אנדרה היידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרה היידו, 2012

אנדרה הַיידוּ (Hajdu; נולד ב-5 במרץ 1932) הוא מלחין ואתנומוזיקולוג ישראלי, פרופסור בגמלאות באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל למוזיקה (1997).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרה היידו נולד בבודפשט בירת הונגריה בשנת 1932, לאב שניהל סניף של חנות גדולה ולאם בעלת סטודיו לצילום. הוריו נפרדו למעשה ב-1940 והתגרשו ב-1945, אך המשיכו לעבוד יחד בחנותו של האב. העביר את ילדותו בבודפשט ושרד עם אמו את ימי השמדת יהודי הונגריה.

בנעוריו החל בלימודי מוזיקה, ובגיל 14 כתב אופרה בשם "ליאנדרה". למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט לצד ג׳רג׳ קורטג וג׳ורג׳ ליגטי. בהדרכתו של זולטן קודאי, שהיה מורה באקדמיה, עסק היידו באתנומוזיקולוגיה, ועקב כך בילה זמן רב בקרב הצוענים. בשנת 1955 זכה בפרס ראשון על יצירתו "קנטטה צוענית".

בשנת 1956, לאחר המרד ההונגרי, ברח מהונגריה והיגר עם אמו לצרפת, שם למד בקונסרבטואר הלאומי של פריז אצל דריוס מיו ואוליביה מסייאן. עם חבריו לספסל הלימודים נמנו המלחינים וויליאם בולקום, פול מפנו והמחזאי סמואל בקט.

בשנים 1960 - 1961 שהה בתוניס, שם לימד פסנתר, קומפוזיציה ותולדות המוזיקה בקונסרבטוריון ועסק בחקר מוזיקה.‏[1] ושם החל להתקרב למורשת היהדות, כאשר עד לאותה עת חי חיים חילוניים לחלוטין.

בשנת 1966 עלה ארצה בעקבות המחקר המוזיקלי שעסק בו והגיע לאוניברסיטה העברית. נושא התמחותו שם היה המוזיקה הכלית של יהודי מזרח אירופה.‏[2] בשנת 1969 התחתן עם רות. משנת עלייתו מתגורר בירושלים. מאז 1967 הוא מרצה לקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ומשנת 1970 גם באוניברסיטת בר-אילן, שם כיהן כראש המחלקה למוזיקולוגיה. בשנת 1978 התמנה לפרופסור באוניברסיטה זו. במקביל לימד בבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. במהלך עבודתו פרסם את הספר "לאן שוחים דגי הסלמון - שיחות על מוזיקה", בשיתוף עם מירה זכאי.

בשנת 1997 הוענק לו פרס ישראל למוזיקה.

בשנים 2001 - 2006 יחד עם קבוצת תלמידיו מבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות השתתף והנהיג את אנסמבל האומן ח"י. האנסמבל שקרוי על שם הסטודיו של ברחוב האומן 18 בתלפיות שבו התקיימו המפגשים המוזיקליים, התפרסם לראשונה בעקבות מופע עיבודים עכשוויים לניגוני חב"ד שנקרא "קולמוס הנפש" (עלה בבכורה בפסטיבל ישראל 2004). מופע פופולרי אחר של האנסמבל הוא "מגדל פורח באוויר" המבוסס על יצירותיו של היידו "שירי משנה", שנכתבו בשנות ה-60. המופע הועלה בפסטיבל ישראל 2007 ובפסטיבל "לילות קיץ" 2006 של הזירה הבין תחומית."התפילה המשונה של היידו היא תשובה אחת, אפשרית, מרתקת, לשאלת הזהות היהודית...." (אורי הולנדר, "הארץ", תרבות וספרות, 15.6.07)

בין תלמידיו של היידו: גדעון לבינסון שהחליפו כראש המגמה לקומפוזיציה באוניברסיטת בר-אילן, יוני רכטר, גיל שוחט, מתי קובלר, נורי יעקובי, יונתן ניב, אסנת נצר, מתן פורת, דניאל שליט, האחים יונתן רזאל ואהרן רזאל, נטע אלוני, יאיר הראל, אוריאל זוהר, רונן שפירא, משה שלגי, ועוד רבים אחרים.

נמנה עם המייסדים של האופרה הירושלמית ב-2012.

היידו השתתף בסרט תעודה על יצירתו מאת דני אור-סתיו ונתן ליפשיץ, שנעשה במסגרת סדרת "צלילים כחול־לבן" שתיעדה מלחינים ישראלים אחדים וכן בסרט ביוגרפי מקיף אודותיו בשם " הקוביה ההונגרית" בבימויו של גלעד ענבר ובהפקתו של ערוץ 8.

לאנדרה ולרות היידו שישה בנים: יאיר היידו, יועץ יין, עזרא היידו, מרצה במכללות לחינוך בנושאי אימון, גישור והנחיית קבוצות, גבריאל היידו, איש תקשורת ספורט, דוד היידו העוסק בניהול מכירות, דניאל היידו העוסק בהוראה וצעיר הבנים שוקי הינו מורה דרך ומדריך טיולים בירושלים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחדות מיצירותיו המוזיקליות:

  • "פלסמות" (1957) ששה קטעים לפסנתר.
  • "פלזמה ב'" (1969) לעשרה כלים.
  • "סיפורים על ילדים שובבים" (1976).
  • "סרנדות ביישניות" (1979).
  • "על האור ועל העומק" (1984).
  • "חליל ותוף".
אנדרה היידו (משמאל) עם מירה זכאי, שכתבה עמו את הספר "לאן שוחים דגי הסלמון - דיאלוג"

ברבות מיצירותיו מופיעים נושאים הקשורים ליהדות, ובהן:

  • "משחק הפסחא" (1970).
  • "המגדל הפורח באוויר" (1971-73) להרכבים שונים - קול ופסנתר, מקהלת ילדים חד-קולית ומקהלה א קאפלה.
  • "56 קטעי משנה" (73-1972).
  • "תרועת מלך" (1974).
  • "נביאי האמת והשקר" (1977).
  • "תהילים" (1982).
  • "סיפורי יונה" (87-1986).
  • "חלומות באיספמיה" (92-1991) קנטטה לגירוש יהודי ספרד.
  • "קהלת" (1994).
  • "לידתו של ניגון" (1998).
  • ביצה שנולדה ביום טוב

יצירות אחרות שלו הן בעלות מגמה חינוכית, לשם פיתוח היצירתיות המוזיקלית, ובהן: "שביל החלב", "אומנות הפסנתר", "ספר האתגרים", "רגליים שמחות", "קונצ'רטו ל- 10 פסנתרנים קטנים".

היידו פרסם מאמרים על שירת הצוענים, על מוזיקת הכליזמרים ועל הניגון החסידי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה כהן, "נעימי זמירות ישראל", עמ' 297
  2. ^ יהודה כהן, שם