דלועיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדלועיים
Cucumis sativus1.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו־פסיגיים
סדרה: דלועאים
משפחה: דלועיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cucurbitaceae
דלועיים

דלועיים (שם מדעי: Cucurbitaceae) היא משפחת צמחי פרחים מסדרת הדלועאים, הכוללת צמחי תרבות רבים וחשובים כדוגמת המלפפון. זוהי משפחה בינונית בגודלה, המונה כ-125 סוגים וכ-825 מינים. בצמחיית הבר של ארץ ישראל מיוצגת המשפחה על ידי 7 מיני צמחים.

תפוצתם בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופיים. באופן כללי בני משפחה זו חובבי טמפרטורות ובתי גידול חמים. מיני משפחה זו נפוצים, באופן שווה, בעולם הישן (היבשות אסיה, אפריקה ואירופה) ובעולם החדש (יבשות אמריקה).

תיאור המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המיון המודרני משפחה זו היא אחת משבע משפחות בסדרת הדלועיים. לעומת זאת, על פי החלוקה המסורתית נהגו לראות בדלועיים כמשפחה היחידה בסדרה.

על אף שצמחים רבים ממשפחה זו מהווים צמחי מאכל עבור האדם, רוב מיני משפחה זו רעילים עבור חרקים ובעלי חיים אחרים, ורק מינים שהסתגלו לרעל זה מסוגלים לאכול אותם. בכך מצטרפת משפחה זו למשפחות המצליבים וסולניים - משפחות שנפוצים בהם חומרי רעל, ולמרות זאת מרובים בהם צמחי מאכל ותרבות עבור האדם.

מאפיינים מורפולגיים של המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמחי משפחה זו הם לרוב עשבים חד שנתיים או רב שנתיים. מינים מועטים הם שיחים או עצים. מינים רבים ממשפחה זו הם צמחים מטפסים, המשתרגים על עצמים אחרים בעזרת קנוקנות. מינים רבים אחרים הם צמחים שרועים.

העלים של בני משפחה זו גזורים במקרים רבים ל-5 אונות, בצורה הדומה לכף יד. עורקי העלה ניכרים. בסוגים רבים העלים גדולים או גדולים מאוד. במיני הצמחים המטפסים, התפתחה במהלך האבולוציה קנוקנת - איבר מטמיע, דק וארוך, שבאופן טבעי מתפתל בצורה סלילית. הוא רגיש למגע של עצמים אחרים, ומסתלסל עליהם. בכך הצמח מטפס על גבי עצם אחר כדוגמת עץ אחר, סלעים וכן הלאה.

תכונת הטיפוס מסייעת לצמח להגיע למקור אור, והיא חשובה במיוחד ביערות וחורשים בהם אור השמש מוסתר על ידי צמחים אחרים. כמו כן, הצמח 'חוסך' לעצמו אנרגיה הכרוכה ביצירת גזע מרכזי, בכך שהוא נשען על עצמים אחרים.

העלים מסודרים באופן מסורג על הגבעול.

הפרח האופייני לבני משפחה זו הוא פרח שצבע כותרתו צהוב, מספר עלי הכותרת ושאר איברי הפרח - 5. הפרחים לעתים קרובות יחידים ובמקרים אחרים מקובצים במספר פרחים.

תכונה המאפיינת את רוב סוגי המשפחה הוא היות הפרחים חד-מיניים, כלומר, בעלי איברים נקביים בפרח אחד, וזכריים בפרח אחר. חלק מהמינים הם חד-ביתיים, כלומר, כל פרחי הפרט הם מזוויג מסוים (זכר או נקבה) וחלק מהמינים הם דו ביתיים, כלומר, על אותו הצמח מתקיימים פרחים זכריים ונקביים.

הפרי הוא עסיסי, מטיפוס ענבה. קליפת הפרי לעתים קשיחה ולעתים רכה.

דלועיים כצמחי תועלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר ערכה של משפחה זו עבור האדם הוא בצמחי מאכל רבים, שהאדם אוכל את פריים. על משפחה זו נמנים הפירות המכונים מלפפון, קישוא, דלעת, דלורית, אבטיח ומלון. השם העממי אינו חופף ברוב המקרים לשייכות המדעית של הצמח, וחל בלבול, בציבור כמו גם במקורות מדעיים, באשר לסיווגם הסיסטמטי של זני המאכל לסוגים השונים. ליתר פירוט, מומלץ לקרוא בערכי המאכלים עצמם.

האדם נהנה מהפירות העסיסיים של משפחה זו, שהם מטיפוס ענבה. יש ונהוג לאכול את הפרי חי, כמו במלון, ויש שנהוג לבשלו, כמו דלעת. לעתים הפרי טעמו נייטרלי, כמו בדלורית ולעתים טעמו מתוק ולכן הוא משמש כדבר מתיקה, כמו אבטיח.

קיימים שימושים משניים נוספים בפירות משפחת הדלועיים. הנפוץ שבהם הוא שימוש בזרעים כחטיף אפוי או קלוי. אלו נקראים בשפה העממית 'פיצוחים', ולרוב נמכרים לאחר המלחה מאסיבית. לצורך זה משמשים גרעיני דלעת, הקרויים 'גרעינים לבנים', לעומת גרעיני החמנייה ממשפחת המורכבים הקרויים 'גרעינים שחורים'. במידה פחותה משמשים לכך גם גרעיני אבטיח.

שימוש נפוץ נוסף הוא בפרחי משפחה זו לצורך מאכל. הנהוג ביותר הוא שימוש בפרח הענק של הקישוא לצורך מילויו במאכלים שונים. מאכל זה נחשב למזון משובח, בשל טעמו ובשל המחיר של חומר הגלם, שכן פרח הקישוא הוא בעל חיי מדף קצרים במיוחד.

שימושים נוספים נהוגים בעיקר בחברות מסורתיות. לדוגמה, תוכן הפרי הספוגי של הסוג לופה משמש לרחצה; שימוש זה הוא נפוץ, והפרי נמכר בהיקף מסחרי גם בימינו. מינים וזנים שונים של דלעת משמשים למטרות נוי, בהיותם קלים לפיסול וחריטה, ונהוג לשרטט עליהם בעבודת יד איורים שונים, או לדמותם לראש אדם. אחת ממסורות החג הנוצרי ליל כל הקדושים, הוא יצירת דמות כזו.

כמו כן בחברות מסורתיות משתמשים בפרי הקשיח של זני דלעת מוארכים לאגירת מים, כבקבוק.

העדפתם של מיני משפחה זו למקומות ואזורים חמים באה לידי ביטוי בכך שבארץ ישראל נחשבים הדלועיים לגידולי קיץ, והם מגודלים גם מחוץ לעונתם בחממות.

דלועיים בתרבות האנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני דלועיים שונים מיוצגים במקרים רבים בתרבות הפופולרית, בעיקר משום גודלם העצום של הפירות. לדוגמה, שיר האיגיון 'אישה באבטיח', שכתבה נורית זרחי ושרה חוה אלברשטיין, מתאר אישה הגרה בתוך אבטיח.

הסיפור 'הדלעת המופלאה' מאת הלסינג לנרט מתאר דלעת המשמשת למגורים ומרוב גודלה ונפחה היא מסוגלת להמריא.

הביטוי עונת המלפפונים הוא מונח תקשורתי המתאר את שיאו של הקיץ בו אין ידיעות מרעישות, והתקשורת עוסקת באירועים שוליים.

המנהג העממי לפצח את זרעי משפחת הדלועיים (ראה בנ"ל) גורר איתו ביטויים והקשרים תרבותיים רבים, בעיקר כאלה הלועגים למנהג, הנחשב לוולגרי בשל היותו זול, ומלכלך. ספרה הרביעי של יוכי ברנדס קרוי 'גרעינים לבנים'.

הדלועיים בצמחיית הבר של ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלעת-נחש סורית בפריחה

7 מינים ממשפחה זו מיוצגים בצמחיית הבר של ארץ ישראל, והם מסווגים ל-5 סוגים המובאים להלן בסדר סיסטמטי:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]