופשטטר ארצות הברית על מחקריו החלוציים על פיזור אלקטרונים בגרעין האטום, והגילויים שנבעו מכך לגבי מבנה הנוקליאונים.
רודולף מוסבאואר גרמניה המערבית על מחקריו בנוגע לבליעה רזוננטית של קרינת גמא וגילוי האפקט הקרוי על שמו.
1962 לב לנדאו ברית המועצות על התאוריות החלוציות שלו עבור חומר מעובה, ובייחוד הליום נוזלי.
1963 יוג'ין ויגנר ארצות הברית על תרומתו לתאוריה של גרעין האטום והחלקיקים האלמנטריים, בפרט באמצעות גילוי ויישום של עקרונות סימטריה יסודיים.
מריה גופרט-מאייר
האנס ינסן
ארצות הברית
גרמניה המערבית
על תגליותיהם בנוגע למבנה הקליפה הגרעינית.
1964 צ'ארלס טאונס ארצות הברית על עבודה בסיסית בתחום של אלקטרוניקה קוונטית, שהובילה לבניית מתנדים ומגברים המבוססים על עקרון המייזר-לייזר.
ניקולאי באסוב
אלכסנדר פרוכורוב
ברית המועצות
ברית המועצות
1965 שינאיצ'ירו טומונאגה
ג'וליאן שווינגר
ריצ'רד פיינמן
יפן
ארצות הברית
ארצות הברית
על עבודה בסיסית באלקטרודינמיקה קוונטית בעלת מסקנות פורצות דרך לפיזיקה של חלקיקים אלמנטריים.
1966 אלפרד קסטלר צרפת על גילוי ופיתוח שיטות אופטיות למחקר תהודה הרציאנית באטומים.
1967 האנס בתה ארצות הברית על תרומתו לתאוריה של ריאקציות גרעיניות, ובפרט על תגליותיו הנוגעות ליצירת האנרגיה בכוכבים.
1968 לואיס אלוורז ארצות הברית על תרומותיו לפיזיקת החלקיקים, ובפרט על גילוי מספר גדול של מצבי תהודה, שנתאפשר בזכות פיתוח טכניקה של תא בועות מימני וניתוח הנתונים.
1969 מארי גל-מאן ארצות הברית על תרומותיו ותגליותיו באשר לסיווג החלקיקים האלמנטריים והאינטראקציות ביניהם.
1970 האנס אלפוון שבדיה על עבודה יסודית וגילויים במגנטו-הידרודינמיקה, שנשאה פירות בתחומים שונים של פיזיקת הפלזמה.
לואי נל צרפת על עבודה יסודית וגילויים הנוגעים לאנטיפרומגנטיות ופרומגנטיות שהובילו ליישומים חשובים בפיזיקת מצב מוצק.

1971 - 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1971 דניס גאבור הממלכה המאוחדת על המצאת השיטה ההולוגרפית ופיתוחה.
1972 ג'ון ברדין
לאון קופר
רוברט שריפר
ארצות הברית
ארצות הברית
ארצות הברית
על הפיתוח המשותף של התאוריה של מוליכות על הקרויה תאוריית BSC.
1973 לאון אסאקי
איוואר גיאוור
יפן
ארצות הברית
על תגליותיהם הניסיוניות בתופעות מינהור במוליכים למחצה ומוליכי על, בהתאמה.
בריאן ג'וזפסון הממלכה המאוחדת על ניבוייו התאורטיים על תכונות של זרם-על דרך מחסום מינהור, ובייחוד התופעות הידועות כאפקט ג'וזפסון
1974 מרטין רייל
אנטוני יואיש
הממלכה המאוחדת
הממלכה המאוחדת
על מחקרם החלוצי באסטרופיזיקת רדיו: לרייל, על תצפיותיו והמצאותיו, ובייחוד על טכניקת סינתזת המיפתח, וליואיש על תפקידו המכריע בגילוי פולסרים.
1975 אגה בוהר
בן מוטלסון
ג'יימס ריינווטר
דנמרק
ארצות הברית, דנמרק
ארצות הברית
על גילוי הקשר בין תנועה קולקטיבית ותנועת חלקיקים בגרעין האטום, ופיתוח התאוריה של גרעין האטום בהתבסס על קשר זה.
1976 ברטון ריכטר
סמואל טינג
ארצות הברית
ארצות הברית
על עבודתם החלוצית בגילוי חלקיק יסודי כבד מסוג חדש.
1977 פיליפ אנדרסון
נוויל מוט
ג'ון ואן ולק
ארצות הברית
הממלכה המאוחדת
ארצות הברית
על המחקר התאורטי הבסיסי של המבנה האלקטרוני של מערכות מגנטיות ולא מסודרות.
1978 פיוטר קפיצה ברית המועצות על המצאותיו וגילוייו הבסיסיים בתחום של פיזיקה בטמפרטורות נמוכות
ארנו פנזיאס
רוברט וילסון
ארצות הברית
ארצות הברית
על גילוי קרינת הרקע הקוסמית.
1979 שלדון גלשאו
מחמד עבד א-סלאם
סטיבן ויינברג
ארצות הברית
פקיסטן
ארצות הברית
על תרומתם לתאוריה המאוחדת של האינטקרציה החלשה והאלקטרומגנטית בין חלקיקים יסודיים, כולל, בין השאר, ניבוי הזרם החלש הנייטרלי.
1980 ג'יימס קרונין
ואל פיץ'
ארצות הברית
ארצות הברית
על גילוי ההפרה של עקרונות סימטריה בסיסיים בהתפרקות של מזוני K נייטרליים.

1981 - 1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1981 ניקולס בלומברגן
ארתור שולוב
ארצות הברית
ארצות הברית
על תרומתם לפיתוח ספקטרוסקופיית לייזר.
קאי סיגבאן שבדיה על תרומתו לפיתוח ספקטרוסקופית אלקטרונים ברזולוציה גבוהה.
1982 קנת וילסון ארצות הברית על התאוריה לתופעות קריטיות בהקשר למעברי פאזה.
1983 סוברהמניאן צ'נדראסקאר ארצות הברית על המחקר התאורטי של התהליכים הפיזיקליים הנוגעים למבנה ולהתפתחות של הכוכבים.
ויליאם אלפרד פוֹלֶר ארצות הברית על מחקריו התאורטיים והניסויים של התגובות הגרעיניות הנוגעות ליצירת היסודות הכימיים ביקום.
1984 קרלו רוּביה
סימון ואן דר מֵר
איטליה
הולנד
על תרומתם המכריעה לפרויקט הגדול שהביא לגילוי בוזוני W ו-Z, מתווכי האינטראקציה החלשה.
1985 קלאוס פון קליצינג גרמניה המערבית על גילוי אפקט הול הקוונטי.
1986 ארנסט רוּסקַה גרמניה המערבית על עבודתו הבסיסית באופטיקת אלקטרונים, ועל תכנון מיקרוסקופ האלקטרונים הראשון.
גרד ביניג
היינריך רוֹרֵר
גרמניה המערבית
שווייץ
על תכנון מיקרוסקופ המינהור הסורק.
1987 גאורג בדנורץ
אלכסנדר מולר
גרמניה המערבית
שווייץ
על פריצת הדרך החשובה בגילוי מוליכות על בחומרים קרמיים.
1988 לאון לדרמן
מלווין שוורץ
ג'ק שטיינברגר
ארצות הברית
ארצות הברית
ארצות הברית
על שיטת אלומת הנייטרינו ועל הדגמת מבנה הדובלט של הלפטונים על ידי גילוי הנייטרינו המיואוני.
1989 נורמן רמזי ארצות הברית על המצאת שיטת השדה האוסצילטורי הנפרד והשימוש בה במייזר המימן ובשעונים אטומיים אחרים.
הנס דֶמֶלט
וולפגנג פאול
גרמניה המערבית
גרמניה המערבית
על פיתוח טכניקת מלכודת היונים.
1990 ג'רום פרידמן
הנרי קנדול
ריצ'רד טיילור
ארצות הברית
ארצות הברית
קנדה
על מחקר חלוצי בפיזור אינאלסטי עמוק של אלקטרונים על פרוטונים ונייטרונים קשורים, שהיה בעל חשיבות חיונית לפיתוח מודל הקווארקים בפיזיקת החלקיקים.

1991 - 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1991 פייר ז'יל דה-זֶ'ן צרפת על הגילוי שאפשר להכליל שיטות שפותחו למחקר תופעות סדר במערכות פשוטות עבור צורות מורכבות יותר של חומר, ובפרט עבור גבישים נוזליים ופולימרים.
1992 ז'ורז' שרפק צרפת על המצאה ופיתוח של גלאי חלקיקים, ובמיוחד התא הפרופורציונלי הרב-חוטי.
1993 ראסל הלס
ג'וזף טיילור
ארצות הברית
ארצות הברית
על גילוי סוג חדש של פולסר, גילוי שפתח אפשרויות חדשות במחקר הכבידה.‏[1]
1994 ברטרם ברוקהאוז קנדה על תרומה חלוצית לפיתוח טכניקות של פיזור נייטרונים לחקירת מצב מעובה" על פיתוח ספקטרוסקופית נייטרונים.
קליפורד שוּל ארצות הברית על פיתוח טכניקת עקיפה של נייטרונים.
1995 מרטין פרל ארצות הברית על תרומה ניסויית חלוצית לפיזיקת הלפטונים. על זיהוי הטאו.
פרדריק ריינס ארצות הברית על הגילוי הניסויי של הנייטרינו.
1996 דייוויד לי (פיזיקאי)
דאגלס אוֹשֵרוֹף
רוברט ריצ'רדסון
ארצות הברית
ארצות הברית
ארצות הברית
על גילוי נוזליות על בהליום-3.
1997 סטיבן צ'וּ
קלוד כהן טנוג'י
ויליאם פיליפס
ארצות הברית
צרפת
ארצות הברית
על פיתוח שיטות לקירור ולכידת אטומים בעזרת קרני לייזר.
1998 רוברט לַפְלין
הורסט שטורמר
דניאל צוּי
ארצות הברית
גרמניה
ארצות הברית
על גילוי צורה חדשה של נוזל קוונטי עם אקסיטציות של מטען שבור.
1999 חררדוס ט'הופט
מרטינוס ולטמן
הולנד
הולנד
על הבהרת המבנה הקוונטי של האינטראקציות האלקטרו-חלשות בפיזיקה.
2000 ז'ורס אלפרוב
הרברט קרמר
בלארוס
גרמניה
על עבודה בסיסית בטכנולוגית מידע ותקשורת. על פיתוח הטרו-מבנים מולכים למחצה המשמשים באלקטרוניקה מהירה ואופטית.
ג'ק קילבי ארצות הברית על חלקו בהמצאת המעגל המשולב.

2001 - 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
2001 אריק קורנל
וולפגנג קֵטֵרְלֵה
קארל וימַן
ארצות הברית
גרמניה
ארצות הברית
על השגת עיבוי בוזה איינשטיין בגז מדולל של אטומים אלקאליים, ועל מחקרים בסיסיים מוקדמים על תכונות העיבוי.
2002 ריימונד דייויס
מסטושי קושיבה
ארצות הברית
יפן
על תרומה חלוצית באסטרופיזיקה ובמיוחד על גילוי נייטרינואים קוסמיים.
ריקרדו ג'יקוני ארצות הברית על תרומה חלוצית באסטרופיזיקה ובמיוחד על גילוי מקורות לקרינת X קוסמית.
2003 אלכסיי אבריקוסוב
ויטאלי גינזבורג
אנטוני לֵגֵט
רוסיה
רוסיה
ארצות הברית
על תרומה חלוצית לתאוריה של מוליכי על ונוזלי על.
2004 דייוויד גרוס
דייוויד פוליצר
פרנק וילצ'ק
ארצות הברית
ארצות הברית
ארצות הברית
על גילוי חופש אסימפטוטי בתאוריה של האינטראקציה החזקה.
2005 רוי גלאובר ארצות הברית על תרומתו לתאוריה הקוונטית של קוהרנטיות אופטית.
ג'ון הול
תאודור האנש
ארצות הברית
גרמניה
על תרומתם לפיתוח ספקטרוסקופיה מדויקת מבוססת לייזר, כולל טכניקת מסרק התדירויות האופטי.
2006 ג'ון מאת'ר
ג'ורג' סמוט
ארצות הברית
ארצות הברית
על גילוי הצורה המתאימה לקרינת גוף שחור ואי האחידות של קרינת הרקע הקוסמית.
2007 אלבר פר
פטר גרינברג
צרפת
גרמניה
על גילוי תופעת ההתנגדות המגנטית הענקית.
2008 יויצ'ירו נאמבו ארצות הברית על גילוי המכניזם של שבירת סימטריה ספונטנית בפיזיקה תת-אטומית.
מקוטו קובאיאשי
טושיהידה מסקאווה
יפן
יפן
על גילוי מקור הסימטריה השבורה שחוזה את קיומן של לפחות שלוש משפחות של קווארקים בטבע.
2009 צ'ארלס ק. קאו סין ובריטניה על הישגים פורצי דרך בנוגע להעברת אור בסיבים לתקשורת אופטית.
וילארד בויל
ג'ורג' סמית
ארצות הברית
ארצות הברית
על המצאת מעגל מוליך למחצה לדימוי - חיישן ה-CCD.
2010 אנדריי גיים
קונסטנטין נובוסלוב
רוסיה
רוסיה
על ניסויים פורצי דרך בחומר הדו-ממדי גרפן.

2011 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
2011 סול פרלמוטר ארצות הברית על גילוי ההאצה של התפשטות היקום דרך תצפיות בסופרנובות מרוחקות.
בריאן שמידט
אדם ריס
אוסטרליה
ארצות הברית
2012 סרז' הרוש
דייוויד וינלנד
צרפת
ארצות הברית
על שיטות ניסיוניות פורצות דרך המאפשרות מדידה ומניפולציה של מערכות קוואנטיות פרטניות.
2013 פיטר היגס
פרנסואה אנגלר
הממלכה המאוחדת
בלגיה
על הגילוי התאורטי של מנגנון שתורם להבנת מקור המסה של חלקיקים תת-אטומיים, שלאחרונה אושר בגילוי החלקיק היסודי הנחזה, בניסוי שנערך על ידי ATLAS וCMS במאיץ LHC של CERN

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "פולסרים אקסוטיים - אבן בוחן לגלי כבידה", פי האטום ה-4, פברואר 1994


פרס נובל

פרס נובל לפיזיקה · פרס נובל לכימיה · פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה · פרס נובל לספרות · פרס נובל לשלום · פרס נובל לכלכלה