לי מרווין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לי מרווין בסרט !Attack

לי מרוויןאנגלית: Lee Marvin;‏ 19 בפברואר 1924 - 29 באוגוסט 1987) היה שחקן קולנוע אמריקאי שהתמחה בגילום דמויות נבלים אולם בשנת 1965 זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לתפקידו בסרט קט בלו, תפקידו הקומי הראשון והכמעט יחיד. הוא זכה על תפקיד זה גם בפרס באפט"א ובפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרווין נולד בניו יורק. לפני שסיים את לימודיו פרצה מלחמת העולם השנייה ומרווין עזב את בית הספר על מנת להתגייס לחיל הנחתים האמריקני ושירת כצלף בדיוויזית הנחתים הרביעית. הוא נפצע בישבן בקרב על סאיפאן מאש מכונת ירייה ורוב אנשי מחלקתו נהרגו. על פציעתו בקרב הוענק לו עיטור לב הארגמן.

לאחר המלחמה הועסק כשחקן מחליף במחזות "אוף ברודוויי". ב-1950 עבר להוליווד וקיבל תפקידים קטנים בסרטי מלחמה ומערבונים. בעיקר נעזרו בו במאים כדי לביים נכונה קטעי קרבות, מהלכים מלחמתיים והווי חיילים קרביים. ב-1953 שיחק בסרט "הפרא" ("The Wild One") לצידו של מרלון ברנדו. תפקיד קטן היה לו גם בסרט "יום רע בבלאק רוק" (" Bad Day at Black Rock") ב-1955. בסך הכל שיחק בתפקידים קטנים בלמעלה מ-50 סרטים בשנות החמישים. ב-1956 כיכב לראשונה בתפקיד משני בסרט "!Attack".

במקביל להופעה בסרטים גילם את דמותו של השוטר הקשוח פרנק בלינג'ר בסדרת הטלוויזיה "M Squad" ששודרה בין 1957 ל-1960. הופעותיו בסדרה הקנו לו מעמד של הכרה ציבורית.

ב-1962 גילם את דמותו של הנבל ליברטי וואלנס במערבון האיש שירה בליברטי וואלנס. ב-1964 ליהק אותו הבמאי דון סיגל לתפקידו הראשי הראשון בסרטו "The Killers" (דמות משנית בסרט גילם רונלד רייגן, לימים נשיא ארצות הברית). מרווין גילם רוצח יעיל, קר רוח וחסר רגש, תדמית שדבקה בו בתפקידים ששיחק לפני כן והתעצמה לאחר מכן. ב-1965 נוצלה תדמית זו לצורך תפקיד קומי כפול בסרט "קט בלו" (בכיכובה של ג'יין פונדה). מרווין גילם את דמותו של אקדוחן שיכור טוב-לב ושל אחיו התאום המרושע. על תפקידו בסרט זה זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר ובפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.

הוא המשיך לשחק נבלים קרי לב בסרטים "המקצוענים" ("The Professionals"‏; 1966), "שנים עשר הנועזים" ("The Dirty Dozen"‏;1967) המצליח עם כמה מהכוכבים ההוליוודיים הגבריים המובילים של התקופה, "פגיעה בול" ("Point Blank"‏; 1967), "המכורים לזהב" ("Paint Your Wagon"‏;1969) בו שר את השיר "כוכב נודד" ("Wandering Star"), שהיה ללהיט ונמכר ביותר ממיליון עותקים, ועוד. בסוף שנות השישים הרוויח מיליון דולר לסרט[1]. במהלך שנות השישים והשבעים הופיע בכ-30 סרטים. בשנות השמונים הופיע בסרטים ספורים ובמספר הופעות אורח טלויזיוניות בסדרות כמו בוננזה, אזור הדמדומים והבלתי משוחדים. סרטו האחרון היה מחץ הדלתא של הבמאי הישראלי מנחם גולן.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרווין הוא אב לשישה ילדים. הוא נישא לבטי אבלינג (Betty Ebeling) ב-1951, נישואין שהסתיימו בגירושין ב-1967 לבני הזוג ארבעה ילדים משותפים. בשנת 1970 נישא למי שהייתה חברתו לפני שנישא לבטי, פמלה פילי (Pamela Feeley). בני זוג חיו בוודסטוק (ניו יורק) עד 1975 אז עברו לטוסון, אריזונה, שם חיו עד מותו של מרווין.

מבחינה פוליטית היה מרווין ליברל-דמוקרט. הוא התנגד למלחמת וייטנאם, תמך בג'ון פיצג'רלד קנדי במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960 ובמתן שוויון זכויות להומוסקסואלים.

"ילדי לי מרווין"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ילדי לי מרווין" היא אגודת סתרים-כביכול אותה ייסד הבמאי ג'ים ג'רמוש, בה חברים גברים שיכלו, מבחינת הופעתם החיצונית, להיות בניו של מרווין. ב"אגודה" חברים ניק קייב, ג'ים ג'רמוש, איגי פופ, ניל יאנג, טום וויטס ועוד[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לי מרווין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]