דיודוטוס טריפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטבע של דיודוטוס טריפון.

דיודוטוס טריפון (ביוונית - Διόδοτος Τρύφων) היה שליט בממלכה הסלאוקית בין השנים 138-145/6 לפנה"ס.

הוא נולד בקסיאנה, בקרבת אפמאה. בנעוריו היה מקורב לחצר המלכות, ובבגרותו היה לאחד הקצינים הסלאוקים בעלי המעמד בצבאו של אלכסנדר באלאס. בשנת 167 למניין בית סלאוקוס (145/146 לפנה"ס) יצא כנגד דמטריוס השני (ניקאטור) שהיה השליט הסלאוקי, בשם בנו של אלכסנדר באלאס, אנטיוכוס השישי. מהלך זה חילק את הממלכה הסלאוקית לשניים. בשנת 142/143 לפנה"ס (שנת 179 למב"ס) הכתיר עצמו למלך. במהלך שלטונו רצח את אנטיוכוס השישי. תקופת שלטונו כמלך נמשכה עד שנת 138 לפנה"ס כאשר נחל מפלה באפמאיה על ידי אנטיוכוס השביעי. משהפסיד בקרב נאלץ להתאבד.

עלייתו של טריפון לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיודוטוס היה אחד הקצינים הבכירים בצבאו של אלכסנדר באלאס. יחד עם קצין נוסף (הִיֵראכּס) בגד בבאלאס והסגיר את אנטיוכיה הבירה לידי תלמי פילומטור ובן בריתו דמטריוס השני, תוך כדי שהציעו את הכתר של סוריה לתלמי, אשר מצד אימו קלאופטרה הראשונה היה בן לבית סלאוקוס ונכדו של אנטיוכוס השלישי "הגדול". תלמי נמנע מלקבל את ההצעה, והגיע להסדר עם דמטריוס השני, לפיו תחזור חילת-סוריה לשלטון תלמי, ודמטריוס ימלוך בארץ אבותיו.[1] אלכסנדר באלאס ניסה עוד את מזלו בשׂדה הקרב מול דמטריוס השני, אך הובס, נמלט, ונרצח בידי שניים מקציניו. דמטריוס השני נותר לבדו על כס הממלכה הסלאוקית.

משעלה לשלטון דמטריוס השני בשנת 146 לפנה"ס היו יחסיו עם ותיקי הצבא הסלאוקי עכורים. דיודוטוס החל להתסיס את הצבא כנגד מלכו, ובשנת 144/145 לפנה"ס הכריז על אנטיוכוס השישי, בנו הצעיר של אלכסנדר באלאס, כמלך, החל לטבוע מטבעות בשמו ולפעול מטעמו. הוא זכה בתמיכתם של המתיישבים הצבאים באזור לאריסה, השתלט על קסיאנה ואפמאיה (מחוז הולדתו) ועל חלק ניכר ממקורות הכוח הצבאי של ההתיישבות המקדונית-יוונית בסוריה. חלק מאנשי הצבא שסולקו על ידי דמטריוס השני הצטרפו לשורותיו. יחסיו הקשים של דמטריוס עם אוכלוסיית הבירה אנטיוכיה לאחר דיכוי קשה של ניסיון מרידה, תרמו אף הם לנפילתה בידי כוחותיו של דיודוטוס, והוא השתלט גם על הפילים שקיבל דמטריוס מידי תלמי.

"אחרי כן שב טריפון ועימו אנטיוכוס הילד הצעיר. וימלוך וישים כתר. ויאסף אליו את כל הצבא אשר נטש דמטריוס, וילחמו כנגדו וינגף. ויקח טריפון את החיות (הפילים) וימשול באנטיוכיה".‏[2]

הניצחון על דמטריוס לא היה מוחלט. הוא המשיך להחזיק בחלקים שונים של הממלכה כגון הפחות המזרחיות שמעבר לפרת, בעיר הנמל סלאוקיה, בצור, בצידון וכנראה בחלק מקיליקיה. בשנת 143/144 לפנה"ס השתלט דיודוטוס על עכו- פטולמאיס, ובשנת 142/143 לפנה"ס המליך עצמו דיודוטוס למלך, לקח לעצמו את השם "טריפון", והטביע מטבעות בשם זה.[3] במהלך תקופת שלטונו כמלך, רצח טריפון את אלכסנדר השישי. לפי ההיסטוריון הרומי ליוויוס שחד טריפון את רופאיו של אנטיוכוס לבצע בו ניתוח בלתי-נחוץ, ולהמיתו על שולחן הניתוחים.‏[4] הדעות בין החוקרים חלוקות לגבי העיתוי המדויק.

טריפון ושודדי הים הקיליקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומה של קיליקיה (Cilicia)

על- פי ההיסטוריון היווני סטראבו (Strabo) יזם טריפון את פעולות שודדי הים הקיליקיים, אשר פעלו באגן המזרחי של הים התיכון, כדי להחליש את כוחו של דמטריוס אשר החזיק בכל רצועת החוף הסורית מסלאוקיה ועד ללבנון. [5] לטענת ההיסטוריון אומרוד (Omerod) טריפון עודד והגביר את הפעולות, אולם לא יזם אותן. בין אם יזם או עודד, על פי מקורות אלו, הפך טריפון את המבצר החזק ששכן על רצועת החוף בחבל אנטליה (טורקיה של ימינו), מבצר קוראקסיום (Coracesium), לבסיס לפשיטות פיראטיות כנגד החוף הסורי. בעידודו ובפיקוחו הכוח הפיראטי גדל.[6]

טריפון ויהודה החשמונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהודה שלט בתקופה זו יונתן הוופסי. בתחילה הוא תמך בדמטריוס השני ואף נטל חלק פעיל בדיכוי מרידת אנשי אנטיוכיה כנגדו כאשר נענה לבקשת עזרה ושלח חיל משלוח יהודי אשר מנה שלושת אלפים איש אשר נטלו חלק בקרבות הדיכוי. לאחר השתלטות טריפון על עכו-פטולמאיס, הוא שלח איגרת אל יונתן מטעם אנטיוכוס השישי. במסמך זה הוא אישר מחדש את תפקידו של יונתן כתפקיד הכהן הגדול, כמו גם את השינויים הטריטוריאליים שהתרחשו בתקופת אלכסנדר באלאס ודמטריוס השני. בנוסף, ובמישור אישי, כיבד דיודוטוס את יונתן בזכויות השייכות לגינוני המלכות הסלאוקית:"ויכתוב אנטיוכוס הצעיר אל יונתן לאמור: נותן אני את הכהונה הגדולה וממנה אותך על ארבעת הפלכים ושתהיה מרעי המלך. וישלח (המלך) לו כלי זהב וכלי שולחן, ויתן לו רשות לשתות בכלי זהב וללבוש ארגמן ולשאת סיכה".[7]
בעקבות התרחשויות אלו, העביר יונתן את תמיכתו לטריפון. טריפון מינה את אחיו של יונתן, שמעון התרסי, לשמש סטרטגוס (מושל) של רצועת החוף מסולמה של צור עד נחל מצרים. למעשה מינוי זה היה עבור שטח שהיה נתון בשליטתו של דמטריוס השני. על יונתן ושמעון הוטל לכבוש שטח זה על מנת לממש את מינויו של טריפון. בכך יצר טריפון מצב בו יונתן ושמעון נלחמים כנגד אויביו.

התקדמותה המדינית והצבאית של יהודה החשמונאית, ערערה את שלטונו של טריפון בארץ-ישראל, ולפיכך יצא עד מהרה למסע כדי להשתלט על יהודה. הוא התקדם עם צבאו לעבר בית שאן אולם העימות הצבאי נמנע. דיודוטוס טריפון, באמתלא של פיוס והרחבת סמכויות וויתורים, הצליח למשוך את יונתן לעכו, שם שבה אותו וטבח את אלף מלויו. הוא השתמש ביונתן השבוי כבקלף מיקוח לסחיטת כספים ולאחר מכן, משלא הצליח להשתלט על יהודה, הוציאו להורג (143 לפנה"ס). שמעון שנותר להנהיג את יהודה חסם את ניסיונו של טריפון לכבוש את יהודה וכרת ברית עם דמטריוס השני מול טריפון. כך למעשה בוטלה האחיזה של הממלכה הסלאוקית בהנהגתו של טריפון ביהודה (142 לפנה"ס).

נפילתו של טריפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי קארדו באפמיאה שבסוריה.

בשנת 139 לפנה"ס נשבה דמטריוס בידי הפרתים, ובכך נדמה היה כי בהיעדר מתנגדו העיקרי נסללה דרכו של טריפון להשתלטות על כל הממלכה. אולם, קלאופטרה תאה (אשתו של דמטריוס השני) קראה לאנטיוכוס השביעי, נישאה לו ומסרה לידיו את השלטון באופן הפגנתי (138-139 לפנה"ס). צבאו של טריפון שב והעניק תמיכתו למלך מן השושלת המסורתית של בית סלאוקוס - אנטיוכוס. כבר בשנה הראשונה להופעתו של אנטיוכוס בסוריה איבד טריפון את אנטיוכיה הבירה ואת דמשק. הוא נסוג והתבצר בדור (דאר). לאחר הטלת מצור על העיר נמלט לעכו, ממנה יצא בספינה לאותוסיה (מצפון מזרח לטריפולי) ולאחר מכן לאפמיאה שבסוריה. לאחר שהובס בקרב שם (138 לפנה"ס) נטל גורלו בכפו והתאבד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברק י., "החשמונאים", מסד עם ישראל ומורשתו סדרת חוברות על-פי האנציקלופדיה העברית, עורכים: ד"ר בן יהודה ב., ושוחט י., הוצאת מסדה בע"מ, רמת- גן, 1973.
  • שטרן מ., יהודה החשמונאית בעולם ההלניסטי פרקים בהיסטוריה מדינית, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים, 1995.
  • רפפורט א., ספר מקבים א' : מבוא תרגום ופרוש, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים, 2004.
  • evan E.R., The House of Seleucus, Vol. 2, London, 1966 (מהדורה ראשונה: 1902)
  • Schurer E., The History of the Jewish People in the Age of Jesus Christ 175 B.C.-A.D. 135, Vol. 1, trans. and edts. Vermes G., Millar F., Goodman M., Biddles Ltd, King’s Lynn, 2004 v (מהדורה ראשונה: 1973)
  • Gera, Dov. "Tryphon's Sling Bullet from Dor," Israel Exploration Journal 1985 (35): 153-163.
  • Grainger, John D. A Seleukid Prosopography and Gazetteer, Leiden: Brill, 1997, p. 70.
  • Avidov A., "Were the cilicians a nation of pirates?", Mediterranean Historical Review, 12:1, 5-55, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיודוטוס טריפון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיודורוס סיקולוס ספר 32 פרק 9c
  2. ^ ספר מקבים א', יא נד'-נו'.
  3. ^ לפי גריינג'ר 1997: 69.
  4. ^ ליוויוס, תקציר לספר 55, פסקא 11
  5. ^ מתוך: Bevan E.R., The House of Seleucus, Vol. 2, London, 1966, p. 227.
  6. ^ קיימת מחלוקת לגבי תיארוך תחילת פעילותם של שודדי ים אלו. כותבים קדומים רבים נוטים לראות את תחילת הפיראטיות הקיליקית בתקופה מאוחרת יותר.
  7. ^ ספר מקבים א', יא נז'-נח'.
בית סלאוקוס

סלאוקוס הראשוןאנטיוכוס הראשוןאנטיוכוס השניסלאוקוס השניסלאוקוס השלישיאנטיוכוס השלישיסלאוקוס הרביעיאנטיוכוס הרביעיאנטיוכוס החמישידמטריוס הראשוןאלכסנדר הראשוןדמטריוס השניאנטיוכוס השישידיודוטוס טריפוןאנטיוכוס השביעידמטריוס השניאלכסנדר השניקלאופטרה תאהסלאוקוס החמישיאנטיוכוס השמיניאנטיוכוס התשיעיסלאוקוס השישיאנטיוכוס העשירידמטריוס השלישיאנטיוכוס האחד עשרפיליפוס הראשוןאנטיוכוס השנים עשראנטיוכוס השלושה עשרפיליפוס השניסלאוקוס השביעי