גלן פורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Glenn Ford (1979).jpg

גלן פורד הוא שם הבמה של גווילין סמואל ניוטון פורדאנגלית: Gwyllyn Samuel Newton "Glenn" Ford;‏ 1 במאי 1916 - 30 באוגוסט 2006), שחקן קולנוע אמריקני-קנדי. פורד נולד בחבל קוויבק שבקנדה ועבר עם משפחתו בגיל צעיר לקליפורניה, שם התאזרח בשנת 1939.

פורד החל לשחק בתיאטרון אך במהרה עבר למסך הקולנוע, שם פיתח קריירה עשירה שהשתרעה במשך 7 עשורים. הוא התפרסם עקב תפקידיו הקבועים כקאובוי או כאדם רגיל המוצא עצמו בנסיבות לא-רגילות.

פורד נישא ארבע פעמים והתגרש מכל ארבע נשותיו. בנו היחיד הוא השחקן פיטר פורד.

מהלך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורד החל להופיע בסרטים ב-1939, אך נאלץ להפסיק במהרה עם הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה וגיוסו לחיל הנחתים האמריקאי. במסגרת פעילותו לחם בצרפת. על מעשיו אלו הוענק לו אות לגיון הכבוד על ידי ממשלת צרפת ב-1992.

פריצת הדרך של פורד הייתה בסרט "גילדה" בשנת 1946, בו שיחק לצד השחקנית ריטה הייוורת'. שיתוף הפעולה ביניהם היה כה מוצלח עד שהאולפנים המשיכו ללהקם בתפקידים הראשיים בחמישה סרטים נוספים.

פורד המשיך להופיע בסרטים רבים בשנות ה-50 וה-60. בין סרטיו הבולטים ניתן למנות את "כופר", "סופרמן, "חיים גנובים", "אהבותיה של כרמן", "החום הגדול", "תשוקה אנושית", "זרע הפורענות", "בית התה של ירח אוגוסט", "גברת ליום אחד" ו"אבא עליך להתחתן".

בהמשך הקריירה שלו פורד החל להופיע יותר ויותר במערבונים וסרטי הרפתקאות אחרים, בהם ביסס את דמות הקאובוי שזוהה עימה לרוב לאחר מכן. סרטיו הבולטים היו "האם פריז בוערת?" ו"הקרב על מידווי". דמותו כקאובוי הונצחה ב"מוזיאון מורשת הקאובוי הלאומי" באוקלהומה.

לאחר שהיה מועמד מספר פעמים ללא זכייה, פורד זכה בגלובוס הזהב בשנת 1962 עבור תפקידו בסרט "חופן ניסים".

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במאי 2006 נערך אירוע רב משתתפים לציון יום הולדתו ה-90 של פורד וקריירת המשחק העשירה שלו. פורד היה אמור להיות אורח הכבוד של האירוע, אך עקב מצבו הרפואי הרעוע, שנגרם בין השאר עקב סדרת שבצים מוחיים, לא יכול היה להשתתף. במקום זאת פורד צילם את עצמו בהודעה לקהל המוזמנים שהוקרנה על גבי מסך באירוע. הוא נפטר לבסוף ב-30 באוגוסט, בהיותו בן 90.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלן פורד בוויקישיתוף