סמיכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סמיכות היא צירוף של שני שמות עצם, שיש ביניהם קשר הדוק. השם הראשון בצירוף נקרא נִסְמָךְ והשם השני נקרא סוֹמֵךְ. מבחינה תחבירית, הנסמך מתפקד כ"גרעין" והסומך מתפקד כלוואי. מבדילים בין סמיכות רגילה ("סמיכות דבוקה" או "חבורה") שבה אין חציצה בין השמות או שהם מופרדים רק על ידי ה' הידיעה, לבין סמיכות מפורקת ("סמיכות פרודה") שבה מילת היחס "של" מפרידה בין שני השמות. סמיכות היא אחת הדרכים לתאר שם עצם ולאפיינו מבחינות שונות.

בעברית תקינה, יידוע סמיכות נעשה על ידי הוספת הא הידיעה לסומך בלבד: בית הספר ולא הבית ספר או הבית הספר. עם זאת, כשמדובר בצירופי בינוני ותיאור פועל (שנתפסים כיום כסמיכות אף שאינם כאלה במקורם) כגון "יושב ראש" או "יוצא דופן", ניתן ליידע את הצירוף באמצעות יידוע הבינוני. לפיכך שתי הצורות מותרות: "היושב ראש" וגם "יושב הראש", "היוצא דופן" וגם "יוצא הדופן"‏[1]. עם זאת, בעברית מדוברת נפוץ יותר יידוע של הנסמך בלבד: "הבית-ספר".

סוגי סמיכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמיכות רגילה (דבוקה, חבורה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי מילים (שמות עצם, או שם תואר ושם עצם) היוצרות מושג אחד, ורק ה' הידיעה יכולה לחצוץ ביניהן. דוגמאות:

  • יום הולדת --->יום ההולדת
  • בית ספר --->בית הספר
  • מהדורת חדשות ---> מהדורת החדשות
  • טוב לב ---> טוב הלב

סמיכות מפורקת (פרודה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם עצם + של + שם עצם:

  • הבית של הנשיא
  • התמונה של המחזור
  • הדפים של הספר

סמיכות כפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה נוסף של סמיכות מפורקת ("של") שבו מתווסף לנסמך כינוי קניין חבור מקדים (קטאפורי) המתייחס לסומך (הוא מקדים מכיוון שהוא קודם לשם העצם שאליו הוא מתייחס, בשעה שלרוב כינוי קניין הוא אנאפורי, כלומר מתייחס לשם עצם שכבר הופיע ומאזכר אותו). דוגמאות:

  • ציוניו של התלמיד
  • תמונותיו של הכלב
  • ניצחונה של הקבוצה
  • חלונותיו של המשרד
טבלה מסכמת של סוגי הסמיכויות
סמיכות רגילה סמיכות מפורקת סמיכות כפולה
הדגמה על ידי משוואה

Y + X

X + של + Y

(X + כינוי חבור מקדים) + של + Y
המרת המשוואה לדוגמה

בית הנשיא

הבית של הנשיא

ביתו של הנשיא

שרשרת סמיכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצף סמיכויות שבו כל "חוליה" (מילה) באמצע השרשרת משמשת סומך למילה שלפניה ונסמך למילה שאחריה. יידוע השרשרת כולה נעשה באמצעות יידוע הסומך האחרון בלבד. צורה תחבירית זו אינה נחשבת לפסולה אך מומלץ שלא להאריך בשרשרת כדי לשמור על מובנות וקריאות. אפשר לפרק את שרשרת הסמיכויות על ידי הוספת המילה "של" במקומות המתאימים. דוגמאות:

  • חלונות משרד שר הביטחון >> החלונות של המשרד של השר של הביטחון
  • תיקון מנוע ספינת צי המלכה >> התיקון של מנוע ספינת צי המלכה >> התיקון של המנוע של ספינת צי המלכה >> התיקון של המנוע של הספינה של צי המלכה >> התיקון של המנוע של הספינה של הצי של המלכה

צירופי סמיכות כבולה [הסבר בהמשך] לא ניתן לפרק באמצעות "של":

  • מבצע בני משפחות עובדי מפעלי ים המלח >> המבצע של בני משפחות עובדי מפעלי ים המלח >> המבצע של בני המשפחות של עובדי מפעלי ים המלח >> המבצע של בני המשפחות של העובדים של מפעלי ים המלח.
לא ניתן לפרק את "בני משפחה" ל"הבנים של המשפחה" (זו לא אותה משמעות) או את "מפעלי ים המלח" ל"המפעלים של ים המלח" (זהו שמם של מפעלים מסוימים) ו"ים המלח" אינו "הים של המלח" (אלא שם פרטי של ימה).

איחוי נסמכים (ריבוי נסמכים לסומך אחד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

צירופים שבהם שני שמות עצם או יותר נסמכים לסומך אחד (חיילי ומפקדי היחידה, עיבוד ועריכת הטקסט) נחשבים פסולים בעיני מתקני לשון רבים (אף שאין בנושא החלטה של האקדמיה ללשון) משום שהם נדירים במקורות הקלאסיים. דומאות נדירות הן "מִבְחַר וְטוֹב-לְבָנוֹן" המצוי במקרא (יחזקאל לא, טז) או "טעם ומראה יין" מההתלמוד הירושלמי (מסכת פסחים י:יא, לג ע"ג). בימי הביניים נעשה השימוש באיחוי נסמכים נפוץ יותר, לדוגמה: "אהבת ושנאת הבעל" (תוספות, יבמות כג, ע"א) או "שקיעת וזריחת החמה" (פירוש רש"י לתלמוד הבבלי, מסכת מגילה יז ע"א), אך העברית של ימי הביניים נתפסת כלא-יוקרתית, אינה נחשבת לקלאסית ומרבית מתקנני הלשון אינם נסמכים עליה. עם זאת גם סופרים עבריים חשובים בעת החדשהתקופת ההשכלה והתחייה כמו מנדלי מוכר ספרים, אחד העם וש"י עגנון השתמשו בצירופים במבנה זה. השימוש באיחוי נסמכים שכיח בעברית בת ימינו ונראה כי הוא הגיוני, ברור ונוח לדוברים, בפרט שמבנים חלופיים נוטים להיות ארוכים ומסורבלים יותר. לאור זאת ישנם חוקרי עברית שאינם רואים בכך פסול, כדוגמת מתקני הלשון יצחק אבינרי וראובן סיוון ועובדי האקדמיה ללשון ד"ר חיים א' כהן וד"ר אורלי אלבק.‏[2]

צירופי שני נסמכים לסומך אחד נלמדים כיום במסגרת נושא הסמיכות כחלק מפרק התחביר בתוכנית הלימודים בלשון לבחינת הבגרות במקצוע העברית (שאלון א'). הם ניתנים במסגרת שאלות תקינות כצורה תחבירית שגויה שיש לתקנה באחת מן הדרכים הבאות:

  • העברת אחד הנסמכים לאחר הסומך (חיילי היחידה ומפקדיה, עיבוד הטקסט ועריכתו)
  • מעבר לסמיכות מפורקת או כפולה (החיילים והמפקדים של היחידה, חייליה ומפקדיה של היחידה, העיבוד והעריכה של הטקסט, עיבודו ועריכתו של הטקסט)
  • פירוק לשני צירופי סמיכות נפרדים (חיילי היחידה ומפקדי היחידה, עיבוד הטקסט ועריכת הטקסט)
  • שימוש במילת יחס לפני הסומך (החיילים והמפקדים ביחידה; לא מתאפשר בכל הקשר).

מנגד, המבנה ההפוך של ריבוי סומכים לנסמך אחד (הרי הגולן והגליל, חברי הקיבוצים והמושבים) אינו נחשב לבעייתי.

הקשרים הסמנטיים בסמיכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהסמיכות ה"קלאסית" מתארת יחס של שייכות, במקרים רבים הקשר בין רכיבי המשפט אינו של שייכות דווקא: למשל, בצירופים "מזמור שיר" (מזמור שהוא שיר), "אהבת אמת" (ביטוי שיכולה להיות לו משמעות של לאהוב את האמת או אהבה אמיתית).

  • קשר של שייכות או קניין – כאמור, זהו הקשר המוכר יותר: כיסא המלך, בית ההורים, פרנסי העיר, מנהלת החברה
  • קשר של חלק משלם – הסומך הוא השלם והנסמך חלקו: גג הבית, זנב עכבר, ראש ההר
  • קשר של חומר – הסומך מספק מידע לגבי החומר שממנו עשוי הנסמך: כובע קש, ארנק עור, מדליית ארד, פסל ברונזה
  • קשר של תכלית או תפקיד: שולחן כתיבה, חדר שינה, חדר מצב, אוטו גלידה, מנוע חיפוש, אפוד מגן, ספר לימוד
  • קשר של זמן: נרות שבת, סדר יום, שיחת חולין
  • קשר של מקום: תיאטרון רחוב, משפט שדה, מסיבת גן, יציאת מצרים
  • קשר של צבע: תפוח זהב, שמי תכלת, כלֵי לבן (בגדים לבנים)
  • קשר של דימוי – הנסמך מדומה לסומך: אנשי צפרדע, כובע גרב, נעלי סירה, חצאית פעמון (קלוש cloche), ענני נוצה, עניבת פרפר
  • קשר של תוכן – הסומך מתאר את תוכנו של הנסמך: שירי זעם, בורות מים, כוס יין
  • קשר של מידה: קילוגרם ענבים, מהלך שעה
  • קשר של הפלגה (superlative) – הכפלה היוצרת משמעות של "ביותר" ("הכי"): סודי סודות, תלי תלים, חדרי חדרים, קודש הקודשים, פלאי פלאים
  • קשר של היכללות – מבחינה סמנטית קיימים יחסי היכללות בין הנסמך לסומך. מבחינה תחבירית הסומך אינו באמת לוואי של הנסמך אלא למעשה תמורה שלו, כלומר שם פרטי מסוגו : מדינת ישראל, שכונת בורוכוב, להקת כוורת, מסעדת הפיל, מועדון הבארבי, מאפיית דגנית עין בר, עץ דקל, נהר הירדן, הר הגלבוע, מלכת אסתר (נחשב ללא תקני; צ"ל 'המלכה אסתר')
  • קשר של פעולה
    • קשר פעיל – הסומך הוא הפועל, והנסמך פעולתו: מנגינת החליל, מכת שמש, לחץ אוויר
    • קשר סביל – הנסמך הוא הפועל, והסומך מושא הפעולה. זה עשוי להיות
      • מושא ישיר: שומר מסך, קוצב לב, מורה דרך
      • מושא עקיף: פחד מוות (פחד מהמוות), חולה אהבה (חולה באהבה)

סמיכות שם תואר לשם עצם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמיכות של שם תואר לשם עצם חל היפוך תפקידים והנסמך מתאר את הסומך, כלומר הלוואי קודם לגרעין. שם העצם מצמצם ומייחד את שם התואר הקודם לו: טוֹב־לב - לא "טוב" באופן כללי, אלא שלבו טוב; נקי־כפיים – לא "נקי" סתם, אלא שכפיו נקיות. צירופי סמיכות אלה נדירים יחסית ומצויים בעיקר במשלב הגבוה של השפה. הם אינם פרודוקטיביים בלשון הדיבור ורובם ככולם צירופים כבולים המשמשים בעיקר בספרות ובשירה. דוגמאות: גבה גלי, קטן קומה, רחב כתפיים, ארך רגליים, יפה תואר, יפה נפש, קטן אמונה, קצר רואי, צחור שיניים, שחור תלתלים ("עקרה", רחל).

סמיכות כבולה וקולוקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמיכות כבולה היא צירוף סמיכות כבול שמשמעותו הכוללת שונה מהמשמעות המילולית של רכיביו (פעמים רבות מטפורית) ולפיכך היא אינה פריקה: "בית התלמיד" הוא הבית של התלמיד, אולם "בית חולים" אינו הבית של החולים; "עורך וידאו" עורך קטעי וידאו, אך "עורך דין" אינו עורך את הדין; "מגן דוד" אינו המגן של דוד אלא שמה של צורה גאומטרית; "כדור הארץ" אינו הכדור של הארץ או סוג של כדור אלא שמו של כוכב הלכת שלנו. סמיכות כבולה היא מושג אחד והיא ערך מילוני או שם פרטי; במרבית המקרים הוא מובע בשפות זרות במילה אחת (דוגמאות מן האנגלית: בית חולים – hospital; עורך דין – lawyer; כדור הארץ – earth). כיוון שכך אין נוהגים לראות בצירופים כאלה גרעין ולוואי אלא מושג אחד שלם השקול למילה אחת (כך גם בניתוח תחבירי). בעבר היה נהוג לחבר במקף את הנסמך והסומך בסמיכות כבולה, אך לפי "כללי הפיסוק החדשים" של האקדמיה ללשון העברית אין עוד חובה לנהוג כך.[3]

קולוקציה (שכנוּת) היא צירוף שגור שאינו כבול – משמעותו הכוללת אינה שונה מהמשמעות המילולית של רכיביו אך בעקבות שכיחותו הוא כבר חלק מהלקסיקון ואינו צירוף תחבירי ספונטני של הדובר.

צירופי סמיכות כבולים, קולוקציות ותבניות תחביריות שגורות קיימים בכל סוגי הסמיכויות. דוגמאות:

סמיכות רגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר, בית כנסת, בית המקדש, גן עדן, בן אדם, דרך ארץ, אוזן המן, ראש השנה, חלק הארי, מכת בכורות

שמות מקומות: עין גדי, ים המלח, תל אביב, רמת גן, קריית ביאליק, ברית המועצות, ארצות הברית, חוף השנהב, דרום אפריקה

בתרבות ובאמנות: "מדינת היהודים", "ענבי זעם", "לב המאפליה", "אנקת גבהים", "שלושת המוסקטרים", "שר הטבעות", "עלובי החיים", "ילדי הירח", ניקוי ראש, צבי הנינג'ה, כנסיית השכל, נקמת הטרקטור

תחנות רדיו: קול ישראל, גלי צה"ל, קול השלום, רדיו חיפה, קול הקמפוס, רשת מורשת

סמיכות מפורקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוי של שבת, הגדה של פסח, ישיבה של מעלה, לב של אבן, תינוקות של בית רבן (הסומך הוא למעשה סמיכות חבורה)

בתרבות ובאמנות: "ירושלים של זהב", "בוקר של קטיפה", "ימים של שקט", "סיפור של חורף", "חוטים של גשם", "ילדים של החיים"

סמיכות כפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאמיתו של דבר, בסופו של דבר, ברומו של עולם, לגופו של עניין, כוחו של הרגל, ריבונו של עולם, קוצו של יוד, ביתו של אדם מבצרו, פרקליטו של השטן, אוהלה של תורה

צירופים שגורים (מצויים גם בעברית הדבורה) להבעת קרבת משפחה: אשתו של; אחותו של; חמותו של

בתרבות ובאמנות הסמיכות הכפולה רווחת מאוד בשמות יצירות (ספרים, סרטים, שירים ועוד): "תנורו של עכנאי" (תלמוד בבלי), "חמורו של משיח", ""חייו ומותו של השער האחורי", "חייה הכפולים של ורוניק", "דרכו של קרליטו", "בחירתה של סופי", "כלבם של בני בסקרוויל", "פרצופה של המדינה", "ניגונה של השכונה", "קולה של אימא"

ציטוטים ידועים: "זוהי תחילתה של ידידות מופלאה" ("קזבלנקה")

שרשרת סמיכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטא עץ הדעת, מפעלי ים המלח, ראש ממשלת ישראל, בית ראש הממשלה, עיריית באר שבע, שכונת אם המושבות, ראש עיריית תל אביב, גלעין כדור הארץ, הנדסת מערכות תקשורת, תלמידי בית הספר

בתרבות ובאמנות: "שינויי מזג האוויר", ילדי אור הירח

איחוי נסמכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(זמני) כניסת ויציאת השבת, תכן ויישום מערכות מידע, חברי וחברות הכנסת

בתרבות ובאמנות: "שינוי והחלפת דעות" ("אז במצב הנוכחי", אפרים סידון)

בצורה מפורקת: כבוד האדם וחירותו

איחוי סומכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(המשרד ל)פיתוח הנגב והגליל, עץ הדעת טוב ורע

בתרבות ובאמנות: "יפי הבלורית והתואר" ("הרעות", חיים גורי)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תקציר הדקדוק העברי (נספח), מתוך: אברהם אבן-שושן, המילון החדש, ירושלים: קריית ספר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]