דוד השישי נארין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד השישי נארין
დავით VI ნარინი
(1225; Flag of Georgia.svg גאורגיה
 - 1293; כותאיסי) (בגיל 68)
דוד השישי נארין
שם בשפת המקור დავით VI ნარინი
מדינה _הממלכה הגאורגית המאוחדת ה-12
מלך ממלכת אימרתי
מפלגה אצולה: שושלת בגרטיוני
אבא:Aמוחמד מור'יס אוד-דין טורקאן שאחAAAA
אמא:AרוסודןAAA
בת-זוג תמר בתו של האציל הגאורגי אמאנלליסדזה
תאודורה בתו של הקיסר הביזנטי מיכאל השמיני פלאולוגוס
מלך _הממלכה הגאורגית המאוחדת ה-12
מלך ממלכת אימרתי ה-1
תקופת כהונה 1245 הממלכה הגאורגית המאוחדת
1248 הממלכה הגאורגית המאוחדת
1258 ממלכת אימרתי - 1246 הממלכה הגאורגית המאוחדת
1293 הממלכה הגאורגית המאוחדת[1]
ממלכת אימרתי (?)
הקודם בתפקיד רוסודן
הבא בתפקיד דוד השביעי אולו
דוד השמיני
קונסטנטין הראשון
מטבעות דירהם מתקופתו של דוד נארין. הוטבעו במטבעה של טבילסי

דוד השישי נאריןגאורגית: დავით VI ნარინი, דַוית VI נאריני) או דוד השישי הזוטר (1225-1293) מבית בגרטיוני, היה מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת מ1245-1246 ומשנת 1248 ועד למותו בשנת 1293, בתקופת השלטון המונגולי בגאורגיה. הוא היה המלך הראשון של ממלכת אימרתי משנת 1258 ועד למותו בשנת 1293, ונשא בתואר דוד הראשון, מלך אימרתי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד היה בנו של רוסודן, מלכת גאורגיה ובעלה מוחמד מור'יס אוד-דין טורקאן שאח. הוא צורף כשליט הממלכה, על ידי אימו, בשנת 1230. מתוך חשש כי אחיינה [2] דוד השביעי אולו יטען לכתר הגאורגי, משליכה אותו רוסודן לכלא, בחצר חתנה, הסולטאן כאי חוסרווה השני, ושולחת את בנה דוד לחצר המנוגולית, כדי לקבל את הסכמתם להפוך אותו ליורש המוחלט [3] שלה. היא נפטרה בשנת 1245, ודוד נארין, עדיין בחצר המונגולית, הופך אוטומטית לשליט הממלכה.

משבושש דוד נארין לשוב לממלכתו, ובהאמינם כי הוא נפטר בשנת 1244, המליכו, בשנת 1246/47, אצילי גאורגיה את בן-דודו דוד השביעי אולו, שהצליח להשתחרר מכלאו כבר בשנת 1242 בעקבות תבוסתו של כאי חוסרווה למונגולים, למלך. בשנת 1248, הוכר על ידי גויוק חאן, כשליט משותף זוטר לבן-דודו דוד אולו, ומכאן קיבל את שמו דוד השישי נארין ("דוד השישי הזוטר"). ואילו בן-דודו נקרא דוד השביעי אולו ("דוד השביעי הבכיר").

בני הדודים שלטו במשותף עד לשנת 1258/1259, כאשר דוד נארין ביצע מרידת נפל כנגד העול המונגולי, נמלט לכותאיסי, הקים את ממלכת אימרתי במערב גאורגיה, והפך למלך הראשון של הממלכה. בשנת 1261 הוא נתן מחסה לדוד אולו, שניסה בתורו למרוד בשליטה המונגולית. אף על פי כן חתם דוד אולו על הסכם שלום עם המונגולים וחוזר, בשנת 1262, לטביליסי, שבמזרח גאורגיה. כך מתפצלת הממלכה הגאורגית לשני חלקים, כאשר ממלכת אימרתי הייתה בתחילה חלק מהממלכה הגאורגית המאוחדת, והתפצלה ממנה לאחר המרידה. שני השליטים נשאו בתואר "מלך גאורגיה".

דוד נארין פיתח יחסי ידידות עם אורדת הזהב ומצרים, והדף את התקפות החאנתים (سلسله ایلخانی) הפרסים. בשנת 1269, הוא נתן מחסה לטגודור מטוראן, אחיו של ברק חאן מטוראן, שמרד בשליט האילחאנתי, אבקה חאן (1234-1282). אולם כשהחלו כוחותיו של טגודור להשליט טרור באוכלוסייה הגאורגית, צידד דוד בגנרל של אבקה חאן, סירמון. למרות זאת ניסה אבקה חאן להפיל את דוד בכך שעזר לדוכס דוכסות רצ'הרצ'ה) קחבר (השלישי כנראה) קחברידזה, ושלח, בשנות השבעים של המאה השלוש עשרה, שתי משלחות כנד ממלכת אימרתי. למרות זאת הצליח דוד לשמור על עצמאות ממלכתו, וניסה להחזיר את ההשפעה הגאורגית באימפריה של טרפזונטס. מסיבה זו הוא תקף, באפריל 1282, את טרבזון בתקופת העדרותו של יואן השני קומננוס, שהיה בקונסטנטינופול. למרות כישלונם בכיבוש העיר, כבשו הגאורגים מספר מחוזות ועזרו, בשנת 1285, לאחותו למחצה של יואן, תאודורה, בתו של מנואל הראשון ואשתו הגאורגית, רוסודן, לתפוס את הכתר הטרפזונטי. אולם נאלצו לברוח במהירות.

דוד נפטר בכותאיסי בשנת 1293, וירש אותו בנו בכורו, קונסטנטין הראשון.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שליט משותף זוטר יחד עם דוד השביעי אולו
  2. ^ בנו של אחיה, גיאורגי הרביעי לשה
  3. ^ יורש מוחלט (heir apparent) - מי שבעל זכות לרשת את הכתר, וזכות זו אינה יכולה להשתנות בעקבות הולדתו של יורש אחר