גרגיר הנחלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgגרגיר הנחלים
גרגיר הנחלים
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: מצליבים
סוג: גרגיר (Rorippa)
מין: גרגיר הנחלים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Rorippa nasturtium-aquaticum

גַּרְגִּיר הנחלים (שם מדעי: Rorippa nasturtium-aquaticum) הוא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת המצליבים. בעבר השתייך לסוג Nasturtium ונקרא Nasturium officinale. הוא משמש בעיקר כירק ומכיל כמות גדולה של מינרלים, ויטמינים וחלבונים. שם נרדף הוא גַ‏רְגֵר הנחלים.

גרגיר הנחלים
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 93.3% ג'
קלוריות 19 קק"ל
חלבונים 2.2 ג'
פחמימות 3.0 ג'
שומן 0.3 ג'
ויטמין A 2940 מק"ג
ויטמין B1 0.08 מ"ג
ויטמין B2 0.16 מ"ג
ויטמין B3 0.9 מ"ג
ויטמין C 79 מ"ג
ברזל 1.7 מ"ג
סידן 151 מ"ג
מגנזיום 21 מ"ג
זרחן 54 מ"ג
אשלגן 282 מ"ג
נתרן 52 מ"ג
גרגיר הנחלים בצרפת
פרח ועלים בצילום תקריב

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרגיר הוא צמח עשבוני הגדל בסביבה לחה וביצתית. הגבעולים הם עגולים וחלולים באורך שבין 15 ל-80 סנטימטרים. העלים בשרניים, בצבע ירוק כהה, שסועים לאונות מנוצות המתרחבות לעבר שפת העלה. הפריחה היא דו מינית, בארץ בחודשים פברואר עד ספטמבר. הפרחים קטנים ולבנים, ערוכים בקצה כל גבעול בתפרחת דמוית סוכך. לכל פרח 4 עלי כותרת, כל אחד באורך של 3 עד 4 מ"מ ו-6 אבקנים צהובים.

תרמילי הפרי הם מאורכים, ישרים או מקושתים, באורך 8 עד 20 מ"מ וברוחב 2 עד 3 מ"מ ומכילים ב-2 טורים עד כ-60 זרעים קטנים.

הגרגיר דומה במראהו לצמח אחר הנקרא Cardamine amara שגדל גם הוא בסביבה זהה וגם בו ניתן לעשות שימוש דומה.

העלים מכילים שמן חרדל ולכן טעמם חריף-מריר.

הגרגיר מזין מאוד ומכיל סוכר, חלבונים, ויטמין A ,B3 ו-C ומינרלים כגון אשלגן, סידן, חלבונים, זרחן, נתרן וברזל. בנוסף הוא מכיל שמנים אתריים וחומרי ברסוק.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרגיר הוא בעל תפוצה עולמית וצומח בר בצפון הארץ ובמרכזה. סביבת הגידול המועדפת היא בקרבת מקורות מים כגון גדות נחלים ומעיינות בקרקע בסיסית ולחה. למרות שהוא מעדיף לצמוח בסביבה שבה זורמים מים קרים עשירים במינרלים, הוא נצפה בפארק הלאומי ילוסטון שבצפון-מערב ארצות הברית, בסביבה שבה זורמים מי מעיינות חמים בטמפרטורה של מעל 40 מעלות צלזיוס.

הגרגיר כגידול חקלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הגרגיר מגדלים בתנאי שמש מלאה בבריכות או במכלים, לרוב עם מים זורמים, כאשר שורשי הצמח הבוגר טבולים לגמרי במים. הנביטה מתרחשת כ-5 ימים לאחר הזריעה. מהנביטה עד האיסוף חולפים כשלושה שבועות כאשר יש לאסוף את הצמח לפני פריחתו. את הגרגיר ניתן להרבות מזרעים וגם מייחורי עלה או גבעול. ההשרשה היא קלה ונעשית על ידי טבילת היחור במים.

שימושים כירק[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלים, הפרחים והזרעים אכילים, טעמם חריף ורענן ודומה לחרדל. ניתן להוסיף את הזרעים לסלט או לטחון אותם ולהוסיף מים, הרוטב שיווצר דומה בטעמו לחרדל. העלים הטריים משמשים כמרכיב בסלט, בדומה לרוקט, כמרכיב במרק או כעיטור בכריכים. ניתן לאדות את העלים לאכלם כירק מבושל או להשתמש בהם למילוי מאפי בצק. כמו כן ניתן להוסיף אותו למרק או לאכלו עם תרד. לא מומלץ לאכול את הגרגיר לאחר פריחתו כיוון שאז הופכים העלים למרים. אכילת כמות גדולה שלו עלולה לגרום לקלקול קיבה.

באזורים באירופה בהם החורף נטול קרה, צומח הגרגיר גם בחורף וניתן לאספו, לכן בעבר היווה מקור חשוב לוויטמין C בחורף, כאשר רוב הירקות המכילים ויטמין זה אינם בנמצא.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במאה ה-17 היה הגרגיר מוכר כיעיל נגד מחלת הצפדינה (הנגרמת עקב מחסור חמור בוויטמין C). הגרגיר נחשב כאפרודיזיאק בעולם העתיק ועד היום במצרים נהוג לגדלו ולצרכו להגברת כוח הגברא. אמרה מצרית טוענת שאפילו ריחו המשכר מספיק למטרה זו ואין הכרח לאכלו. בקרב ערביי ארץ-ישראל והמדינות השכנות מאמינים שבאכילתו הגרגיר עוזר בניקוי הדם ומערכת העיכול, יכול להמיס אבנים בכליות ומרפא מחלות בכבד ובמרה.

באירופה הוא מוכר כמעורר תיאבון, ממריץ חילוף חומרים, משתן, משלשל ומגביר צירים בנשים הרות. בנוסף סבורים שהוא עוזר בטיפול נגד סוכרת.

משתמשים בו נגד כאבים ראומטיים, לעידוד צמיחת שיער ולניקוי והבהרת עור הפנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]