הטיה (דקדוק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשפות טבעיות, הטיה היא שינוי קל בכתיב ובהגייה של מילה, שמשנה מעט גם את המשמעות שלה ונעשית על פי חוקי הדקדוק. לדוגמה, את שם את העצם "מכתב", ניתן להטות ל-"מכתבים" כדי לשנות את משמעותו מיחיד לרבים, או להטות אותו ל-"מכתבי", כדי לשנות את משמעותו, ממכתב כל שהוא למכתב השייך לדובר.

ישנן שפות, שבהן יש יותר אפשרויות הטיה של מילים, ביחס לשפות אחרות. באנגלית, למשל, תארים אינם מקבלים הטיות (אין הבדל בין "יָפֶה", "יָפָה", "יָפוֹת" ו-"יָפִים"), אך בצרפתית הם דווקא כן מקבלים. בשפות שמיות, לדוגמה, יש יכולת הטיה רבה יותר מאשר בשפות הודו-אירופיות. למעשה, בשפות שמיות, כמעט כל אוצר המילים הוא הטיות של שורשים בני שלושה עיצורים. כך לדוגמה, בעברית, שמות עצם רבים, פעלים רבים וכמה תארים הם הטיות של השורש כ.ת.ב. פירוט שמות עצם: "מכתב", "מכתבה" (שולחן כתיבה) "כְּתַב (צורת שרטות האותיות, כמו "כתב יד"), "כְּתָב" (מסמך, כמו "כתב אמנה"), "כתובה" (חוזה). פירוט פעלים: לכתוב, להכתיב, להתכתב, לכתב, לשכתב. פירוט תארים: כתיב (ניתן לכתיבה), מכותב.

קיומן של ההטיות מגדיל באופן משמעותי את אוצר המילים של השפות הטבעיות. לדוגמה, המשפט "עֲבוֹד, לִמְדִי, נַצְלוּ אֶת זְמַנְּכֶם", ייכתב באנגלית, באופן בו אי אפשר לדעת מתי הדובר פונה לגבר, מתי לאישה ומתי לשניהם גם יחד. ההטיות מאפשרות גם לקצר משפטים ("שְׁלַח דָאוֹנִי הַשָּׁמַיְמָה" במקום "שְׁלַח אֶת הַדָּאוֹן שֶׁלִּי אֶל הַשָּׂמִים"). מעבר לזאת, ההטיות מאפשרות גם בקרת איכות על קליטת המסר הנשמע או הנקרא. (אם לקורא או לשומע לא ברור, למשל, אם הופיעה במפשט המילה "אתם" או "אתן", הטיית הפועל שאחרי מילה זו, תבהיר את העניין).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]