פיליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפיליים
African Forest Elephant.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: בעלי חדק
משפחה: פיליים
סוגים

ראו בגוף הערך.

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Elephantidae
תקריב של עין פיל

פיליים (שם מדעי: Elephantidae) היא משפחה של יונקים המהווים את היצורים החיים הגדולים ביותר על פני היבשה כיום. שני סוגים מהמשפחה חיים בימינו:

כיום, ישנם שלושה מינים של פילים: פיל סוואנה אפריקני ופיל יער אפריקני המשתייכים לסוג פיל אפריקני, ופיל אסייתי שהוא מין יחיד בסוג "פיל". המשותף למינים הוא זוג החטים הבולטים משני צידי הפה (למעט נקבת הפיל האסייתי). החטים המשמשים להפקת שנהב הם גורם מרכזי בציד פילים על ידי האדם.

פגיעה במרחבי המחיה וציד צמצמו את אוכלוסיית הפילים הקיימת היום באפריקה ממיליונים לכמה מאות אלפים.[1] הפילים כיום הינם מין מוגן, ובארצות שונות קיימות מגבלות על צייד, ניצול ביתי וסחר במוצרים כגון שנהב.

גופו של הפיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדק הפיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Elephant grasping thorn tree by mexikids.jpg

המאפיין הבולט ביותר של הפיל הוא החדק, שהוא התארכות של האף והשפה העליונה. לחדק מספר שימושים:

  • החדק משמש אפו של הפיל - הפיל נושם דרך נחיריו המצויים בחדק (והוא מסוגל לנשום גם דרך פיו) וכן מריח דרכם. הפיל הוא שחיין מצוין, והוא יכול גם לשהות מתחת למים זמן רב בעת שהחדק משמש לו צינור העברה של אוויר, בדומה לשנורקל אצל האדם הצולל.
  • החדק משמש מעין זרוע עבור הפיל ובאמצעותו הוא יכול לאחוז בחפץ, להרימו, לשאת אותו ואף לדחוף אותו. בחדק יש שרירים רבים המאפשרים חוזק וכוח מחד, וגמישות ועדינות רבה מאידך. באמצעות חדקו יכול הפיל לברור ולהרים מן הקרקע גושי סוכר קטנים מתוך שכבה של חול ובאותה מידה הוא יכול להרים גזע עץ במשקל של עשרות קילוגרמים.
    בקצה החדק של הפיל האפריקני שני זיזים, זה מול זה, כמעין אצבעות, ואילו לפיל האסייתי יש רק זיז אחד בקצה החדק.
  • הפיל משתמש בחדק גם כדי ללקט מזון. באמצעותו הוא מגיע אל ענפים גבוהים או שהוא אוסף בעזרתו את המזון מן הקרקע ואז מביא אותו אל פיו. בכך עושה הפיל בחדק שימוש אנלוגי ליד אוחזת.
  • הפיל משמיע באמצעות החדק קולות הנשמעים למרחוק.
  • החדק חזק מאוד ומשמש "שוט" לסילוק תוקפים.
  • הפיל יכול לשאוב מים באמצעות החדק ולהביאם אל פיו כדי לשתות או להתיזם על גופו כדי להצטנן מעט בימים חמים. כן יכול הוא לאסוף עפר מן הקרקע ולפזר על גבו כדי ליצור כסות דקה שתשמש מגן מפני חרקים עוקצים או נושכים.

הבדלים בין סוגי הפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הפילים האפריקניים לפיל האסייתי ישנם מספר הבדלים חזותיים בולטים:

  • גודל הגוף: הפילים האפריקניים גדולים יותר ומשקלם של בוגרים זכרים עשוי להגיע גם לעשרה טון. לעומת זאת, משקלו של הפיל האסייתי מגיע לחמישה טון.
  • אפרכסות האוזניים: אצל הפילים האפריקניים הן גדולות יותר.
  • חטי השנהב: אצל נקבת הפיל האסייתי החטים חסרים.
  • אורך רגליים: פילים רבים מזן "פיל מדברי" החיים במדבריות נמיביה מאופיינים כתת-מין עקב גובהם הרב ורגליים הארוכות (מכונים בסלנג מקומי "פיל ג'ירפי")

חטי השנהב של הפיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילים בספארי ברמת-גן

הפיל מפורסם גם בחטי השנהב שלו. אלו למעשה זוג שיניים חותכות מחוסרות אמייל שמתארכות ל-2 עד 3 מטרים ומשקלם מגיע לעשרות קילוגרמים. לנקבת הפיל האסייתי אין חטים, או כמעט לא ניתן להבחין בהם אם הנקבה אינה פותחת את פיה. קיימים גם זכרים רבים ללא חטים, במיוחד בקרב אוכלוסיית הפילים בסרי לנקה.

השנהב הוא חומר יקר ערך, ומסיבה זו ניצודו הפילים בהמוניהם בימים עברו ועד עצם היום הזה. כיום הציד הולך ופוחת בשל חוקים נוקשים, וישנם מקומות במזרח אפריקה שאפילו מדללים מדי כמה שנים את אוכלוסיית הפילים, על ידי העברתם למקומות אחרים ועל ידי המתת פרטים לאחר מחקר יסודי, כדי למנוע נזקים עתידיים. אגדות רבות נקשרו אודות שנהב הפילים ועוד במאה ה-19 יצאו הרפתקנים לגלות את מקום הימצאם של בתי קברות אגדתיים של הפילים כדי לזכות באוצר היקר. כיום ידוע שהפילים, כשאר בעלי החיים, מתים כשמגיע זמנם, והם אינם נודדים למקום מסוים כדי להוציא את נשמתם.

בנוסף לחטים, לפיל גם ארבע שיניים טוחנות. אורך כל שן כזו 40 ס"מ ורוחבה 10 ס"מ.

החטים משמשים את הפילים לשם חפירה בקרקע על מנת לחשוף שורשים ופקעות שמאוד אהודים עליהם כמזון, וכדי להזיז מכשולים מן הארץ כדי לפלס דרכם בה. הזכרים נוהגים להשתמש לעתים בחטים לשם מאבק, אם כי הם לא פוצעים זה את זה, בדרך כלל. החטים יכולים לשמש ככלי מגן, אולם לפיל כמעט ואין אויבים טבעיים (למעט האדם), שכן הפיל גדול מאוד יחסית לטורפים ונע בעדרים, עובדה המקשה על טורפים המשחרים לציד קל, לנסות לגבור על אחד הפרטים בעדר מבלי להסתכן בקרב מול יתר הפילים בחבורה. רק חיות מעטות כמו טיגריס בנגלי, ולעתים גם אריה, מסוגלים להכריע פיל צעיר כאשר נופלת לידיהם הזדמנות. עם זאת ישנם קבוצות אריות הנוהגים לצוד פילים יחידים בלילה על ידי קפיצת להקת לביאות על גב אחד מהם עד שהמשקל מפיל את הפיל ואז הם חוסמים לו את האוויר על ידי נשיכת החדק, דבר הגורם למותו.

אוזניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאוזני הפיל הרחבות יש תפקיד חשוב בשמירה על טמפרטורה יציבה של גופו, באופן פעולה הדומה לזה של מקרן חום. אוזני הפיל מורכבות משכבה דקה של עור המתוח על גבי סחוס ועל גבי רשת ענפה של כלי דם. בימים חמים, פילים מנפנפים תדירות באוזניהם וכך יוצרים משב רוח קל. הרוח, יחד עם השטח הגדול של אוזן הפיל, גורמת לכך שנפח גדול של אוויר פוגש את אוזן הפיל ומקרר את כלי הדם שמסיעים את החום החוצה מגוף הפיל. הדם החם הנכנס לאוזן יכול להצטנן בכ-5.5 מעלות צלזיוס באופן זה. ניתן להסביר באופן חלקי את ההבדל בין גודל האוזן של הפיל האפריקאי לזו של הפיל האסיאתי, על פי המיקום הגאוגרפי שלהם. מוצאם של הפילים האפריקניים הוא אזור קו המשווה, מקום חם יותר, ולכן יש להם אוזניים גדולות יותר. הפילים האסייתים חיים במיקום צפוני יותר, חם מעט פחות, לפיכך יש להם אוזניים קטנות יותר.

הפיל בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילה ופילון בזמביה
שיירה של פילים אפריקאים (צולם בדרום-אפריקה)

תוחלת החיים של הפיל ארוכה ביותר, ומתקרבת לזו של האדם. הפיל בטבע חי במשך 70 שנה בממוצע, ורק זוחלים דוגמת צבים ותנינים, ועופות כמו תוכים ונשרים מאריכים ימים יותר ממנו. לעומת זאת, אחת הפילות הזקנות ביותר בעולם בתנאי שביה, נולדה בשנת 1951 וחיה בגן החיות בבזל שבשווייץ עד למותה בשנת 2010 בגיל 59. הפיל מגיע לשיא גודלו רק בשנות העשרים של חייו. בשנותיו הראשונות הוא צמוד לאמו שמגוננת עליו מפני טורפים ומפני זעמם של פילים אחרים. לרוב נשארת הנקבה בעדר שבו נולדה, עד יום מותה. הזכר מורחק בעת הגיעו לגיל הבגרות.

הפילים נעים בעדרים, שאותם מנהיגות נקבות בוגרות. הזכרים נודדים כיחידים או בצמדים, וישנן תקופות שבהן הם מתלווים לעדר הנקבות, בעיקר לשם רבייה. עדר הנקבות מורכב מקרובות משפחה וכולן תלויות בניסיון חייה של הפילה המבוגרת. זו תוביל אותן ביערות אסיה ובשבילי אפריקה אל מקורות המזון והמים. הפילים אינם טריטוריאליים כי בכל שטח מחיה שבו ישהו, לא יישאר אף צמח כעבור פרק זמן. על כן נודדים הם מרחקים עצומים ובאפריקה אף על פני מחצית היבשת, מדרום אפריקה אל טנזניה דרך מוזמביק ולהפך. הפילים מצטיינים בזיכרון מעולה והם יכולים לדלות מזיכרונם פרטים קלושים כעבור שנים. פילה המנהיגה את העדר מסוגלת, למשל, להוביל את שאר הפילים אל עבר חוליות במדבריות נמיביה, ושם, כאשר תחפור לעומק של מטר או שניים, יתגלו לפתע מים, וכל זאת משום שזכרה שכשהייתה בגיל צעיר, כמה עשרות שנים לפני כן, הובילה אותה מנהיגת העדר דאז באותו נתיב (בורות המים האלה ישמשו גם בעלי חיים אחרים ויש להם חשיבות עצומה בסביבה השחונה). מכאן נגזר הביטוי "זיכרון של פיל".

הפילים הם יצורים חברתיים למדי, ונראה כי במידה מסוימת הם מסוגלים להבין את משמעות המוות. כאשר אחד הפרטים בעדר נופח את נשמתו, שאר הפילים בעדר נשארים בסביבת הפגר במשך כמה ימים, ואינם נוטשים אותו אף לצורך השגת מזון. הם גם אינם מאפשרים לאוכלי נבלות למיניהם להתקרב אל הגווייה. מתצפיות שנעשו עולה גם שכאשר פילים עוברים ליד שלדים ושרידי עצמות פילים אחרים – לאו דווקא מאלה שהיו חברים בעדר – הם נעצרים ממהלכם, עומדים זמן מה ורק אז ממשיכים, כאילו היה זה טקס אבל פרטי משלהם.

הפיל נחשב לאחת החיות האינטליגנטיות בטבע, ועל פי מחקר חדש שייך גם לקבוצה המצומצמת של חיות המזהות עצמם במראה, כלומר בעלי תודעה עצמית. החיות האחרות בקבוצה הם שימפנזה, דולפין (במידה מסוימת) וכמובן האדם.

לפיל יש שתי צורות הליכה, הליכה רגילה והליכה מהירה הנראית כריצה, אולם הוא אינו יכול לדהור או לטפוף ואף אינו יכול לקפוץ.

לפילים אין טורפים בטבע, מלבד להקות של אריות, שהתמחו בבידוד פיל צעיר או גור מסביבת אמו והעדר ובהריגתו, תוך שיתוף פעולה זהיר של פרטים רבים. אירועים כאלה מתרחשים בשעות הלילה, עת כושר הראייה של הפילים נעשה מוגבל, ובייחוד, יחסית לזה של האריות.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפילה אין עונת ייחום מוגדרת, אם כי עיקר ההזדווגות נעשית בעונות הגשומות יותר. פיל מגיע לבגרות מינית סביב גיל 12.

הפילון יוצא לאוויר העולם במשקל של כ-100 קילוגרם, לאחר שהות של 22 חודשים ברחם אמו, ונגמל מינקותו רק קרוב לגיל שנה, אם כי כבר לפני כן הוא מתחיל בלעיסת מזונות ירוקים.

רוב ההריונות הם של עובר אחד בלבד.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילים הם צמחוניים. אוכלים הן עשבים גבוהים והן ענפים ועלים של עצים. פיל אפריקאי זקוק לכ-140 ק"ג של צמחיה ליום על מנת לשרוד. בנוסף, זקוקים הפילים לכמויות גדולות של מי-שתייה, כ-150 ליטר בממוצע ליום.

הרגלי תזונה אלו, והעובדה שהפילים מכלים את הצמחייה במקום בו הם סועדים, מחייבת את עדרי הפילים לנדוד ממקום למקום לשם השגת מזון.

הפיל והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישום של פיל - הפיל באומנות

הפיל ניתן לאילוף ואכן, רבים מן הפילים האסייתים מאולפים. גם את הפילים האפריקניים אפשר לאלף, ולראיה השימוש שעשו בעבר צבאות שונים כשיצאו לקרב על גבי פילי מלחמה, דוגמת לוחמי אנטיוכיה כנגד החשמונאים ובני קרתגו נגד הרומאים במלחמות הפוניות. כיום חדלו לאלף את הפילים האפריקניים מלבד מעט קרקסים, ורק את הפיל האסייתי ממשיכים לאלף. זה משמש בעיקר בתעשיית העץ של דרום-מזרח אסיה, כאשר כל עיסוקו הוא להוביל את הגזעים שנכרתו אל זרמי המים והנהרות, משם ייסחפו אל עבר נמל היעד. פילים אסיאתים נלכדים לצורך אילוף דווקא בגיל בוגר. משאלה נלכדו, הם מושמים בחברת פילים מאולפים אחרים, ואחר זמן לא רב, נרגעים פילי הבר בהשראת הפילים המאולפים ולומדים אט אט את הפקודות והציוויים הדרושים. אילוף וטיפול בפילים הוא מקצוע לכל דבר בכפרים רבים באסיה ויש מקומות שבהם הוא עובר מאב לבן. המטפל נותר צמוד לאותו פיל במשך שנים רבות.

במלחמת העולם הראשונה השתמשו בפילים לגרירת ציוד כבד
פילים בתאילנד

מבחינת האדם, יש יתרונות בכך שפילים המוחזקים בגן החיות יהיו מאולפים:

  • הטיפול בפיל מאולף קל יותר. כאשר לפיל לא מאולף ישנה דלקת בעין והוא זקוק לתרופה, יש להרדים אותו לשם כך, ואף לסכן את חייו יותר מאשר תוכל דלקת מקומית. כאשר הפיל מאולף, קרב אליו המטפל ללא חשש ומורח ליד עינו את המשחה.
  • לא רק מחלות דורשות טיפול צמוד אלא גם נסיבות טבעיות לחלוטין דוגמת התארכות הציפורניים. כמו אצל האדם, גם ציפורני פרסותיו של הפיל מתארכות ללא הרף. האדם משתמש בקוצץ ציפורניים או בפצירה ואילו אצל הפיל נשחקות הציפורניים באופן טבעי מעצם נדידתו מדי יום מהלך של כמה עשרות קילומטרים. הפיל בגן החיות, לעומת זאת, סגור במכלאה ואף שתהיה רחבת ידיים עדיין אינה מספיקה כדי להביא לשחיקה מספקת של ציפורניו. כאשר הפיל מאולף קרב אליו המטפל ובפשטות יחסית משתמש במשוף עץ של נגרים כדי להסיר את ההתארכות המיותרת של הציפורניים.

הפיל הוא בעל חיים צמחוני האוכל מגוון רחב של צמחים. הפיל האסייתי אוכל בעיקר עשב רך אם כי לעתים גם עלים וקליפות עצים. בגן החיות חביבים עליו במיוחד המזונות המתוקים והעסיסיים, אך את עיקר מזונו תופס החציר, הזול יחסית והקל לאחסון מבחינת בעיות של טריות. הפיל אוכל מדי יום עשרות קילוגרמים של מזון, בהתאם לפעילותו ולמצבו הגופני. כדי להעשיר את מזונו בגן החיות, מוסיפים לתפריטו גם לחם וטבליות של מינרלים וויטמינים על מנת לשמור על תזונה מאוזנת.

בגן החיות נמצאים לרוב בעדר גם זכרים וגם נקבות, אולם בעת שהזכרים מיוחמים הם מופרדים מן הנקבות משום שהתנהגותם נעשית פראית למדי. למרות הקשיים, מחזיקים זכרים בגן החיות על מנת להפרות את הנקבות. כיום ישנה אפשרות של הפריה מלאכותית כדי לעבר את הנקבה, אך לשם כך יש למצוא זכר מתאים וכן לאמן את האם המיועדת במשך חודשים עבור יום הלידה. זהו מבצע מסובך למדי, אך אפשרי.

הפיל האסייתי אינו מצוי בסכנה קיומית אולם היערות והחורשים, סביבתו הטבעית, נעלמים במהירות בעקבות פלישת האדם, והפיל המאולף הורס למעשה את ביתו בעל כורחו כאשר הוא משמש כלי עיקרי בתעשיית העץ. עם התפתחות התעופה והתיירות, נועד לפיל גם תפקיד חדש-ישן: במקום לשאת על גבו צבאות של חיילים, נושא הוא כיום צבאות של תיירים, ורכיבה על גבי פילים הפכה להיות מקור פרנסה לתושבי מזרח אסיה.

הפיל במקורות יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיל ברצפת פסיפס הציפורים בקיסריה

הפיל מתייחד ביהדות כאחד משני בעלי החיים היחידים שמברכים עליהם את ברכת משנה הבריות. יש כמה סברות מדוע מברכים עליו "משנה הבריות". יש שאומרים שזה מפני שהוא דומה לאדם בכך שעורו אינו שעיר אלא חלק והוא משתמש בחדקו כמו ביד (מאירי ברכות נב, ח). ויש אחרים שסוברים שמשום שבזמן המבול העניש הקב"ה חלק מן האנשים הרשעים והפך אותם לקופים ופילים (מלאכת שלמה, כלאים ח, ו).

התלמוד הבבלי (קידושין כו.) שואל על השיטה לפיה אפשר לקנות בעלי חיים רק על ידי הגבהתם, כיצד אפשר לקנות פיל. לפי פירוש התוספות (שם ד"ה אי נמי) "מגביהין לפיל חבילי זמורות למעלה והוא קופץ ומגביה את עצמו מן הארץ ואוכלן". על פי האמור לעיל (בפסקה הפיל בטבע) הפיל לא מסוגל לקפוץ. הרב יעקב אריאל כתב במאמרו "הפיל וההלכה היהודית" [2]: "איני יודע אם פיל מסוגל לקפוץ בכלל... אין זה מענייננו. השאלה היא עקרונית: האם קפיצה מהווה הגבהה".

בתלמוד בבלי מופיע "הרואה פיל בחלום פלאות נעשו לו" (ברכות נו).

כן מסופר על אלעזר המכבי מבית חשמונאי שנמחץ על ידי פיל בקרב בית זכריה שקרס עליו, לאחר שפגע בו באמצעות חנית. יש עוד טעם שהובא בראשונים מדוע מברכים על הפיל. מכיוון שדעתו קרובה לדעת בני אדם ויש בו הבנה יותר משאר החיות. ומעשה שהביא הרשב"ץ שפעם אחת עבר הפיל בשוק הסוחרים. וישבו כמה סוחרים פתח החנות וכשראו את הפיל לעגו לו וצחקו על גודלו ועל אורך אפו ומראהו המשונה. והפיל הבין את אשר ליגלגו לו בני האדם. ואותם הסוחרים היו מסתחרים בקמח מה עשה הפיל הלך אל הנהר ומילא אפו מים וחזר אל השוק ושפך את המים על הקמח וקלקל להם את הסחורה.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילים שייכים למשפחת הפיליים אליה היו שייכים גם הסוגים Palaeoloxodon וממותה. הממותות נעלמו מן העולם לפני כעשרת אלפים שנה (גם בישראל נמצאו שרידי שלדים שלהן). אחד המינים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוגלאס-המילטון איאן ואוריה, בין הפילים, זמורה, ביתן, מודן ההוצאה לאור. 1978.
Ele-brain.png

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ WWF: African elephants (2007-03-28). אוחזר ב־2007-06-09.
  2. ^ הרב יעקב אריאל, "הפיל וההלכה היהודית" - פורסם בהצופה ב-10 בנובמבר 2006.